הגדרה מחדש של מוסד הנישואין בעידן הדיגיטלי
דמיינו את הרגע המרגש שבו זוג נישא – החלפת נדרים, עדים, טבעות, מבטים נרגשים וחיבוק ראשון כזוג נשוי. עכשיו דמיינו את כל זה קורה בזום, כששני בני הזוג יושבים בערים שונות, מדינה אחרת מנפיקה את תעודת הנישואין, והרב או השופט – בכלל ביוטה. מה שבעבר נשמע כמו מדע בדיוני, הפך למציאות זמינה, נגישה וחוקית לחלוטין: נישואין מרחוק
כיצד זה עובד
במדינת יוטה שבארצות הברית, מאז 2020, ניתן להתחתן באופן חוקי באמצעות וידאו, מבלי שאף אחד מהצדדים יהיה פיזית במדינה עצמה. תהליך פשוט יחסית של מילוי טפסים, תשלום אגרה, זימון טקס קצר עם עדים – ומקבלים תעודת נישואין רשמית. לא נדרש טיסה, לא אולם, ולעיתים אפילו לא בגדים חגיגיים
מוסד הנישואין – עדכון גרסה
היכולת להתחתן מבלי להיות נוכח פיזית יחד, משנה את ההגדרה המסורתית של נישואין
- נוכחות פיזית כבר איננה תנאי מחייב.
- הטקס עובר דיגיטציה מלאה – מזום במקום חופה.
- המוסד הדתי מאבד מכוחו במדינות רבות, כאשר הזוג פונה למסלול אזרחי אונליין.
זהו מהלך שמחבר בין טכנולוגיה, זכויות אזרחיות וגלובליזציה – ומעלה שאלות חדשות על משמעות הקשר הזוגי, המחויבות והטקס עצמו
למה זה מושך כל כך
במקומות כמו ישראל, בה נישואין דתיים הם הדרך החוקית היחידה להינשא, רבים בוחרים בנישואי יוטה כהצהרה אזרחית, או כפתרון מעשי לזוגות חד-מיניים, פסולי חיתון, עולים חדשים או סתם כאלה שמבקשים להימנע מהליך בירוקרטי מסורבל
בנוסף, מגפת הקורונה הובילה לצורך אמיתי במודלים חדשים של קשרים, טקסים וחוקים. מה שנולד מתוך אילוץ – הפך לאופציה מועדפת עבור רבים
שאלות של משמעות
אם אפשר להתחתן מרחוק, האם נישואין הם עדיין טקס ציבורי? האם הם מחייבים נוכחות פיזית? ומה זה אומר על אינטימיות? המחויבות? והחברה
אולי זהו שלב טבעי בתהליך שבו מוסדות מסורתיים עוברים התאמה לעולם דיגיטלי, גלובלי וגמיש יותר – אבל גם כזה שמחייב אותנו לשאול מה נשאר בלב הקשר האנושי, ומה רק קונבנציה עתיקה.