כתבי עת:

דפנה ברק ארז, "נאמנות, אמון והגינות במשפט המינהלי", חובות אמון בדין הישראלי,  (2016) 169

ספרות:

יצחק זמיר   הסמכות המינהלית

דפנה ברק-ארז   משפט מינהלי

חקיקה שאוזכרה:

חוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000

לפניי ערעור מנהלי על החלטתו הסופית של בית הדין לעררים (כב' הדיין יואב בר-לב, ערר (ת"א) 1777-23 מיום 06.05.2024) שדחתה את הערר שהגיש המערער על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה מיום 6.2.2023 שלפיה "אין אינדיקציה להגשת בקשה למקלט מדיני" על ידי המערער (להלן בהתאמה: ההחלטה הסופית, הערר, הרשות והחלטת הרשות).

החלטת הרשות קבעה כי אין לראות במערער כמי שהגיש בקשה למקלט מדיני עוד בשנת 2014 כטענתו, ומשכך הוא לא קיבל רשיון ישיבה ארעי מסוג א/5 שניתן ליוצאי חבל דארפור שכן הגישו בקשות מקלט עד למועד זה, מכוח פסק הדין בבג"ץ 4630/17  Adam Gubara Tagalו-23 אח' נ' שר הפנים ‏(‏נבו 25.4.2021‏ להלן: עניין טאגאל)‏. בהחלטה הסופית נקבע שהמערער לא הוכיח כי מקום מוצאו מדארפור ולא הציג כל ראיה לכך שהגיש בקשת מקלט כנדרש, ומשכך לא עמד בתנאים שנקבעו בעניין טאגאל לקבלת אשרת א/5 זמנית, שניתנה שניתן ליוצאי חבל דארפור שבסודן. עוד נקבע בהחלטה הסופית כי לא ניתן לקבוע כי היה בעניינו שיהוי מינהלי המצדיק את מתן הרשיון הזמני המבוקש. בנסיבות אלה הוגש הערעור שלפניי.

לאחר קבלת ההחלטה הסופית, ובסמוך להגשת הערעור שלפניי, הגיש המערער בקשת מקלט פרטנית נוספת. בהמשך הדברים תהייה התייחסות גם לבקשה זו.

רקע הדברים וההליכים שלעניין

1. המערער, מוסא טאהר גאגא חייד (להלן: המערער) הוא אזרח סודן יליד שנת 1989 שהסתנן לישראל מסיני ביום 23.4.2011. ביום 28.04.2011 עוכב המערער על ידי כוחות הביטחון והושם במתקן קציעות לפי צו משמורת מאותו היום, במטרה להשאירו שם עד להרחקתו מישראל (פרוטוקול שמיעת טענות צורף כנספח 1 לתגובת הרשות לערעור). בהמשך שהה המערער במתקן חולות ולאחר שהשתחרר משם המשיך להתייצב במתקני הרשות מעת לעת ועבר תשאולים וראיונות.

2. העובדות באשר לקורות המערער בישראל באשר לשהייתו במתקן חולות, לצווי המשמורת והגירוש שהוצאו לו ולהליכים המשפטיים שהתקיימו בענייניו מאז ועד עתה אינן במחלוקת. עובדות נוספות שהיו במחלוקת לגבי מוצאו המדויק של המערער מחבל דארפור והגשת בקשת מקלט לאחר קבלת ההחלטה הסופית, הוסכמו במהלך ניהול הערעור לפניי. כיום אין עוד מחלוקת כי מוצאו של המערער הוא בחבל דארפור שבסודן, והשאלה היחידה שנותרה במחלוקת, וממנה נובע סירוב הרשות למתן אשרת א/5 ארעית נוגעת לשאלה האם ומתי הגיש המערער לראשונה בקשה למקלט מדיני. המערער טוען כי ביום 03.08.2014 הגיש בקשת מקלט ביחידת הטיפול הייעודית במבקשי מקלט ברחוב סלמה בתל אביב [נספחים ע/3-ע/4 לערעור] ולפיכך הוא זכאי לקבל רשיון ארעי מסוג א/5 בדומה למבקשי מקלט אחרים שהגיעו לישראל מחבל דארפור שבסודן במהלך אותן שנים. לעומת זאת, הרשות טוענת כי המערער לא הגיש בקשת מקלט כטענתו, והוא אינו זכאי לקבל אשרת שהייה זמנית בישראל, המותנית, מכוח פסק דין טאגאל בהגשת בקשת מקלט עד למועד הקובע שם. הצדדים צירפו העתקים של מסמכים, תשאולים ושימועים אחרים שעבר המערער במהלך שהותו בישראל, לרבות במהלך שהותו במתקן חולות ובפעמים הרבות שבהן התייצב במתקני הרשות במהלך השנים, ואדרש לפרטים הרלוונטיים במסגרת פירוט טיעוניהם.

3. במהלך חודש יולי 2022 פנה המערער לרשות באמצעות עמותת המוקד לפליטים ומהגרים כדי לברר מדוע שמו לא נכלל ברשימות הזכאים למעמד כחבריו בעקבות פסק הדין בעניין טאגאל, והרשות השיבה לפניה כי לא הוגשה מטעמו בקשת מקלט. בחודש נובמבר 2022 פנה המערער שוב לרשות באמצעות ארגון היא"ס ותשובת הרשות היתה זהה לקודמת. ביום 8.1.23 פנה ב"כ המערער לרשות וביקש לקבל את בקשת המקלט שהמערער הגיש לטענתו. ביום 12.1.23 השיבה הרשות כי המערער לא הגיש בקשת מקלט, וכי הטופס שצירף ב"כ המערער במייל, ממנו עולה לכאורה כי הוגשה בקשה כאמור באוגוסט 2014, לא התקבל ברשות. באותו יום, 12.1.23 פנה ב"כ הנוכחי של המערער וביקש לחזור ולבדוק את העניין וביום 19.1.23 העבירה הרשות לב"כ המערער את כל המסמכים שהיו בידה בעניינו. ביום 26.1.23 פנה שוב ב"כ המערער לרשות והמציא מסמכים שהיו בידיו, אולם הרשות הבהירה כי בהעדר חותמת "התקבל" על העתק הבקשה מאוגוסט 2014, לא ניתן לראות בכך ראיה כי הוגשה הבקשה. על החלטה זו של הרשות הוגש ערר ביום 06.03.2023, וההחלטה הסופית של בית הדין ניתנה ביום 05.04.2024 למחרת קיום הדיון בו בבית הדין לעררים.

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916

4. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)בית הדין לעררים קבע בהחלטה הסופית כי דין הערר היה להידחות ולו מחמת השיהוי בהגשתו למעלה מ-30 יום לאחר שבתשובת הרשות לפניית המערער באמצעות המוקד לפליטים שניתנה עוד ביום 18.07.2022 צוין כי לא הוגשה מטעמו בקשת מקלט, ופנייתו באמצעות ארגון היא"ס נענתה באותו אופן ביום 22.11.2022. ההחלטה הסופית דחתה את הערר לגופו, בנימוק שהמערער אינו עומד בשני התנאים שנקבעו בעניין טאגאל לצורך זכאות למעמד של מבקש מקלט מדארפור. ראשית, בית הדין קבע כי לא הוכח שהמערער יוצא חבל דארפור, שכן העניין מעולם לא נבחן על ידי הרשות ולא ניתן להסתמך על דבריו בשימוע הסמוך להסתננותו לישראל בלבד (עניין זה מוסכם כיום על הרשות ואינו במחלוקת במסגרת הערעור לפניי). שנית, בית הדין לא מצא שיש לראות במערער כמי שהגיש את בקשתו למקלט בשנת 2014 או לאחר מכן, וזאת בהעדר מסמך הנושא חותמת "נתקבל" מטעמו, ובהתחשב בהתעלמותו מעדכוני נציגי הרשות כי אין במערכת בקשת מקלט מתועדת שלו, הן ישירות מולו בשימוע, הן בעקיפין בתגובה לפניות בכתב שנעשו מטעמו. בית הדין קבע כי המערער לא סתר את חזקת התקינות המנהלית העומדת לרשות לעניין העדר בקשת מקלט כנדרש, ובהעדר הוכחה למועד הגשת בקשת מקלט כאמור, הוא גם לא הוכיח כי נגרם שיהוי במתן החלטה בבקשתו המצדיק מתן מעמד כפי שניתן למבקשי מקלט מדארפור.

5. בכתב הערעור צוין כי לאחר מתן ההחלטה הסופית הגיש המערער ביום 16.06.2024 בקשת מקלט פרטנית (להלן: בקשת המקלט החדשה (נספח מע/7 לכתב הערעור) . גם לעניין מועד הגשת הבקשה החדשה חלוקים הצדדים. המערער צירף מייל מיום 16.6.24, בנוגע להגשת הבקשה, אך זו נקלטה במערכת הרשות רק ביום 28.07.2024. כך, לטענת הרשות הבקשה החדשה הוגשה לאחר הגשת הערעור, ולטענת המערער היא הוגשה קודם לכן (ראו גם תגובת המערער מיום 07.12.2025 בפס' 7). ביום 17.06.2024 הוגש הערעור שלפניי.

6. ביום 26.09.2024. התקיים דיון בערעור, בסיומו קבעתי:

"לאור העובדה שטרם נערך ריאיון וטרם התקבלה החלטה פורמלית המזהה את המערער כיוצא חבל דרפור, יש להמתין לקיום ריאיון על-ידי המשיבה. בשים לב לדבריה של באת-כוח המשיבה שלפיהם היום מקיימים ראיונות למבקשים שהגישו בקשות בשנת 2022, ומכיוון שהבקשה בנדון הוגשה בקיץ 2024, יש לבחון את מצב הדברים סמוך יותר למועד שבו סביר שיקיימו ריאיון למערער. על-כן המשיבה תודיע על המצב עד 15 בספטמבר 2025. בהודעה תבהיר המשיבה אם קוים ריאיון למערער, ואם טרם קוים – מה הצפי לקיום ריאיון כאמור. לאחר מכן יינתנו הנחיות באשר להמשך הדיון בערעור".

7. הועתק מנבוביום 09.07.2025 הגיש המערער הודעת עדכון ובקשה, ולפיה על אף פניות חוזרות ונשנות למחלקות הרלוונטית ברשות, טרם נקבע לו מועד לראיון בהתאם להחלטה הנ"ל. בנוסף צוין כי ביום 31.03.2025 ניתן פסק הדין בעת"מ ‏(‏מינהליים מרכז‏)‏ 47960-12-24 היאס בישראל נ' משרד הפנים ‏(‏נבו 31.3.2025‏ להלן: עניין היאס 25)‏‏ שנתן תוקף להסכמת הרשות בהוראת שר הפנים, להעניק רשיון א/5 למבקשי מקלט מסודאן שהגישו את בקשת המקלט שלהם שנה או יותר קודם למועד מתן פסק הדין. נטען כי בכך בוטלה ההבחנה בין יוצאי חבל דארפור לבין יוצאי סודן בכלל, ומתייתר הצורך ליתן החלטה רשמית המאשרת את מוצאו המדויק משם, משאין מחלוקת כי הוא אזרח סודן. בנוסף נטען כי בקשת המקלט החדשה הוגשה ביום 16.06.2024, ובחלוף 3 שבועות נוספים היא תהיה תלויה ועומדת שנה ללא הכרעה והמערער יהיה זכאי לקבל רשיון א/5 עד להכרעה בה, ולו בהתאם להוראת שר הפנים שקיבלה תוקף בפסק הדין בעניין היאס 25.

8. ביום 20.07.2025 הגישה הרשות תגובה, וטענה כי טרם חלף המועד שנקצב לה בהחלטת בית המשפט, עד ליום 15.09.2025, לעדכון בעניין סטטוס הבקשה. בנוסף טענה הרשות כי לא חל כל שיהוי בטיפול בבקשת המקלט החדשה שהוגשה רק ביום 28.07.2024 לאחר הגשת הערעור. עוד טענה הרשות כי האמור בפסק הדין בעניין היאס 25 אינו חל על המערער שאינו עומד בקריטריונים הרלוונטיים, וכך גם הקביעות בפסק הדין בעניין עת"מ ‏(‏מינהליים מרכז‏)‏ 68138-11-22 היא"ס בישראל נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה ‏(‏נבו 22.1.2024‏ להלן: עניין היא"ס 22)‏, אשר‏ כהמשך ישיר לקביעות בפסק הדין בעניין טאגאל חלות רק על מי שהגישו בקשות מקלט עד יום 30.11.2022. הרשות הוסיפה וטענה כי על המערער למצות את ההליכים בנוגע לבקשת המקלט החדשה טרם שניתן יהיה לדון בה בערעור בבית המשפט.

9. בו ביום הגיש המערער בקשה להגשת תגובה מטעמו וציין כי פניותיו לרשות לצורך קביעת ראיון לא נענו לגופן ופניות ב"כ לא קיבלו מענה, וביקש כי אורה לרשות להעניק לו רשיון זמני מסוג א/5 עד להכרעה בבקשת המקלט החדשה, תוך איזכור טענתו כי הגיש בקשת מקלט עוד בשנת 2014. לפיכך הוריתי להמתין לעדכון הרשות עד יום 15.09.2025, וכי המערער רשאי לפנות אליה בעניין הודעת העדכון גם טרם המועד שנקצב.

10. ביום 16.09.2025 עדכנה הרשות כי המערער עבר ראיון ביום 31.08.2025 וכי בקשת המקלט החדשה נמצאת בשלב הבדיקה וההערכה, ומטופלת ללא שיהוי. הרשות שבה וחזרה על טענתה כי המערער לא הגיש בקשת מקלט קודם ליום 28.07.2024. לפיכך הוריתי לרשות לשוב ולעדכן עם מתן החלטה בבקשת המקלט החדשה או עד יום 02.12.2025 לפי המוקדם.

11. ביום 05.10.2025 הגיש המערער הודעת עדכון ובקשה לעיון חוזר. המערער ציין כי בסיום הראיון האחרון שנערך לו נקבע כי מוצאו בשבט אפריקאי בדרפור, בחבל הנובה או הנילוס הכחול שבסודן. לטענת המערער, כמי שזוהה כיוצא סודן שהגיש את בקשת המקלט החדשה לכל המאוחר ביום 28.07.2025 (ולטענתו, כאמור, אף קודם לכן), הוא זכאי לקבל רשיון שהייה זמני א/5. לפיכך ביקש כי אורה לרשות להעניק לו רשיון כאמור.

12. ביום 31.10.2025 הוגשה תגובת הרשות להודעת המערער, ובה חזרה על עמדתה כי אינו עומד בקריטריונים לקבל מעמד זמני כבקשתו, גם לאחר שהוכר כיוצא סודן מחבל דארפור, וזאת משום שלא הגיש את בקשת המקלט שלו עד המועד הקובע הרלוונטי. לטענת הרשות, בקשת המקלט החדשה הוגשה במועד מאוחר למועד הקובע, ובעת הגשת התגובה גם לא ניתן לטעון כי מתקיים שיהוי מינהלי ארוך שנים ובלתי מוצדק בטיפול בה, לאחר שהראיון שנקבע למערער במסגרת הבקשה החדשה התקיים ביום 31.08.2025.

13. ביום 02.11.2025 קבעתי כי:

"לאור ההחלטה בדיון הקודם, וכיון שהמערער זוהה כיוצא חבל דרפור ואף נערך לו ראיון מקלט, יש לקיים דיון נוסף בערעור בו תתיחס המשיבה לשאלה מהו זמן סביר להכרעה בבקשת מקלט, והאם בהעדר הכרעה בפרק זמן זה אין מקום להעניק למערער אשרת א/5.

לצורך כך אין מקום לשלוח את המבקש לפתוח בהליכים נוספים, כאשר העובדות היחידות שנוספו הם הכרעת המשיבה בדבר זהות המערער, וקיום ראיון בידי המשיבה עצמה. ניתן להתייחס לכך במסגרת ערעור זה.

דיון בערעור, כמפורט בהחלטה זו, יתקיים ביום 25.1.26 בשעה 13:00.

המזכירות תודיע לצדדים ותעדכן את יומן בית המשפט.

ככל שתתקבל החלטה בבקשת המקלט של המבקש, תודיע על כך המשיבה לבית המשפט."

14. ביום 30.11.2025 הגישה הרשות הודעה ובקשה, בטענה כי הערעור שלפניי לא הוגש בטענה לשיהוי בטיפול בבקשת המקלט החדשה אשר הוגשה רק ביום 28.07.2024, וכי הדיון בו תחום לשאלה האם בית הדין לעררים שגה בהחלטה הסופית, ותו לא. הרשות טענה כי שאלת שיהוי בטיפול בבקשת המקלט החדשה לא נטענה על ידי מי מהצדדים בערר ולא נדונה בו, וגם לא נזכרה בהחלטה הסופית נשוא הערעור. לאור זאת ביקשה הרשות לבטל את הדיון שנקבע, ולהפנות את המערער למצות את ההליכים בבקשה החדשה. לחילופין התבקש לדחות את הדיון שנקבע, בשל השתלמות ב"כ הרשות.

15. ביום 07.12.2025 הגיש המערער תגובה ובקשה לסילוק כתבי הטענות של הרשות בשל עשיית דין עצמית. המערער טוען כי בפסק הדין בעניין טאגאל התווה בית המשפט העליון ארבע דרכי פעולה עתידיות לטיפול בבקשות מקלט של יוצאי חבל דארפור: קביעת מדיניות עקרונית לצורך הכרעה בבקשות המקלט; הכרעה פרטנית בבקשות ללא גיבוש מדיניות כאמור; הענקת מעמד מטעמים הומניטאריים; גיבוש מתווה שיאפשר את יציאתם של מבקשי המקלט מישראל, לרבות חזרתם לסודן, מרצון או בכפוף לבחינת בקשות מקלט פרטניות. לטענת המערער, בחלוף למעלה מארבע שנים מהמועד האחרון שנקבע ליישום המתווה שנפסק בעניין טאגאל, הרשות לא יישמה פתרון בהתאם למי מהאפשרויות שנמנו בו, והיא מפרה באופן מתמשך את פסק הדין ופוגעת בשלטון החוק. המערער טוען כי על רקע ההפרה ועשיית דין עצמית ממושכת של הרשות בהקשרה, מהווה חוסר נקיון כפיים משווע וחוסמת את האפשרות של הרשות לטעון כל טענה לעניין בקשות מקלט כשלו. בנוסף, לטענת המערער, הודעת הרשות מיום 12.03.2025 בעניין היא"ס 25, שלפיה תעניק רשיון א/5 לכל יוצא סודן שהגיש בקשת מקלט 12 חודשים או יותר עובר למועד זה, משקפת את הקביעה שלה עצמה בפועל, שלפיה המתנה של 12 חודשים מהווה את השיהוי המנהלי המצדיק את מתן הסעד כפי שניתן בעניין טאגאל ובעניין היא"ס 22. לפיכך ביקש המערער כי בקשת הרשות תידחה על הסף ולגופה, וכי הדיון יתקיים במועדו או יוקדם. לחילופין ביקש המערער להתיר לו לתקן את הודעת הערעור.

16. ביום 01.01.2026 שבה הרשות וביקשה את דחיית מועד הדיון בשל השתלמות ב"כ הרשות. בהמשך לכך נקבע מועד הדיון במועד נדחה מוסכם ביום 21.01.2026. בדיון חזרו הצדדים בהרחבה על טענותיהם, והתנהל דיון בהתייחס לפסיקה הרלוונטית ולנסיבות הקונקרטיות של המערער. משכך, ניתן עתה פסק הדין בערעור.

תמצית טיעוני הצדדים

טיעוני המערער

17. טענתו העיקרית של המערער היא כי הגיש בקשת מקלט בדומה לקבוצת יוצאי חבל דארפור שבסודן אחרים שהסתננו לישראל בשנת 2014 כמותו וקיבלו מעמד זמני בפסק הדין בעניין טאגאל, וכי הוא זכאי לקבל מעמד כמותם. המערער טוען כי בית הדין לעררים שגה בקביעה כי הוא אינו עומד בשני התנאים שנקבעו בעניין טאגאל. ראשית, לטענת המערער הוא הוכיח כי זוהה על ידי עובדי הרשות בדיוק כפי טענתו עוד בשנת 2011 בסמוך לכניסתו לישראל, ומבקש לתמוך זאת מתוך העתק פרוטוקול שמיעת טענות שנערך לו ביום 28.4.2011 ובו ציין כי הוא מוסלמי בדתו ומשתייך לשבט Zagawa, תת שבט Nowra וכי נולד בכפר Karya 8 במחוז Kassala ב- Halfa gadida שבצפון מזרח סודן, והמראיין מצא את גרסתו כאמינה וציין כי "הנתין נשאל מספר שאלות אודות סודן ואודות אזורים בסודן שעליו להכיר, כל התשובות שמסר הנתין תואמות למידע שנמצא ברשותי". בנוסף טוען המערער כי גם כאשר נתפס והושם במתקן קציעות ובהמשך במתקן חולות, וגם במהלך הטיפול המתמשך בעניינו במתקני הרשות לאורך כל השנים שבהן שהה בישראל הוא זוהה וטופל כנתין דרום סודן, וגם בכך יש כדי לחזק את טענתו (כאמור לעניין זיהויו אין עוד מחלוקת).

18. שנית, לטענת המערער, הוא עומד גם בתנאי הנוסף שנקבע בעניין טאגאל, כי הגיש בקשת מקלט פרטנית עוד בשנת 2014, והוא מבקש לתמוך את טענתו במסמכים שנשמרו ותועדו בזמן אמת. בתוך כך צורפו להודעת הערעור העתקי תרשומות שיחות, הערות ומסמכים שתועדו במערכת ניהול הלקוחות הממוחשבת של משרד ב"כ המערער מאז שהתחילו לטפל בעניינו בחודש יולי 2014, בקשות שהוגשו מטעמו מאז בהקשרים שונים, והעתקים שימועים וראיונות שנערכו לו במתקני הרשות במהלך השנים בנסיבות שונות.

19. המערער טוען כי בית הדין שגה בקביעה כי היה שיהוי בהגשת הערר. לטענת המערער הרשות היא שנקטה בשיהוי מנהלי חמור בהימנעותה מלדון ולהכריע בבקשות מקלט של יוצאי חבל דארפור במשך שנים, ואף לאחר שהתקבל פסק הדין בעניין טאגאל שקבע מתווה ייעודי שהיה עליה לנקוט היא מפרה אותו באופן מתמשך מאז ונמנעת גם מקבלת החלטות בבקשות מקלט פרטניות, עד שנדרש היה להגיש עתירה נוספת ובה התקבל פסק הדין בעניין היא"ס 22 ובהמשך גם בעניין היא"ס 25. לטענת המערער, התנהלות זו השפיעה באופן ישיר על עניינו, אך בית הדין התעלם ממחדלי הרשות ומפערי הכוחות בין הצדדים ושגה גם בכך. המערער טוען כי הוא משתייך לאוכלוסייה מוחלשת שמתקשה ליזום ולנהל הליכים משפטיים, וכי פנה לרשות באמצעות ארגונים חברתיים, שסייעו לו רק לצורך בירור הכללתו ברשימה, וקיבלו תשובה ללא קיום דיון ממצה בעניינו. לטענת המערער, הפניות הללו נעשו לפני המועד הקובע שנקבע בעניין היא"ס 22 ויש לראותו כזכאי להיכלל בקבוצה שקיבלה סעד לפי פסק דין זה. לטענתו, רק לאחר שהתקבלה החלטת הרשות אצל באי כוחו הובן מצב העניינים, ואילו היה יודע קודם היה פועל להגשת בקשת מקלט חדשה מייד.

20. במקביל לדיון בערעור התקדם הטיפול בבקשת המקלט החדשה, והמערער טוען כי גם בקשר אליה הוא עומד בתנאים הרלוונטיים כדי לקבל רשיון זמני מסוג א/5. ראשית, המערער מבקש להסתמך על החלטת הרשות בהמשך לראיון שנערך לו ביום 31.8.2025 שאישרה כי "נמצא כי מוצאך בשבט אפריקאי בדרפור, בחבל הנובה או הנילוס הכחול שבסודאן", וזאת למעלה מן הדרוש לשיטתו לפי הקריטריונים שנקבעו בעניין היאס 25 שאינם מחייבים הוכחת המוצא מחבל דארפור אלא מסתפקים בהוכחת מוצא מסודן. בנוסף, המערער טוען כי בקשת המקלט החדשה הוגשה ביום 16.06.2024 ולשיטת הרשות התקבלה ביום 28.07.2024 – ומשבקשה זו תלויה ועומדת למעלה משנה, הוא עומד לטענתו בקריטריון שנקבע בעניין היאס 25 והמדיניות שהתווה השר, וזכאי לקבל רשיון זמני א/5 כמבוקש.

טיעוני הרשות

21. הרשות טוענת כי ההחלטה הסופית מוצדקת, כמו גם כל החלטותיה שלפיהן המערער אינו זכאי להיכלל בקבוצת יוצאי חבל דארפור שקיבלה רשיון זמני בפסקי הדין בעניין טאגאל, בעניין היא"ס 22 ובעניין היאס 25. לטענתה ההחלטות כולן הן סבירות ובסמכות ואין עילה או הצדקה להתערב בהן בערעור.

22. הרשות טוענת עוד כי המערער לא הוכיח כי הגיש בקשת מקלט בשנת 2014 כטענתו או בכל מועד שטרם המועד שנקבע בפסיקה. לטענת הרשות תשובות המערער בהזדמנויות שונות היו לא קוהרנטיות ורצופות סתירות לגבי עצם הגשת הבקשה ולגבי אופן הגשתה. לטענתה, נמסר למערער עוד בראיון שנערך לו בפברואר שנת 2016 כי אין במערכת "אביב" בקשת מקלט שלו, ולאחר מכן כשהמערער שהה במתקן חולות ואף לאחר שהשתחרר והוסיף להתייצב במתקניה לראיונות ותשאולים רבים, הוא לא ביקש לברר מה עלה בגורל בקשת המקלט שהגיש לטענתו. לטענת הרשות, קיומם של מסמכים המעידים על מילוי טפסים אינו מהווה הגשת בקשת מקלט, וכך גם העתקי המסמכים ששלח ב"כ המערער שלא נושאים חותמת "נתקבל".

23. הרשות מוסיפה וטוענת כי הערר הוגש בשיהוי ניכר. לטענתה, היה על המערער לפעול עוד בשנת 2016 כאשר נמסר לו כי אין במערכת בקשת מקלט שלו. לטענתה, לכל המאוחר היה על המערער לפעול לאחר ששתי הפניות שבוצעו מטעמו בחודש יולי 2022 ונובמבר 2022 נענו לגופן בשלילה ונמסר שוב כי אין במערכת הרשות אינדיקציה כי הוגשה בקשת מקלט שלו. לטענת הרשות החלפת הייצוג אינה מאריכה את המועדים ואינה עוצרת את מרוץ הזמנים להגשת ערר על החלטותיה, והמערער לא פעל במועד גם בהקשר זה, אלא השתהה בהגשת הערר עד ליום 06.03.2023. הרשות מוסיפה וטוענת כי טענות המערער המבקשות לראות בפניות אליה מטעמו תחליף לבקשת מקלט פרטנית, ומשכך לכלול אותו בקבוצת הזכאים מכח פסק הדין בעניין היא"ס 22 היא הרחבת חזית אסורה שלא נטענה בפני הרשות או בערר, ואין להידרש אליה.

24. באופן דומה, הרשות טוענת כי הדיון וההכרעה בערעור תחומים לטענות לגבי ההחלטה הסופית של בית הדין, ואין להידרש כלל לטענות המערער לגבי בקשת המקלטה החדשה, אלא יש להורות לו למצות את ההליכים לגביה טרם שיוכל להגיש ערעור לבית המשפט, אם ירצה בכך. במקביל לכך הרשות טוענת כי העובדה שהמערער הגיש את בקשת המקלט החדשה מחזקת את טענתה כי לא הגיש בקשת מקלט במועד מוקדם יותר. לגופו של עניין טוענת הרשות כי בקשת המקלט החדשה טופלה ומטופלת באופן פרטני ללא כל שיהוי, ומשכך המערער אינו נכלל גם בקבוצות יוצאי סודן שקיבלו סעד במסגרת פסקי הדין בעניין היא"ס 22 ובעניין היאס 25 שהתקבלו לאחר פסק הדין בעניין טאגאל.

25. הרשות, טוענת כי כרשות מנהלית עומדת לה חזקת התקינות המנהלית, וכי הנטל להוכיח שהרשות פעלה בחוסר תקינות מוטל על המערער. לטענת הרשות, טענות המערער כי הגיש בקשת מקלט עוד בשנת 2014 והרשות איבדה אותה או לא העבירה אליו החלטות נטענו בעלמא ולא הוכחו. לטענתה, בהעדר ראיות אובייקטיביות התומכות בטענה זו יש לקבוע כי הוא לא הרים את הנטל לסתור את חזקת התקינות המנהלית.

דיון והכרעה

26. אפתח בסקירה של ההחלטות בעניינם של יוצאי דרפור והבסיס הרעיוני להן. כפי שעולה מהחלטות אלו, הרשות השתהתה, ועדיין משתהה, שלא כדין, בקבלת החלטות בעניינם של מבקשי מקלט מסודן, ועל כן תחילה בפסק הדין בעניין טאגאל, ובהמשך בפסקי הדין בעניין היא"ס ניתנו למערערים שם אשרת א/5 זמניות, כפי שמבקש המערער לקבל. רקע דברים זה נדרש לפסק הדין שלפניי כיוון שהוא חלק מהבסיס העובדתי עליו היה על הרשות להתבסס בקבלת החלטה לגבי המערער.

27. בית המשפט העליון דן במצבם של יוצאי סודן ואריתריאה בהקשר של שאלת חוקתיותם של הסדרים שנגעו להעברת יוצאי אותן מדינות למתקן משמורת. נושא ההחזקה במשמורת אינו מעניינם של הערעורים שלפניי, אולם יש חשיבות לנתונים שהובאו במסגרת פסקי הדין לעניין מספרם של אזרחי סודן ואריתריאה השוהים בישראל; מספר בקשות המקלט שהוגשו, ובעיקר לעניין התקופה בה היו בקשות המקלט תלויות ועומדות ללא הכרעה. אלו יפורטו להלן. מדובר בשלושה פסקי דין שדנו בתיקונים לחוק למניעת הסתננות (לפי סדר נתינתם: בג"ץ 7146/12 נג'ט סרג' אדם נ' הכנסת, פ"ד סו(1) 717 (2013, להלן: עניין אדם), בג"ץ 8425/13 איתן מדיניות הגירה ישראלית ואח' נ' ממשלת ישראל (נבו 22.9.2014, להלן: עניין איתן) ובג"ץ 8665/14 טשומה נגה דסטה נ' הכנסת (נבו 11.8.2015, להלן: עניין דסטה). בשלושת פסקי הדין, בהרכבים מורחבים של בית המשפט העליון נדונו תיקונים לחוק לעניין העברת מסתננים, כהגדרת החוק, למתקן שהייה והחזקתם שם. לאור האמור עמד בית המשפט על הנתונים לעניין זה.

28. בעניין איתן, על פי הנתונים שנמסרו לבית המשפט, שהו בישראל, בספטמבר 2014, כחמישים אלף מסתננים. הנשיאה נאור הדגישה, בפס' 5 לפסק דינה, כי על אף שמדובר בכמות עצומה של בני אדם, ועל אף שלא ניתן להרחיקם מישראל: "נכון לעת הזו, מדובר ב"אי-הרחקה זמנית" בלבד, מבלי שנקבע לצידה הסדר ספציפי העוסק במשמעותה בחיי המעשה ואשר מתייחס לזכויות הניתנות לנהנים ממנה". בעניין דסטה, בהתאם לנתונים שפורטו במסגרת תצהיר משלים שהוגש מטעם רשות האוכלוסין, עד ליום 30.6.2015 נכנסו לישראל 64,309 מסתננים במצטבר, מתוכם שהו בישראל בשנת 2015 45,091 מסתננים. עד לשנת 2012 הייתה תופעת ההסתננות במגמת עלייה, אך משנה זו ואילך התהפכה המגמה. בעוד שבשנת 2011 נכנסו לארץ 17,258 מסתננים, בשנת 2013, בעקבות הקמת המכשול (הגדר) בגבול מצרים, נכנסו רק 45 מסתננים, בשנת 2014 נכנסו לישראל 21 מסתננים. במחצית הראשונה של שנת 2015 נכנסו לישראל 39 מסתננים. לצד זאת, בשנים 2014-2013 חל גידול במספר המסתננים היוצאים מישראל. מרבית המסתננים ששהו בישראל באותה עת, בשנת 2015 (כ-92 אחוזים מתוכם) הם אזרחי אריתריאה וסודן. החל מחודש יולי 2009 ועד לחודש פברואר 2015 הוגשו 3,165 בקשות למקלט מדיני על-ידי אזרחי סודן. נכון ליום 16.2.2015, 2,184 מתוך בקשות אלה עדיין היו תלויות ועומדות, 40 נדחו, 936 נסגרו וחמש בקשות התקבלו, לאחר שנמצא כי המבקשים נכללו ברשימות האו"ם כזכאים לקבלת מעמד בהתאם להחלטת שר הפנים משנת 2007. בתגובתה בעניין דסטה הוסיפה הרשות כי לנוכח מספר הבקשות התלויות ועומדות, ולאחר גיוס העובדים החסרים ליחידת הטיפול במבקשי מקלט, הערכת מנכ"ל רשות האוכלוסין הייתה כי משך הזמן הצפוי עד להכרעה בבקשות הפתוחות של מבקשי מקלט שמדינת מוצאם אריתריאה או סודן הוא עד שנה, קרי עד חודש פברואר 2016.

29. אולם, הערכה זו התבררה כשגויה לחלוטין. ביום 14.12.2016 השיבה רשות האוכלוסין לבקשת חופש מידע שהוגשה על ידי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל (ראו נספח ג' לעתירה בעניין טאגאל). ממנה עלה כי בחודש דצמבר 2016 – כעשרה חודשים לאחר המועד בו העריך מנכ"ל הרשות כי יסתיים הדיון בבקשות המקלט הפתוחות – רק בקשה אחת של יוצא דארפור הובאה לדיון בפני הוועדה המייעצת והועברה להכרעת שר הפנים. היינו, כל הבקשות, למעט אחת, נותרו תלויות ועומדות ללא הכרעה.

כלומר בשנת 2016, היו מעל 2,000 בקשות מקלט תלויות ועומדות של אזרחי סודן ואריתריאה שלא הוכרעו (כאשר בין 2009 ל-2015 הוגשו קצת מעל 3,000 בקשות, שחלקם לא הוכרעו בשל עזיבת המבקשים את ישראל).

30. השנים חולפות, והזמן בו תלויות ועומדות בקשות המקלט של אזרחי סודן ואריתריאה ללא הכרעה לפני הרשות מתארך והולך. לאור האמור, מתקיימים דיונים בזכויותיהם השונות בתקופת ההמתנה. כך, בשנת 2017 הוגשה עתירה נוספת בג"ץ 4386/16 טספהיוט מדיו נ' נציבות בתי הסוהר (נבו 13.6.2017, להלן: עניין מדיו), בנוגע לתנאי המחיה של השוהים במרכז השהייה "חולות". גם במסגרת עתירה זו, הוצגו לבית המשפט נתונים בנוגע לכמות המסתננים השוהים בישראל, מרביתם כאמור, אזרחי סודן ואריתריאה (סקירת כב' המשנה לנשיאה, השופט אלייקים רובינשטיין, בפס' ד' לפסק דינו), מהם עולה כי בסוף 2016 עדיין שהו בישראל כ-40,000 מסתננים, כהגדרתם בחוק, מרביתם אזרחי סודן ואריתריאה. שרבים מהם הגישו בקשות מקלט שלא נדונו.

31. 051293710נתונים נוספים בנוגע להעדר הכרעה בבקשות מקלט מצויים בדו"ח מבקר המדינה משנת 2018 (דו"ח מבקר המדינה 68ג לשנת 2017 ולחשבונות שנת הכספים 2016, פרק שני: משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה, הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל, 1419 (2018)). בדו"ח נבדקו נושאים שונים באשר לאופן הטיפול של הרשות במבקשי מקלט ובקשות המקלט שהגישו, ביניהם משך הטיפול בבקשות מקלט והיעדר החלטות בבקשות מקלט של יוצאי חבל דארפור שבסודן.  במסגרת הליקויים העיקריים נקבע כי (שם בעמ' 1421): "בדצמבר 2017 רשות האוכלוסין לא סיימה את הטיפול ביותר ממחצית בקשות המקלט שהוגשו, ובכלל זה בבקשות שהוגשו לפני כשמונה שנים. רשות האוכלוסין לא קבעה לוחות זמנים לגבי רוב שלבי הליך הטיפול בבקשות מקלט אף שבית המשפט המחוזי העיר בעניין זה בשנת 2015."

054678313

32. לעניין זרים שאינם בני הרחקה (שכללו אז בעיקר את אזרחי סודן ואריתריאה), קבע המבקר כך:

"עד אפריל 2017, יותר משנה לאחר המועד שבו הייתה רשות האוכלוסין אמורה לסיים את הטיפול בבקשות מקלט שהגישו זרים שאינם בני הרחקה, בהתאם להערכתה בתצהיר שמסרה לבג"ץ, היא סיימה את הטיפול בכ-28% מהן בלבד (995 מ-3,519 בקשות). בשנים 2016-2015 הגישו זרים שאינם בני הרחקה כ-7,450 בקשות מקלט; עד אותו מועד טרם הסתיים הטיפול ביותר ממחציתן (4,271 בקשות). עד אפריל 2017 לא סיימה אפוא הרשות לטפל בכ-6,800 בקשות מקלט שהגישו זרים שאינם בני הרחקה.

טיפולה של מדינת ישראל בבקשות מקלט של זרים שאינם בני הרחקה התאפיין משנת 2009, מועד הקמתה של היחידה לטיפול במבקשי מקלט, ברצף של כשלים: עד שנת 2013 לא טיפלה רשות האוכלוסין בבקשות מקלט שהגישו זרים שאינם בני הרחקה, ולאחר מכן לא עמדה הרשות בהצהרה שמסרה לבג"ץ בדבר סיום הטיפול באלפי בקשות מקלט שלא טופלו במשך כמה שנים…… במועד סיום הביקורת טרם סיימה הרשות לטפל בכ-2,200 בקשות מקלט של זרים שאינם בני הרחקה שעל פי התצהיר האמור היה עליה לסיים את הטיפול בהן, וכן באלפי בקשות נוספות שהגישו זרים כאלה. בתחילת שנת 2017 התריע משרד המשפטים לפני שר הפנים כי המדינה חורגת בעניין הטיפול בבקשות שהגישו זרים שאינם בני הרחקה מתחומי ההתנהלות הסבירה. ואולם בפעולות שנקט שר הפנים לתיקון המצב לא היה די. מציאות זו פוגעת בזכותם של זרים כאמור לדעת בהקדם אם החליטה המדינה להכיר בהם כפליטים, דבר שיכול לשפר לאין ערוך את מצבם הכלכלי והחברתי בתקופת שהייתם בישראל."

(הדגשות שלי – מ' א' ג').

כך, ככלל לגבי בקשות מקלט של זרים שאינם בני הרחקה.

המבקר הקדיש חלק נוסף בביקורת להיעדר החלטות בבקשות מקלט של יוצאי חבל דארפור שבסודן (שם, בעמ' 1422):

"…….

בין שנת 2009 לאוגוסט 2017 הגישו כ-2,500 יוצאי חבל דארפור בקשות מקלט. בכל פרק הזמן הזה התקבלה החלטה רק בנוגע לשש מהבקשות. עד למועד סיום הביקורת טרם גיבש שר הפנים את עמדתו בסוגיית בקשות המקלט שהגישו יוצאי דארפור, ולא קיבל החלטה בעניינן של כ-1,600 בקשות אלה. בדיונים בראשות ראש הממשלה הוחלט להעניק מעמד מטעמים הומניטריים לכמת מאות מיוצאי חבל דארפור, בלי שנקבע דבר בעניינם של שאר מבקשי המקלט מחבל זֶה. זאת אף על פי

שיוצאי חבל דארפור חוו לחימה אלימה אשר הוגדרה בידי הקונגרס של ארצות הברית רצח עם.

משרד מבקר המדינה מעיר לשר הפנים כי העיכוב הניכר בהשלמת הטיפול בכ-1,600 בקשות מקלט של יוצאי חבל דארפור פוגע באופן חמור בזכויותיהם של יוצאי החבל שיוכרו כפליטים. לגבי הענקת מעמד מטעמים הומניטריים לכמה מאות מבקשי מקלט, אין בכך מענה ראוי לקשיים החמורים שציינו בית המשפט והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה."

(הדגשות שלי – מ' א' ג')

המבקר המליץ, בין היתר למנכ"ל הרשות (שם בעמ' 1425): "לגבש בדחיפות תכנית להשלמת הטיפול בבקשות מקלט של זרים שאינם בני הרחקה ולפעול בנחרצות ליישומה. אם ימצא מנכ"ל הרשות כי יש חסמים בפני השלמת טיפול כאמור, עליו להתריע על כך בכתב לפני שר הפנים, לצורך מציאת פתרון יעיל ואפקטיבי.".

על אף המלצה זו ועל אף נתונים קשים אלו, לפיהם בין השנים 2017-2009 הוכרעו לגופן 6 בקשות מקלט בלבד של יוצאי דארפור מתוך 2,500 שהוגשו רק על ידם, התנהלות זו המשיכה, ותכנית להשלמת הטיפול – אין.

33. בשנת 2020 שוב נדון עניינם של מבקשי מקלט בבג"ץ 2293/17 אסתר צגיי גרסגהר נ' הכנסת (נבו 23.4.2020, להלן: עניין חוק הפקדון), שדן בשאלת החוק שחייב להחזיק בחלק משכר מבקשי המקלט כפקדון, עד צאתם את ישראל. גם במקרה זה הוצגו נתונים באשר לכמות האנשים שנכנסו לישראל שלא דרך תחנת גבול ושוהים בישראל, שעמד נכון לסוף 2019 על כ-32,000. אך הנתון החשוב עולה מדברי כב' הנשיאה חיות, מהם עולה כי בשנת 2020 הסיכוי לקבל מעמד פליט לאותם אנשים (היינו, כי בקשת המקלט שלהם תוכרע לגופה) הוא תיאורטי בלבד ובפועל לא קיים (פס' 46 לפסק דינה):

"על פניו, ניתן לטעון כי הפגיעה בעובדים המסתננים אינה כה משמעותית, משום שמסתננים שמעמדם ישודרג והם יקבלו רישיון לישיבה ארעית (א/5), יזכו לקבל את כספי הפיקדון מבלי לעזוב את ישראל, בהתאם לנוהל עובדים מסתננים. כך גם מבקשי מקלט אשר בקשתם נמצאת מוצדקת זכאים לקבל רישיון ישיבה בישראל בהתאם לנוהל רשות האוכלוסין 5.2.0012 "נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל", והחל ממועד זה הם זכאים לקבלת כספי הפיקדון והפגיעה בקניינם מסתיימת. ואולם, לעת הזו מדובר בתרחיש שהוא תיאורטי בעיקרו, וזאת לנוכח הימשכות ההליכים לבחינת בקשות מקלט אשר הוגשו על ידי רבים מן העובדים המסתננים וטרם טופלו. כעולה מהודעת משיבי הממשלה מיום 27.6.2019, נכון ליום 14.5.2019 היו 4,673 בקשות מקלט פתוחות שהוגשו על ידי נתיני סודן ו-10,647 בקשות פתוחות שהוגשו על ידי נתיני אריתריאה. פרק הזמן הארוך לטיפול בבקשות אלה – שלא לומר "גרירת הרגליים" שבה נוקטת המדינה בהקשר זה – מוביל לכך שמגישי הבקשות "לכודים במצב מתמשך ובלתי אפשרי של ערפל נורמטיבי בנוגע למעמדם על כל ההשלכות הקשות הנובעות מכך לגבי זכויותיהם" (עניין דסטה, בפסקה 4 לחוות דעתי). ………

           מעמדת משיבי הממשלה בהקשר זה לא ניתן להסיק שצפוי שינוי משמעותי בקצב הטיפול בבקשות המקלט. כך, מן האמור בהודעה המעדכנת מטעם העותרים מיום 8.12.2019 עולה כי המדיניות העדכנית של רשות האוכלוסין היא שאין מקום להכריע באופן פרטני בבקשות מקלט שהוגשו על ידי מסתננים שהם נתיני סודן מחבל דארפור, הרי הנובה והנילוס הכחול. על כן, הלכה למעשה, בקשות אלה אינן מטופלות כיום. אשר לבקשות מקלט שהגישו נתיני אריתריאה, גיבשה הרשות הנחיות חדשות ביחס לאופן בדיקתן והודיעה בהליכים משפטיים אחרים, כי הנחיות אלה יוחלו הן על הבקשות הפתוחות שטרם הוכרעו, והן בעניינן של כ-3,000 בקשות מקלט שנדחו בעבר ודווחו במסגרת ההליך דנן כבקשות סגורות. מכל האמור עולה, אפוא, כי אוכלוסיית מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודן שבקשותיהם טרם הוכרעו עומדת על כמעט 20,000 איש, המהווים כשני שלישים מאוכלוסיית המסתננים בישראל…."

(הדגשות שלי – מ' א' ג').

כעולה מפסק הדין, בשנת 2020, אזרחי סודן ואריתריאה שהמתינו להכרעה בבקשות המקלט שלהם עמד על כ-20,000 (שני שליש מכלל מבקשי המקלט ששהו בישראל באותה תקופה). זאת, שעה שהרשות הודיעה לבית המשפט כי לא גיבשה מדיניות לעניין אזרחי סודן ולכן בקשותיהם כלל לא נדונות.

34. על רקע אי הכרעה בבקשות מקלט במשך שנים ארוכות, והותרת מבקשי המקלט בערפל נורמטיבי, הגישו עשרים וארבעה אזרחי סודן יוצאי חבל דארפור את העתירה בעניין טאגאל (שאוחד עם 7552/17 משרד תומר ורשה עורכי דין ואח' נ' ראש הממשלה ואח'). העתירה הוגשה ביולי 2017 והוכרעה בשנת 2021). בין הסעדים התבקש מתן רישיון א/5 כמי שהוכר כפליט, לכל יוצאי חבל דארפור. יודגש. מדובר אך באזרחי סודן, עליהם נמנה המערער שלפניי. כב' הנשיאה חיות פתחה את הדיון בציינה (פס' 15 לפסק דינה):

"למעלה מעשור חלף מאז שהוגשה בקשת המקלט הוותיקה ביותר של יוצא דארפור אשר טרם הוכרעה (סעיף 25 להודעה המעדכנת מטעם המשיבים מיום 25.1.2021). למעלה מחמש שנים חלפו מהמועד שנקבה המדינה במסגרת עניין דסטה, כמועד לסיום הטיפול בכלל בקשות המקלט של יוצאי דארפור. כארבע שנים חלפו מאז הוגשה העתירה הראשונה, ולמעלה משנתיים חלפו מאז ניתן בעתירות דנן צו על תנאי. במהלך כל השנים הללו נמנעה המדינה מקבלת הכרעה כלשהי – עקרונית או פרטנית – באלפי בקשות המקלט שהגישו יוצאי דארפור".

(הדגשות שלי – מ' א' ג').

והוסיפה (פס' 24 לפסק דינה):

"לא זו בלבד שלא נקבעה מדיניות סדורה ביחס לטיפול בבקשות המקלט והן תלויות ועומדות במשך שנים רבות, ההחלטות המועטות שנתקבלו ביחס למבקשי המקלט מייצרות תחושה של אקראיות ושרירותיות אשר מעמיקה את תחושת התסכול ואת הפגיעה בעקבות "הסחבת" בעניינם של יוצאי דארפור שלא זכו לקבל מעמד מטעמים הומניטאריים, וממתינים עד היום להכרעה בבקשותיהם".

(הדגשה שלי – מ' א' ג').

35. היינו, כבר בשנת 2021 לפני חמש שנים, קובעת הנשיאה חיות כי הטיפול בעניינם של יוצאי סודן מתאפיין באקראיות ושרירותיות. הנשיאה חיות עמדה על השיהוי החריג בטיפול בבקשות המקלט, והמקרה שלפניי יוכיח, וקבעה כי התנהלות זו של הרשות מהווה הפרה של החובה המנהלית להכריע בבקשות אלה במהירות הראויה (דובר, באותה עת, בכ-2,500 בקשות מקלט של אזרחי סודן, שהיו תלויות ועומדות במשך שנים), וקבעה כי הסעד המתאים, ככל שהמדינה לא תיתן פתרון, ליתן לאותם אזרחי סודן אשרת א/5 עד להכרעה בבקשתם. זאת, כדי שיהנו מהזכויות הנלוות לרישיון זה. אשר לסעד קבעה הנשיאה חיות כי המדינה רשאית לבחור באחד משלושה פתרונות (פס' 26 לפסק דינה: "קביעת מדיניות עקרונית לצורך הכרעה בבקשות המקלט; הכרעה פרטנית בבקשות בלא שתגובש מדיניות שכזו; הענקת מעמד מטעמים הומניטאריים; או גיבוש מתווה שיאפשר את יציאתם של מבקשי המקלט מישראל – לרבות חזרתם לסודן – מרצון או בכפוף לבחינת בקשות מקלט פרטניות (בדומה למתווה שגובש ביחס לנתיני דרום סודן"), וככל שלא תעשה כן בתוך כשמונה חודשים, יהיה עליה ליתן אשרת א/5 לכל יוצאי חבל דארפור שהגישו בקשת מקלט עד מועד הגשת העתירה (בשנת 2017), בכפוף להיעדרה של מניעה פלילית או בטחונית.

הנשיאה חיות חזרה והדגישה בעניין טאגאל כי אין מדובר במתן מעמד פליט, וקבעה בפס' 30 לפסק דינה:

"אכן, הכרעה בבקשת מקלט צריך שתהא מבוססת על נסיבותיו הפרטניות של המבקש ויש להכריע בה על פי אמות המידה הקבועות באמנת הפליטים ובהתאם לנוהל מבקשי מקלט. ואולם, כפי שהובהר לעיל, המעמד שיוענק לאותם מבקשי המקלט שלא תתקבל הכרעה בעניינם עד למועד שנקצב, אינו עולה כדי הכרעה פוזיטיבית של בית משפט זה בבקשת המקלט, וניתן לשלול אותו ככל שבקשת המקלט תידחה."

36. היינו ניתן מעמד של תושב ארעי, רישיון א/5, על כל הזכויות הנלוות לכך. אמנם בית המשפט קבע כי הרשות רשאית, לדון בבקשה הפרטנית ולשלול מעמד זה. אולם, כל עוד בקשת המקלט תלויה ועומדת והרשות לא קבעה אחרת לאחר שבחנה את הבקשה הפרטנית, יש ליתן למחזיק באשרה זו את כל הזכויות הנלוות לכך.

הנשיאה חיות הוסיפה והבהירה כי הדבר נחוץ למימוש הזכויות הנלוות לרישיון א/5 (פס' 29 לפסק דינה):

"בעניין זה אבקש להבהיר כי הסעד הנוגע למעמד מבקשי המקלט בתקופת הביניים, מהווה סעד העומד בפני עצמו [….]. הוא אינו מיועד לשמש תרופה לאפשרות שהמדינה לא תעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו לה, אלא ליתן מענה לנזקים שנגרמו ונגרמים למבקשי המקלט אשר נותרו במשך תקופה ארוכה ללא זכויות בסיסיות, משום שבקשות המקלט שלהם תלויות ועומדות ולא מתקבלת בהן החלטה."

(הדגשה שלי – מ' א' ג').

הנשיאה חיות סיימה כך את פסק דינה בעניין טגאל (בפס' 31 לפסק דינה):

"הימנעות ממושכת מהכרעה בבקשות מקלט של הטוענים כי נכנסו לישראל לשם מציאת מקלט מפני הסכנה הנשקפת להם במדינת מוצאם והותרתם ב"ערפל נורמטיבי", מנוגדת למושכלות יסוד של מינהל תקין ולעקרונות שעליהם מבוססת שיטתנו המשפטית. יש לקוות, אפוא, כי בקשות המקלט של יוצאי דארפור ייבחנו ויוכרעו בהקדם האפשרי, בין אם יתקבלו בסופו של דבר ובין אם לאו."

37. למרבה הצער, גם לאחר דברים נכוחים וברורים אלו, שנפסקו באפריל 2021, לפני למעלה מחמש שנים, מרבית בקשות המקלט של אזרחי סודן לא הוכרעו ונדרשה עתירה נוספת, הפעם, לבית המשפט לעניינים מנהליים (בעקבות תיקון התוספת לחוק בתי המשפט לעניינים מנהלים והסמכתו לדון בעניינים הנתונים להכרעת רשות האוכלוסין), בעניין היא"ס 22. העתירה הוגשה בנובמבר 22, קרוב לשנתיים לאחר שניתן פסק הדין בעניין טאגאל. באותו עניין התבקש בית המשפט להורות על הענקת רישיון ישיבת ארעי בישראל מסוג א/5 לכל מבקש מקלט מחבל דארפור, שבקשתו לקבלת מקלט לא הוכרעה תוך שנה מיום הגשתה לרשות. בית המשפט הלך בעקבות פסק הדין בעניין טאגאל, וקבע כי השיהוי החריג עליו עמד בית המשפט בעניין טאגאל נמשך.

38. בפסק הדין הובאו הנתונים הבאים:

"ככלל, מאז הקמת יחידת הטיפול במבקשי מקלט מדיני (RSD) ביולי 2009 ועד ליום 14.05.23, הוגשו כ-91,000 בקשות מקלט, מתוכן נותרו לטיפול כ-25,000 בקשות למקלט. ….

עד כה הוסדרו מעמדם וזכויותיהם של כ-4,000 מבקשי מקלט מסודאן, שקיבלו רישיון מסוג א/5 [רובם בעקבות טגאל] נותרו פחות מ-1,000 מבקשי מקלט שהגישו בקשותיהם לאחר פס"ד טגאל שמעמדם לא הוסדר.

החל משנת 2014 ועד לתחילת מאי 2023, יצאו מישראל מרצונם 6,294 אזרחי סודאן, מהם חזרו למולדתם 4,421.  [….] נכון לחודש יולי 2023 נותרו בישראל 6,702 אזרחי סודאן (נתונים אלה מתייחסים לכלל אזרחי סודאן, ולא רק למבקשי מקלט).

במהלך השנים הוגשו 7,019 בקשות למקלט מדיני על ידי אזרחים סודנים בישראל. מתוכן נותרו לטיפול כ-4,010 בקשות, בשים לב לכך שחלק מהבקשות נסגרו בשל יציאת אותם אזרחים סודנים מישראל. בין בקשות אלה, מצויות 1,272 בקשות למקלט שהוגשו אחרי "המועד הקובע" לפי טגאל (11.06.17), ושמגישיהן לא קיבלו מעמד בישראל מכוח החלטות ממשלה, החלטות שיפוטיות או החלטות פרטניות.

(הדגשות שלי – מ' א' ג').

כלומר בשנת 23 נותרו למעלה מ-1,200 בקשות של אזרחי סודן שלא קיבלו רישיון א/5 בעקבות פסק הדין בעניין טאגאל, ועוד אלפי בקשות מקלט אחרות, ביניהם של אזרחי אריתריאה. בית המשפט, בהתבסס על ההנמקה בעניין טאגאל, הורה לרשות להעניק אשרת א/5 לכל מבקש מקלט מסודן שבקשתו הוגשה עד ליום 30.11.22 (ערב הגשת העתירה), ולא נדונה. בית המשפט קבע, באותה לשון של פסק הדין בעניין טאגאל כי: "המעמד שיוענק למבקשי מקלט מכוח פסק דין זה איננו מעמד של פליט, על כל המשתמע מכך, וכי מדובר במעמד הניתן לשלילה במקרה שבו בקשת המקלט תידחה" גם בעניין היא"ס 22, האפשרות שניתנה לרשות היא לשלול מעמד זה אם כך יוחלט לאחר בחינת בקשת המקלט לגופה, אך לא לשלול זכויות ממבקשי המקלט עד להכרעה אחרת.

39. בהמשך, תוך כדי שעניין היא"ס 22 התנהל בבית המשפט, הוגשה בקשה לביזיון בית המשפט בעניין טאגאל, בטענה כי המדינה לא נקטה עד היום בפתרונות המוצעים שנקבעו בעניין טאגאל. בית המשפט דחה את הבקשה והפנה את המבקשים, להליך בעניין היא"ס 22 (עניין טאגאל, החלטה מיום 14.1.2024). מספר ימים לאחר מכן ניתן פסק הדין בעניין היא"ס שהרשות לא ערערה עליו.

40. כלומר, בית המשפט קבע כסעד עצמאי מתן רישיון א/5, תושב ארעי, לאזרחי סודן שבקשת המקלט שלהם טרם הוכרעה, כדי שיוכלו להינות מהזכויות ובעיקר משקט נורמטיבי, לפחות עד שתתקבל (אם תתקבל) החלטה אחרת של הרשות (לפירוט והרחבה בעניין ההתנהלות עם מבקשי המקלט בכלל ויוצאי סודן בפרט ראו: עמ"נ ‏(‏מנהלי תל אביב-יפו‏)‏ 47371-10-23 אוסמאן א.מ נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים ‏(‏נבו 1.12.2024‏)‏‏; עמ"נ ‏(‏מינהליים ת"א‏)‏ 41621-09-19 א.א. נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים ‏(‏נבו 25.2.2025‏)‏‏; עמ"נ ‏(‏מינהליים ת"א‏)‏ 57463-09-24 מ' ש' נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים ‏(‏נבו 14.9.2025)‏‏).

41. גם לאחר פסק דין זה נותרו מבקשי מקלט רבים מסודן מבלי שקיבלו אשרת א/5 זמנית, ולאור זאת הוגש ההליך בעניין היא"ס 25. הפעם לא נדרש פסק דין, והרשות הסכימה כי מה שנפסק בעניין טאגאל ובעניין היא"ס 22 יחול גם בעניין זה. פסק הדין ניתן בהסכמה תוך שהרשות חויבה בהוצאות. היינו, כל מבקשי המקלט מסודן שהגישו בקשה לאשרה שנה לפני הגשת ההליך קיבלו גם הם אשרת א/5 זמנית.

42. על רקע התנהלות זו יש לבחון את הערעור שלפניי. אמנם, בבסיס הערעור שלפניי מונחת מחלוקת עובדתית בשאלה האם המערער הגיש בקשת מקלט במועד הרלוונטי לפסק הדין בעניין טאגאל, היינו בשנת 2014. עם זאת, לא ניתן לקבל את טיעוני הרשות לפיהם היה עליו להגיש בקשה חדשה עוד קודם, או כי הגשת הבקשה החדשה מהווה "הודאה" שלא הגיש בקשה קודמת. הגשת הבקשה החדשה נבעה מכך שחשש כי טיעוניו יידחו. על רקע התנהלות הרשות בעניינם של יוצאי סודן, בהחלט סביר היה כי המערער ימתין ויחשוב כי עניינו לא מטופל, כפי שלא טופלו אלפי אחרים במצבו, במהלך שנים רבות וארוכות. כיון שממילא חלפה שנה מאז הגיש את הבקשה החדשה (בחודש הבא יחלפו שנתיים), ולאור הסכמת הרשות בעניין היא"ס 25, ניתן היה לומר כי הוא זכאי לאשרת א/5 זמנית. עם זאת, אמשיך ואפרט מדוע לטעמי עמד המערער בנטל להוכיח כי הגיש את הבקשה כבר בשנת 2014.

43. המערער טוען כי הגיש בקשת מקלט בשנת 2014 והוא זכאי להיכלל בקבוצה שקיבלה מעמד זמני כאמור בהתאם לפסיקה בעניין טאגאל, ואילו והרשות טוענת שבהעדר חותמת "נתקבל" על העתק מסמך הבקשה שבידו, המערער לא עמד בנטל להוכיח כי הגיש בקשת מקלט עד המועד שנקבע בפסיקה ולפיכך הוא אינו זכאי להיכלל בקבוצה.

חובת ההגינות של הרשות המינהלית והחובה לבסס החלטותיה על תשתית עובדתית מלאה

44. עמדתי בעבר בהרחבה על גדרי חובת ההגינות הנוגעת לתשתית העובדתית שעליה מבססת הרשות המינהלית את החלטתה בנסיבות שונות (ראו למשל: עת"מ ‏(‏מינהליים ת"א‏)‏ 74707-01-24 אלכסנדר סקובליקוב נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים ‏(‏נבו 27.1.2026‏)‏‏; עת"מ ‏(‏מינהליים ת"א‏)‏ 48749-11-23 אירודה יעל נגמטובה נ' משרד הפנים ‏(‏נבו 4.9.2025‏)‏‏; עמ"נ ‏(‏מינהליים ת"א‏)‏ 41621-09-19 א.א. נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים ‏(‏נבו 25.2.2025‏)). משהמחלוקת המרכזית בערעור שלפניי נוגעת לתשתית העובדתית, אחזור ואדגיש את עיקרי הדברים הרלוונטיים בהקשר זה בעניין שלפניי.

45. חובת ההגינות המנהלית נועדה כדי למנוע שרירות, להגן על זכויות אדם, לטפח יחסי אמון בין המינהל הציבורי לבין האזרח, ולשפר את ההליך המנהלי ולקדם את המינהל הציבורי. בהלימה עם תכלית זו, חובתה של הרשות לנהוג בהגינות ביחסיה עם האזרח נגזרת ממעמדה כנאמן הציבור, ובאופן מסורתי, גם מחולשתו של היחיד אל מול השלטון ובשל החשש כי חולשה זו תביא לפגיעה בחירויותיו (ראו דפנה ברק-ארז, משפט מינהלי כרך א' 276 (2010) (להלן: ברק-ארז, משפט מינהלי א') וכן: אייל פלג במאמרו "ההליך המנהלי בצלו של שיקול הדעת", עיוני משפט מב, עמ' 136 (2019)). בע"א 3036/09 סונול כנען בע"מ נ' עיריית כרמל (נבו, 21.12.2014), בעמ' 16 חזר כב' השופט, לימים המשנה לנשיאה, אליקים רובינשטיין והדגיש כי: "חובת ההגינות המוטלת על רשות ציבורית – חובה מוגברת – היא מן המפורסמות ובית משפט זה חזר עליה פעמים רבות, והמפורסמות אינן צריכות ראיה. רשות ציבורית, ממשלתית, עירונית או אחרת, ראוי לה לעשות כל מאמץ לעמוד בהתחייבויותיה, ולעתים מה שאין צריך לאמרו מוטב שגם ייאמר ובקול צלול" (הדגשות שלי – מ' א' ג').

הגינות מנהלית נדרשת, לפיכך, מכל רשות מנהלית, ובכללן מרשויות המדינה, כלפי כל אדם ובכל תחומי פעילותה, וזאת בשל פערי הכוחות בינה לבין הנזקקים לשירותיה, ולאור חשיבותן הקריטית של החלטותיה על הגישה למשאבים, על השימוש בהם ועל ההנאה המופקת מהם (ראו: יצחק זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב – ההליך המנהלי, שער ששי, ההליך המנהלי, פרק 30, הגינות ויעילות, עמ' 998 (2011 להלן: זמיר, הסמכות המינהלית)) וכן דפנה ברק ארז, "נאמנות, אמון והגינות במשפט  המינהלי", בתוך: חובות אמון בדין הישראלי, 171 (רות פלאטו-שנער ויהושע (שוקי) שגב, עורכים, 2016)).

46. תוכנה של חובת ההגינות הוא רחב אך עמום, והוא משתנה ממקרה למקרה ובהתאם לנסיבות. לעתים, וכך במקרה שלפניי, חובת ההגינות של הרשות המינהלית באה לידי ביטוי בחובה לבסס את החלטותיה על בסיס עובדתי מתאים, בשים לב לנסיבות העניין ולזכויות שעל הפרק. כדי לבסס תשתית עובדתית זו, על הרשות לקחת בחשבון את מכלול הראיות הרלבנטיות, ואין להיצמד לדרישות טכניות דווקניות של חותמת "נתקבל" במנותק מההקשר. הנטל המונח על הרשות לבסס את החלטותיה על בסיס עובדתי ראוי, הופך כבד יותר במקרים שבהם ההחלטה המנהלית עלולה לפגוע בזכויות אדם בכלל ובליבת הזכויות בפרט, כמו המקרה שלפניי, העוסק במבקש מקלט המשתייך לקבוצה שקיבלה מענה לאחר שנים רבות של גרירת רגליים מערכתית מתמשכת. הבסיס העובדתי עליו היה על הרשות להתבסס כולל את המסמכים שהגיש המערער בנוגע לבקשתו הפרטנית, אך גם את פסקי הדין בעניין טאגאל, היא"ס 22 והיא"ס 25, בהם עמדו בתי המשפט על התנהלות הרשות והעדר דיון בבקשות מקלט של יוצאי סודן מאז שהראשונים נכנסו לישראל בשנים 2008-2010 ועד היום, 16 שנים מאוחר יותר.

47. בבג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח (5) 412, 439 (1994) נקבע כי: "מידת הסבירות מחייבת כי המשקל של הנתונים שלפני הרשות יהיה כבד יותר ככל שההחלטה המנהלית מורכבת יותר או פגיעתה קשה יותר. פגיעה קשה במיוחד בזכות יסוד צריכה להתבסס על נתונים מהימנים ומשכנעים במיוחד" (שם, בעמ' 425. ראו גם: ע"ב 2/84 משה ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה, פ"ד לט(2) 225, 250 (1985); בג"ץ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865, 899 (2004); וראו גם ברק-ארז, משפט מינהלי א' בעמ' 449-447).

48. כידוע, תפקיד ערכאת הערעור אינו לבחון מחדש את התשתית העובדתית שהציגו המערערים, אלא תפקידה, בהתאם לכללי המשפט המנהלי, לבחון האם פסק דינו של בית הדין לעררים מבוסס על התשתית העובדתית שעמדה לפני הרשות בבואה לקבל החלטה, והאם התקבלה בסבירות. לאור האמור לעיל, היה על בית הדין לעררים לבחון את התשתית העובדתית שעמדה ביסוד ההחלטה המנהלית, כדי לקבוע האם התקבלה על בסיס תשתית עובדתית כנדרש. במקרה שלפניי אני סבורה כי התשתית העובדתית שנשקלה על-ידי הרשות לא נבחנה כראוי על-ידי בית הדין לעררים, שהיה עליו להידרש למכלול הראיות המהוות את התשתית העובדתית שהיה על הרשות לשקול, לרבות ההתנהלות מול יוצאי סודן והחלטות בתי המשפט בקשר לכך. בניגוד לכך, בית הדין קיבל את טיעון הרשות כי בהעדר חותמת "נתקבל", ולאור משפטים בודדים שנבחרו מתוך הראיונות עם המערער, יש לדחות את טענתו כי הגיש בקשת מקלט בשנת 2014.

התשתית העובדתית החלקית שעליה התבססה הרשות בהחלטתה בעניין שלפניי

49. הרשות מבססת את עמדתה שלפיה המערער אינו זכאי לרשיון זמני בישראל על כך ש"אין אינדיקציה" שהוא הגיש בקשת מקלט עד המועד הרלוונטי שנקבע בפסיקה. הרשות טוענת שבהעדר חותמת "נתקבל" על טופסי הבקשה שהמערער טוען שהגיש עוד בשנת 2014 לא ניתן לקבוע כי עמד בנטל להוכיח כי אכן הגיש בקשת מקלט במועד. בנוסף טוענת הרשות להעדר עקביות בתשובותיו בשימועים ובראיונות, כך שהשיב בשלילה לשאלה האם הגיש בקשת מקלט בשימוע שנערך לו ביום 22.07.2014 (נספח 2 לתגובה לערעור) ובשימוע שנערך לו ביום 07.02.2016 (נספח 7 לתגובה לערעור); ביום 05.02.2015 נשאל שוב האם הגיש בקשת מקלט והשיב "הלכתי לשלמה [לשכת הרשות ברחוב שלמה בתל אביב – מ' א' ג'] לפני שנה בערך" ולשאלה אם הגיש בקשה אחרת השיב בשלילה (נספח 5 לתגובה לערעור); בראיון מיום 25.11.2015 השיב המערער כי הגיש בקשת מקלט באמצעות משרד עו"ד ורשה (נספח 6 לתגובה לערעור); בשימוע שנערך לו ביום 07.02.2016 השיב בשלילה לשאלה האם הגיש בקשת מקלט (נספח 7 לתגובה לערעור), ואילו בראיון הקליטה שנערך לו באותו היום במתקן חולות הוא נשאל שוב והשיב שמילא טפסים והעביר אותם לעו"ד אך לא בדק מה מצבם אלא המתין לעדכון מעורך הדין, וכשנמסר לו על-ידי המראיין שבמערכת אביב לא רשום שהגיש בקשת מקלט הוא השיב "אני לא יודע" (נספח 8 לתגובה לערעור).

50. לעומת זאת, המערער תומך את טענתו כי הגיש בקשת מקלט עוד בשנת 2014 באמצעות מסמכים שתועדו בזמן אמת במערכת הממוחשבת לניהול הלקוחות של באי כוחו, משרד עו"ד תומר ורשה, וביניהם תיעוד הערה ממוחשבת מיום 28.7.2014 שהמערער קיבל המלצה טלפונית להגיש בקשה למקלט מדיני בלשכת הרשות ברחוב סלמה בת"א והגיע לקבל טופס ייעודי (נספח ע/2 לערעור); העתק טופס בקשת מקלט חתום ביום 31.7.2014 על-ידי המערער שנטען כי הוא הטופס שהוגש ביום 3.8.2014 (נספח ע/3 לערעור); תיעוד הערה ממוחשבת מהמערכת של באי כוחו כי טופס בקשת המקלט נסרק לתיק הלקוח של המערער ביום 3.8.2014 לאחר שהוא שב עם העתק הבקשה שצולמה עבורו בלשכת הרשות הייעודית (נספח ע/4 לערעור); העתק "בקשה דחופה לביטול זימון להתייצב במתקן השהייה חולות" מיום 3.8.2014 בה צויין כי המערער "הגיש בקשת מקלט פרטנית לאחרונה" (נספח ע/5 לערעור); העתק עתירה מיום 12.8.2014 בעת"ם (מינהליים חי') 15721-08-14 טאהר גאגה חייך נ' מדינת ישראל בקשר עם השמת המערער במתקן חולות ותצהירו שצורף לתמיכה בה, מחודש אוגוסט 2014, בו מצויין בזמן אמת כי המערער הגיש בקשת מקלט "לאחרונה" (נספח מע/6 לערעור); והעתק הערה ממוחשבת מהמערכת של באי כוחו מיום 19.11.2014 שבה נכתב כי הוא "הגיש בקשת מקלט עצמאית ביולי 14" (נספח ע/9 לערעור). בנוסף מסתמך המערער על העתקי מסמכים של הרשות שהוגשו גם מטעמה אך בהדגשים אחרים, ובתוך כך פרוטוקול שימוע שנערך לו ביום 5.2.2015 ובו נשאל "האם הגשת בקשה למקלט מדיני בישראל?" והשיב "הלכתי לשלמה לפני שנה בערך" (נספח ע/10 לערעור); העתק פרוטוקול שימוע שנערך לו ביום 25.11.2015 ובו נשאל "האם הגשת בקשה למקלט בישראל?" והשיב "כן בשנת 2014 עם עו"ד תומר ורשה" (נספח ע/11 לערעור); העתק פרוטוקול "ראיון קליטה למסתנן חדש שהגיע מסהרונים במרכז השהייה חולות" מיום 7.2.2016 ובו השיב לשאלה האם הגיש בקשת מקלט בישראל "מילאתי טפסים והעברתי אותה לעו"ד" המוכיחים לטענתו כי האמין בלב שלם בכך שהגיש פיזית את טופסי בקשת המקלט בלשכת הרשות עוד בקיץ 2014 (נספח ע/12 לערעור).

51. אני סבורה כי מכלול הראיות המהווה את התשתית העובדתית לביסוס ההחלטה האם המערער הגיש או לא הגיש בקשת מקלט פרטנית בשנת 2014 כטענתו, אינו שלם ללא מתן משקל ממשי לתיעוד בזמן אמת בשנת 2014 במשרד עו"ד ורשה; לכתבי בין דין ותצהירים שהוגשו בזמן אמת בשנת 2014; ולהבדל בתשובות המערער בתשאולים הראשונים שלאחר כניסתו לישראל ועד חודש אוגוסט 2014 שבהם שלל הגשת בקשת מקלט מטעמו, לבין התשאולים הבאים שבהם שב וציין כי הגיש בקשת מקלט "בשלמה" [צ"ל ברחוב סלמה ת"א – מקומה של לשכת הרשות הייעודית באותה תקופה. הבהרה שלי – מ' א' ג'] בעזרת עו"ד ורשה, מילא טפסים לצורך כך והוא ממתין לעדכון מעורך הדין ורשה שטיפל בעניינו עוד מאז. לא ניתן להסתפק בדרישה טכנית לחותמת נתקבל, כתנאי בלעדו אין, ולהשית על המערער את התוצאה הקשה ביותר ללא שקילת מכלול הראיות שהציג. לעניין זה אין לקבל את טיעוני הרשות כי די יהיה ברישום אצל עורכי הדין כתחליף להגשת בקשה מסודרת וזאת משני טעמים. ראשית, כיום המערכות ממוחשבות והתיעוד מדויק יותר. שנית ובעיקר, אין מדובר אך ברישום פנימי (מסוף יולי 14 על אף שהבקשה הוגשה בתחילת אוגוסט 2014), אלא בטופס שמולא בתאריך הנטען, וכן תשובות בזמן אמת של המערער כי הלך להגיש את הבקשה בלשכת הרשות, תשובותיו בראיונות בהקשר זה ואף תצהיר שהוגש מטעמו בהליך אחר.

52. יתרה מכך, אינני מקבלת את טענת הרשות כי טענות המערער בשימועים ובראיונות שנערכו לו מלמדות על חוסר עקביות ופוגעות באמינותו. ההיפך הוא הנכון. טרם חודש אוגוסט 2014 השיב המערער כי לא הגיש בקשת מקלט, אבל בכל התמלולים שלאחר מכן הוא חזר על הקשר שלו לעו"ד ורשה ועל כך שהגיש בקשת מקלט בלשכת הרשות, וכי העניין מטופל על ידי עורך דינו והוא ממתין לעדכון לגבי הכרעת בקשתו. במובן זה – אני מניחה כי מצבו של המערער היה דומה למצבם של כל יוצאי חבל דארפור האחרים, שהגישו בקשות מקלט אשר לא הוכרעו ואשר לבסוף טופלו כקבוצה בפסקי הדין בעניין טאגאל, בעניין היא"ס 22 ובעניין היא"ס 25. לאור התנהלות הרשות בעניינם של יוצאי סודן, העובדה שלא קרה דבר עם בקשת המערער לא הפתיעה אותו ולא הניעה אותו לפעול, שכן זה היה המצב של כלל יוצאי סודן באותה תקופה, כפי שפורט בהרחבה לעיל. זאת ועוד, המערער שיתף פעולה עם הרשות לאורך כל הדרך, לרבות שהייה במתקני שהייה, ואף פנה לייעוץ משפטי להסדרת עניינו. בנסיבות אלו סביר יותר להניח כי אכן הגיש בקשה, מאשר שלא עשה כן. בחירת הרשות במשפטים מסוימים מתוך תמלולי הראיונות והשימועים שנערכו למערער, והפרדתם מתשובות אחרות, לעתים באותו הראיון (למשל תמלול הראיון בקליטה למתקן חולות מיום מיום 7.2.2016 ששימש את הרשות ואת המערער כאחד ודברי המערער שם הוצגו כסתירה על ידי הרשות, אך ההסבר ברור ועקבי עם גרסת המערער ובא כוחו), טוב היה לולא היתה נעשית, ומשנעשתה אין לקבלה.

53. לאור האמור לעיל אני סבורה כי החלטת הרשות התקבלה על בסיס עובדתי חלקי וחסר, ומשכך לא ניתן לומר כי היא מבוססת על התשתית העובדתית כנדרש כדי לעמוד בחובת ההגינות של הרשות. אכן, לא הוצג העתק של בקשת מקלט של המערער כשהוא חתום בחותמת "נתקבל". עובדה זו, בצירוף הימנעותו מטיפול בעניין בשנת 2016 כאשר צויין בפניו כי בקשתו אינה רשומה במערכת "אביב", מצדיקים בחינה מעמיקה של השאלה האם הגיש בקשת מקלט במועד או לא. אולם, בחינה מלאה של מכלול התשתית העובדתית הייתה מעלה שעוד בשנת 2014 עניינו של המערער טופל באופן רציני במשרד עורכי דין מומחה לתחום ותועד בזמן אמת במערכת הלקוחות הממוחשבת של המשרד, וגם בעתירה שהגישו מטעם המערער בעניין אחר ובתצהיר שנלווה לה. שהייתו של המערער במתקן חולות והשתייכותו לאוכלוסיה מוחלשת במיוחד, אינם מצדיקים להחשיב לרעתו את הימנעותו מהטיפול המיידי בבקשת המקלט, במיוחד שבאותן שנים היה מצבו דומה למצבם של יוצאי סודן אחרים שנעצרו כמותו.

הצטברות ראיות אלה למכלול התשתית העובדתית מביא למסקנה כי המערער הגיש את בקשת המקלט כפי שתיאר, וכפי שהבהירו באי כוחו. זיהוי המערער כיוצא חבל דארפור שבסודן, יחד עם התיעוד ארוך השנים של מגעיו עם הרשות לרבות שהייתו במתקן קציעות ולאחר מכן במתקן חולות, מטים גם הם את הכף לטובתו לגבי הגשת בקשת המקלט שלו לפני שנים. זאת, בעיקר בהתחשב גם בטיפול המתמשך בעניינו במשרד עו"ד ורשה מאז שנת 2014 והתיעוד העקבי במערכת הממוחשבת במשרדו בזמן אמת ובמסמכים הנוספים שהוגשו.

משכך, אני סבורה שהחלטת הרשות התקבלה על בסיס תשתית עובדתית חסרה וחלקית, ומשכך בהפרה של חובת ההגינות. משבית הדין לעררים נמנע מכל ביקורת בהקשר זה, אני סבורה כי ראוי לבטל את החלטתו הסופית.

54. זאת ועוד, בקשת המקלט החדשה, אף שהטיפול בה החל, לא הוכרעה בחלוף קרוב לשנתיים ממועד הגשתה, וזאת אף לשיטת הרשות שקלטה אותה למעלה מחודש ימים לאחר שהוגשה במערכת המקוונת על ידי באי כוח המערער. במקרה זה, אף אלמלא היתה בקשת המקלט של המערער מוגשת בשנת 2014, חלוף הזמן ממועד הגשת בקשת המקלט החדשה ללא שהוכרעה היה מצדיק מתן מעמד זמני כבקשתו, גם כשלעצמו. יש להדגיש כי בעניין היא"ס 2025, הרשות עצמה הסכימה למתן אשרת א/5 ליוצאי סודן שחלפה שנה מאז הגשת בקשת המקלט שלהם. הרשות לא הציגה כל נימוק לפיו יש לנהוג אחרת במערער. לאחר שהמערער זוהה גם על ידי הרשות ואין מחלוקת באשר למקום מוצאו, וכמו כן אין מחלוקת כי לפני הרשות תלויה ועומדת בקשת המקלט החדשה, ללא הכרעה קרוב לשנתיים. על כן תוצאת קבלת טענת המערער כי הגיש בקשת מקלט עוד בשנת 2014 אינה מטיבה עמו למעלה מהמגיע לו, אלא לכל היותר מתקנת טעות שנעשתה בעבר. אני סבורה כי העובדה שהגיש את בקשת המקלט החדשה אינה פועלת מבחינה ראייתית לחובתו בהקשר זה, וכי מעת שקיבל את התמיכה והסיוע מבאי כוחו יש לקבל את גרסתם לעניין הבקשה המקורית שהוגשה לפני שנים, וזאת גם במעמדם כעוזרי בית המשפט לעשיית משפט כדין וכצדק.

סוף דבר

לאור האמור הערעור מתקבל. החלטתו הסופית של בית הדין לעררים מבוטלת.

הרשות תעניק למערער רשיון שהייה מסוג א/5 זמני וזאת לא יאוחר מיום 15.6.26. יובהר כי מדובר באשרה כאמור בעניין טאגאל, היינו, ככל שהרשות תדון פרטנית בבקשת המקלט וזו תידחה, ניתן יהיה שלא להאריך אשרה זו.

הרשות תישא בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 שקלים.

העירבון יושב למערער באמצעות ב"כ.

ניתן היום,  ט"ו סיוון תשפ"ו, 31 מאי 2026, בהעדר הצדדים.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה