משרד עורכי דין

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עמ"נ 37670-04-26 קיבאטי נ' מדינת ישראל ואח'

 

 

לפני	כבוד השופט דוד זילר
מערער		מוזס קיבאטי ע"י ב"כ עוה"ד יוסי כרמלי
נגד
משיבים		1. מדינת ישראל 2. יחידת rsd מבקשי מקלט 3. רשות האוכלוסין וההגירה ע"י ב"כ עוה"ד אסתר סגל פרקליטות מחוז ירושלים – אזרחי

 

 

 

 

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952: סע'  2(א)(5)

תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018: סע'  138(א)(1)

תקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000: סע'  28

 

פסק דין

 

1. ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים בירושלים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (כבוד הדיינת נעה וינשטוק-עסיס), מיום 16.3.2026 בתיק ערר (ירושלים) 1064-26, אשר דחה את הערר על החלטת המשיבה 3 לדחות את בקשת המקלט של המערער.

הרקע לערעור

2. המערער, אזרח קניה, יליד שנת 1974, נוצרי בדתו ומשתייך לקבוצה האתנית "קיקויו", נכנס לישראל ביום 22.9.2022 באמצעות אשרת תייר מסוג ב/2. ביום 28.9.2022 הגיש המערער בקשה למקלט בישראל בטענה שתמיכתו האקטיבית במועמד לנשיאות מטעם מפלגת ODM ומעורבותו במערכת הבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 2022, היוותה סיבה להתנכלויות אלימות מצד תומכי הנשיא הזוכה באותן בחירות.
3. למערער ניתנה אשרה מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל שהוארכה מפעם לפעם וזו עמדה בתקפה עד ליום 18.3.2026.
4. ביום 31.7.2025 נערך למערער ריאיון בשפה האנגלית לשם בחינת בקשתו על ידי יחידת הטיפול במבקשי מקלט במשיבה 3 ("המשיבה"). בריאיון טען המערער כי הוא נשוי לשתי נשים ואבא לחמישה ילדים שנותרו כולם בקניה, הוא בקשר עמם ושלומם טוב. הוא מעולם לא חוות בעיות כלשהן בשל דתו או שבטו. בקניה היה בעליה של חנות מסוג "כלבו".
5. עוד טען המערער בריאיון כי בעבר היה פעיל פוליטי, השתייך למפלגת "JUBILEE" ("ג'ובילי") ומכוח חברותו בה התבקש לתמוך במסגרת מערכת הבחירות בשנת 2022 במועמד מטעם מפלגת ODM ("אודינגה"). תמיכה זו החלה בחודש יולי 2022 והתבטאה בין היתר על ידי חלוקת חולצות וכובעים שהובאו לחנותו על ידי פעילים מטעם המועמד "אודינגה" ועל ידי שכנוע מצביעים באזור מגוריו להצביע עבור מועמד זה. לטענתו, בשל תמיכתו זו, ולאחר שהמועמד שבו תמך הפסיד בבחירות שנערכו ביום 9.8.2022, הגיעו ביום 13.8.2022 בשעה 22:00 בלילה כ-200 תומכים מטעם המועמד הנבחר והציתו את החנות שלו. הוא נאלץ לברוח לתחנת המשטרה בה לא קיבל סיוע והמשיך לנדוד בין בתי חברים עד שעזב את קניה ביום 19.9.2022. כן ציין שהחל לקבל איומים טלפוניים, בשיחות ובהודעות ממספרים לא מזוהים בהן נאמר לו שימצאו אותו בכל מקום שבו יהיה ושבכוונתם להרוג אותו.
6. המערער ציין עוד בריאיון כי מעולם לא חווה בעיות עם רשויות החוק במדינתו, מעולם לא נעצר ולא התנהלו נגדו הליכים משפטיים כלשהם. המערער לא נתקל בבעיות כלשהן מצד מדינתו בבואו לחדש את דרכונו והוא יצא מקניה ללא בעיות מיוחדות. מקניה הגיע קודם למצרים בה שהה שלושה ימים אך לא ניסה לבקש בה מקלט מדיני.
7. לאחר שמיעת טענות המערער ובחינתן, הוכנה חוות דעת מטעם יחידת הטיפול במבקשי מקלט ביום 29.9.2025, בה נקבע כי המערער לא הוכיח קיומו של פחד מבוסס היטב מפגיעה חמורה בחייו או בחירותו אם ישוב לקניה. מסקנה זו נתמכה במקורות מידע ממדינת המערער בתחום הפוליטיקה. בחוות הדעת נערכה הפניה למסמך שכונה דו"ח של BTI משנת 2024. צוין בו כי אמנם כניסתה מחדש של הפוליטיקה הרב-מפלגתית בשנת 1991 הביאה לצמיחתן של מפלגות פוליטיות שמתבססות בעיקר על זהויות אתניות, מה שמוביל לעיתים קרובות לאיומים או לשימוש באלימות במהלך כל מערכת בחירות. נאמר עם זאת כי מהדו"ח האמריקאי משנת 2024 עולה כי החוקה והחוק הקנייתי מאפשרים לאזרחים לבחור את ממשלתם בבחירות תקופתיות חופשיות והוגנות שנערכות בהצבעה חשאית ומבוססות על זכות בחירה אוניברסלית ושוויונית. באשר למערכת הבחירות שנערכה בשנת 2022, צוין כי זו התנהלה באופן הוגן ללא מקרי אלימות ואי-סדרים.
8. דו"ח נוסף שהוזכר בחוות הדעת הוא מטעם ארגון Freedom House"" המציין שמבחינה פוליטית קניה היא "חופשית באופן חלקי" ואף שבמדינה נערכות בחירות באופן מסודר, שחיתות ואלימות משטרתית פוגמות בהליך הדמוקרטי. בהמשך חוות הדעת צוין כי במהלך שנת 2025 נוסד שיתוף פעולה פוליטי בין שתי המפלגות הגדולות בקניה.
9. מלבד מקורות המידע הנ"ל צוין בחוות הדעת כי התנהלות המערער לאחר אירועי האלימות הנטענים שהופנו כלפיו עומדת בניגוד מוחלט ביחס לאדם הטוען לפחד ממשי לחייו, וזו כללה השתהות במדינת המוצא כארבעים ימים נוספים עד שיצא ממנה, היעדר ניסיון לבחון חלופת מגורים פנימית בקניה, היעדר ניסיון לבחון מגורים במדינה שכנה לארצו היות וקניה חברה בברית EAC בה חברות מדינות כגון רואנדה, אוגנדה וטנזניה אליהן יכול היה להגיע בצורה זולה ומהירה ללא צורך באשרה. כן לא פנה לבקש מקלט במצרים בה שהה טרם שנכנס לישראל.
10. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916באשר להערכת המהימנות, נכתב בחוות הדעת שאמינות הצהרותיו של המערער התקבלה באופן חלקי משנמצאו בהן קשיים וזאת בין היתר לאור היעדר ראיות להוכחת קרות האירועים שאירעו לטענתו טרם יציאתו מקניה.
11. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)על רקע האמור בחוות הדעת הנ"ל, ביום 27.10.2025 המליץ יו"ר הוועדה המייעצת לענייני פליטים למ"מ מנכ"ל המשיבה לדחות את בקשת המקלט של המערער היות וזו אינה עומדת בקריטריונים הקבועים באמנת הפליטים. ביום 1.12.2025 החליט מ"מ מנכ"ל המשיבה לאשר המלצה זו ודחה את בקשת המערער.
12. על החלטה זו הגיש המערער ערר לבית הדין וביום 16.3.2026 דחה בית הדין את הערר בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיבה. בית הדין קבע כי המערער לא הצביע על קיומו של פחד מבוסס היטב ביחס לחזרתו למדינת מוצאו ובתוך כך לא הציג ראיה כלשהי לביסוס אף לא אחת מטענותיו: הוא לא הציג תימוכין לאישוש טענתו לתמיכה במפלגת ODM. הוא גם לא הציג ראיות כלשהן לתמיכה בטענתו להצתת החנות שהיתה בבעלותו בעקבות תמיכתו באותה מפלגה ובכלל זאת דוח כיבוי אש. כן לא הציג הוא אישוש לטענה כי באותה חנות חילק פריטים המזוהים עם המפלגה (חולצות וכובעים).
13. המערער לא הוכיח גם את האיומים השונים שספג במסגרת שיחות טלפון ומסרונים מאיימים שטען שקיבל. זאת הגם שכפי שהצביע בית הדין לדברי המערער הוא קיבל 30-40 כאלו בשעה. באשר לגורם העוקב אחריו בשם "ITUMBI" קבע בית הדין כי טענה זו לא נתמכה בדבר גם לא באמצעות מקורות המידע שצירף המערער.
14. עוד קבע בית הדין כי המערער לא הציג תמיכה ראייתית לכך שפנה לסיוע גורמי המשטרה ולא עמד בנטל הנוגע למיצוי הגנת רשויות האכיפה בארצו. בית הדין התייחס למשמעות הפער שנמצא בין טופס בקשת המקלט שמילא ובו ציין כי הוא נרדף בארצו גם על רקע שבטי בעוד שבריאיון חזר בו מאמירה זו. כן נתן בית הדין משקל להשתהות המערער בארצו עד לעזיבתו אותה וקבע כי המערער לא תמך את טענתו להיעדר אפשרות להתגורר באזור אחר במדינתו. באשר לטענת המערער לפיה עניינו לא נבחן כדבעי, קבע בית הדין כי חוות הדעת המפורטת שניתנה בעניינו והריאיון שנערך לו, מעידים על כך שנסיבותיו הקונקרטיות של המערער נבחנו כולן לגופן.
15. על פסק הדין הגיש המערער את הערעור שבפני במסגרתו הוא מבקש לבטל את פסק דינו של בית הדין, להכיר בו כפליט ולהעניק לו מקלט מדיני או לחלופין, להעניק לו רישיון ישיבה מסוג א/5 עד להסרת הסכנה בארצו. עוד עותר הוא להורות על ביטול ההחלטה לפי סעיף 6 לנוהל "הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל" (עודכן ביום 15.10.2024) ("הנוהל"), באופן שעניינו יוחזר לבחינה מעמיקה במסגרת דיון בפני הוועדה המייעצת לענייני פליטים.
16. עם הגשת הערעור עתר המערער גם למתן צו ביניים אשר ימנע את הרחקתו מישראל עד להכרעה בערעור.

הועתק מנבודיון והכרעה

17. לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, וכן חוות הדעת שלעיל, וכן בפסק דינו המפורט של בית הדין – הגעתי למסקנה שיש לדחות את הערעור וזאת אף ללא צורך בתשובת המשיבה, בהתאם לסמכות מכוח תקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, החלה על הערעור הנדון מכוח תקנה 28 בתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000. זאת, משום שמצאתי שהערעור נעדר סיכוי להתקבל וממילא לא נדרשת הכרעה בבקשה למתן צו הביניים.

אפרט טעמיי להלן.

18. בחינת השאלה האם המערער זכאי למקלט, מצויה בהוראות אמנת הפליטים משנת 1951 שמדינת ישראל רואה עצמה מחויבת להוראותיה. כפי שהוסבר בבר"מ 5040/18 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה-משרד הפנים, (9.2.2020) ("עניין פלונית"), על מנת שאדם יקבל מעמד של פליט וייהנה מן ההגנות המוקנות באמנה, עליו להוכיח את קיומם של ארבעה יסודות: פחד מבוסס היטב מפני רדיפה; הטעם לרדיפה ומקורה הם על רקע אחת מעילות האמנה – גזע, דת, אזרחות, לאום, השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת, או השקפה מדינית-פוליטית; הימצאותו של מבקש המקלט מחוץ למדינתו בשל אותו פחד; היעדר יכולת או חוסר רצון מצד מבקש המקלט לזכות להגנה של מדינתו בשל הפחד האמור.
19. נקבע בעניין פלונית כי לצדם של עקרונות אלה, רשויות המדינה כפופות גם לכללי המשפט המנהלי ובהם החובה לבסס החלטתן על תשתית עובדתית סבירה ולהפעיל את שיקול דעתן בסבירות ובמידתיות.
20. באשר לרף ההוכחה הנדרש, נקבע כי חל כלל הראיה המנהלית שלפיה נדרש שניתן יהיה להסתמך על כל אחת מהראיות באופן סביר וכי המשקל שניתן לכל ראיה יתמוך במצטבר באופן סביר בהחלטה. מדובר במבחן גמיש ותלוי נסיבות המאפשר לרשות לפעול ביעילות הנדרשת מחד, ואינו כרוך בהכבדה יתרה על אדם המבקש מהרשות לעשות שימוש בסמכותה מאידך (עע"מ 8870/11 לוז סטלה גונזלס נ' משרד הפנים, (25.4.2013) ("עניין גונזלס")).
21. באשר לדרישת הפחד המבוסס על רדיפה – הרי שזו כוללת שני יסודות מצטברים: סובייקטיבי ואובייקטיבי. נקבע כי לא די בחששותיו האישיים של המערער ואלה צריכים להיתמך בנתונים אובייקטיביים: "היסוד הסובייקטיבי מחייב לבצע הערכה ביחס למהימנותו של המערער בהתאם לנסיבותיו הייחודיות, ואילו היסוד האובייקטיבי מצריך בדיקה חיצונית של מצב הדברים העובדתי העומד ברקע לבקשה" (בר"מ 3441/22 פלוני נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול משרד הפנים, (30.11.2023)).
22. עוד יצויין, כי בבחינת סבירותה של התשתית העובדתית שבבסיס ההחלטה על דחיית בקשת המקלט, יש לתת את הדעת למספר עקרונות מנחים. כך נקבע לעניין זה בעע"מ 7854/12 פלונית נ' משרד הפנים, (25.8.2015):

"על מבקש המקלט לומר אמת ולספק את כל הראיות שידו משגת לתמיכה בבקשתו. מנגד על המדינה להתחשב בקשיים ראייתיים, אשר עלולים לעמוד בדרכו לעשות כן. לכן, כאשר גרסת מבקש המקלט נחזית כאמינה יהיה ניתן להסתפק בתשתית ראייתית חסרה, ובלבד שניתן טעם סביר להיעדרה של ראיה כזו, או אחרת. כמו כן, אין לנקוט ביישום דווקני במסגרת הערכת המהימנות: "לא כל סתירה או אי בהירות בגרסתו של מבקש המקלט מצדיקה דחיה של בקשתו ויש להעניק למבקש המקלט הזדמנות ליתן הסבר קונקרטי ומניח את הדעת לקיומן"".

23. על בסיס עקרונות אלו, לא מצאתי כאמור שהמקרה הנדון בא בגדר אותם מקרים חריגים שיש בהם כדי להביא להתערבות בקביעות העובדתיות של בית הדין, ובמסקנת המשיבה ובית הדין שלפיה המערער לא הניח יסוד מספק לקבוע כי קיים "פחד מבוסס היטב" מרדיפה אם ישוב לארצו.
24. כעולה מההחלטה שניתנה, טענות המערער באשר לרדיפה האישית שחווה, לא נתמכו למעשה בכל ראיה חיצונית, למעט דבריו שלו. זאת, הגם שמדובר בארועים שניתן היה לצפות כי יתמכו בראיות, וזאת אם בנוגע לפעילות הפוליטית הנטענת של המערער; שריפת החנות שלו, והעובדה כי הדבר נעשה לרקע הפוליטי הנטען; רדיפה באמצעות הודעות טלפוניות מאיימות, ועוד. לכך יש להוסיף, את הסתירות והפערים, לעתים בעניינים מהותיים, במענים שניתנו על ידי המערער. כמו כן, המערער מעולם לא נעצר בארצו, לא ננקטו כנגדו אי פעם הליכים פליליים כלשהם שם, הוא לא חווה קושי להוציא דרכון חדש, לאחר שכבר החל להירדף פוליטית לדבריו, וגם לא קושי לצאת מארצו. שתי נשותיו, וחמשת ילדיו, מתגוררים עדיין בקניה, הוא מצוי איתם בקשר טלפוני רציף, ואין הם חווים כל קשיים.
25. בטענות המובאות על ידי המערער בכתב הערעור, אין כדי לשנות ממסקנת בית הדין, כי בנסיבות האמורות לא בוססה רדיפה:
26. המערער טוען כי לא יכול היה להציג ראיות בדבר שריפת החנות שלו, הואיל ונרדף, כך שאין לצפות גם שיתאפשר לו לקבל אישור כזה מהמשטרה. עם זאת, האמור אינו מסביר מדוע לא סופקו כל ראיות אחרות, דוגמת דוח כיבוי אש (כפי שציין בית הדין), או צילומים המתעדים את השריפה הנטענת של החנות, או כל עדות אחרת לאשר ארע. במצב דברים זה, הטענה לשריפה של החנות, וכי הדבר נעשה על רקע רדיפה פוליטית, נסמכה על דברי המערער לבדם, ולא בכדי לא ראה בכך בית הדין ראיה מספקת, כך לא כל שכן אל מול סתירות ופערים בגרסת המערער, כפי המפורט גם להלן. כפי שציין גם בית הדין, מעת שטען המערער כי "זה קרה להרבה אחרים באזור שלי" (עמ' 20), לכאורה בידיו היה להביא ראיות גם בנוגע למקרים אחרים, דבר שגם כן לא נעשה.
27. המערער טוען בערעור כי לא היה בידו לספק ראיות להודעות האיום הטלפוניות שקיבל, שלפי דבריו בראיון שנערך עמו עמדו כאמור על "30-40 בשעה". זאת לדבריו בהינתן כי נס על חייו, וכי בשל מעקבים דיגיטליים הוא ובני משפחתו נאלצו לכבות את מכשיריהם ולהחליפם, ואין לצפות מאדם במצבו לשמר ראיות מסוג זה. ואולם הטעון בכתב הערעור אינו מתכתב נכונה עם הסבריו של המערער בראיון שנערך לו בו הסביר – על מנת להבהיר את עצמת הרדיפה – כי "גם כשהחלפתי מספר הם גילו אותו" (ר' בעמ' 18 לראיון). ומשמע – החלפת הטלפון לא מנעה את שימור הראיות.
28. כמו כן, משנשאל המערער היכן הטלפון בו מדובר, הסביר כי "כשהגעתי לישראל החלפתי טלפון" (שם). ומשמע – הטלפון ובו האיומים הנטענים ליווה אותו לדבריו עד הגעתו לישראל, אך דווקא כאן, היכן שפנה לבקש מקלט, הוא בחר להשליך אותו, על הראיות שבו. הגרסה שבכתב הערעור אינה עולה אפוא בקנה אחד עם דברי המערער בראיון שערך, ודבריו בראיון שערך מעלים תמיהה כשלעצמם. זאת ועוד: לפי דברי המערער, גם נשותיו קיבלו איומים טלפוניים (עמ' 20). לכאורה, יכול היה להביא ראיות מטלפונים אלו, הואיל ומסר כי הוא מצוי בקשר יומי עם נשים אלו, המצויות בקניה, אך גם זאת לא נעשה.
29. 051293710המערער טוען כנגד הקביעה בדבר פערים שנמצאו בין גרסאותיו. לטענתו האשם בכך שבטופס הבקשה הראשוני שהגיש הוא לא פירט כי חילק בחנות פריטים (כובעים וחולצות) המזוהים עם המפלגה, הינו עורך דינו הקודם ש"לא נכנס לעומק", ומטעם זה פורטה גרסה זו לראשונה רק בראיון המפורט שנערך לו. אלא שיש קושי בטעון מסוג זה, עת מדובר במי שהיה מיוצג בעת שמילא את הטופס הראשוני. יתר על כן – עיון בטופס מלמד כי הוא מולא תוך מתן פירוט אודות תמיכתו הנטענת של המערער במפלגה, ושריפת חנותו. כך שלכאורה כן נכנס המערער לפרטים.
30. 054678313זאת ועוד: בטופס נאמר מפורשות כי על הממלא אותו לספק כמה שיותר פרטים, וכי יש חשיבות שינתנו פרטים מלאים. לא ברור במצב כזה, מדוע הקישור בין העובדה שחנות המערער נשרפה לטענתו, ובין העובדה כי לדבריו מהחנות חולקו על ידו לפי הנטען פריטי התמיכה במפלגה – לא פורט באותו הנף. במצב דברים זה, ובשים לב שמדובר בראיות מנהליות, לגיטימי כי המשיבה תסיק מסקנותיה מהאופן הכבוש בו הועלו הדברים על ידי המערער.
31. פער דומה נמצא במידע שמסר המערער בטופס הבקשה הראשוני, בו השיב במענה לשאלה אם חווה קשיים הנובעים ממוצאו, כי הוא נרדף וחווה בעיות בגלל מוצאו השבטי. בראיון נשאל אם חווה באופן אישי בעיות בשל השתייכותו השבטית, והשיב בשלילה (עמ' 8). בכתב הערעור נטען כי הפער בין המענים נובע מתוך העובדה שכבן שבט הקיקויו בחר המערער לתמוך במועמד השבט האחר, דבר שנתפס כ"בגידה" בשבטו, ומכאן המענה שנתן לפיו הוא נרדף בשל מוצאו.
32. אלא שלא רק שהסבר זה אינו תואם את המענה בטופס, בו טען המערער כי נרדף בשל מוצאו השבטי ולא כי אנשי השבט שלו רדפו אותו הואיל ו"בגד" במוצאו זה; אלא שהסבר זה כלל לא ניתן על ידי המערער בראיון שנערך לו, בו מסר מענה שפשרו המדויק אינו ברור (ר' בעמ' 22), אך ודאי אין הוא ההסבר שהועלה בכתב הערעור.
33. יצויין כי אף כאן, נטען בכתב הערעור שאין לייחס משקל לאמור בטופס הראשוני שמולא. ואולם לא רק שהמדובר כאמור בטופס שמולא בסיוע עורך דין, ולא רק שטופס זה מזהיר מפורשות כי יש ליתן תשובות מלאות ונכונות בו, וכי אם לא ייעשה כן עלול הדבר להביא לדחיית בקשת המקלט, אלא שבתחילת הראיון המפורט שנערך, הוצג הטופס למערער והוא התבקש לאשר כי האמור בו נכון, וכך עשה. לרקע נסיבות אלו, אין מקום לטענה כי טעו המשיבה או בית הדין, עת נסמכו על הסתירה במענים שניתנו שעניינם גם מהותי.
34. המערער טוען כי אין לזקוף לחובתו את העובדה שהשתהה כארבעים ימים מהמועד שבו הושחת לטענתו מקום פרנסתו ושבו הבין שעליו להתחיל במנוסה, ועד למועד שבו יצא מארצו. לטענתו אין בהתנהלות זו כדי ללמד על היעדר פחד מרודפיו, אלא כי בפרק הזמן הזה המתין לגיוס הכספים על ידי חבריו לצורך רכישת כרטיסי טיסה והסדרת הבריחה. התנהגות זו אינה מאפיינת עם זאת, מצב של אדם הטוען כי הוא נס על חייו. זאת ועוד, העובדה שיש בנמצא מדינות אחרות הסמוכות למדינתו, דוגמת רואנדה, אוגנדה או טנזניה, שאינן מצריכות המתנה או אשרה עבור המערער כדי להיכנס אליהן, מעמידה אף היא באור בעייתי טענה זו של המערער.
35. המערער טוען, כי בית הדין לא ייחס את המשקל הנדרש לעובדה כי הוא נרדף לדבריו על ידי אדם או גורמים בשם "ITUMBI" הקשורים לשלטון בקניה ומפעילים מעקב דיגיטלי מתקדם ואחראים לפי הטענה גם על המעקב שנעשה אחר המערער ברחבי קניה. ואולם צדק בית הדין בקביעתו לפיה טענות המערער בעניין לא נתמכו בדבר. גם אם נקבל לצורך הטעון את טענת המערער שלפיה אדם או גורם בשם "איטומבי" מנהל פרויקט ממשלתי הקשור במודיעין והינו גורם בכיר בלשכת הנשיא שמנהל מעקבים אחר אנשים המתנגדים לשלטון, הרי שהמערער לא הביא ולו ראשית ראיה שאדם זה מכיר אותו או מתנכל לו. אין די לנקוב בשם דמות מאיימת, לפי הנטען, בארצו של המערער, על מנת לבסס באופן זה כי אותה דמות אכן רודפת אחר המערער, וזאת כשאין בדל ראיה לכך.
36. המערער טוען כי חוות הדעת שנערכה בעניינו אינה מגלה רצינות, מעת שהיא מזכירה את מדינת "מלאווי" במקום "קניה". ואולם כפי שקבע בית הדין, אין באמור כדי ללמד שהמשיבה לא הפעילה בעניינו של המערער שיקול דעת עצמאי על נסיבות הארץ הרלוונטית. זאת מעת שאין מחלוקת כי חוות הדעת עוסקת במדינת קניה לפי הנתונים המופיעים בה, ועיון בחוות הדעת שניתנו מלמד כי הן ניתחו באופן מפורט את נסיבותיו הספציפיות של המערער, כל זאת באופן בו אכן אין לייחס לאמור יותר מ"טעות סופר קלה" כפי שקבע בית הדין.
37. לכתב הערעור שהוגש, צירף המערער מסמכים שונים, שלא הובאו על ידו במסגרת הערר שהגיש לבית הדין, ולא עמדו בפניו. המסמכים צורפו לערעור זה, בלי להפנות את שימת הלב שמדובר במסמכים חדשים, וגם בלא בקשה לצירוף ראיות חדשות בשלב הערעור, כל זאת באופן המסביר גם מדוע לא צורפו הם קודם לכן, מתי הגיעו הם לראשונה לידי המערער, ומדוע לא יכול היה לצרפם קודם לכן, כל זאת בניסיון להצדיק (ככל שניתן), צירוף ראיות חדשות רק לשלב הליך זה. די בכך על מנת שלא ינתן משקל למסמכים אלו. כך ודאי, בהינתן כי המערער נכנס לישראל בשנת 2022, והראיון המפורט נערך לו בשנת 2025, ומשמע – היה לו די והותר זמן לאתר מסמכים אלו, קודם לשלב הערעור.
38. מעל הצורך התבקשה עמדת המשיבה בנוגע לצירוף מסמכים אלו, והיא מסרה כי היא מתנגדת לצירופם בשלב זה. עוד מסרה כי אף לגופם אין במסמכים כדי לתמוך בטענות המערער. בין היתר ציינה כי המסמכים אינם מאומתים, והם ניתנים בנקל לזיופים. עוד מסרה כי אף לו היו אמיתיים אין בהם כדי להוכיח עילת רדיפה.
39. בנסיבות אלו, איני מוצא מקום לאפשר צירוף המסמכים בשלב זה, וכך לבטח לאור האופן בלתי תקין בו נעשה הדבר. למעלה מהצורך עם זאת, עיינתי אף אני במסמכים, ואני מוצא טעם בדברי המשיבה כי יש קושי לראות בהם הוכחה בנסיבות העניין לטענות המערער. בין היתר יצויין:

• מכתב מיום 24.12.25: המדובר במכתב נטען מטעם חבר הפרלמנט הקנייתי מטעם מחוז GATUNDU SOUTH. המכתב הוגש באופן בלתי מאומת, כך שלא ניתן לעמוד על האותנטיות שלו. בהינתן התאריך שלו, גם לא ברור מדוע לא ניתן היה לצרפו להליך הערר שהוגש. מכל מקום, עיון במכתב מלמד כי זה נכתב לבקשת המערער לפי מידע שהועבר על ידו. מועד הצתת החנות המצויין במכתב – 15.8.2022, הינו שגוי. במכתב נאמר כי המערער חווה רדיפה על רקע אתני, אך המערער כאמור הכחיש רדיפה מסוג זה. כותב המכתב מתייחס לסכנות הצפויות למערער באזור מגוריו KAWANGWARE וזאת לאור היכרות הכותב עם זכויות פוליטיות וזכויות אדם באזור זה. נובע מכך, שאין במכתב תימוכין לסיכון ברחבי קניה כולה. בסופו של המכתב מצויין כי אין בו כדי להוות פסיקה חוקית בנוגע לאמור בו.
• טופס "צו המעצר" מיום 14.2.2023. אף מסמך זה אינו מאומת, כך שלא ניתן לעמוד על האותנטיות שלו. הוא חתום, אך אינו נושא כל חותמת, חותם, ואינו על גבי נייר רשמי כלשהו. רשום בו בכתב יד כי העבירות הינן הצתה, נזק מכוון, והסתה מצד המערער. לא ברור מהו מסמך זה, מה מקורו וכיצד הגיע לידי המערער. כך לא כל שכן, משהמערער טען כי אין ביכולתו לקבל מסמכים משטרתיים בנוגע אליו. המסמך הינו מלפני מועד הראיון שנערך למערער, אך לא פורטה כל סיבה מדוע לא הוצג.
• מכתב מיום 23.1.26 מטעם מזכ"ל מפלגת ג'ובילי. במכתב מצוין כי המערער חבר מטעם מפלגה זו כבר משנת 2016 ופעילותו כללה גיוס פוליטי, השתתפות בפגישות המפלגה ותמיכה עבור מועמדי המפלגה וארגונים הקשורים אליה. צוין כי בשל פעילות זו חווה רדיפה פוליטית ואף ניסיון להרגו. גם מכתב זה אינו מאומת, ולא ניתן לדעת לפיכך אם הוא אותנטי. לא ברור גם מדוע לא צורף להליך הערעור. מכל מקום, לפי האמור במכתב זה הפעולות האלימות כלפי המערער קשורות לקשר הגלוי שלו למפלגת ג'ובילי. נתון זה אינו מתיישב עם טענת המערער לפיה מעולם לא חווה הטרדות כלשהן בעבר וזאת אף שכפי שנטען במכתב היה פעיל במפלגה זו כבר משנת 2016. אף במקרה זה מועד הצתת החנות שגוי וצוין שאירע ביום 15.8.2022. עוד צוין במכתב כי למערער נגרמו פציעות קלות כתוצאה מאירוע הצתת החנות אף שהמערער כלל לא שהה לדבריו בחנות בעת שזו הוצתה ולא טען מעולם שנפצע.

40. כאמור, לא ניתן לראות במכתבים ראיה בהליך זה. אך מתוך עיון בהם אני מוצא לקבל גם את טענת המשיבה כי אין בהם גם כדי להוות הוכחה לטענות המערער, ואין הם גם תואמים את גרסת המערער כפי שהועלתה על ידו בבקשת המקלט ובריאיון.
41. גם באשר להיבט האובייקטיבי, לא נמצא שיש מקום להתערב בהחלטת בית הדין לפיה לא הוכחה טענת המערער בדבר סכנה הנשקפת לו בארץ מוצאו.
42. ממקורות המידע עולה כאמור שהבחירות שנערכו בשנת 2022 התנהלו באופן הוגן וללא מקרי אלימות ואי-סדרים. ככל שתוארה אלימות כלשהי ביחס למהלך הבחירות הדמוקרטי בקניה, הרי שזו יוחסה למשטרה בעוד שלרשויות יוחסו הגבלות על עיתונאים ופעילי זכויות, אך לא תוארה רדיפה ממסדית של אדם פרטי בשל עמדתו הפוליטית.
43. אלימות נוספת שתוארה במהלך הבחירות כללה מקרה של חטיפת נציג בחירות ומקרים שבהם שולם כסף לצעירים על מנת שיפריעו לקמפיינים של מפלגות יריבות, אך לא תוארה רדיפה פוליטית בממדים המתוארים על ידי המערער אלא מדובר במקרים נקודתיים ולא עלתה בחוות הדעת אינדיקציה להרג של תומכים במפלגה כזו או אחרת. מחוות הדעת עולה עוד שחששו המתואר של המערער לשוב למדינתו כל עוד הנשיא הנבחר שולט בה, יכול להתעמעם נוכח האמור בה בדבר שיתוף פעולה פוליטי שנחתם בשנת 2025 בין מפלגת השלטון לבין מנהיג האופוזיציה בראשות "אודינגה" שגם נבחר על ידי ממשלת קניה לתפקיד בינלאומי בכיר.
44. בנסיבות אלה ובהתאם לנטל המוטל על המערער, לא ניתן לקבוע כי יש מקום להתערב בהחלטת המשיבה לפיה אין קיים בסיס אובייקטיבי של ממש לחשש שהמערער יסבול מרדיפה על רקע פוליטי בקניה; וכי נפל פגם בשיקול הדעת של המשיבה ששקלה את טענות המערער ודחתה את בקשתו.
45. המערער טוען כי בהתאם לפסיקה, הסטנדרט הראייתי אינו דורש ממבקש המקלט הוכחה מעבר לספק סביר ואף לא עמידה במאזן הסתברויות מלא וכי די בהצגת גרסה סבירה ועקבית המבססת "אפשרות סבירה לרדיפה". לפיכך, טוען המערער, אין לזקוף לחובתו את העובדה שלא תמך את טענותיו במסמכים אודות ההצתה הנטענת או ביחס לאיומים שהופנו נגדו. אכן, כאשר מדובר בבקשה למקלט מדיני, יש להעריך את העובדות הרלוונטיות בזהירות וברגישות מיוחדת, נוכח השלכות הרות אסון הטמונות בדחייה של הבקשה על חייו וחירותו של מבקש המקלט. במקרים אלו, גם בחינת החלטות הרשות על ידי בית המשפט תיעשה בצורה קפדנית וזהירה שמא נפלה שגגה בקביעתן (עניין גונזלס).
46. אלא שכעולה מתוך האמור והמפורט לעיל, במקרה שבפנינו אין מדובר ב"אי בהירות" של מה בכך. גרסתו של המערער בהתייחס לאיומים הנטענים על חייו ועומדים בבסיס הבקשה למקלט נמסרה רק מפיו ולא נתמכה באף ראיה שהיא, זאת הגם שעל פני הדברים אין מדובר במצב בו לא ניתן להביא ראיות, וגם מהימנות המערער וגרסאותיו נמצאו לקויים, כך שאין לומר גם כי מדובר במקרה שבו כפי שטוען המערער, יש להעניק לו את היתרון שבספק העולה מגרסתו.
47. בעניין גונזלס נקבע כי "הערכת התשתית העובדתית שביסוד בקשת המקלט, ובכלל זה הערכת מהימנותו של מבקש מקלט, מתבצעת על ידי הרשויות שהוסמכו והוכשרו למטרה זו, ומושפעת בין היתר מן ההתרשמות הבלתי אמצעית ממבקש המקלט, על כן לא בנקל יתערב בה בית המשפט". במקרה זה, לא מצאתי כאמור שיש עילה להתערב בממצאים שנקבעו.
48. גם אם המערער היה עומד בקריטריונים המצטברים להכיר בו כפליט, הרי שקיים חריג למתן המעמד המכונה "חלופת מגורים פנימית" שמשמעותה היא שאם למבקש המקלט קיימת חלופת מגורים אמיתית ובטוחה באזור אחר במדינת מוצאו, תינתן עדיפות לחלופה זו על פני מקלט מדיני (עניין פלונית). בעניין זה ציין בית הדין כי בשים לב לטיב האיום הנטען ולנוכח גודלה של מדינת המוצא, הטענה כי בכל מקום יהיה המערער מאוים הינה מוקשית.
49. אכן, כפי שציין בית הדין, לא היה בפי המערער הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע לא מיצה את חלופת המגורים הפנימית במדינתו אליה הוא יכול להעתיק את מגוריו וזה הסתכם בנימוק שידו הארוכה של השלטון יכולה להשיג אותו בכל מקום שבו הוא יהיה. הוא שהה לטענתו בערים שונות אך לא ניסה חלופות אחרות מלבד אלה. כאשר נשאל מדוע לא ניסה להגיע לערים נוספות או להשתקע מחדש בעיר מרוחקת השיב בסתמיות כי הוא מוכר בכל מקום. תשובה זו כקביעת בית הדין, אינה מועילה למערער. ייאמר עוד, כי בהתאם לחוות הדעת שהוגשה בעניינו של המערער עולה כי אף שמפלגת השלטון זכתה בבחירות האחרונות, נראה שמדובר היה בבחירות צמודות (173 מושבים של האופוזיציה באסיפה הלאומית לעומת 161 של מפלגת השלטון, ו-22 מושבים של מפלגת האופוזיציה בסנאט לעומת 24 של מפלגת השלטון), ולפיכך לא ניתן להוציא מכלל אפשרות מציאת מקום מגורים חלופי בקרב תומכי אופוזיציה רבים אחרים.
50. המערער יכול גם לכאורה היה לעבור לאחת המדינות הגובלות, רואנדה, אוגנדה או טנזניה, שמעבר אליהן אינו דורש קיומה של אשרה על ידו. בערעור טען המערער כי לא עשה כן הואיל וקיים שיתוף פעולה מודיעיני בין ארצו למדינות אלו. אלא ששוב טעון זה שהועלה במסגרת הערעור, אינו מתכתב עם תשובתו בראיון ולפיה לא עשה כן הואיל וחבר אמר לו "שהכנסייה שלנו לוקחת אנשים לישראל" (עמ' 20).
51. לבסוף יש לדחות את טענת המערער לטעות שנפלה באופן שבו נבחנה בקשתו על ידי המשיבה. לטענתו, בעניינו לא היה מקום לדון בבקשה במסגרת המסלול המקוצר מכוח סעיף 6 לנוהל הואיל והציג טענה לרדיפה פוליטית אלימה ומובהקת. לפיכך, טען, כי בכך נשללה ממנו בחינה מעמיקה בפני הוועדה המייעצת.

טענה זו אין בה ממש ובדין נדחתה על ידי בית הדין.

52. הנוהל מפרט ארבעה מסלולים חלופיים לבחינת בקשה למקלט מדיני: דחייה על הסף, בחינה בסדר דין מהיר, בחינה בסדר דין מקוצר ודיון בפני הוועדה המייעצת לענייני פליטים. באשר למסלול סדר הדין המקוצר שלפיו נבחן עניינו של המערער, קובע סעיף 6א' לנוהל כך:

"הוגשה בקשה למקלט מדיני המבוססת לכאורה על אחד מהיסודות הקבועים באמנת הפליטים, אולם נמצא על יסוד הריאיון כי המבקש אינו אמין, טענותיו חסרות בסיס או כי הפחד שהציג מבקש המקלט אינו מבוסס היטב, ומשכך הבקשה אינה מגלה בסיס עובדתי או משפטי מינימאלי לקבלת מקלט מדיני, תועבר הבקשה, לרבות המסמכים והטיעונים שמבקש המקלט העביר, טפסי הראיונות שנערכו למבקש וחוות הדעת של היחידה ליו"ר הוועדה לבחינת הבקשה בסדר דין מקוצר ככלל, בתוך שבועיים ימים מיום הריאיון".

53. סעיף 6ג' קובע כי מנכ"ל המשיבה יבחן את הבקשה ויחליט אם לקבל את המלצת יו"ר הועדה ולדחות את הבקשה או שיש להעביר את הבקשה לדיון בפני הוועדה. סעיף 7 לנוהל הדן במסלול הדיון בבקשה בפני הוועדה, קובע בין היתר, כי ככל ונמצא שאין מקום לדון בבקשה בסדר דין מקוצר, הוועדה תחליט בעניין מבקש המקלט על בסיס כל החומר שנאסף בעניינו ותעביר המלצתה לשר הפנים.
54. בשני המסלולים, הן במסלול המקוצר והן במסלול הדיון בפני הוועדה, ההמלצות מתגבשות לאחר שנערך למערער ריאיון מקיף, ונערכת חוות דעת מפורטת של יחידת הטיפול במבקשי מקלט ולאחר שהתקבלו הטיעונים והמסמכים שמבקש המקלט העביר. בנסיבות אלה לא ניתן לקבל את הטענה שהמשיבה לא בחנה את הבקשה בצורה מעמיקה. היות ואחת מאמות המידה לדיון בסדר דין מקוצר היא היעדר ביסוס טענת הפחד, כפי שמצאה המשיבה בעניין המערער, הרי שלא בוסס כי נפל פגם בבחירת המסלול שבו נבחנה בקשתו.
55. כאמור לעיל, העובדה שבמסגרת חוות הדעת הוזכרה פעם אחת מדינת "מלאווי" במקום "קניה" אין בה כדי ללמוד שהמשיבה לא הפעילה בעניינו של המערער שיקול דעת עצמאי על נסיבות הארץ הרלוונטית. זאת מעת שאין מחלוקת כי חוות הדעת עוסקת במדינת קניה לפי הנתונים המופיעים בה.
56. לאור כל האמור לעיל, לא נמצאה עילה להתערב במסקנת המשיבה שלפיה המערער לא הניח יסוד לקבוע שהוא זכאי למקלט בישראל, תוך הסתמכות על ממצאים שנקבעו על יסוד דברי המערער וסקירת המצב האובייקטיבי, הכל כפי המצוי במתחם שיקול הדעת של המשיבה. בדין דחה בית הדין את הערר ואיני מוצא מקום להתערב בהחלטתו.

הערעור נדחה.

אין צורך לבחינת הבקשה למתן צו ביניים.

המערער יעזוב את תחומי מדינת ישראל בתוך שלושים ימים.

משלא התבקשה תשובת המשיבה (מעבר לזו הנוגעת למסמכים החדשים שצורפו), לא ייעשה צו להוצאות.

 

ניתן היום, כ"ח אייר תשפ"ו, 15 מאי 2026, בהעדר הצדדים.

 

 

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה