מן התקשורת

הכניסה לישראל מוסדרת בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן – חוק הכניסה לישראל), הקובע בסעיף 1(א) כי כניסתו לישראל של מי שאינו אזרח ישראלי תהיה על-פי אשרה הניתנת בהתאם להוראותיו של חוק זה וכי הסמכות למתן אשרות נתונה לשר הפנים (סעיף 2(א) בחוק זה). כפי שנקבע לא אחת, היקף שיקול דעת השר בעניין זה רחב, בהיותו נובע מאופייה של הסמכות הנתונה לו ומריבונותה של המדינה להחליט מי ייכנס בשעריה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עמ"נ 39486-07-26 Cairealláin נ' רשות האוכלוסין וההגירה 7.8.2026 לפני כבוד השופטת תמר בר-אשר …

נקודת המוצא היא כי לזר השוהה בישראל אין זכות קנויה לקבלת מעמד או להארכת היתר שהייה, והסמכות הרחבה בעניין זה מסורה למשיבה מכוח חוק הכניסה לישראלעל פי ההלכה הפסוקה, נטל ההוכחה לקיומו של מרכז חיים משותף ורציף בישראל מוטל באופן מלא על כתפי מבקשי המעמד, והם אלו הנדרשים להציג תשתית ראייתית איתנה לתמיכה בבקשתם

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עמ"נ 88323-06-26 אבו אלרוב ואח' נ' משרד הפנים ואח' תיק חיצוני: 3572-25 …

נקודת המוצא לגבי החלטות של רשויות מינהליות בכלל ומשרד הפנים על ידי רשות האוכלוסין וההגירה בפרט, היא כי לא חל עליהן עקרון סופיות הדיון. זאת, בניגוד לעקרון הקבוע לגבי פסק דין חלוט בבית המשפט. הדבר נובע מאחד מעקרונות היסוד במשפט המנהלי לפיו לרשות המינהלית, נתונה הסמכות, ובנסיבות מסוימות אף החובה, לשנות ואף לבטל את החלטותיה.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עמ"נ 20888-11-25 אבו עראם ואח' נ' רשות האוכלוסין והגירה- שר הפנים-לשכת חדרה ואח' תיק חיצוני:…