העותרים – באמצעות עו"ד מקסים רפין

המשיבה – באמצעות עו"ד שיראל אררט ואח', פרקליטות מחוז י-ם (אזרחי)

חקיקה שאוזכרה:

חוק השבות, תש"י-1950: סע'  1, 4א, 4ב

חוק האזרחות, תשי"ב-1952

פסק דין

העותרת 1 (הנשואה לעותר 2 ) – נולדה לאם נוצרייה ולאב אשר נטען כי היה יהודי.

אין חולק כי העותרת וכן אם העותרת, מאמינות ב"ישוע", ואין חולק כי אב האם (הסב אשר נטען להיותו יהודי) –  נישא פעמיים לנוצריות בכנסיה. באחת הפעמים אף נרשם כנוצרי המשתייך ל"כנסיה המאוחדת" ובשנייה כומר חיתן אותו.

על רקע האמור, בתוספת ספק של המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה, באשר לזיהוי הסב הנטען כיהודי, נדחתה בקשת העותרת 1 להכיר בזכותה לקבל מעמד עולה מכוח חוק השבות, התש"י-1950.

העתירה שבפני הוגשה כנגד החלטה זו.

כפי שיפורט לא מצאתי מקום לקבל את העתירה.

רקע וההחלטות אשר במוקד העתירה:

1. העותרת 1 – גב' דיאנה ריי פיטרס, נתינת ארצות הברית וילידת שנת 1961 (להלן: "העותרת") העותר 2 – מר ג'קסון לוויק פיטרס ג'וניור, נתין ארצות הברית, יליד שנת 1951 (להלן: "העותר"). העותרים נשואים החל משנת 2019.

2. בין השנים 2018-2012 ביקר העותר מספר פעמים בישראל לפרקי זמן של פחות מחודש באשרת ביקור מסוג ב/2. ביום 24.10.2022 נכנסו העותרים לישראל באשרת ביקור מסוג ב/2 ושהו בישראל עד ליום 15.11.2022. ביום 16.1.2023 נכנסו העותרים לישראל באשרת ביקור מסוג ב/2 וביום 2.3.2023 נפתחה בקשה בלשכת רשות האוכלוסין מטעם העותרים למתן מעמד עולה מכוח חוק השבות עבורם. כיוון שהעותרים החלו לפעול בארץ מול רשות האוכלוסין, הפסיקה הסוכנות היהודית את הטיפול בבקשתם. ביום 5.5.2024 נתבקשה העותרת על ידי גורמי המשיבה לצרף לבקשתה תעודת יושר מהחצי שנה האחרונה עבורה ועבור העותר וכן אישור יהדות מקורי ומאומת. ביום 16.6.2024 שלחו העותרים מכתב למשיבה ובו ציינו בין היתר כי רכשו בית בישראל. עוד טענו כי העותרת היא "נכדה מלידה לגבר יהודי" וכי בכוונתם להעביר את המסמכים הנדרשים לצורך קבלת אזרחות. ביום 24.6.2024 הגישו העותרים לידי המשיבה בקשה להארכת רישיון השהיה הזמני שלהם בישראל. בטופס לא מילאו את הרובריקה שעניינה דת. מכל מקום, הבקשה התייתרה עת יצאו העותרים מישראל עוד בטרם שזו נדונה.

3. במהלך חודש ספטמבר 2024 התקבלה אצל הגורמים בסוכנות היהודית פניית העותרים לפיה העותרים רוצים להגיש בקשה מחדש לקבלת אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות בטענה כי העותרת נכדה ליהודי והעותר הוא בן זוג של נכדה ליהודי. בעקבות הפניה, נערכה התכתבות בין העותרים לבין הסוכנות היהודית, על מנת שישלימו מסמכים לצורך בירור וטיפול בבקשתם. בהמשך לפניה נערך לעותרת ראיון על ידי נציג הסוכנות היהודית ועיקרי הריאיון וגרסת העותרת שנגבתה על ידי הסוכנות היהודית הועברו למשיבה; נמסר כי לדברי העותרת היא נשואה לעותר בנישואים שניים. השניים הכירו בכנסיה והעותרת נולדה לאם שאביה יהודי ולאב שאינו יהודי. העותרת טענה כי סבה מצד האם, הוא יהודי בשם סימור בלומפילד שנולד בשם זיגריד בלומנפלד ברומניה בשנת 1916. הוא היגר לקנדה בסביבות שנת 1928 ולאחר מכן בסביבות שנת 1944 עבר לארה"ב. העותרת טענה כי הסב נישא בקנדה לאישה לא יהודייה – סבתה של העותרת. עוד נטען כי מכיוון שאם סבתה הייתה אנטישמית והסב רצה להסתיר את יהדותו מחמותו, הוא אמר שאינו יהודי ואף נרשם בעת הנישואין כנוצרי. נטען כי כאשר הסב התרחק מחמותו הוא חזר והכיר ביהדות. כן טענה העותרת כי הסב היה הולך לבית הכנסת בחגים, אך מעולם לא ביקש מבני המשפחה להשתתף בכך (לא צוין ביחס לאיזה תקופה נטען כי הסב הלך לבית הכנסת ) וכי על מצבת הסב מגן דוד. עוד נמסר מהעותרת כי אינה יודעת אם אמה הלכה אי פעם לבית הכנסת, אך היא בטוחה כי לאחר שאמה נישאה לאביה, היא לא הלכה לבית כנסת אלא הפכה למאמינה ב"ישוע" ועדין מאמינה בכך. העותרת מסרה כי היא גדלה עם אמונה באלוהי התנ"ך ו"ישוע" וכי היא מאמינה ב"ישוע" ועדין ממתינה לשובו כמשיח. עוד מסרה העותרת כי דודתה טוענת שהסבתא של העותרת, החליטה להצטרף לדת היהודית למען בעלה וככל הנראה התגיירה – אם כי אין תיעוד לגיור שלה. הדודה שמסרה זאת לעותרת היא כיום מורמונית מאמינה. נמסר כי גם הנישואים השניים של הסב היו לאישה לא יהודייה בכנסייה. כמו כן העותרת מסרה כי בני הזוג מעוניינים לעשות עליה בהקדם. לטענתם קנו דירה בכרמיאל ומצאו את קהילת "הדרך", שהיא קהילה משיחית והם מעוניינים להיות חברים בקהילה זו.

4. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916ביום 18.2.2025 נערכה התכתבות בין נציג הסוכנות היהודית לבין העותרים לצורך בירורים והשלמות: נציג הסוכנות היהודית פנה לעותרת וציין כי בבדיקת בקשת העותרת נמצאו סתירות במסמכים: העותרת טוענת כי סבה הוא יהודי שנולד בשם זיגפריד שנולד להורים בשם מינה ומשה בלומנפלד אולם במסמכי הבקשה, כמו גם בתעודת הלידה של אם העותרת, שמו של סב העותרת הוא סימור. כמו כן, בתעודת הנישואים הראשונה שם הוריו של הסב הם Dorothy -ו Tobias וזאת בניגוד לתעודת הלידה של מר בלומפילד. העותרת התבקשה לצרף מסמך רשמי המראה שמר זיגפריד והסב סימור הם אותו אדם. למעשה התבקשה תעודת שינוי שם רשמית.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

5. העותרת השיבה כי היא מצרפת הוכחות לטענתה כי הסב נולד בשם זיגפריד בלומפלד אך שמו שונה לשם סימור ומדובר באותו אדם. היא הציגה מסמכים שונים אשר נטען כי תומכים בבקשתה. בין השאר, כהסבר לסוגיית הסתירות טענה כי דודתה הבהירה שבזמן הנישואים הראשונים, הסב שיקר לגבי דתו וציין את דודו ודודתו כהוריו כדי להינשא לסבתה. נציג הסוכנות היהודית השיב כי בתעודת ההגירה לקנדה (מסמך הצהרת האמונים לארה"ב שהוצג בהקשר זה) אכן רשום: "Bloomenfeld Seymour as knows Blumenfeld zigfried" אולם לצד זאת העותרת נשאלה, כיצד בתעודת הנישואים הראשונה של הסב הנטען, רשומים שמות הוריו -ב Dorothy and Tobias. העותרת ציינה במענה לכך כי כיוון שאינה יודעת על הסיפור מעבר לתיעוד של דודתה, היא משערת כי סבה ראה את עצמו כבן של טובאיס ודורותי מאז שאביו נפטר ברומניה אולם בחר לרשום את שם דודיו כהוריו כדי להסתיר את יהדותו ממשפחת כלתו כיוון ששמותיהם נשמעו פחות יהודים ממשה ומלכה מינדל ישראלוביץ. היא שאלה מדוע המסמך שצירפה לא מספק את הרשות וציינה כי אלפי עולים יהודים שינו את שמם והסתירו את יהדותם מסיבות שונות ב – 80 השנים האחרונות. לאור תשובתה, נשאלה העותרת על ידי נציג הסוכנות היהודית האם יש לה מסמך המקשר את סימור לדודו או דודתו טובאיס ודורותי וכן, מדוע סימור נישא על ידי הכומר אדוארד פוקס, כומר קהילת ' Fellowship Bibel'. ההתכתבות מיום 18.2.2025 הסתיימה בתשובת העותרת כי תשאל את אמה או דודתה לרישומי גנאלוגיה בנוגע למשפחת בלומפילד במונטריאול שבקנדה ודטרויט שבמישגן. עוד ציינה כי שתי הנשים שסבה נישא להן לא היו יהודיות. לדבריה, יש להניח כי הוא הסכים עם בחירת כלותיו מי ינחה את הטקס וציינה כי תשאל את אמה (דהיינו, בת הסב), אשר נכחה בנישואיו השניים של הסב אודות הנסיבות. לטענתה הסב חזר ליהדות לאחר מות שתי נשותיו ושלושת ילדיו אבל זו רק "השערה" וכך אמרה: "It appears that he turned back to Judaism after the death of two wives and three of his children – but that is me conjecturing" (ההדגשה אינה במקור).

6. הועתק מנבובהתכתבות שנערכה מול נציג הסוכנות היהודית מיום 19.2.2025 ביקשה העותרת לתקן את תשובותיה מיום 18.2.2025 וציינה כי דודתה מבינה שסב העותרת ביקש כי דודו טובאיס יאמץ אותו "בשם בלבד" כדי שהסב יוכל לרשום את דודו טובאיס כאביו על מנת להיכנס לארה"ב מקנדה וכי אביו הביולוגי, משה, נפטר בשנת 1928. היא ציינה כי צירפה סריקות של עץ משפחת בלומפילד שדודתה שלחה לה מהם עולה כי גם למשה וגם לטובאיס רשום כבן – אדם בשם סימור אשר חי בין השנים 1916 – 2013. בנוסף טענה כי עורך הטקס שערך את נישואיו של הסב היה כומר בשם אדגר פוקס. נטען כי הסב לא היה דתי באותה תקופה אך לא המיר את דתו, וכי הוא היה "פתוח מחשבתית" .עוד צוין כי "נראה שהסב – he turned back to Judaism after the death of two wives and three of his children" – (ההדגשה אינה במקור) וכי הפך לאקטיבי בדת היהודית כיוון ששהה בחברת חברה אשר איתה התיידד בשנותיו האחרונות.

במענה לכך, ציין נציג הסוכנות היהודית בין היתר כי מהעץ המשפחתי שצירפה העותרת נראה שטובאיס נישא ליטה אבל בתעודת הנישואים, שמה רשום כדורותי, על כן נדרש תיעוד המראה כי גב' יטה שינתה את שמה לדורותי.

7. בהמשך ההתכתבות ציינה העותרת כי העבירה את שאלותיו של נציג הסוכנות לדודתה. היא ביקשה לפרט את טענותיה לזכאות לקבלת מעמד מכוח חוק השבות וציינה בין היתר כי כוונותיהם של העותרים הן טהורות. הם מפרנסים את עצמם והיא רוצה לאמץ את המורשת היהודית שלה, לאמץ את ישראל היהודית, ללמוד את השפה וכי הם רוצים להיות שגרירים עבור ישראל.

8. בכתב התשובה (ר' ס' 33) פורטו המסמכים שהונחו בפני המשיבה יחד עם המלצת הסוכנות לפני שניתנה החלטתה: דרכון של העותרת; תעודת לידה של אם העותרת, גבי מדליין בלומנפלד לפיה נולדה לאם בשם דונה בלומפלד ולאב בשם סימור בלומפילד; תעודת לידה של אדם בשם זיגפריד בלומנפלד נולד ביום 12.3.1916 לאב ולאם בשם משה ומינה בלומפנילד; תעודת פטירה של סימור בלומפילד ולפיה שם אביו משה בלומנפלד ושם נעוריה של אמו, מינה ישראלוביץ; מסמך תיעוד נסיעות מאת ממשלת קנדה עבור אדם בשם זיגפריד בלומנפלד; תעודת נישואים של סב העותרת לאישה בשם דונה מיוריאל שיין. ברובריקה הנוגעת לדת הסב צוין זרם נוצרי "church united:". על פי תעודת הנישואים, שם אביו טובאיס בולמפילד ושם האם לפני הנישואים הוא דורותי גריי .על פי תעודת הנישואים, הנישואים נערכו בקנדה; תעודת נישואים של סב העותרת לאישה בשם ג'ואי מאי קלסי. בתעודת הנישואים אין רובריקה המתייחסת למידע באשר להשתייכות דתית. הנישואים נערכו בקליפורניה על ידי כומר בשם אדגר פוקס. עוד צוין בתעודה כי שם אביו של הסב הוא משה בלומפילד ושם האם מנעוריה הוא מינה ישראלי; מכתב של רב דניאל שטיין שנערך ביום 9.10.2024 מקהילת "בני שלום" בקליפורניה. לפי התעודה, הרב דניאל שטיין מכהן כרב הקהילה מאז שנת 2016. לטענתו הסב היה במשך שנים חבר בקהילה. הרב שטיין במכתבו טוען כי הוא למד על יהדותו של מר סימור לאחר שהעותרת הביאה בפניו את תעודת הלידה של זיגפריד בלומנפילד, תעודת הלידה של אם העותרת ותעודת הלידה של העותרת; תמונת המצבה של אדם בשם סימור בלומפילד אשר נולד ביום 12.3.1916 ועליה סמל מגן דוד; טופס הצהרת אמונים למדינת ארה"ב ,של אדם בשם BLUMENFELD SIEGFRIED , בן 20 יליד 12.3.1916 , מרומניה – סוצ'אבה .לא נשוי וללא ילדים. כמו כן צוין כי שמו seymor as know sigeries blumenfel; תמונת פספורט של סימור בלומפילד; צילומים מאתר ancestry – שם מפורט אודות גב' מלכה מינדל ישראלוביץ ולפיה נולד לה ילד בשם סימור בלומנפילד שחי בשנים 1916-2013; מסמך סיכום מידע ביחס למשפחתה של העותרת. ביחס לסבה הנטען טענה כי בתעודת הנישואים שם האב הוא טובאיס, ציינה כי סבה הנטען רצה להיות מאומץ על ידי דודו, אחיו של אביו העונה לשם זה. היא שיערה כי הסב הנטען ראה עצמו כבן של טובאס ודורותי לאחר שאביו נפטר ברומניה ועל כן בחר לרשום את דודיו כהוריו בתעודת הנישואים, ואף כיוון שהשמות נשמעים פחות יהודיים משם הוריו, משה ומלכה מינדל. צוין כי דודתה של העותרת מסרה לה שאין תיעוד של האימוץ וזה המידע שהיא קיבלה מאבא שלה. הדודה מסרה שלא היה מדובר באימוץ רשמי, אלא אמצעי להקל על המעבר של הסב הנטען לארה"ב. בהתאם לדברי דודתה הסב הנטען התגייס לצבא הקנדי, בהמשך הצטרף לצבא ארה"ב שם שירת כ – 4 חודשים; עוד צורפו תיעודים ממקור לא ברור לכך שלמר סרול פיסצי בלומנפלד ילדים בשם: מוישי דב בלומנפילד ,הארי (הרש) בלומנפלד, מוטל בלומנפלד, חיה בלומפנלד, וטובאיס (טוביה) בלומנפלד (בלומנפילד). ביחס לשאלה מדוע סימור נישא על ידי הכומר אדוארד פוקס צוין כי שתי הנשים להם נישא הסב לא היו יהודיות  ויש להניח כי הסכים עם בחירת כלותיו לגבי המנחה של הטקס. צוין בנוסף כי אמה ודודתה של העותרת, הודו כי הסב באותה תקופה לא היה יהודי מאמין אך לא עבר לדת אחרת: "he was not practicing jew at the time but that he not sis convert to another religion". עוד ציינו כי הוא הפך למשתתף פעיל ביהדות לאחר היכרות עם חברה וזאת בשנותיו האחרונות.

9. ביום 5.5.2025 נדחתה בקשת העותרים; צוין על בסיס החומר בעניינם של העותרים כי העותרת כלל לא הוכיחה שהיא נכדתו של אותו אדם שנטען כי הוא יהודי וממילא נמצא כי על הסב הנטען חל הסייג הקבוע בחוק השבות לפיו לא יינתן מעמד עולה למי שהמיר את דתו והוא בן דת אחרת.

10. ביום 20.5.2025 הוגש ערר פנימי על החלטת המשיבה מיום 5.5.2025. לערר לא צורפו ראיות חדשות. במסגרת הערר נטען כי סב העותרת נולד ברומניה ובשלב מסוים היגר לקנדה שם שינה את שמו לסימור בלומפלד. נטען כי אם העותרת העידה על סמך מידע שקיבלה מהסב הנטען לפיו בעת שירותו בצבא פגש אישה קנדית והחליט להינשא לה, אולם כיוון שאם אותה אישה הייתה אנטישמית הוא נרשם בגיל 24, לצורך מצג בלבד, כמשתייך ל"כנסיה המאוחדת". ביחס לתעודת הנישואים השנייה, טענה העותרת על בסיס דברי אמה כי הסב נותר חילוני גם בשלב זה של חייו וכי עריכת הטקס על ידי כומר נעשתה לבקשת אשתו השנייה שלא הייתה יהודייה וכי סב העותרת לא ייחס לטקס משמעות דתית וראה בו עניין סמלי בלבד. לטענת העותרת, עם השנים חל שינוי הדרגתי באורח חייו של הסב שהלך והתחזק בזיקתו למורשת ולזהותו היהודית. לדבריה במשך תקופה ממושכת ועד לפטירתו בשנת 2013, הוא היה חבר פעיל בבית הכנסת הקונסרבטיבי "בני השלום". עוד נטען כי הסב נקבר בחלקה יהודית בבית העלמין הצבאי ועל מצבתו נחרט מגן דוד, עובדה בעלת משמעות דתית סמלית וקהילתית באשר לזהותו.

11. ביום 2.9.2025 ובטרם ניתנה החלטה, נכנסו העותרים לישראל באמצעות אשרת תייר מסוג ב/2 שעמדה בתוקף עד ליום 2.12.2025.

12. ביום 18.9.2025 התקבלה החלטה בערר הפנימי הדוחה את בקשת העותרים לקבלת מעמד עולה וכך נקבע:

"הערר בבקשתך לקבלת מעמד עולה בטענה כי הנך זכאית שבות עפ"י סעיף 4א' – נכדה ליהודי, לחוק השבות הועבר לבחינתי ולהלן התייחסותי:

1. מבדיקת הנתונים בבקשה נמצא כאמור כי הגשת בקשה לקבלת מעמד עולה עבורך ועבור בן הזוג בטענה כי הנך נכדתו של מר זיפריד, אשר על פי הנטען הינו יהודי ששינה שמו ל"סימור בלומפילד". יובהר כי לא עלה בידיך להוכיח באופן חד משמעי כי מר זיפריד, הינו סבך-מר סימור, שכן לא הומצאו מסמכי סף רשמיים וקבילים על פי נוהל המעידים על שינוי שם.
2. חרף האמור, ולמעלה מן הצורך, הבקשה נבחנה לגופה ונמצא כי מר סימור נישא לסבתך בכנסייה ואף נרשם כנוצרי. מבירור שנערך עמך, טענת כי הסב עשה כן כדי להסתיר את זהותו היהודית ממשפחת רעייתו הראשונה, אולם לאחר מכן, התקרב ליהדות ופקד את ביה"כ, אולם, וכסתירה מוחלטת להסבר בדבר הסתרת זהותו ממשפחת רעייתו הראשונה (סבתך), נמצא כי הסב הנטען נישא בשנית לנוצרייה והנישואין נערכו ע"י כומר.
3. מבחינת הערר דנן, ב"כ שב על הטענה כי הסב נישא בנישואיו הראשונים בכנסייה ונרשם כנוצרי כדי להסתיר את יהדותו ממשפחתה האנטישמית של רעייתו, וכתגובה לממצאים הסותרים את האמור ולפיהם גם בנישואיו השניים בחר הסב להינשא בכנסייה, נטען כי הסב עשה כן לבקשת רעייתו השנייה ולא ייחס לכך חשיבות. כמו כן, נטען כי מכתב אישור היהדות והשתייכות לקהילה וכן אופן קבורתו מעידים כי הסב לא המיר את דתו.
4. בהקשר זה יובהר כי אין במכתב אישור היהדות כדי להשליך על קביעת הזכאות הנטענת. ראשית, הרב אשר מכהן כראש הקהילה משנת 2016 (עת הסב נפטר בשנת 2013), מציין כי הסב "היה במשך שנים רבות חבר בקהילה", אולם, לא מצוין באילו שנים והאם מדובר במי ששב ליהדות לאחר שכאמור עפ"י הממצאים שבידנו המיר את דתו לנצרות ואף הגדיר את עצמו כנוצרי. יצוין כי בחלוף השנים ומפאת פטירת הסב הנטען, עולה קושי באפשרות לבירור עניין השבה ליהדות, אולם, לעניין זה נציין כי עפ"י פס"ד בעת"מ 29993-12-23, ע"ש מוניה אוחיון, נקבע כי השבה ליהדות של אדם יהודי אינה מעניקה זכאות מכוח שבות לצאצאיו שנולדו טרם ביצוע ההשבה.
5. שנית, ולעניין הקבורה, סבך נקבר בבית קברות צבאי ואין בסמל "מגן דוד" על גבי הקבר כדי להוריד או להוסיף לטענה בדבר השבה ליהדות/שלילת המרת דת, שכן הסמל מיוחס גם לזרמים דתיים נוספים כגון המשיחיים, שעל פי עדותך, אמך (בתו של הסב הנטען) ואת עצמך משתייכות לזרם זה.
6. כמו כן ולעניין הטענות כי הסב הנטען כלל לא המיר את דתו, וכי נישואיו בכנסייה ורישומו כנוצרי בתעודת הנישואין נעשו מחשש לאנטישמיות מצד משפחת רעייתו, או לחוסר חשיבות מצדו לנושא, הרי שמדובר בטענות בעלמא שכן כיום לא ניתן לברר האמור בשל פטירת הסב, וכן כי עלייך עומדת נטל ההוכחה בדבר טענות אלה אשר סותרות את הממצאים שבידנו.
7. בשל האמור ולאחר בחינת כלל הנתונים בבקשה ובערר דנן ,לא מצאתי מקום להיעתר לערר שכן כאמור כי לא עלה בידיך להוכיח באופן חד משמעי את הקשר לסב הנטען וכן גם לו יוכח הקשר האמור, הרי שנמצא כי הסב אינו ממלא אחר הקריטריונים שנקבעו בחוק השבות שכן המיר את דתו לנצרות, נישא בשני נישואיו בכנסייה, בטקס נוצרי ע"י איש דת נוצרי ואף הגדיר עצמו כנוצרי בתעודת הנישואין.
8. בשל האמור לעיל, דין הערר הפנימי לקבלת מעמד עולה עבורך ועבור ובן הזוג מכוח חוק השבות בטענה כי הנך זכאית כנכדה ליהודי, להידחות.
9. למעלה מן הצורך יצוין כי מאחר שנמצא כאמור שאינך זכאית עפ"י חוק השבות מכוח הטענה כי הנך נכדה ליהודי, לא נבדקו סייגים ו/או לחילופין, סתירות הנוגעות לאמונתך אל מול תכלית חוק השבות".

051293710

13. 054678313ביום 18.11.2025 הוגשה על החלטה זו העתירה שבפניי. ביום 30.11.2025 פנו העותרים ללשכת רשות האוכלוסין בבקשה להארכת אשרת התייר ב/2 הם נימקו זאת ברצונם להיות בחורף בביתם החדש וכן בכך שקיים תיק משפטי בו הם רוצים להשתתף. ביום 2.12.2025 פג תוקף אשרת התייר מסוג ב/2 שניתנה לעותרים עם כניסתם לישראל וביום 15.1.2026 פנה ב"כ עם בקשה לצו ביניים. לאחר שעיינתי בתגובה לבקשה – דחיתי ביום 2.2.2026 את אותה הבקשה. זאת, עת מצאתי כי סיכוי העתירה אינם ברורים והעותרים יכולים למצות ההליכים גם בזמן שהותם בחו"ל, באמצעות בא כוחם. ביום 16.2.2026 אכן יצאו העותרים מישראל.

עיקרי טענות העותרים:

14. העותרת טוענת כי הסב לא המיר את דתו, אין ראיה להמרת הדת או לטבילה. לדידה הרישומים בתעודות הנישואין הינם טכניים בלבד, חסרי משמעות אמונית או משפטית. כך לגבי הנישואין הראשונים – בעת שירותו הצבאי של הסב בקנדה, התאהב באישה קנדית וביקש להינשא לה. אם הכלה התנגדה לכך מטעמים אנטישמיים, והסב נרשם כמשתייך ל"כנסייה המאוחדת", כדי לרצות את משפחת הכלה. לאחר מכן, כשנישא בשנית, אמנם אז הטקס נערך על ידי כומר, אך לא הייתה לכך כל משמעות בעיני הסב, שהיה חילוני וזיהה עצמו כיהודי כל חייו. עם השנים, הסבא אף התעמק בדת ובמורשת היהודית, היה חבר פעיל בבית הכנסת הקונסרבטיבי "בני השלום" שבעיר ולנט קריר, קליפורניה, השתתף בתפילות ובאירועי הקהילה ושמר על קשר עם הרב המקומי, כפי שמאשר מכתבו של הרב דניאל שטיין מיום 9.10.2024. נוסף לכך, הסב נקבר בשנת 2013 בבית העלמין הצבאי בסקרמנטו, קליפורניה. נטען כי הוא נקבר בחלקה היהודית ועל מצבתו חקוק מגן דוד – סמל מובהק לזיהוי עם העם היהודי והדת היהודית.

15. עוד מוסיפים העותרים, שהמרת דת לנצרות, מחייבת נקיטה של פעולות דתיות מהותיות, קבלת עיקרי האמונה הנוצרית והשתתפות בטקס ההטבלה. יתר על כן, הפסיקה קבעה שכדי שיהודי ייחשב למי שהמיר דתו, עליו לעשות מעשה בעצמו (בג"ץ 10226/08 זבידובסקי נ' שר הפנים (2.8.2010)). מבחן "בן דת אחרת" הוא מבחן מהותי ורב-רכיבי ונטען כי בהתאם לאמות המידה שנקבעו שם – אין יסוד לקביעה שהסב המיר דתו והפך לבן דת אחרת. נטען כי החלטת רשות האוכלוסין שגויה, שכן היא מסתמכת אך על שני רישומים בתעודות נישואין, כדי לבסס טענה של המרת דת. העובדה שנישואים נערכו על ידי כומר או שנערכו בכנסיות תוך ציון הזרם הספציפי בנצרות באחד מהמקרים, אינה מהווה ראיה להמרת דת. בהיעדר הצטרפות מוצהרת, אין לקבוע שהסב חדל מלהיחשב כיהודי. נטען כי ההלכה הפסוקה קובעת שהמרת דת תתקיים רק כאשר היהודי מאמץ בפועל את הדת האחרת. נוסף לכך, יהודי חילוני אינו נחשב ל"בן דת אחרת", אלא אם עזב את יהדותו באופן אקטיבי ומודע. מה שלעמדת העותרים לא אירע בענייננו.

16. נטען כי אין ראיה לכך שהסב אימץ את האמונה הנוצרית ואין אינדיקציה למעורבות דתית בנצרות. החלטת הרשות אינה מבוססת על תשתית עובדתית מלאה ומאוזנת ולמירב על השערות. במקום לבחון את כלל הראיות שבפניה, לרבות אלה המחזקות את טענת העותרת, היא בחרה להעניק משקל מופרז לנתונים בודדים. זאת בניגוד להלכה הפסוקה לפיה על רשות מנהלית לנמק את החלטותיה בהסתמך על תשתית עובדתית מבוססת ומנומקת. טענת רשות האוכלוסין כי קיים קושי לברר את נסיבות חיי הסב בשל פטירתו, אינה יכולה לשמש עילה לשלול זכאות על בסיס חוק השבות. רשות מנהלית חייבת להכריע על סמך ראיות ממשיות ולא על סמך ספקולציות. הטענה שמכתבו של הרב אינו יכול לשמש כראיה, משום שייתכן שהסב "שב ליהדות" הינה מופרכת, שכן לא התקיימה המרת דת לכתחילה ולפיכך אין ממה לשוב. המכתב מציין שהסב היה חבר במשך שנים רבות, בית הכנסת אישר חברות רציפה, ופעילות יהודית בימי חייו המאוחרים סותמת את הגולל על טענת ההמרה. אין צורך בתאריכים מדויקים של חברותו בקהילה, שכן המשיבה עצמה מסתמכת על העובדה שהסב היה חבר פעיל בקהילה היהודית, כדי להוכיח שהייתה המרת דת אשר לאחריה נדרשה השבת ליהדות. ברם, לא מדובר בהשבה, כיוון שמעולם לא היה ניתוק.

17. בעניין נטל ההוכחה, זה מוטל תחילה על העותרת המבקשת מעמד – להביא ראיות מנהליות שיבססו את הטענה בדבר זכאות לקבלת תעודת עולה. לאחר שאלה הונחו בפני המשיבה, קמה חזקה עובדתית בדבר זכאותם של העותרים לעלות לישראל (העותר בהיותו נשוי לעותרת). משכך, נטל ההוכחה להראות שהסב המיר את דתו, מוטל על הרשות, היא המשיבה. זו לא הציגה ולו ראיה אחת של ממש להמרת דתו של סב העותרת. ממילא, לא עמדה בנטל ההוכחה לסתור את חזקת הזכאות של העותרת.

עיקרי טענות המשיבה:

18. המשיבה מתייחסת למסגרת הנורמטיבית הנוגעת לחוק. בכלל זה לכך שבגדר יהודי מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר "והוא אינו בן דת אחרת". מכוח יהודי יכולה גם נכדתו לקבל מעמד עולה. ברם, בכל הנוגע לחלופה זו, אם הסב המיר דתו, הוא בן דת אחרת ואין הוא יהודי,  אין נכדתו (אשר אין מחלוקת שאינה יהודייה) יכולה לקבל מעמד כעולה מכוח יהדותו והקרבה שבניהם. בתי המשפט אישרו בדיקה קפדנית של הטוען ליהדות לנוכח הזכות שהדבר מקנה. מטרת סעיף 4א לחוק לאפשר למי שנישא בנישואי תערובת לעלות עם בני משפחתו שאינם יהודים ולמנוע חשש של יהודים מלעלות מחמת פיצול משפחתי אפשרי. יש מקום לעודד גם מי שאינו יהודי אך בעל זיקה ליהודים לעלות לישראל ולהתאחד עם משפחתו. עם זאת, לא דומה זכותו של יהודי לעלות ארצה לזכות של מי שאינו יהודי והוא עולה מכוח קרבתו ליהודי. בני המשפחה הלא יהודים באים על מנת להיות עם בן משפחתם הזכאי וזיקתם איננה לישראל כי אם לבן משפחתם היהודי הזכאי. בחינת הקשר בין היהודי לבין משפחתו אינה מתמצה בבחינה פורמלית אלא דורשת גם בחינת "קשר גורל". הבחינה לזכות השבות היא בחינה מהותית של קשר הגורל ולא רק בחינה פורמלית של קשר הנישואין או קשר ההורות. כאשר הסב הוא בן דת אחרת, אזי גם אם שב ליהדות, אין בכך להקנות מעמד לנכדה שנולדה טרם לכן.

19. במקרה דנן עוד עובר לשאלת המרת הדת, לא עלה בידי העותרים להוכיח את הקשר שבין הסב לבין מר זיגפריד בלומנפילד. הוטעם כי העתירה לא התייחסה כלל לנושא זה שהיווה חלק מההכרעה. העותרים לא הוכיחו באופן חד משמעי שסבה של העותרת, מר סימור בלומפילד, הוא אותו אדם שנולד בשם זיגפריד בלומנפלד. לא הוצג מסמך רשמי המעיד על שינוי השם, חרף הנחייה לעשות כן. בנוסף, קיימים פערים וסתירות במסמכים ובהסברים שמסרו העותרים בעניין זה, לרבות שמות משפחה שונים, שמות הורים שונים בתעודות נישואין ולידה, והסברים המבוססים על השערות ולא על אסמכתאות. וכך הובאו הדברים בתשובה:

"בבחינת למעלה מן הנדרש בלבד יצוין כי עיון במסמכים בתיק ובראיון שנערך לעותרת מעלה סתירות רבות בנוגע לטענה כי סב העותרת, סימור הוא מר זיגפריד: כך, שם המשפחה המופיע בתעודת הלידה של מר זיגפירד הוא "בלומנפילד" ואילו שם משפחתו של סב העותרת הוא "בלומפילד". בנוסף, שמות הוריו של הסב בתעודת הנישואין הראשונה – תעודת הנישואים לסבתה של העותרת – הם "טובאיס" בלומנפילד ושם נעוריה של אמו הוא דורותי גריי. לעומת זאת, בתעודת הלידה של מר זיגפריד בלומנפילד מצוין כי הוריו הם מוזס בלומנפילד ומינה בלומנפילד. כמו כן, תמוה כיצד בתעודת נישואים, החתומה על ידי פקיד ממשלתי, יפורטו נתונים שגויים. בהסבריה, מסרה העותרת גרסאות שונות המבוססות על השערותיה: האחת, לפיה הסב אומץ על ידי דודו טובאיס לאחר פטירת אביו והשנייה כי רצה להסתיר את יהדותו, טענות שנטענו בעלמא. בנוסף, בעץ המשפחתי שצירפה העותרת, שם אשתו של טובאיס הוא "יטה" ואילו בתעודת הנישואים זו נרשמה כדורותי, וגם לפער זה לא ניתן הסבר. נראה כי למעט השערות שונות ומגוונות, שאינן מגובות באסמכתאות אין בידי העותרת הסבר לפערים המפורטים לעיל.

סתירה נוספת יש בטענת העותרת בסעיף 9 לערר הפנימי לפיה הסב שירת בצבא הקנדי ובגיל 24 (דהיינו 1937) פגש אישה קנדית והחליט להינשא לה לעומת זאת על פי תצלום המצבה שצירפה העותרת, נראה כי הסב שירת במלחמת העולם השנייה בצבא ארה"ב.

עוד בבחינת למעלה מן הנדרש יצוין כי במסגרת המסמכים שצירפה העותרת לבקשתה, צורף טופס הצהרת האמונים למדינת ארה"ב בו צוין כי זיגפריד בלומפילד ידוע בשם "סימור". אולם, אין לתת משקל למסמך זה, שכן נראה כי מדובר במידע שמסר מי שחתום על טופס הצהרת האמונים ולא ברור מה הנסיבות בהן נמסרה ההצהרה הנ"ל והאם הוצגו במסגרתה ראיות לצורך קישור "זיגפריד" ל"סימור".

כמו כן ובאשר למכתבו של הרב דניאל שטיין, רב קהילת "בני שלום", אשר צורף לבקשת העותרת, יצוין, כי כעולה ממכתבו, הרב שטיין משמש כרב הקהילה משנת 2016 בעוד הסב נפטר בשנת 2013 ולא מפורט אודות היכרות אישית ביניהם. כמו כן, מעיון במכתב עולה כי הרב למד על הקשר בין מר סימור בלומפילד למר זיגפירד על בסיס אותם מסמכים שהגישה העותרת בעתירה: תעודת הלידה של העותרת, של אם העותרת ושל מר זיגפריד ולא עולה כי הסתמך על מסמכי הקהילה. מטעמים אלה, אין כל נפקות לדברי הרב שטיין במכתבו.

על כן, מקום בו לא הוכח באופן חד משמעי הקשר בין סב העותרת לבין מר זיגפירד בלומנפילד ונוכח הפערים בטענות העותרים ביחס לקשר הנטען, לא הוכיחו העותרים כי סבה של העותרת הינו יהודי, ודי בכך כדי לדחות את העתירה".

ר' ס' 102-98 לתשובה.

20. נטען כי אף אם יוכח הקשר בין סב העותרת למר זיגפריד בלומנפילד, מדובר בבן דת אחרת אשר לא ניתן לקבל מכוחו מעמד מכוח סעיף 4 א לחוק השבות; הסב נישא בשתי הזדמנויות לנשים נוצריות בטקס דתי נוצרי בכנסייה, ובתעודת הנישואים הראשונים אף נרשם כנוצרי תחת "זרם דתי" ("Religious Denomination") הנקרא – "כנסייה המאוחדת" ("United Church"). עובדות אלו מעידות כי הסב השתייך לקהילה דתית נוצרית, אימץ אורחות חיים נוצריים והצהיר על עצמו כנוצרי. טענות העותרת כי הסב פעל כך כדי להסתיר את יהדותו ממשפחת רעייתו האנטישמית, או כי לא ייחס משמעות דתית לטקסים, הן השערות בלבד שאינן נתמכות בראיות אובייקטיביות. אין מידע על כך שיהודים בקנדה או בארה"ב נאלצו להינשא בכנסייה מסיבות אלו, והסבר זה אינו עומד במבחן נישואיו השניים שהיו אף הם בכנסייה. העותרת עצמה ציינה כי "נראה שהסב חזר ליהדות לאחר מות שתי נשותיו ושלושת ילדיו", מה שמחזק את המסקנה כי היה נוצרי לפני כן. המשיבה מדגישה כי ניסיונות העותרת לסתור ממצאים אלו – התבססו על הנחות והשערות בלבד. גם טענות העותרת על כך שהסב הלך לבית הכנסת בשנותיו האחרונות ועל מגן דוד על מצבתו, אינן מפריכות את העובדה שהסב המיר את דתו. סמל מגן דוד אינו בהכרח סמל יהודי, שכן הוא מיוחס גם לזרמים דתיים נוספים, כגון המשיחיים, אליהם אכן משתייכות העותרת ואמה. למעשה הסב הצהיר על היותו בן דת אחרת באופן בו נרשם בעת הנישואים. לא רק זאת הוא בחר פעמים להינשא בכנסיה בטקס נוצרי והאמור מהווה אינדיקציה להמרת דתו.

21. עוד נטען כי אף אילו הסב חזר ליהדות בשנותיו האחרונות, העותרת אינה יכולה לקבל מכוחו מעמד עולה שכן המועד הקובע לבחינת יהדותו של הסב הוא המועד שבו נולדה אם העותרת. צאצאים שנולדו לאחר המרת הדת אינם נחשבים כצאצאים של "יהודי" לצורך החוק. הסב המיר את דתו והתנצר לפני לידת אם העותרת, ולכן במועד לידתה הוא היה בן דת אחרת. החלטת הסב לחזור ליהדות, ככל שהייתה כזו, אינה יכולה לייצר זכאות רטרואקטיבית לילדיו ונכדיו, זכות שלא הייתה קיימת להם. העותרת נולדה לבת שלא יכלה לקנות זכאות מכוח היותה בת ליהודי, ולכן אינה יכולה להיות זכאית לפי חוק השבות. במיוחד הדברים נכונים כאשר העותרת ואמה משתייכות לזרם הנוצרי המשיחי. נטען כי מתן זכות לעותרת ובן זוגה, מכוחו של הסב שהוא בן דת אחרת, אינה מתיישבת גם עם תכליות חוק השבות. פרשנות החוק צריכה להתיישב עם תכליתו העיקרית של קיבוץ גלויות העם היהודי. העותרים משתייכים לזרם נוצרי משיחי ומבקשים להיכנס לישראל כדי להצטרף לקהילה משיחית בכרמיאל. כוונתם של העותרים אינה נובעת מזיקה לעם היהודי או למורשתו, אלא מרצונם להשתייך לקהילה משיחית, מה שאינו מתיישב עם תכליות חוק השבות. הסב היה בן דת אחרת במועד לידת אם העותרת, ואין "קשר גורל" בין העותרים ליהדות. פסיקות קודמות קבעו כי יהודים משיחיים הם "בני דת אחרת" לעניין חוק השבות, ולכן אין מקום להעניק להם מעמד עולה בנסיבות אלו.

הכרעה:

22. קיימים שני מסלולים לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות; המסלול הראשון מוגדר בסעיף 1 לחוק הקובע "כל יהודי זכאי לעלות ארצה" כאשר המונח "יהודי" מוגדר בסעיף 4ב לחוק כ"מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת". המסלול השני הינו מכוח סעיף 4א לחוק השבות אשר מעניק זכויות של יהודי ושל עולה גם לילד ולנכד של יהודי לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי, למעט אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.

העותרים דנן מבקשים מעמד מכוח סעיף 4א לחוק השבות עת נטען כי העותרת היא נכדה ליהודי והעותר רשאי לעלות כבן זוגה. מאחר וחוק השבות מעניק זכות לשבות ולאזרחות ישראלית באופן כמעט אוטומטי למי שהוא יהודי או זכאי שבות, אישרה הפסיקה את מדיניות המשיבה להקפיד בבדיקות ולדרוש מסמכים אובייקטיביים ותעודות מקוריות או בדיקות גנטיות מזמן אמת. בבג"ץ 2503/05 ברושצ'ר נ' משרד הפנים (26.10.2005) נקבע כי עת עסקינן במעמד מכוח חוק השבות -רמת הפיקוח צריכה להיות "הדוקה יותר ומידת הראיות הנדרשת צריכה להיות גבוהה יותר". הנטל הראשוני להבאת ראיות מנהליות מספיקות לביסוס זכאות לאזרחות מכוח השבות רובץ על מבקש המעמד בישראל. ראיות מנהליות הן ראיות שאדם סביר ורשות סבירה היו מסתמכים עליהן כבעלות ערך הוכחתי ראוי ומספיק. המבקש ייחשב כמי שהוכיח לכאורה את זכאותו – אם הראיות שהביא הן מסוג הראיות שמשרד הפנים מקבלן בדרך כלל כמספיקות.

23. הוראת סעיף 4א לחוק השבות נועדה לאפשר ליהודים שנישאו בנישואי תערובת לעלות לישראל יחד עם בני משפחתם שאינם יהודים. המטרה היא שאותם יהודים לא יירתעו מלעלות לישראל מחמת נתק משפחתי שייווצר. תכלית זו נועדה למנוע פיצול משפחות בהן נישואי תערובת ולעודד את עלייתן ארצה, ר' בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים פ"ד נג (2) 728, 755.  בבג"ץ 6247/04 גרודיצקי נ' שר הפנים (23.03.2010) בס' 33 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל נאמר כך:

"ניתן לסכם את תכליותיו של סעיף 4 א לחוק השבות בחמש אלו: הראשונה, עידוד מי שאינו יהודי על-פי ההלכה אך יש לו זיקה משפחתית ליהודים לעלות לישראל ולהצטרף לעם היושב בציון כאמצעי למניעת התבוללות; השניה, עידוד יהודים הנשואים בנישואי תערובת לעלות לישראל ומציאת פתרון למשפחות מעורבות; השלישית, עשיית צדק על-ידי השוואת הסטאטוס של בני משפחה מעורבת שעולים לישראל, בלי שחלק מבני המשפחה ידרשו לעמוד במבחני חוק האזרחות בעוד האחרים יקבלו מעמד אוטומטי; הרביעית, איזון בין ההגדרה המסורתית לבין ההגדרה הלאומית של המונח 'יהודי' בחוק השבות, כפי שעלה מדיוני הכנסת; החמישית, איחוד משפחות והגשמת הזכות לחיי משפחה משותפים"

24. את החוק יש לפרש בהתאמה לתכליתו ותכלית זו היא כי יהודים יגיעו לארץ ישראל וכי העובדה שחלק מבני משפחתם אינם יהודים לא תהווה מכשול מכך ולא תרתיע אותם. כפי שנקבע בפסיקה, עת מדובר ביהודי החוק בא לעודד שיבתו לציון, ברם, עת מדובר בקרוב משפחה שאינו יהודי, התכלית מאחורי מתן המעמד לו הוא שונה, שכן הוא לא שב למולדתו אלא נילווה לבני משפחתו היהודים. על רקע דברים אלו בהקשר לסעיף 4א, לא די בבחינה פורמאלית של הקשר אשר בין היהודי לבין בן משפחתו שאינו יהודי, אלא יש צורך בזיקה אמיתית של קשר גורל, אשר בו יש לאפשר הקניית המעמד. זאת, להבדיל מכלי שנועד לאפשר התאזרחות אוטומטית למי שהוא נעדר זיקה לעם היהודי (ר' בג"ץ 3203/10 שטה נ' שר הפנים, 20.08.2013; בג"ץ 8030/03 סמוילוב נ' משרד הפנים, פ"ד נח(6) 115). נקבע כי לא די בבחינה של קשר נישואין או הורות ולכן אף אם מחזיק המבקש בסטטוס פורמאלי של היותו בן משפחה יש לבחון האם המבקש גם נקשר בקשר גורל לעם היהודי.

25. באשר למעמדו של בן דת אחרת וילדיו; סעיף 4ב לחוק השבות מגדיר "יהודי" כ"מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת". חוק השבות מוציא אפוא את מי שהוא בן דת אחרת מהגדרת "יהודי". דתו האפקטיבית של אדם נבחנת בין השאר באמצעות הצהרתו שלו על דתו ועל אורחות חייו הדתיים. להחלטתו של אדם להמיר את דתו יש השלכות כמובן גם על צאצאיו. בנוסף, נהוג לבחון גם את דתו של מבקש המעמד – כך לדוגמא בדנג"ץ 1197/16 פלונית נ' מדינת ישראל (9.11.2016), נקבע כי יש "תרתי דסתרי" פנימיים מובנים במי שתובע שבות מכוח סעיף הנכד, אך בד בבד מחזיק  בעצמו בדת אחרת.

26. בכל הנוגע להשלכות המרת הדת על צאצאיו של מי שהוא בן דת אחרת, במקרה שעבר הליך שיבה ליהדות; הליך השבה ליהדות אינו הליך פורמלי אלא מהותי ועל המבקש להוכיח ששב ליהדות באופן כנה וכי דתו האפקטיבית היא יהדות. ילדים של בן דת אחרת, שנולדו לפני שאביהם שב ליהדות יראו כילדים של בן דת אחרת ולא יהיו זכאים למעמד. המועד הקובע לעניין זכאות לשבות הוא מועד לידתו של מבקש הזכות. בבג"ץ 7638/10 שלמה אלמו טפרה ואח' נ' שר הפנים (29.4.2014) פסקה 23 לפסק דינו של כב' השופט שהם הובהר כי זכויות שבות מוקנות לילדו של יהודי שהוגדר ככזה בעת לידתו. באותו מקרה דובר במי שהתגייר לאחר עלייתו ארצה ולא ניתן מעמד לילדו שנולד בחו"ל בטרם הגיור. עמדה זו הנוהגת ביחס למתגייר יושמה בהמשך גם ביחס למי ששב לדת היהודית לאחר שהיה עובר לכך בן דת אחרת. בעניין זה ר' פסק דינו של חברי כב' סגן הנשיא השופט א' דראל בעת"מ 29993-12-23 מוניה אוחיון נ' שר הפנים (22.05.2022). ומדברים כלליים אלו אפנה לענייננו.

27. אף שהעותרת אכן לא הציגה מסמך רשמי בדבר שינוי שם הסב מהשם בו נולד זיגפריד בלומנפלד לשם סימור בלומפילד, אני נכונה לצאת מנקודת הנחה, לצורך הדיון בעתירה, כי מדובר באותו אדם. העותרת נתנה הסברים לשוני באשר לזהות ההורים של הסב (אף אם באמצעות עדויות שמועה מקרובי משפחה), וכן הראתה כי בזמן אמת כאשר הסב הצהיר אמונים לארה"ב – בחר לציין כי הוא נודע גם בשם האחר (ר' טופס הצהרת האמונים, נספח 15 לתשובה). גם אם לא מדובר באישור רשמי בדבר שינוי השם, אמירה טבעית לפי שנים רבות, מהווה ראיה מנהלית לכך שהוא נקרא בשני השמות. לא ניתן להקל ראש בטענת ב"כ העותרים כי זהות תאריך הלידה ומקום הלידה, תומכים במסקנה כי מדובר באותו אדם וממילא ביהודי.

28. עם זאת, אף בהנחה זו, איני סבורה שיש עילה להתערב במסקנה כי סב העותרת היה בעת לידת האם, בן דת אחרת, מאחר והמיר דתו, באופן המוציאו מגדר יהודי וממילא מגביל זכותו להקנות זכות עלייה לצאצאיו. בהתאם לבג"ץ 10226/08 הניה זבידובסקי נ' שר הפנים (2.8.2010), בעת בחינה אם העותר הפך לבן דת אחרת – נבחנת התנהגותו ונכונותו להיכנס לדת האחרת ולאמצה. אין צורך לעמוד במבחני הדת האחרת לקבלה אליה, אלא האם המעשים מלמדים כי מי שהיה יהודי בחר "לצעוד בנתיבי דת אחרת". לטעמי, אין עילה להתערב במסקנת המשיבה כי כך המקרה כאן. מקום בו בחר הסב להינשא פעמיים לנשים נוצריות שונות, חרף העובדה שהוא מודע לכך שילדיו לא יהיו יהודים ואף לא יגדלו בבית יהודי (ואכן אם העותרת מאמינה בישוע). מקום בו בחר להינשא בשני נישואיו – דווקא בכנסיה, מקום בו בחר באחד מהנישואים אף להצהיר כי הוא נוצרי המשתייך ל"כנסייה המאוחדת" ומקום בו בחר באחד מהנישואים להיות מחותן ע"י כומר (חרף העדר חובה להתחתן באיזה מהנישואים דווקא בנישואים דתיים) – הרי שהוא העיד במעשיו (ולמעשה אף באמירתו בהתאם לדרך רישומו בנישואים הראשונים) כי בחר להיות בן דת אחרת.

29. איני סבורה כי די בהפרחת אמירה של האם או הדודה (אשר לא היו נוכחות בעת הנישואים הראשונים ונסמכות על עדות שמועה מאוחרת) כדי לסתור בחירה מודעת להירשם באותם נישואים כנוצרי ואף לציין את הזרם הספציפי אליו הוא משתייך. אפילו תאמר כי כל זאת עשה כדי לרצות את אם אשתו הראשונה, הרי שהבחירה להעדיף ללכת בדרך זו, מאשר להימנע מאותו רישום, מלמדת על אותה נכונות הנדרשת להפוך לבן הדת האחרת ועל הצהרה על כך. איני מקבלת את טענת העותרים כי אין בידי המשיבה ראיות אלא השערות בלבד, לטעמי ההיפך הוא הנכון; העובדות האובייקטיביות, הן המעידות על בחירות הסב, בעוד האפשרות שחרף אותו רישום הוא רצה להישאר יהודי, ואף נשאר כזה ברוחו, או הטענה כי לא ייחס משמעות לאות ורישום – הן השערות בלבד (אשר אף נשענות על עדויות שמועה, לאחר מות הסב). העובדה שאף לאחר הנישואים הראשונים (בהם לפי הנטען הלך באותה הדרך כדי לרצות את אם אשתו), לא רק שהוא בחר לשוב ולהינשא לנוצרייה, אלא גם לעשות כן בכנסיה, כאשר כומר הוא שעורך את הטקס – מהווה בחירה מודעת להמשיך ולהיות בן אותה דת אחרת.

30. באשר לטענה כי הסב חזר ליהדות בהמשך חייו; ראשית לא מצאתי פסול בעמדת המשיבה כי עצם הנקיטה במילים העוסקות בחזרה ליהדות בדברי בני המשפחה כמשיחים לתומם, מהווה תמיכה נוספת לכך שהסב לא היה יהודי, טרם לאותה "חזרה". ולגוף הטענה – איני סבורה שמכתב הרב שטיין (נספח 13 לתשובה), מהווה תמיכה מספקת. הנ"ל נהיה רב הקהילה במועד המאוחר למועד פטירת הסב וברור ממכתבו כי הוא נסמך על מסמכים (כתעודת לידה) שהציגו בני משפחתו, כדי להוכיח היהדות של הסב (והציגו גם כאן) ולא על ידיעה אישית. יש ממש גם בדברי ב"כ המשיבה בעת הדיון כי הגרסה שהרב נסמך על רישומי הקהילה, היא גרסה חדשה ומתפתחת שאין לה בסיס במכתב. אני מקבלת את טענת ב"כ המשיבה כי אין מקום להידרש לחומרים שצורפו רק לעתירה, כטענה שהקבר הוא בחלקה יהודית, ללא שהדבר הוצג טרם לכן לרשות. כן אין די בסימן מגן דוד שיכול להיות קבוע גם בקברו של מי שהוא משיחי (כמו הבת והנכדה). מכל מקום, אפילו תאמר כי באחרית חייו הסב החל לפקוד בית כנסת או להיות חלק מקהילה דתית (קונסרבטיבית, לפי הנטען) ואף נקבר כיהודי –  לא הובאו ראיות באשר למועד בו ארע הדבר ואין בנמצא טענה כי הדבר היה מאוחר למועד לידת אם העותרת.

31. יש לזכור כי אם העותרת וכן העותרת מצהירות כי הן מאמינות ב"ישוע". הן משתייכות לזרם נוצרי משיחי והעותרת ובעלה מתכוונים להשתייך בישראל לקהילה משיחית כאמור (קהילת הדרך). בעצם האמור יש לא רק להוות תמיכה לכך שגם הסב המיר בעבר את דתו (גם אם במועד מאוחר בחר לשוב ליהדות) והקים משפחה המשתייכת לזרם האמור, אלא גם ללמד על העדר אותו "קשר גורל" הנדרש לקבלת מעמד, של מי שאינו יהודי ומבקש לעלות על יסוד קרבתו המשפחתית ליהודי. הדברים יפים בפרט כאשר הקרוב היהודי כבר אינו בין החיים, לא עלה לישראל ולא נדרש כי משפחתו תתאחד עימו. המשיבה לא נעתרה לבקשה, אף בטרם פנתה לבחינת תכלית החוק, אך דברי האחרונים נאמרו שכן נראה כי לו היה נעשה הדבר – אזי גם מטעם זה לא היה מקום ליתן המעמד.

32. בעוד ב"כ העותרים טען שהמשיבה נסמכת על השערות והוא על עובדות, לעמדתי הדברים הם הפוכים; העובדות האובייקטיביות באשר לחייו של הסב מלמדות על המרת הדת. אמירות לאחר מותו (אשר ממילא לא ניתן גם לאשש), כי לא ייחס משמעות לטקס, או נשאר ברוחו יהודי, אלו הם השערות בלבד חסרות תמיכה ממשית. מי שלא מייחס משמעות לטקס דתי לא מתחתן דווקא בטקס דתי בכנסיה ועם כומר. מי שאינו נוצרי, אינו נרשם לנישואים כנוצרי תוך ציון השתייכותו לכנסיה המאוחדת. ההסבר כי עשה כן כדי להסתיר מאם אשתו את יהדותו, לא נתמך באופן משכנע (למעשה נסמך על דברי הדודה המורמונית, ודברים שהיא שמעה לאחר המעשה), ואין אינדיקציה לצורך להסתיר יהדות במקום החתונה (לא באירופה) בעת החתונה.

33. סיכומם של הדברים הוא כי אף בהנחה שהעותרת הוכיחה כי סבה נולד כיהודי בשם זיגפריד בלומנפלד, הרי שזה המיר את דתו לנצרות, בחר להיות בן דת אחרת – ובכך ניתק את עצמו ואת צאצאיו מתחולת חוק השבות. כיוון שבמועד לידת אם העותרת היה אביה בן דת אחרת, העותרת אינה זכאית למעמד כנכדה ליהודי. טענה בדבר שיבת הסב ליהדות בערוב ימיו אינה גורעת מהאמור. בנוסף, מתן מעמד לעותרים, המזדהים כמשיחיים ומבקשים להגיע לישראל לצורך הצטרפות לקהילה משיחית (קהילת "הדרך"), אינו מתיישב עם תכליות חוק השבות. לפיכך, החלטת המשיבה לדחות את בקשת העותרים התקבלה כדין, ולא מצאתי להתערב בה.

העתירה אפוא נדחית.

העותרים ישלמו הוצאות המשיבה בסך 7,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

פסק הדין ישלח לצדדים על ידי המזכירות.

ניתן היום, ב' אב תשפ"ו, 16 יולי 2026, בהעדר הצדדים.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה