כתבי עת:

אביעד הכהן, "גיור כדת משה ו(מדינת) ישראל: בוקה, מבוקה ומבולקה – על מקום הגיור במערכותיה האזרחיות של מדינת ישראל", ספר מנחם פינקלשטיין – משפט, ביטחון וספר,  (שרון אפק, עופר גרוסקופף, שחר ליפשיץ, אלעד שפיגלמן) 713

חקיקה שאוזכרה:

חוק השבות, תש"י-1950: סע'  1, 4ב

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952: סע'  2(א)(5)

חוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 [נוסח משולב]: סע'  9(6)

מיני-רציו:

* העותר השלים בישראל את תהליך הגיור והמציא את כל המסמכים שהיה עליו להמציא כדי להצביע על כך. הגיור נערך בבית דין פרטי אורתודוכסי לגיור, אשר עומד בכל המבחנים שנקבעו בפסיקה לשם הכרה בגיור שנערך בישראל בבית דין פרטי אורתודוכסי לצורך קבלת מעמד עולה לפי חוק השבות.

* משפט חוקתי – שבות – גיור

.

העותר התגייר בבית הדין הפרטי האורתודוכסי לגיור "גוש עציון" שבאלון שבות. בקשתו להכיר בגיור זה לצורך קבלת מעמד עולה לפי חוק השבות נדחתה. העותר הגיש ערר פנימי על ההחלטה, אך חלף מתן החלטה, הוא התבקש להמציא עוד ועוד מסמכים, לרבות אלו שכבר הומצאו למשיבה בעבר.

.

בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק:

בעניין רגצ'ובה נקבע כי לעניין הגיור לצורך הקניית מעמד עולה מכוח חוק השבות יחול אותו מבחן, בין אם הגיור נעשה בישראל ובין אם נעשה מחוץ לישראל: "מבחן הקהילה היהודית המוכרת". לאחר פסק הדין בעניין רגצ'ובה הוכר גיור שנערך בישראל בבתי דין פרטיים לגיור הנמנים עם הזרם האורתודוכסי-חרדי ולאחר פסק הדין בעניין דהן, הוכר גם גיור שנערך בישראל בבתי דין פרטיים לגיור הנמנים עם הזרם הקונסרבטיבי ועם הזרם הרפורמי. עם זאת, המדינה הוסיפה להימנע מלהכיר בגיור בבית דין פרטי לגיור הנמנה עם הזרם האורתודוכסי הלא חרדי. כל זאת בעוד שבמשך שנים רבות נימקה המדינה את עמדתה בכך שהיא מתקשה לקבוע אמות מידה ותבחינים שלפיהם ייבחן גיור שנערך בישראל בבית דין פרטי אורתודוכסי. על רקע ארבעת הקשיים שעלו ביישום מבחן "הקהילה היהודית המוכרת בישראל", נקבע בעניין וולמר כי יש לבחון את בית הדין הפרטי שבו נערך הגיור בישראל. בכלל זה, אם הוא משתייך אל זרם מרכזי ומוכר ביהדות, אם דייניו ורבניו הם בעלי מעמד ידוע ומוכר באופן המאפשר הכרה בגיורים הנערכים באותו בית דין וכן את אופן התנהלותו.

לא ניתן להחיל את ההנחיות בדיעבד על מי שתהליך הגיור שלו הושלם קודם לקביעת ההנחיות ולפרסומן. במצב זה היה על המדינה לבחון את השאלה אם בית הדין לגיור גוש עציון עומד במבחן שנקבע בעניין וולמר. העותר השלים בישראל את תהליך הגיור שנערך כדין והמציא את כל המסמכים שהיה עליו להמציא כדי להצביע על כך שגויר כדין. הגיור נערך בבית דין פרטי אורתודוכסי לגיור, אשר עומד בכל המבחנים שנקבעו בפסיקה לשם הכרה בגיור שנערך בישראל בבית דין פרטי אורתודוכסי לצורך קבלת מעמד עולה לפי חוק השבות.

פסק דין

העותר התגייר בבית הדין הפרטי האורתודוכסי לגיור "גוש עציון" שבאלון שבות (להלן גם – בית הדין גוש עציון). בקשתו להכיר בגיור זה לצורך קבלת מעמד עולה לפי חוק השבות, תש"י-1950 (להלן – חוק השבות) נדחתה. העותר הגיש ערר פנימי על ההחלטה, אך חלף מתן החלטה, הוא התבקש להמציא עוד ועוד מסמכים, לרבות אלו שכבר הומצאו למשיבה בעבר.

לנוכח ההתפתחויות שחלו מאז הגשת העתירה (כפי שיתואר בהמשך הדברים), ישנם שני עניינים עיקריים הטעונים הכרעה. האחד, נוגע לסירוב המשיבה (להלן גם – משרד הפנים או המדינה) להכיר בגיור שנערך לעותר בבית הדין גוש עציון והשני, עניינו השאלה אם העותר נדרש להמציא מסמכים נוספים. אף אם הדבר בבחינת למעלה מהדרוש, נידרש בקצרה גם אל העניין השלישי העולה מהנמקת החלטת המשיבה, כי היה על העותר להתגייר באמצעות מערך הגיור הממלכתי.

רקע כללי

2.        בשנת 2016 ניתן פסק הדין בעניין בג"ץ 7625/06 רגצו'בה נ' משרד הפנים [נבו] (31.3.2016) (להלן – עניין רגצו'בה), שנדון לפני הרכב מורחב של תשעה שופטים ואשר קבע כי לעניין מעמד עולה מכוח חוק השבות, יש להכיר בגיור שנערך בישראל בבית דין פרטי לגיור, בכפוף לעמידתו במבחן "קהילה יהודית מוכרת בישראל". כעבור כחמש שנים, בשנת 2021, ניתן פסק הדין בעניין בג"ץ 11013/05 דהן נ' שר הפנים [נבו] (1.3.2021) (להלן – עניין דהן), שאף הוא נדון בהרכב מורחב של תשעה שופטים, שבו נקבע כי לעניין מעמד עולה מכוח חוק השבות, יש להכיר גם בגיור שנערך בישראל בבית דין של הקהילה הקונסרבטיבית (המסורתית) ובבית דין של הקהילה הרפורמית.

חרף פסקי הדין בעניין רגצ'ובה ובעניין דהן, במשך שנים רבות דחתה המדינה בקשות למתן מעמד עולה מכוח חוק השבות של מי שהתגייר בישראל בבית דין פרטי, מהנימוק שלא נקבעו אמות מידה ליישום המבחן שנקבע בעניין רגצ'ובה וכי יש קושי ביישומו.

בפסק-דיני בעניין עת"מ (ירושלים) 54982-04-22 וולמר נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה [נבו] (29.9.2022)‏‏ (להלן – עניין וולמר), נקבעו המבחנים להכרה בגיור שנערך בישראל בבית דין אורתודוכסי פרטי לגיור. תמציתו של מבחן זה היא כי יש לבחון את בית הדין שבו נערך הגיור, בשונה מבחינה של הקהילה שבגרה נערך הגיור. על-פי הצהרותיה של המדינה, מאז מתן פסק-דין זה, אומצו המבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון בעניין רגצ'ובה ובעניין דהן, כפי שיושמו בעניין וולמר וכי לשם יישומם נקבעו בחודש אוקטובר 2024 "הנחיות לבחינת בקשות למתן מעמד עולה על סמך גיור פרטי שנערך בישראל" (להלן – ההנחיות לבחינת גיור פרטי או ההנחיות).

3.        עד היום לא הסכימה המדינה להכיר בגיור שנערך לעותר בבית הדין גוש עציון ומכאן הצורך לבחון אם יש להכיר בגיור זה ולראות בו מי "שנתגייר" לעניין סעיף 4ב בחוק השבות. לשם כך וכאמור, נדרשת הכרעה בשאלה אם ניתן להכיר בגיור שנערך בבית הדין גוש עציון, וכן להכריע בשאלה אם העותר המציא את כל המסמכים הדרושים לשם מתן החלטה בעניינו. שאלה נוספת נוגעת לכך שדחיית בקשת העותר נומקה בכך שהיה עליו לפנות להליך גיור באמצעות מערך הגיור הממלכתי, אף שדומה כי בפועל, המדינה זנחה נימוק זה.

4.        לשלמות הדברים נוסיף כבר עתה, כי לאחרונה ניתן בבית משפט זה פסק-דינה של כבוד השופטת ענת זינגר, שקבע כי לעניין מתן מעמד מכוח חוק השבות, יש להכיר בגיור שנערך בבית הדין לגיור "גוש עציון" (עת"מ (ירושלים) 65165-12-23 גולדשטיין נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה [נבו] (27.11.2024) (להלן – עניין גולדשטיין)). המדינה ערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון, אך הערעור טרם נדון (עע"מ 66882-01-25. נכון להיום, הדיון קבוע ליום 1.1.2026). בפסק-דין נוסף של כבוד השופטת ענת זינגר, הוכר לעניין זה גם גיור שנערך בבית הדין הפרטי לגיור "אהבת הגר" של הרב חיים אמסלם (עת"מ 52123-12-23 רייס נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה [נבו] (1.10.2024) (להלן – עניין רייס), שאף בעניינו המדינה הגישה ערעור (עע"מ 28241-12-24. נכון להיום, הדיון קבוע ליום 19.10.2026) (במאמר מוסגר נעיר, כי בפועל, הגיור שנערך בבית הדין לגיור של הרב חיים אמסלם הוכר לעניין מעמד מכוח חוק השבות עוד בפסק הדין בעניין וולמר).

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916עיקרי העובדות הדרושות

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

5.        רקע כללי בעניין העותר והגעתו לישראל: העותר הוא אזרח מצרים יליד שנת 2000, שגדל באלכסנדריה. חרף מוצאו ממשפחה מוסלמית אדוקה העוינת את היהדות ואת מדינת ישראל, מנעוריו הוא התעניין ביהדות ובמדינת ישראל. בשנת 2017 יצר העותר קשר עם הרב זלמן וייס מבני ברק והחל ללמוד עמו על היהדות באמצעים מקוונים. על רקע עיסוק זה, הוא חש עוינות, רדיפה ואיום על חייו מצד סביבתו הקרובה ובחודש אוגוסט 2017 הוא נמלט לטורקיה. העותר התקשה להשתלב בקהילה היהודית המקומית, בשל חששם של בני הקהילה מפני האפשרות שקליטתו אליה תסכן אותם. בעזרת הרב וייס פנה העותר אל השגרירות הישראלית, שהסדירה את הגעתו לישראל.

ביום 20.11.2018 נכנס העותר לישראל באמצעות אשרת ביקור (ב/1), ועם הגעתו אימץ את השם הפרטי משה. ביום 25.11.2018 הגיש בקשה למקלט מדיני, על רקע חששו לשוב למצרים ובעקבות הגשתה ניתן לו בחודש מרץ 2019 רישיון זמני לשהייה בישראל בהתאם להוראת סעיף 2(א)(5) בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן – חוק הכניסה לישראל), שתוקפו הוארך מעת לעת.

6.        הרקע לפניית העותר לגיור בבית הדין "גוש עציון": סמוך לאחר הגעת העותר לישראל, הוא החל לעבוד בביתו של הרב שלום טוביה, ראש כולל "חבורת לומדים" בשכונת סנהדריה בירושלים, ובשכונה זו הוא גר עד היום ובמקביל גם החל בלימודיו לקראת תהליך הגיור. הרב טוביה סייע לעותר, ליווה אותו בלימודיו ובתהליך הגיור, כמפורט במכתב מטעמו. מאז הגעתו לישראל, למד העותר במספר ישיבות ומסגרות לימודיות ובין השאר ב"ישיבת התפוצות" (שאליה הפנה אותו הרב מנחם מ"מכון מאיר"). בשל רצונו להתגייר, ראש ישיבת התפוצות, הרב יצחק גולדשטיין, הפנה את העותר להתגייר בבית הדין לגיור של הרב קַרֵלׅיץ בבני ברק, אך בית דין זה סירב לגייר אותו כל עוד הוא מחזיק ברישיון ישיבה זמני (שכאמור, ניתן לפי סעיף 2(א)(5) בחוק הכניסה לישראל).

סמוך לפרוץ מגפת קורונה הכיר העותר את הרב מטלון מישיבת "אור שמח", שקישר אותו עם הרב דוד בן ניסן (העוסק בנושא הגיור), ולאחר שזה נוכח כי העותר דובר עברית ומגלה בקיאות וידע רב ביהדות, הפנה אותו לתהליך גיור בבית הדין גוש עציון. הרב בן ניסן אף נתן לעותר מכתב המלצה שהופנה אל אב בית הדין דאז, הרב גדעון פרל ז"ל. הרב פרל ערך לעותר ריאיון ממושך שעיקריו מופיעים בסיכום המפורט מיום י"ד בשבט תש"ף (9.2.2020), שערך בכתב ידו. בסיכום זה תיאר הרב פרל בפירוט רב את עיקרי קורותיו של העותר מאז החלטתו להגיע לישראל, הוסיף כי העותר גילה בקיאות בעיקרי האמונה, בהלכה בתפילות ובמועדי ישראל וכי התרשם מכך שהוא למד עברית בעצמו. הרב פרל הוסיף כי סיכם עם הרב בן ניסן שידאג להדרכת העותר לקראת הגיור והוסיף כי העותר "נראה חיובי ורציני במגמתו להתגייר, ואפשר לפתוח בהליך לפתיחת התיק".

הועתק מנבו7.        הגיור בבית הדין "גוש עציון" ביוני 2020: לאחר השלמת תהליך הגיור (כמפורט בתעודת הגיור), ניתנו לעותר ביום 12.6.2020 (כ' בסיוון תש"ף) תעודת גיור של בית הדין גוש עציון ומסמכי "מעשה בית דין" כנדרש (המאשרים קבלת עול מצוות, טבילת גירות ובדיקת ברית), שעליהם חתומים הרב גדעון פרל ז"ל (אב"ד), הרב אליקים קרומביין והרב שלום ברגר.

לאחר הגיור הוסיף העותר ללמוד במספר מסגרות עם מספר רבנים, כפי שעולה מהמכתבים שהומצאו לידי המשיבה וצורפו אל העתירה (שיפורטו בהמשך הדברים).

8.        הבקשה הראשונה לפי חוק השבות ודחייתה: לאחר קבלת תעודת הגיור, הגיש העותר ביום 18.8.2020 בקשה לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות. בקשתו נדחתה בהחלטת המשיבה מיום 26.11.2020, מהנימוק שאותה עת טרם גובשו אמות מידה להכרה בגיור פרטי בקהילה יהודית בישראל (בדומה לתשובות שניתנו באותה תקופה לכלל הפונים שעברו גיור פרטי בישראל ופנו בבקשה להסדרת מעמדם מכוח חוק השבות בהתאם לפסק הדין בעניין רגצ'ובה ובדומה לתשובות שניתנו לעותרות שעניינן נדון בעניין וולמר, כפי שעוד יובהר בהמשך הדברים).

העותר הגיש ערר פנימי על ההחלטה, אשר נדחה בהחלטה מיום 17.6.2021, אך מנימוק שונה. דחיית הערר נומקה בכך שהעותר מחזיק ברישיון שהייה זמני לפי סעיף 2(א)(5) בחוק הכניסה לישראל, אשר המחזיק בו אינו בגדר שוהה כדין בישראל לעניין גיור לצורך קבלת מעמד לפי חוק השבות.

9.        העתירה הראשונה: ביום 23.8.2021 הגיש העותר לבית המשפט את עתירתו הראשונה, שבגדרה נתקפה ההחלטה האמורה שדחתה את הערר הפנימי (עת"מ 51786-08-21 [נבו] (להלן – העתירה הראשונה)). בתום הדיון שהתקיים לפניי ביום 9.11.2021, נקבע כי תחילה על המשיבה להכריע בבקשת המקלט שהעותר הגיש שלוש שנים קודם לכן.

ביום 8.3.2022 החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין כי מטעמים הומניטריים מיוחדים יינתן לעותר רישיון זמני לישיבה בישראל מסוג א/5. רישיון זה ניתן לו ביום 14.4.2022 ומאז מוארך תוקפו מעת לעת ועודנו בתוקף. לאחר מתן הרישיון נסגרה בקשת המקלט של העותר, אך מאוחר יותר ולבקשתו, בוטלה סגירתה.

בעקבות הודעת המשיבה בדבר מתן רישיון מסוג א/5 לעותר, ניתנה החלטתי מיום 10.3.2023, שעל-פיה המשיבה התבקשה להודיע אם תסכים לבחון מחדש את שאלת גיורו. ביום 31.3.2023 הודיעה המשיבה כי אם העותר יעבור גיור נוסף בעודו מחזיק ברישיון מסוג א/5, כי אז יוכל להגיש בקשה חדשה לקבלת מעמד עולה על-פי חוק השבות ובקשתו תיבחן מחדש.

לאחר דיון נוסף שהתקיים מיום 20.10.2022, ניתנה החלטה המורה למשיבה לנסות למצוא פתרון לעניינו של העותר, לנוכח נסיבותיו החריגות והייחודיות, ובהתחשב בכך שמטעם זה נראה כי אותו פתרון לא יוכל להשליך על מקרים אחרים. ביום 30.1.2023 הודיעה המשיבה כי בחלוף שנה מהמועד שבו ניתן לעותר רישיון ישיבה מסוג א/5, הוא יוכל לפנות להליך גיור במערך הגיור הממלכתי. בעקבות הודעה זו ולאחר קבלת עמדת העותר, העתירה נמחקה ביום 22.2.2023.

10.        הפנייה אל מערך הגיור הממלכתי ודחייתה: העותר אמנם פנה אל מערך הגיור הממלכתי, אך פנייתו נדחתה ביום 15.7.2024. תמצית דבריו של הרב רפאל דיין, נציג הרב הראשי ויו"ר ועדת חריגים, במכתבו הקצר הייתה כי לא התרשם לחיוב מהעותר וממכתבי ההמלצה שהציג. לגביהם אף הוסיף, כי חלקם אינם רלוונטיים. עוד נאמר במכתבו, כי לאחר תקופה משמעותית שבמהלכה ישתייך העותר לקהילה יהודית, הוא יוכל לפנות שוב עם מכתבי המלצה מעודכנים.

11.        הגיור בבית הדין "גוש עציון" באוגוסט 2024: בעקבות בחירת מערך הגיור הממלכתי לדחות את פניית העותר על הסף תוך התעלמות מהתהליך הממושך שעבר עד פנייתו אליהם, שב העותר ופנה אל בית הדין לגיור גוש עציון וביקש לעבור תהליך גיור נוסף, בעוד שברשותו רישיון ישיבה בישראל מסוג א/5. בשונה ממערך הגיור הממלכתי שהפנה לעותר עורף, בית הדין לגיור גוש עציון נאות לקבל את העותר ולאפשר לו לעבור תהליך גיור מחודש, בעודו שוהה בישראל מכוח אשרה כדין. ביום 7.8.2024 (ג' במנחם אב תשפ"ג) שב בית הדין ואישר את גיורו של העותר בתעודת גירות שעליה חתומים הרב יעקב ורהפטיג, אב"ד, הרב אליקים קרומביין והרב זאב וייטמן.

12.        הפנייה החוזרת אל מערך הגיור הממלכתי ודחייתה על הסף: ביום 3.11.2024 שב העותר ופנה אל מערך הגיור הממלכתי, ששוב דחה אותו על הסף, אף ללא מכתב. כך, ביום 24.11.2024, במסגרת התכתבות במסרונים הודיע נציג מערך הגיור לעותר כי עליו לפנות אל משרד הפנים.

13.        הבקשה השנייה לפי חוק השבות ודחייתה: ביום 23.12.2024 שב העותר ופנה אל משרד הפנים בבקשה להסדרת מעמדו מכוח חוק השבות, לנוכח גיורו בבית הדין הפרטי לגיור גוש עציון, והפעם, בעודו מחזיק רישיון ישיבה כדין (מסוג א/5). העותר גולל את כל השתלשלות ההליכים והפניות בעניינו וצירף את כל המסמכים הדרושים, לרבות מכתבי ההמלצה שניתנו לו משורה של רבנים ובהם גם מכתבים מעודכנים למועד פנייתו וכן פסק הדין וההחלטות שניתנו במסגרת העתירה הראשונה. בפנייתו הפנה גם אל פסק הדין בעניין וולמר, אשר קבע כי יש להכיר בגיור שנערך בישראל בבתי דין פרטיים אורתודוכסיים וכן הפנה אל פסק הדין בעניין גולדשטיין (מיום 27.11.2024), אשר כאמור, הכיר בגיור שנערך בבית הדין הפרטי לגיור גוש עציון.

ביום 7.1.2025 נדחתה בקשת העותר בהחלטה שהותירה רושם כי ניתנה תוך התעלמות מכלל העובדות ומאופן השתלשלות הדברים. בהחלטה נאמר כי אם העותר "לא יפנה להסדרת הגיור בהתאם לאמור בעת"מ ולא יאושר על ידי מערך הגיור לגיור נוסף, לא אוכל לאשר את בקשתו לקבלת מעמד עולה מכוח שבות בישראל". כן נאמר, כי מאחר שהוארך תוקפו של הרישיון מסוג א/5 שניתן לעותר, הומלץ לו לפנות שוב אל מערך הגיור הממלכתי.

ביום 19.1.2025 הגיש העותר ערר פנימי על ההחלטה האמורה, אך חרף פניותיו החוזרות אל המשיבה, לא ניתנה כל החלטה בערר זה ולפיכך ביום 24.3.2025 הוגשה העתירה הנדונה.

14.        העתירה הנדונה ותמצית ההליכים במסגרתה: מלכתחילה וכאמור, העתירה הוגשה בשל אי מתן החלטה בערר הפנימי שהגיש העותר ביום 19.1.2025. מאז הגשתה הוגשו הודעות ותגובות מטעם הצדדים ואף התקיים דיון (ביום 27.5.2025), שבעיקרם עסקו בדרישותיה של המשיבה כי העותר ישלים את המסמכים שעל-פי טענתה נדרשו לצורך בחינת בקשתו. כך בעוד שפעם אחר פעם נראה היה כי המסמכים שהתבקשו, כבר הומצאו זה מכבר או שלא נמצאה הצדקה לדרישתם.

כך, ביום 13.5.2025 הודיעה המשיבה כי ביום 11.5.2025 נשלח אל באת-כוח העותר מכתב המפרט את המסמכים הנוספים שהעותר נדרש להמציא לשם תמיכה בבקשתו ולפיכך נטען, כי העתירה התייתרה. בתגובה מיום 15.5.2025 נטען כי כל המסמכים שהתבקשו כבר הומצאו אל המשיבה, אך העותר אינו מתנגד להמציאם פעם נוספת. בהחלטה מיום 15.5.2025 הערתי כי נראה לכאורה, כי כל המסמכים שהתבקשו אמנם הומצאו זה מכבר ואף ספק אם דרישתם עולה בקנה אחד עם פסק הדין בעניין וולמר. לפיכך התבקשה הבהרת המדינה אלו מבין המסמכים שהתבקשו אמנם דרושים.

ביום 25.5.2025 הודיעה המשיבה כי היא עומדת על כך שהעותר ימציא את כל המסמכים הנוספים שהתבקשו. המחלוקות בעניין המסמכים נדונו בדיון מיום 27.5.2025. בהתאם להחלטה שניתנה, המשיבה התבקשה להגיש את ההנחיות לבחינת גיור פרטי וכן נקבע באופן פרטני אלו מבין המסמכים שהתבקשו, העותר אמנם נדרש להמציא. כמו כן נקבע, כי על המשיבה להחליט בעניינו של העותר תוך ארבעים וחמישה יום ממועד המצאת המסמכים שפורטו בהחלטה.

ביום 11.6.2025 הודיע העותר כי כל המסמכים שהתבקשו (כמפורט בהודעתו) הומצאו וביום 5.8.2025 הוגשה הודעתו, שבה הזכיר כי טרם התקבלה החלטת המשיבה ולפיכך ביקש שיינתן פסק דין בעניין טענותיו לגופן. ביום 25.8.2025 הודיעה המשיבה כי העותר זומן לריאיון בחודש ספטמבר וכי לא ברור מדוע לא הוזמן קודם לכן. ביום 7.9.2025 הוגשה הודעת העותר שבה הלין על כך שהמשיבה הפרה את ההחלטה ולכן שב ועתר להכרעה בעתירתו לגופה.

ביום 30.9.2025 הודיעה המשיבה כי לעותר נערך ריאיון, אך עדיין נדרשים מסמכים נוספים, כמפורט במכתב שנשלח באותו יום אל באת-כוחו. בהחלטתי ממועד זה העותר הופטר מהצורך להשיב לאותה פנייה. בין השאר נאמר, כי פעם אחר פעם בוחר משרד הפנים להתעלם מהחלטות וממועדים שנקבעים ושולח פניות חוזרות באיחור ניכר. כן נאמר, כי "קשה להשתחרר מהרושם שנעשים ניסיונות מיותרים להוסיף ולהכביד על העותר… לא רק שדומה כי הכול כבר נבדק זה מכבר, אלא שהיה די זמן לעשיית אותן בדיקות שתועלתן מוטלת בספק".

לבסוף נקבע כי אם מי מהצדדים מבקש להשלים את טענותיו, יעשה כן עד המועד שנקבע ובהיקף שנקבע וכי פסק הדין יינתן לאחר השלמת הטענות. השלמת טענות העותר (בצירוף פרוטוקול הריאיון מיום 17.9.2025) הוגשה ביום 4.11.2025 והשלמת טענות המדינה הוגשה ביום 6.11.2025.

תמצית טענות הצדדים במסגרת השלמת הטענות

15.        טענות העותר: העותר טען כי בקשתו השנייה לקבלת מעמד מכוח חוק השבות הוגשה בהתאם להודעת המשיבה במסגרת עתירתו הראשונה, שבה הודיעה כי הוא יוכל להגיש בקשה כזו לאחר תהליך גיור שיעבור בעודו מחזיק ברישיון לישיבה בישראל כדין. העותר אמנם עבר הליך גיור בבית הדין בגוש עציון בעודו מחזיק ברישיון ישיבה בישראל כדין ולאחר מכן הגיש בקשה להסדרת מעמדו. נטען כי בניגוד לטענותיה של המשיבה, בשום שלב לא נקבע כי את תהליך הגיור יידרש העותר לעבור דווקא במסגרת מערך הגיור הממלכתי.

עוד טען העותר, כי בעניין וולמר הוכר גיור שנערך בישראל בבית דין פרטי אורתודוכסי לעניין מעמד מכוח חוק השבות, וכי בעקבותיו נקבע בעניין גולדשטיין, כי לעניין זה יש להכיר בגיור שנערך בבית הדין גוש עציון. אמנם המדינה הגישה ערעור על פסק הדין בעניין גולדשטיין, אך בגדרו הובהר כי הערעור אינו נוגע לעניינה של העותרת, שלגביה פסק הדין קוים.

בעניין דרישותיה של המשיבה להגשת מסמכים נוספים, נטען כי המסמכים הנדרשים הוגשו וכי ניכר כי ההחלטה להשלמתם ניתנה בלי לקרוא בעיון את בקשת העותר ובלי לעיין במסמכים שכבר הגיש. אף עולה כי ההחלטה ניתנה בחופזה מתוך ניסיון לייתר את העתירה וכן כי חלק מהדרישות הן קנטרניות, שרירותיות ונעדרות בסיס בדין, כמפורט לגבי כל אחד מהמסמכים שהתבקשו. עוד נטען, כי המשיבה הפרה שורה של החלטות של בית המשפט ואף לא עמדה במועדים שנקבעו.

16.        טענות המשיבה: בתשובתה עמדה המשיבה על כך שלאחר עבודה מאומצת ובעקבות פסק הדין בעניין וולמר, פורסמו בחודש אוקטובר 2024 ההנחיות לבחינת גיור פרטי, אשר נועדו לאפשר למשיבה לבחון ולפקח על הליכי הגיור בבתי הדין הפרטיים לגיור. נטען כי חרף כלל טענותיו של העותר ולמרות השלמת המסמכים שהתבקשו, עדיין אין בפני המשיבה את הכללים הברורים ואת אמות המידה הנהוגות בבית הדין גוש עציון. נטען כי המסמכים דרושים גם בהתאם להלכה שנקבעה בעניין רגצו'בה, שעל-פיה על הגיור להיות כזה שנעשה באמצעות גוף דתי שהוסמך לכך בקהילה שאותה הוא משרת ועל-פי אמות המידה המקובלות באותה קהילה (שם, פסקה 30).

בהמשך לכך סקרה המשיבה באופן פרטני את המסמכים שהתבקשו והבהירה על שום מה הם נדרשו. כן חזרה וטענה כי כל המסמכים שהעותר התבקש להמציא הם מסמכים שאמנם נדרשים לשם בחינת בקשתו וכי דרישתה להמצאתם הייתה סבירה. נטען אפוא, כי על העותר להמציא את כל אותם מסמכים כדי לאפשר את בחינת בקשתו ולפיכך נטען כי יש למחוק את העתירה.

דיון והכרעה

        – השאלות הטעונות הכרעה וסדר הדיון

17.        כאמור בפתח הדברים, העותר התגייר בבית הדין הפרטי האורתודוכסי לגיור "גוש עציון". בקשתו להכיר בגיור זה לצורך קבלת מעמד עולה לפי חוק השבות נדחתה מהנימוק שהיה עליו להתגייר באמצעות מערך הגיור הממלכתי, כפי שנקבע בעתירתו הראשונה (אף שלא כך נקבע). הערר הפנימי שהגיש העותר לא נדון. בתשובותיה טענה המשיבה כי לא ניתן היה להכריע בערר מהטעם שהעותר לא המציא את כל המסמכים הדרושים בהתאם להנחיות באופן שיאפשר לבחון אם אמנם ניתן להכיר בגיור שנערך בבית הדין הפרטי לגיור גוש עציון.

במהלך בירור העתירה המשיבה זנחה את ההנמקה השגויה, שלפיה היה על העותר להסדיר את הגיור רק באמצעות מערך הגיור הממלכתי. בפועל עמדתה התמקדה רק בסירובה לאשר את גיורי העותר בבית הדין גוש עציון, בטענה כי הוא טרם המציא את כל המסמכים אשר יאפשרו לבחון את הליך הגיור בבית הדין גוש עציון. מכאן וכאמור, השאלות העיקריות הטעונות הכרעה עוסקות בסירוב המדינה להכיר בגיור של העותר שנערך בבית הדין גוש עציון, וכן השאלה אם לנוכח ההנחיות לבחינת גיור פרטי, העותר אמנם נדרש להמצאת מסמכים נוספים.

18.        סדר הדיון יהיה אפוא, כך שתחילה נעמוד על הרקע להכרה בגיור שנערך בישראל בבתי דין פרטיים לגיור לצורך מעמד לפי חוק השבות. לאחר מכן נראה כי הגיור שנערך בבית הדין לגיור גוש עציון אמנם עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה לשם הכרה בגיור זה. לנוכח מסקנה זו, נעמוד על עיקרי ההנחיות לבחינת גיור פרטי שנערך בישראל ונבקש להראות, כי חרף הספק בדבר תחולתן בעניינו של העותר והספק אם הן אמנם עולות בקנה אחד עם המבחנים שנקבעו בפסיקה, העותר עמד בדרישות שנקבעו בהן. לבסוף נפנה אל המסקנה העולה מכל אלו.

– הכרה בגיור פרטי שנערך בישראל לעניין מעמד לפי חוק השבות

19.        ברקע פסק הדין בעניין וולמר עמדה טענת המדינה בדבר הקושי ביישום מבחן "הקהילה היהודית המוכרת בישראל", שנקבע בעניין רגצ'ובה וטענתה כי לנוכח קושי זה, היא מתקשה לקבוע אמות מידה ותבחינים ליישומו של מבחן זה. בשל כך ובהיעדר אמות מידה ותבחינים ליישומו, במשך שנים דחתה המדינה בקשות רבות להכרה במעמד עולה לפי חוק השבות, שנשענו על גיור שנעשה בישראל בבתי דין פרטיים לגיור. זו הייתה ההנמקה לדחיית בקשותיהן של שתי העותרות שעניינן נדון בעניין וולמר וכאמור, זו אף הייתה ההנמקה לדחיית בקשתו הראשונה של העותר.

דחיית בקשות מהנימוק האמור נעשתה אף חרף פסיקת בית המשפט העליון כי אין בהיעדר הנחיות ותבחינים ליישום המבחן שנקבע בעניין רגצ'ובה כדי למנוע מתן החלטות בבקשות פרטניות (בג"ץ 4870/17 אשטיפני נ' משרד הפנים [נבו] (החלטת כבוד השופט ע' פוגלמן מיום 2.5.2018 ופסק-דין מיום 19.2.2019 (להלן – עניין אשטיפני)). המקרים היחידים שבהם נאותה המדינה להכיר בגיור הפרטי שנעשה בישראל לעניין מעמד עולה מכוח חוק השבות, היה לגבי מי שהתגייר בבית הדין הפרטי לגיור של הרב קַרֵלׅיץ בבני ברק, מאחר שגיור זה הוכר בעניין רגצ'ובה (כך למשל, מטעם זה הסכימה המדינה להכיר בגיור של העותרת שעניינה נדון בבג"ץ 7850/12 רבינא נ' משרד הפנים [נבו] (19.9.2016)).

20.        פסק הדין בעניין וולמר ניתן אפוא, על רקע המציאות המתוארת, שלפיה המדינה נמנעה ממתן החלטות בבקשות לקבלת מעמד מכוח חוק השבות של מי שהתגייר בישראל בבית דין פרטי לגיור. מציאות שכאמור, נבעה מהיעדרם של אמות מידה ותבחינים ליישום מבחן "הקהילה היהודית המוכרת בישראל" שנקבע בעניין רגצ'ובה ובשל סירובה להחליט באותן בקשות כל עוד אין הנחיות ליישום מבחן זה.

בעניין וולמר נקבע כי אמנם, כטענת המדינה, יש קושי ממשי ביישום המבחן שנקבע בעניין רגצ'ובה. כדי להתגבר על קושי זה, נקבע כי יש לבחון את בית הדין הפרטי שבו נערך הגיור. בכלל זה יש לבחון אם בית הדין משתייך לזרם מרכזי ומוכר ביהדות ואם דייניו ורבניו הם בעלי מעמד ידוע ומוכר באופן המאפשר הכרה בגיורים הנערכים באותו בית דין. זאת בשונה מעריכת בחינה של הקהילה שאליה משתייך המתגייר, הפונה להכרה בגיורו לצורך הכרה במעמדו לפי חוק השבות.

לא ראינו צורך לחזור על הדיון שהובא בהרחבה רבה בעניין וולמר, אך מפאת חשיבות הדברים להבנת אופן יישום המבחן האמור, נביא את עיקרי הדברים בתמצית בלבד.

21.        ברקע פסק הדין בעניין וולמר מיום 29.9.2022 וכאמור, עמד פסק הדין בעניין רגצו'בה, שניתן שש שנים וחצי קודם לכן, ביום 31.3.2016, בהרכב מורחב של תשעה שופטים. בפסק-דין זה התקבלה עתירתם של עותרים שהתגיירו בבתי דין פרטיים אורתודוכסיים-חרדיים לגיור (בית הדין לגיור של הרב קַרֵלׅיץ בבני ברק ובית הדין לגיור של הרב פרנק במאה שערים, ירושלים). נקבע כי יש לראות בעותרים משום מי "שנתגייר" לעניין סעיף 4ב בחוק השבות וכן נקבע, כי המבחן לעניין מי שהתגייר בישראל בבית דין פרטי לגיור הוא אם "עבר גיור בקהילה מוכרת בהתאם לאמות המידה המקובלות בה" (כבוד הנשיאה מ' נאור, פסקה 38). כמו כן נקבע כי לעניין רכישת מעמד מכוח חוק השבות, לא ניתן להגביל את הגיור רק לגיור באמצעות מערך הגיור הממלכתי (שם, פסקה 27).

בעניין וולמר נדונו שתי עתירות (שהדיון בהן אוחד) של שתי עותרות שהתגיירו בישראל בבתי דין אורתודוכסיים פרטיים לגיור שאינם נמנים עם הזרם החרדי. אחת העותרות התגיירה בבית דין לגיור של רשת "גיור כהלכה – בית דין ציוני דתי לגיור", שהקים הרב נחום אליעזר רבינוביץ' ז"ל (2020-1928) והשנייה התגיירה בבית הדין "אהבת הגר" בראשות הרב חיים אמסלם יבל"א.

בקשותיהן של העותרות לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות לא התקבלו מהנימוק שעליו וכאמור, חזרה המדינה בנסיבות דומות, כי טרם קבעה אמות מידה ותבחינים להגדרת "קהילה יהודית מוכרת בישראל" לעניין גיור על-פי חוק השבות (המבחן שנקבע בעניין רגצ'ובה). העותרות טענו כי על המשיבה לבחון את בקשותיהן לגופן (כפי שנקבע בעניין אשטיפני) ובכל מקרה, כי עליה לגבש בהקדם אמות מידה ותבחינים לשם בחינת בקשות של מי שהתגייר בישראל בבית דין פרטי לגיור.

מנגד פירטה המדינה באריכות את המאמצים הרבים שנעשו במהלך השנים לשם גיבוש אמות המידה והתבחינים לבחינת בקשות מסוג זה, אשר לנוכח מחלוקות שונות לא נשאו פרי. כנטען בתשובותיה לשתי העתירות, "המבנה הקהילתי המוכר מגיורי חו"ל, של קהילה יהודית מוכרת כאמור, אינו מתקיים באותו אופן בישראל, ולכן יש קושי ממשי ביישום המבחן שנקבע בפסק הדין [בעניין רגצ'ובה]" (ראו בעניין וולמר, פסקה 6).

נעמוד אפוא, בתמצית על הרקע לקביעת המבחן שנקבע בעניין רגצ'ובה ועל הקושי שעליו עמדה המדינה ביישומו הלכה למעשה.

22.        סעיף 1 בחוק השבות קובע כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". בשנת 1970 תוקן החוק בעקבות פסק הדין בבג"ץ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477 (1970), שקבע כי גם מי שאינו יהודי על-פי ההלכה יוכר כיהודי לעניין זה (שם דובר בבן לאב יהודי ואם שאינה יהודייה). התיקון (תיקון מס' 2) כלל את הוספת סעיף 4ב, הקובע כי "לעניין חוק זה, 'יהודי' – מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".

תיקון זה, שנועד להגדיר מיהו יהודי לעניין חוק השבות, לא קבע הגדרה לביטוי "שנתגייר". כך נמצא כי שאלת המשמעות של "נתגייר" בחוק השבות עמדה במרכזן של עתירות רבות שנדונו בפסיקת בית המשפט העליון, רובן בהרכבים מורחבים (ראו על כך בין השאר, בעניין רגצ'ובה, בפסק-דינה של כבוד הנשיאה מ' נאור, פסקאות 18-12).

23.        לעניין המחלוקת הנדונה, שעניינה גיור שנעשה בישראל בבית דין פרטי, ישנה חשיבות לשני פסקי הדין שניתנו בהרכב מורחב של אחד-עשר שופטים בפרשת טושביים, שעסקה בגיור שנעשה מחוץ לישראל: בג"ץ 2597/99 טושביים נ' שר הפנים, פ"ד נח(5), 412 (2004) (להלן – טושביים א'); בג"ץ 2597/99 טושביים (מקרינה) נ' שר הפנים, פ"ד נט(6), 721 (2005) (להלן – טושביים ב').  

בעניין טושביים א' נדונה השאלה אם חוק השבות חל גם על מי שהתגייר לאחר שנכנס לישראל כדין, בשונה ממי שהתגייר קודם כניסתו לישראל. בדעת רוב (שבעה מתוך אחד-עשר שופטים) נקבע כי לעניין חוק השבות, "נתגייר" הוא גם מי שנכנס לישראל כדין והתגייר במהלך שהייתו כדין בישראל, בין אם תהליך הגיור נעשה בישראל ובין מחוץ לישראל (כבוד הנשיא א' ברק, פסקה 26).

לאחר בחינה פרטנית של הגיור של כל אחד מהעותרים, נדונה בעניין טושביים ב' השאלה אם יש להכיר בגיורם של העותרים, אשר שהו בישראל כדין, החלו הליך גיור בישראל ולמדו לקראתו בישראל במשך כשנה, לאחר מכן יצאו מישראל לשהוּת קצרה מאוד בקהילות מחוץ לישראל. שם עברו תהליך גיור בבתי דין של הקהילה הרפורמית או של הקהילה הקונסרבטיבית ומיד לאחר השלמתו שבו לישראל (גיור שזכה לכינוי "גיורי קפיצה"). בפסק הדין שניתן בדעת רוב (שבעה שופטים מתוך אחד-עשר) נקבע כי יש להכיר בגיור זה שנערך מחוץ לישראל ובלבד שנערך ב"קהילה יהודית מוכרת". הוסבר כי הכוונה "לקהילה מבוססת ופעילה בעלת זהות יהודית משותפת וידועה, שלה מסגרות קבועות של ניהול קהילתי, ואשר משתייכת לאחד הזרמים המוכרים באוכלוסייה היהודית העולמית" (כבוד הנשיא א' ברק, פסקה 16). כמו כן נקבע כי יש להבטיח שהגיור בדרך זו לא ינוצל לרעה וכן כי אין הכרח שהמתגייר ישתלב בקהילה (מחוץ לישראל) שבה נעשה הגיור (שם, פסקאות 19-18). כן הודגש כי "יש להכיר לעניין חוק השבות בגיור שנערך בקהילה יהודית מוכרת על-פי כלליה שלה" (שם, פסקה 32).

05129371024.        עמדת המדינה כי לשם רכישת מעמד על-פי חוק השבות מכוח גיור שנעשה בישראל (בשונה מגיור שנעשה מחוץ לישראל, לרבות "גיורי קפיצה"), יש להכיר רק בגיור שנערך במסגרת מערך הגיור הממלכתי, אשר הוקם מכוח החלטת הממשלה, נדחתה. בעניין טושביים ב' העיר בית המשפט שתי הערות שלפיהן לא ניתן לקבל עמדה זו של המדינה. האחת, נקבע כי את נושא הגיור יש להסדיר בחקיקה (חילונית) של הכנסת, בשונה מהחלטת ממשלה (שם, פסקה 29). השנייה, כי אף שהממשלה מוסמכת להקים מערך גיור מכוח החלטת ממשלה, יש קושי במערך גיור המוכפף אל הרבנות הראשית וכי הממשלה אינה מוסמכת לקבוע כי רק גיור במסגרת זו יוכר על-פי חוק השבות (שם, פסקה 30. עוד על הקשיים במערך הגיור הממשלתי, ראו: אביעד הכהן, 'גיור כדת משה ו(מדינת ישראל): בוקה, מבוקה ומבולקה – על מקום הגיור במערכותיה האזרחיות של מדינת ישראל', ספר מנחם פינקלשטיין, הוצאת נבו, התש"ף-2020, עמ' 713, בעיקר בעמ' 737-734; עניין טושביים ב', כבוד הנשיא א' ברק, פסקה 28; עניין רגצ'ובה, פסק-דינו של כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, פסקאות י-כב ופסק-דינו של כבוד השופט נ' הנדל, פסקה 4. עיקרי הדברים הובאו בעניין וולמר, פסקאות 13-12).

054678313

25.        בפסק הדין בעניין רגצ'ובה, הוחלה, הלכה למעשה, הלכת טושביים (עניין טושביים א' ועניין טושביים ב') גם על גיור שנערך בישראל ובלבד שהיה זה במסגרת "קהילה יהודית מוכרת". בהתאם לכך נקבע כי גיור שנערך בבית דין פרטי אורתודוכסי לגיור יוכר לעניין מתן מעמד עולה מכוח חוק השבות. עם זאת נקבע כי "נדרשת מידה של פיקוח על ההכרה בגיור" (כבוד הנשיאה מ' נאור, פסקה 27), וכי "הכרה בגיור תותנה בהפעלתו של מבחן אובייקטיבי" (שם). אולם חרף טענת המדינה בדבר הצורך בפיקוח על הליך הגיור, עמדתה כי על הגיור הנעשה בישראל להיעשות רק במסגרת מערך הגיור הממלכתי נדחתה (שם, פסקאות 35-33).

בעניין רגצ'ובה נקבע אם כן, כי לעניין הגיור לצורך הקניית מעמד עולה מכוח חוק השבות יחול אותו מבחן, בין אם הגיור נעשה בישראל ובין אם נעשה מחוץ לישראל. כאמור שם, "עולה כי הדיבור 'שנתגייר' בחוק השבות מקפל בתוכו מבחן אובייקטיבי של הכרה ציבורית בהליך הגיור. איזהו אותו מבחן?… אותו מבחן עצמו שאימץ בית משפט זה לעניין הכרה בגיור שנערך בחו"ל – מבחן הקהילה היהודית המוכרת… מבחן זה משלב באופן הראוי את הגשמתן של כל שלוש התכליות…: עידוד העלייה ואחדות העם היהודי מחד, והפיקוח על ההיבט הציבורי של הגיור מאידך"  (ההדגשה במקור) (שם, פסקה 29). כן הוטעם, כי הכוונה במבחן זה היא כי רק "גיור שנערך על ידי אורגנים דתיים במסגרת קהילה יהודית מוכרת ועל פי אמות המידה הנוהגות באותה קהילה" (שם, פסקה 30).

בשל חששה של המדינה מפני גיור נעדר פיקוח, הודגש כי "אין המדובר בגיור על ידי 'כל שלושה אנשים'… אלא בגיור שנעשה על ידי גוף דתי אשר הוסמך לכך על ידי הקהילה אותה הוא משרת ובהתאם לאמות מידה קבועות המקובלות באותה קהילה" (שם). עם זאת, בית המשפט הוסיף כי אינו רואה צורך להגדיר במדויק מה ייחשב ל"גוף דתי", שהגיור שיערוך יוכר לעניין חוק השבות, אלא הסתפק בקביעה כי שני בתי הדין שגיירו את העותרים באותו עניין, הנמנים עם הזרם האורתודוכסי-חרדי, עונים על המבחן שנקבע.

26.        שלב נוסף בהכרה בגיור שנעשה בישראל בבית דין פרטי לגיור לצורך מעמד מכוח חוק השבות, היה בפסק הדין בעניין דהן מיום 1.3.2021, שאף הוא ניתן בהרכב מורחב (תשעה שופטים). בפסק הדין נדונה עתירה שהוגשה עוד בשנת 2005, בעניין עותרים אשר שהו בישראל כדין בעת גיורם שנערך בישראל בבתי דין פרטיים הנמנים עם הזרם הקונסרבטיבי והרפורמי. בית המשפט יישם את המבחן שנקבע בעניין רגצ'ובה, שאימץ את המבחן שנקבע בעניין טושביים ב' גם על גיור שנעשה בישראל. נקבע כי הגיור נערך בבתי דין של קהילות מוכרות ולפיכך יש להכיר בגיור של העותרים לעניין מתן מעמד עולה מכוח חוק השבות (כבוד הנשיאה א' חיות, פסקה 23).

מסקנת בית המשפט נומקה בכך ש"הקהילות הלא-אורתודוכסיות שבהן התגיירו העותרים… הן קהילות מבוססות בישראל, והן בעלות זהות יהודית משותפת וידועה ומסגרות קבועות של ניהול קהילתי. הליך הגיור בהן נעשה על ידי גוף דתי שהוסמך לכך בקהילה שאותה הוא משרת, בהתאם לאמות-מידה קבועות, ולאחר שקדם לו הליך הכנה ולמידה משמעותי (…). קהילות אלו, כפי שכבר נפסק, הן 'חלק מהזרמים המרכזיים של היהדות בעולם' (עניין טושביים ב, בעמ' 741), והמשיב עצמו הכיר זה מכבר בגיורים שעורכות קהילות אלה בחו"ל לעניין חוק השבות. משבפנינו לכל הדעות 'קהילה יהודית מוכרת', וכל עוד לא קבע המחוקק אחרת, אין כל טעם מבורר שלא להכיר כיהודים לעניין חוק השבות במי שהתגיירו, כמו העותרים, בקהילות הלא-אורתודוכסיות הללו בישראל" (ההדגשות במקור) (שם, פסקה 24).

27.        נמצא אם כן, כי לאחר פסק הדין בעניין רגצ'ובה הוכר גיור שנערך בישראל בבתי דין פרטיים לגיור הנמנים עם הזרם האורתודוכסי-חרדי ולאחר פסק הדין בעניין דהן, הוכר גם גיור שנערך בישראל בבתי דין פרטיים לגיור הנמנים עם הזרם הקונסרבטיבי ועם הזרם הרפורמי. עם זאת, המדינה הוסיפה להימנע מלהכיר בגיור בבית דין פרטי לגיור הנמנה עם הזרם האורתודוכסי הלא חרדי. כל זאת בעוד שבמשך שנים רבות נימקה המדינה את עמדתה בכך שהיא מתקשה לקבוע אמות מידה ותבחינים שלפיהם ייבחן גיור שנערך בישראל בבית דין פרטי אורתודוכסי.

כטענת המדינה וכאמור לעיל, קשייה ביישום מבחן "הקהילה היהודית המוכרת בישראל" נבעו מהשוני המשמעותי במבנה הקהילתי המוכר מגיורים שנערכו מחוץ לישראל, לעומת המבנה הקהילתי המוכר בישראל. כאמור בעניין וולמר, הקושי שבו נתקלה המדינה בקביעת תבחינים לבחינת אותן בקשות נעוץ בעצם המבחן שנקבע בעניין רגצ'ובה, אשר לא בהכרח התאים למבנה הקהילתי בישראל. זאת בעיקר בשל העובדה שבשונה ממוסדות הגיור הפועלים מחוץ לישראל, בדרך כלל מוסדות הגיור הפרטיים הפועלים בישראל אינם בעלי השתייכות קהילתית (למעט אולי, בתי הדין בזרם הקונסרבטיבי והרפורמי, שאמנם הוכרו בעניין דהן על-פי המבחן האמור).

28.        בהקשר זה עמדנו בהרחבה על ארבעה קשיים ממשיים, הכרוכים בהמרת מבחן "הקהילה היהודית המוכרת", שנקבע לעניין גיור שנערך מחוץ לישראל (בעניין טושביים ב'), והחלתו גם כ"מבחן הקהילה היהודית המוכרת בישראל" (בעניין רגצ'ובה) על בתי הדין לגיור הפועלים בישראל (עניין וולמר, פסקאות 30-25). אלו הם אפוא, בתמצית, ארבעת הקשיים שעליהם הצבענו:

הקושי הראשון, נובע מעצם ההגדרה "קהילה יהודית מוכרת", המעלה קשיים ביישומה הפרטני ואומנם, על הגדרה זו נמתחה בעבר ביקורת גם בפסיקת בית המשפט העליון, בעיקר בהיותה פותחת פתח לקביעת אמות מידה שרירותיות ועמומות (ראו על כך בעניין וולמר, פסקה 26).

הקושי השני נעוץ, כטענת המדינה בעניין וולמר, בשוני המהותי במבנה הקהילתי המוכר מגיורי חו"ל, אשר אינו מתקיים באותו אופן במבנה הקהילתי בישראל ובגופים הפרטיים המגיירים בישראל. שכן וכידוע, מעטות הקהילות בישראל המקיימות חיי קהילה שבהן מתקיימת מסגרת קהילתית מעבר להשתייכות לבית כנסת מסוים. בדומה, בישראל, בשונה מקהילות מחוץ לישראל, אין תלות במוסדות הקהילה לצורך קבלת שירותי דת (כגון, בתי כנסת, בתי ספר, פעילות חברתית, נישואין וגירושין, מקווה, בתי עלמין, שירותי מילה, כשרות, כתיבת סת"מ ועוד). כך מהטעם שבישראל שירותים אלו מסופקים באמצעות רשויות מקומיות, מועצות דתיות, משרדי ממשלה, עמותות וכדומה, שאינם מנוהלים באמצעות הקהילה (עניין וולמר, פסקה 27).

הקושי השלישי, עניינו בכך שדומה כי בפועל, אופן יישום מבחן "הקהילה היהודית המוכרת בישראל", לא כלל את יישומו על ה"קהילה" אלא רק על בית הדין הפרטי לגיור. בפועל, בעיקר בעניין רגצ'ובה, בית המשפט בחן רק את בתי הדין הפרטיים לגיור, הנמנים עם הזרם האורתודוכסי-חרדי, בלי לבחון את הקהילה שאליה השתייך בית הדין או את הקהילה שאליה השתייך המתגייר. במידה מסוימת כך נעשה גם בעניין דהן, לעניין בתי דין פרטיים קונסרבטיביים ורפורמיים לגיור. בשני המקרים לא נערכה בחינה של "הקהילה" שאליה השתייכו בתי דין לגיור ואם בכלל ישנה קהילה כזו. אף לא נבחנה הקהילה שאליה השתייכו המתגיירים ואם בכלל השתייכו לקהילה, אלא רק בתי הדין עצמם נבחנו (ראו בעניין וולמר, פסקה 28).

הקושי הרביעי – אולי העיקרי – נובע מאופיים של בתי הדין לגיור בישראל, אשר בדרך כלל אינם משתייכים למסגרת קהילתית כלשהי (בשונה מהמצב שככל הנראה קיים בקהילות מחוץ לישראל). הגיור הפרטי בישראל (בשונה ממערך הגיור הממלכתי), נעשה באמצעות בתי דין פרטיים עצמאיים לגיור. בשל כך נקבע כי יש לבחון את בית הדין לגיור, את העומדים בראשו ואת התנהלותו ולא את הקהילה שאליה הוא משתייך, מאחר שעל-פי רוב אין כל קהילה כזו (עניין וולמר, פסקה 29).

29.        על רקע ארבעת הקשיים האמורים ביישום מבחן "הקהילה היהודית המוכרת בישראל" שנקבע בעניין רגצ'ובה וכאמור, נקבע בעניין וולמר כי יש לבחון את בית הדין הפרטי שבו נערך הגיור בישראל. בכלל זה, אם הוא משתייך אל זרם מרכזי ומוכר ביהדות, אם דייניו ורבניו הם בעלי מעמד ידוע ומוכר באופן המאפשר הכרה בגיורים הנערכים באותו בית דין וכן את אופן התנהלותו.

– בית הדין לגיור "גוש עציון"

30.        לנוכח הקשיים האמורים והצורך לבחון את בית הדין לגיור עצמו ואת העומדים בראשו, בשונה מבחינה של הקהילה שאליה הוא משתייך, שלרוב אינה קיימת, בעניין גולדשטיין בחן בית המשפט (כבוד השופטת ענת זינגר) ביסודיות את בית הדין הפרטי לגיור גוש עציון, את מקימיו, את העומדים בראשו ואת אופן התנהלותו. על יסוד בחינה זו נקבע כי לעניין מעמד מכוח חוק השבות, יש להכיר בגיור שנעשה בבית דין זה (שם, פסקאות 33-32).

תמצית הדברים נלמדה בין השאר מתצהירו של מזכיר בית הדין גוש עציון, מר בועז אופן, שתצהיר מטעמו הוגש גם במסגרת העתירה הנדונה ואף צורף למסמכים שהגיש העותר למשיבה. על-פי תצהירו, בית הדין הפרטי לגיור בגוש עציון הוקם בשנת 2011 והגיור שנערך במסגרתו הוא גיור אורתודוכסי מחמיר. מייסדיו היו הרב ישראל רוזן ז"ל (שנפטר בשנת 2017) והרב גדעון פרל ז"ל (שנפטר בשנת 2021), שהקימו אותו לאחר שנות פעילותם הרבות במערך הגיור הממלכתי. הרב רוזן היה ראש מכון 'צומת' באלון שבות ומי שייסד בשנת 1995 את מינהל הגיור הממשלתי בישראל ועמד בראשו כחמש שנים. לאחר מכן כיהן הרב רוזן כדיין במערך הגיור הממלכתי לצד הרב פרל. הרב פרל ז"ל היה רבה של אלון שבות ונמנה עם רבני צוהר. מאז פטירתו (בשנת 2021) עומד בראש בית הדין הרב יעקב ורהפטיג יבל"א, שאף הוא היה דיין במערך הגיור הממלכתי, כיהן כראש כולל דיינות והלכה במכון הארי פישל בירושלים ואב"ד לממונות בבית הדין לממונות בהר נוף.

עם הקמת בית הדין הוחלט על קביעת נורמות ודרישות גיור מחמירות, בדומה לאלו שהונהגו במערך הגיור הממלכתי, כמפורט בהרחבה בתצהירו של מר אופן. הרבנים המכהנים בבית הדין נטועים בקהילה הדתית לאומית ברחבי הארץ ומקובלים על כלל רבני הציונות הדתית כבעלי סמכא לגיור. אולפני גיור מוכרים מפנים לגיור בבית הדין ובהם "עמי", הרב דוד בן ניסן (שכאמור, היה מי שהפנה את העותר אל בית הדין לגיור בגוש עציון), רשת "שבי ישראל" של הרב יהושע גרונשטיין ועוד.

הרבנים בבית הדין פועלים בו על בסיס התנדבותי ומקבלים תמורה סמלית בלבד. עמם נמנים בין השאר, הרב יעקב ורהפטיג, שכאמור, עומד כיום בראש בית הדין וכן הרב זאב וייטמן, רבה של תנובה ורב באלון שבות, הרב שלום ברגר, מלמד יהדות לבני חו"ל, הרב אליקים קרומביין, ר"מ בישיבת ההסדר 'הר עציון' בגוש עציון, הרב ישעיהו זף, הרב בצלאל בורשטיין ואחרים.

31.        לשלמות הדברים נזכיר, כי המדינה ערערה על מסקנת פסק הדין בעניין גולדשטיין, כי יש להכיר בגיור שנעשה בבית הדין הפרטי לגיור גוש עציון לעניין מתן מעמד עולה לפי חוק השבות.

עמדתנו שונה מזו של המדינה, שבחרה לערער על קביעת בית המשפט בעניין גולדשטיין. אנו מתקשים מאוד לראות כיצד בחינה עניינית, השוקלת רק שיקולים ענייניים, אשר בוחנת את בית הדין לגיור גוש עציון, מקימיו, העומד בראשו, רבניו ודייניו ואופן פעילותו יכולה להוביל למסקנה שונה מזו שלפיה יש להכיר בגיור שנערך בבית דין זה לעניין מתן מעמד לפי חוק השבות. כך על אחת כמה וכמה בהתחשב בכך שמקימיו ומתווי דרכו נמנו עם מקימי מערך הגיור הממלכתי ועם דייניו.

– ההנחיות לבחינת גיור פרטי

32.        הצדדים חלוקים בעניין דרישותיה החוזרות של המדינה מהעותר להמציא עוד ועוד מסמכים, לרבות כאלו שכבר הומצאו לה מספר פעמים. עיקר המחלוקת נבעה מהנמקת המדינה כי המסמכים המבוקשים דרושים כדי לאפשר לה לתהות על קנקנו של בית הדין לגיור גוש עציון.

השאלה הטעונה הכרעה היא אם כן, שאלת ההצדקה לדרישת אותם מסמכים מהעותר ואם אמנם וכנטען, על-פי ההנחיות לבחינת גיור פרטי מדובר במסמכים שהעותר נדרש להמציא. שאלה נוספת היא אם עצם הדרישה להגשת אותם מסמכים עולה בקנה אחד עם המבחנים שנקבעו בפסקי הדין בעניין רגצ'ובה, בעניין דהן ובעניין וולמר שאליהם מפנות ההנחיות.

33.        על-פי הודעת המדינה, ההנחיות הנדונות לבחינת גיור פרטי שנערך בישראל ("הנחיות לבחינת בקשות למתן מעמד עולה על סמך גיור פרטי שנערך בישראל") פורסמו בחודש אוקטובר 2024, אף שאינן נושאות תאריך (כשנתיים לאחר מתן פסק הדין בעניין וולמר, מיד לאחר מתן פסק הדין בעניין רייס, שהכיר בגיור שנערך בבית הדין "אהבת הגר" של הרב חיים אמסלם וכחודש קודם למתן פסק הדין בעניין גולדשטיין, שהכיר בגיור של בית הדין "גוש עציון").

כאמור בחלק ה"מטרה" של ההנחיות, הן "נועדו לקבוע את אופן בחינת בקשות למתן מעמד עולה על סמך גיור שנערך בישראל שלא במסגרת הגיור הממלכתי" והן כוללות שישה סעיפים. על עיקריהן ובעיקר על עיקרי ההנחיות הנוגעות לענייננו, נבקש לעמוד עתה.

34.        סעיף 1 בהנחיות, שכותרתו "גיור ב'קהילה יהודית מוכרת'": בסעיף זה נאמר כי "עד כה" הוכרו גיורים פרטיים של מספר בתי דין פרטיים (אך בהיעדר תאריך, לא ברור באיזה מועד מדובר). בתי הדין המוזכרים הם בית הדין של הרב קַרֵלׅיץ, רשת "גיור כהלכה" ובתי הדין של התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) והתנועה הרפורמית (אך לא פורטו שמות בתי דין אלו). לעניין בתי דין אחרים נקבע כי יופעל מבחן "קהילה יהודית מוכרת", כפי שנקבע בשלושת פסקי הדין האמורים (רגצ'ובה, דהן ו-וולמר). לפיכך נקבע כי "לשם כך יש לקבל את התייחסות בית הדין לשאלות הבאות" ולעניין זה פורטו שתיים-עשרה שאלות. כמו כן נקבע תנאי סף, שעל-פיו על בית הדין להסכים להיות גוף מבוקר על-פי סעיף 9(6) בחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958.

מפאת חשיבות הדברים, נביא את שתיים-עשרה השאלות ככתבן וכלשונן:

א.        לאיזה זרם ביהדות בית הדין משתייך.

ב.        מהם כללי בית הדין והאורגן המגייר בצורה מלאה ורחבה.

ג.        מהם הקריטריונים השונים לפתיחת תיק לגיור ולבחינות אותן בית הדין עורך למבקש הפונה אליו בבקשה להליך גיור, ובכלל זה הדרישות אותן קבע האורגן לצורך אישור או סירוב בקשה לפתיחת הליך גיור, וכן התייחסות לשאלה האם נבדק מעמדו בישראל של המבקש/ת טרם קבלת החלטה בבקשה לביצוע הליך גיור.

ד.        זהות האנשים שלהם סמכות לאשר פתיחת הליך גיור למבקש/ת.

ה.        פירוט אודות הגוף המכין לגיור והפיקוח עליו, וכן מתן התייחסות לעניין הקשר בין הגוף המכין לגיור לבין האורגן המגייר ובית הדין.

ו.        פירוט של היקף הלמידה בהליך גיור, תוכן הלמידה ובכלל זה סילבוס מפורט של החומר הנלמד, וכן התייחסות להיקף שעות וימי הלמידה וכן לאופן הלימוד (פרטני/קבוצתי/פרונטלי וכו').

ז.        כיצד מבוצע הליך הפיקוח על הליך הלימודים.

ח.        פירוט אודות הדרישה להשתתפות פעילה בקהילה יהודית במהלך ולאחר הגיור, היקף הדרישה והפיקוח על כך, והאם נערכת בקשה על כך גם לאחר סיום הליך הגיור. כמו כן יש להתייחס לקשרים בין הקהילה היהודית-הרב המכין לגיור-האורגן המגייר.

י.        פירוט של מיקום, היקף ותדירות פעילות האורגן המגייר.

יא.        פירוט של זהות הדיינים המכהנים בבית הדין מטעם האורגן המגייר, ובכלל זה פירוט התפקידים אותם הם נושאים באורגן המגייר ומחוצה לו, וכן מיקום הקהילות בהם ודיונים הללו פועלים.

יב.        פירוט הגופים או הרבנים המכירים בגיור הנערך במסגרת בית הדין הפועל מטעם האורגן.

ובכן, ראשית לכל, שאלות רבות אלו אינן נוגעות לעותר. על-פי ניסוח הסעיף, מדובר בשאלות הנוגעות לבית הדין המגייר, כך שדומה כי תכליתן לאפשר לבתי דין פרטיים לגיור לקבל הכרה עקרונית בגיור הנערך אצלם. ממילא ספק אם העותר נדרש להשיב לכל אותן אינספור שאלות שקובצו אל שתיים-עשרה השאלות.

שנית – וזה העיקר – ספק רב אם מדובר בשאלות לגיטימיות ומכל מקום, חרף האמירה כי הן נועדו לבחון את עמידת בית הדין לגיור במבחנים שנקבעו בשלושת פסקי הדין האמורים (רגצ'ובה, דהן ו-וולמר), דומה כי רובן אינו קשור אל המבחנים שנקבעו באותם פסקי-דין. אף לא נמצא קשר בין רובן לבין הקביעות בפסקי הדין שהובילו להכרה בגיור שנערך בבתי הדין לגיור שעניינם נדון במסגרתם. אף יוער, כי לנוכח מדיניות המדינה להעדיף את מערך הגיור הממלכתי (חרף קביעות בית המשפט העליון בעניין זה, בין השאר, בעניין טושביים ב' ובעניין רגצ'ובה, כמפורט לעיל), לא ברור אם הגיור במסגרתו היה עומד במבחן של אותן שתיים-עשרה שאלות.

השאלות המתיישבות עם הפסיקה, הן אלו העוסקות בזרם ביהדות שאליו בית הדין משתייך (שאלה א'); שאלה כללית בעניין תהליך הגיור (שאלה ב', אך בניסוח שונה); בדיקת מעמדו בישראל של המבקש להתגייר (סיפת שאלה ג'); מידע על אודות הדיינים המכהנים בבית הדין, תפקידיהם בבית הדין ומידע בדבר פעילותם (שאלה יא); וכן מידע בדבר אופן פעילות בית הדין והתנהלותו (שאלה יב, אך בניסוח שונה).

לגבי שאר השאלות, הרי שספק רב אם ניתן היה לכלול אותן בהנחיות. שכן, על המדינה לבחון אם בית הדין ראוי לגייר ואם העומדים בראשו הם רבנים בעלי שם שניתן להפקיד את תהליך הגיור ואת מתן תעודת הגיור בידיהם. אם התשובה לכך היא חיובית, כי אז בהיותם בעלי סמכות רבנית והלכתית מוכרת, הם גם בעלי הסמכות לקביעת תהליך הגיור, לקביעת היקף הלימוד הנדרש, ובעיקר לקביעת שאלת עמידת המתגייר בדרישות ההלכה לצורך ההכרה בגיור ובכל הכרוך בכך. אין זה מתפקידו של משרד הפנים להרהר אחר סמכותם הרבנית וההלכתית של הדיינים האמונים על תהליך הגיור, ואף אין זה מתפקידו לבחון את החומר הנלמד לצורך הגיור, את היקפו או את כל הכרוך בכך. השאלה שעל המדינה לבחון היא רק אם מדובר בבית דין לגיור אשר ראוי להכיר בפועלו בנושא הגיור ובפועלם של דייניו כראויים לגייר באופן פרטי.

לא זו בלבד, אלא שכל אותן שאלות שנקבעו בסעיף 1 בהנחיות כלל לא נקבעו בפסיקה כשאלות שיש לבחון לשם הכרה בבית דין פרטי ככזה שיש להכיר בגיור הנערך במסגרתו. לא מצאנו כי שאלה מכל אותן שאלות נבחנה, נדרשה או נקבעה כשאלות שהיה מקום לבחון בעניין בית הדין לגיור של הרב קַרֵלׅיץ בבני ברק או בעניין בית הדין לגיור של הרב פרנק במאה שערים, שהגיורים שנערכו אצלם הוכרו בעניין רגצ'ובה; כי איזה מאותן שאלות נבחנה לעניין בתי הדין של הקהילה הקונסרבטיבית או של הקהילה הרפורמית, שהגיורים שערכו הוכרו בעניין דהן; והן אף לא נבחנו בעניין רשת "גיור כהלכה" ולגבי בית הדין "אהבת הגר" של הרב חיים אמסלם שהגיורים שערכו הוכרו בעניין וולמר.

לנוכח ההנחה שקביעת ההנחיות נעשתה בתום לב ומתוך רצון לאפשר לבתי דין פרטיים לגייר, כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון ומאחר שההנחה היא כי קביעת כל אותן שאלות לא נועדה להכשלת אפשרות זו, כי אז רובן ככולן של השאלות שנקבעו בסעיף 1 אינן יכולות להישאר בהנחיות. אף לא ניתן לדרוש ממי שהתגייר בבית דין פרטי להציג מסמכים לשם מתן מענה לאותן שאלות.

35.        סעיף 2 בהנחיות, שכותרתו "הכנה וקשר עם קהילה יהודית לפני הגיור, והשתייכות לקהילה יהודית אחרי הגיור": סעיף זה מסביר כי המשמעות של "קהילה יהודית" היא "קהילה המאוגדת כעמותה, במרכז הווייתה עומד מבנה לתפילה ולימוד – שגודלו מינימום 50 מ"ר, משתתפים בה לפחות 30 בתי אב קבועים, פועלת באופן רציף לכל הפחות בשנתיים האחרונות, מתקיימות בה כל התפילות בשבתות וחגים בהשתתפות 25 איש לפחות, והיא ללא כוונת רווח".

דומה כי כוונת ההגדרה האמורה היא כי המשמעות של "קהילה יהודית", היא קיומו של בית כנסת והשתייכות אל קהילת בית הכנסת. נוסף לצורך להשתייך אל קהילת בית הכנסת, נקבע כי "על המבקש להוכיח כי הוא עבר הליך הכנה ולימודים לגיור, וכן קיים קשר והיה שותף פעיל בקהילה יהודית בתקופת ההכנה והלימודים לגיור וכן לאחר מכן, זאת בהתאם לפירוט הבא".

הפירוט האמור כולל שלוש דרישות ל"השתתפות פעילה, בדרך של התייצבות פיזית" במשך תקופה בת "תשעה חודשים לכל הפחות" בשלושה פרקי זמן וסוגי פעילויות: "בתוכנית הכנה ולימודים לגיור… ובהיקף שאינו פחות מ-300 שעות" (סעיף 2.א); "בחיי קהילה יהודית" בתקופת ההכנה לגיור. אם השתייך ליותר מקהילה אחת, כי אז על ההשתתפות כאמור, להיות לפחות במשך ארבעה חודשים בכל קהילה (סעיף 2.ב); "בחיי קהילה יהודית בסמוך לאחר הגיור, בין בארץ בין בחו"ל" ואם ההשתייכות הייתה ליותר מקהילה אחת, כי אז גם בעניין זה על ההשתתפות האמורה להיות לפחות במשך ארבעה חודשים בכל קהילה (סעיף 2.ג).

על כך נוספה הוראה שעל-פיה אם הוגשה בקשה לקבלת מעמד עולה בעקבות הגיור והתמלאו כלל התנאים להכרה בגיור אך המבקש טרם עמד בדרישות האמורות, כי אז יוארך תוקף הרישיון שבו הוא מחזיק למשך תקופה בת תשעה חודשים. כן הודגש, כי "ההחלטה בבקשתו לקבלת מעמד עולה תינתן רק לאחר הגשת המסמכים המעידים על השתתפות פעילה בחיי קהילה יהודית, בין בארץ ובין בחו"ל במשך תקופה כוללת של תשעה חודשים ממועד הגיור" (סעיף 2.ד).

הוראות אלו מעלות לא מעט קשיים, אף שדומה כי הדרישה בדבר "השתתפות פעילה בדרך של התייצבות פיזית בחיי קהילה יהודית" יכולה להיות מכוונת לכל היותר להשתייכות לבית כנסת. שכן, כמפורט בהרחבה בעניין וולמר וכפי שטענה המדינה עצמה באותו עניין, "המבנה הקהילתי המוכר מגיורי חו"ל, של קהילה יהודית מוכרת כאמור, אינו מתקיים באותו אופן בישראל, ולכן יש קושי ממשי ביישום המבחן שנקבע בפסק הדין [בעניין רגצ'ובה]" (שם, פסקה 6). לפיכך ומעת שנקבע כי לא ניתן להעתיק את ההנחיות שנקבעו לגבי גיורי חו"ל אל גיור בישראל, ממילא יש קושי בדרישת ההשתייכות לקהילה. כך בעיקר מהטעם שכאמור, המבחן שנקבע נועד לבחון את בית הדין המגייר ולא את השתייכות המתגייר לקהילה יהודית מוכרת.

דומה כי עורכי ההנחיות היו ערים לקשיים העולים מהדרישות המנויות בסעיפים 2א-ד, ולפיכך נקבעו הוראות לגבי מצבים שבהם הוראות סעיפים 2א-ג לא יחולו. זאת אף שדומה, כי מהטעמים שעליהם עמדנו, ההוראות המחייבות השתייכות לקהילה, אינן חפות מקשיים של ממש.

(-)        סעיף 2.ה קובע הנחיות לגבי "הליך לימודים מקוצר" המאפשר הכרה בגיור גם אם לא התקיימו דרישות סעיפים 2.א ו-2.ב. אך זאת בכפוף לשיקול דעת המדינה וכן, "אם תוכחנה נסיבות מיוחדות של המבקש ויינתן הסבר סביר מטעם בית הדין המגייר ובנוסף מטעם הרב המכין לגיור, להיקף הליך ההכנה וההשתייכות הקצר. זאת כגון העובדה המגובה במסמכים ואישורים רשמיים לפיה המבקש למד לימודי יהדות לפני תחילת הליך ההכנה לגיור או השתתף באופן פעיל בחיי קהילה למשך תקופה משמעותית וממושכת יותר".

(-)        סעיף 2.ו קובע שורה ארוכה של הנחיות לגבי מצב של "לימודי הכנה לגיור שלא בדרך של התייצבות פיזית". לגבי מצב זה נקבעו ההוראות הבאות: (1) הבקשה תוגש רק בחלוף תשעה חודשים ממועד הגיור שבמהלכם על המבקש להמשיך להשתייך לקהילה; (2) הומצאו אישורים בדבר השתייכות לקהילה במשך שמונה-עשר חודשים בתקופת ההכנה לגיור; (3) הומצא אישור כי הליך ההכנה כלל קשר משמעותי עם הרב המכין לגיור; (4) הומצא אישור מהרב המכין לגיור בעניין הנסיבות המיוחדות ללימוד מחוץ למסגרת הקהילה; (5) הומצא אישור של בית הדין המגייר המכיר בהליך ההכנה; (6) הומצא תצהיר של המבקש בעניין הנסיבות המיוחדות של לימודי ההכנה לגיור שלא במסגרת קהילתית מקובלת; (7) אם הבקשה הוגשה בתום תשעה חודשים מיום הגיור והתמלאו כלל התנאים, יינתן רישיון זהה לזה שבו החזיק המבקש ובקשתו תידון לאחר הגשת מסמכים המעידים על השתתפות פעילה בחיי קהילה במשך עשרים ואחד חודש.

(-)        סעיף 2.ז עוסק במצב שעניינו "גיור בפני בית דין אשר אינו שייך לקהילה היהודית בה הוכן המתגייר לגיור". לגבי מצב זה נקבע כי "יידרש הסבר מפורט מטעם בית הדין המגייר בדבר הקשר, ההכרה והפיקוח על הרב המכין לגיור ועל הקהילה אליה השתייך המתגייר".

36.        סעיף 3 בהנחיות, שכותרתו "מסמכים נלווים להגשת בקשה לעולה": המסמכים שנדרש המתגייר לצרף לבקשתו כוללים את תעודת הגיור (סעיף 3.א) ותצהיר של המבקש, המפרט את תהליך הגיור ואופן השתייכותו לקהילה קודם לגיור ולאחריו (סעיף 3.ב).

כמו כן המבקש נדרש לצרף שלוש הצהרות מפורטות. שתיים "מאת האורגן המוסמך של הקהילה היהודית המוכרת (בית הדין)" בעניין הכללים הנהוגים אצלו בעניין הגיור (סעיף 3.ג), ובעניין הליך הגיור של המבקש, לרבות שלב ההכנה לגיור ולגבי היותו חבר הקהילה (סעיף 3.ד). הצהרה נוספת מתבקשת "מאת האורגן המוסמך של הקהילה היהודית וכן מטעם בית הדין המגייר" בעניין קיום הדרישות שפורטו בסעיף 2.א-ג (סעיף 3.ה).

37.        סעיפים 4, 5 ו-6 בהנחיות: לשלמות הדברים נוסיף כי סעיף 4, שעניינו "סירוב בקשה לעולה על הסף", קובע כי בקשה להכרה בעולה מכוח הליך גיור תסורב על הסף בהתקיים אחד משלושת המצבים הבאים: אם בעת ההכנה לגיור או במהלך תהליך הגיור המבקש שהה בישראל שלא כדין (סעיף 4.א); אם בתקופה זו שהה בישראל ברישיון על-פי סעיף 2(א)(5) בחוק הכניסה לישראל (סעיף 4.ב); אם שהייתו כאמור הייתה מכוח צו שניתן בהליך משפטי (סעיף 4.ג).

סעיף 5 בהנחיות קובע כי אם המבקש עמד בכל התנאים המפורטים בסעיפים 3-1 וסעיף 4 אינו חל, כי אז יראו אותו כיהודי על-פי סעיף 4ב בחוק השבות, בכפוף לכך שלא התקיימו נסיבות סעיף 6 בהנחיות, שעניינו "נסיבות המעלות חשש לניצול לרעה של אפשרות הגיור".

– דיון בנסיבות הנדונות לנוכח ההנחיות

38.        ראשית לכל, על-פי הודעת המדינה ההנחיות הנדונות לבחינת גיור פרטי שנערך בישראל (שאינן נושאות תאריך), פורסמו בחודש אוקטובר 2024. כך בעוד שתהליך הגיור המאוחר של העותר הסתיים ביום 7.8.2024 (ג' במנחם אב תשפ"ג). לפיכך לא ניתן להחיל את ההנחיות בדיעבד על מי שתהליך הגיור שלו הושלם קודם לקביעת ההנחיות ולפרסומן.

במצב זה היה על המדינה לבחון את השאלה אם בית הדין לגיור גוש עציון עומד במבחן שנקבע בעניין וולמר. מאחר שכאמור, התשובה לכך חיובית, ממילא היה על המדינה להיעתר לבקשת העותר ולהעניק לו מעמד עולה מכוח חוק השבות. בכל מקרה, המדינה לא יכולה הייתה לדרוש מהעותר מסמכים נוספים מכוח ההנחיות, בוודאי לא כאלה שכבר הומצאו לה או שאינם רלוונטיים.

שנית, המדינה טענה כי המסמכים שהתבקשו נועדו לבחון את תהליך הגיור בבית הדין גוש עציון ואת השאלה אם ניתן להכיר בגיור הנערך בבית דין זה. אולם כאמור לעיל, המסמכים והמידע שמתבקשים על-פי סעיף 1 בהנחיות מכוונים למידע שעל בית הדין למסור אם הוא מבקש הכרה בגיור הנערך אצלו. מכל מקום, בנסיבות הנדונות כל המידע הדרוש בהתאם לפסיקה בכל הנוגע לבית הדין גוש עציון נמסר גם נמסר למדינה ואף ניתן בהרחבה רבה. כך שאין עוד מקום להוסיף ולהטריח את העותר ולדרוש ממנו מידע נוסף.

שלישית ולבסוף, כפי שיפורט עתה, חרף העובדה שנראה כי ההנחיות אינן חלות על עניינו של העותר, זה מכבר המציא העותר את כל המידע ואת כל המסמכים הדרושים בהתאם להוראות ההנחיות. בכלל זה הוא הראה כי הוא עומד בכל דרישות ההנחיות ואף מעבר לכך.

39.        כמפורט בהודעת העותר מיום 11.6.2025 (ובפועל, גם בעתירה), זה מכבר הוגשו מטעמו כל המסמכים שנדרשו ואף מעבר לכך. בכלל זה הוגשו מספר תצהירים מפורטים של העותר, המפרטים את כל המידע הדרוש בעניין גיורו. כן צורפו מכתביהם של הרבנים שהכינו אותו לגיור, שאף העידו על השתתפותו הפעילה בחיי קהילה ועל כל הכרוך בכך (סיכום הריאיון של הרב גדעון פרל ז"ל וכן מכתביהם של הרב טוביה (מחבורת לומדים), של הרב זלמן וייס, של הרב יצחק גולדשטיין (מישיבת התפוצות) ושל ישיבת "מדרש ספרדי" בירושלים).

העותר אף צירף את תצהירו של מזכיר בית הדין לגיור גוש עציון, מר בועז אופן, המפרט בהרחבה רבה ובפרטי פרטים את כל המידע הנדרש על אודות בית הדין, מקימיו, רבניו, היקף פעילותו, כללי הגיור במסגרתו והנושאים שהמתגייר נדרש להכיר ולדעת. עם זאת הודגש כי (בצדק רב), בית הדין בוחן את הידע של המתגייר ולא את משך לימודיו. כמו כן מובא בתצהיר פירוט נרחב ומפורט של כל תהליך הגיור שנערך לעותר, על שני שלביו (הגיור משנת 2020 והגיור משנת 2024).

בעניין השתייכות העותר לקהילה יהודית, לפני הגיור, במהלכו ולאחריו, צורפו מכתביהם של הנהלת בית הכנסת 'עזרת תורה', מכתבו של מר משה ניסנבאום מבית כנסת זה וכן מכתביהם של הרב יהודה סמט, של הרב משה גנואר ושל הרב ר' גפן.

לגבי הדרישה להסכמת בית הדין להיות גוף מבוקר, העותר הבהיר כי אינו במעמד לדרוש מסמך זה מבית הדין גוש עציון. טענתו בעניין זה מקובלת עליי.

כמו כן, כמוסבר בעתירה ובתגובותיו של העותר, כל המסמכים הרשמיים שהתבקשו ושהיו ברשותו הומצאו לידי המשיבה, למעט אלו שאין באפשרותו להשיג ממדינת מוצאו (מצרים) לנוכח נסיבות עזיבתו אותה (כמתואר לעיל).

נמצא אם כן, כי כאמור, העותר עמד בכל הדרישות בעניין המסמכים שהיה עליו להמציא, כך שלא נמצאה כל הצדקה להטרחתו להגשת מסמכים נוספים על אלו שכבר הוגשו.

סיכום ותוצאה

40.        סיכום הדברים הוא אפוא, כי העותר השלים בישראל את תהליך הגיור שנערך כדין בבית הדין לגיור "גוש עציון". העותר אף המציא את כל המסמכים שהיה עליו להמציא כדי להצביע על כך שגויר כדין. הגיור נערך בבית דין פרטי אורתודוכסי לגיור, אשר ללא כל ספק עומד בכל המבחנים שנקבעו בפסיקה לשם הכרה בגיור שנערך בישראל בבית דין פרטי אורתודוכסי לצורך קבלת מעמד עולה לפי חוק השבות.

למעלה מהדרוש נוסיף, כי לא היה כל מקום להפניית העותר להליך גיור במערך הגיור הממלכתי. זה מכבר נקבע (בין השאר, בעניין טושביים ב' ובעניין רגצ'ובה), כי המדינה אינה יכולה לחייב להתגייר רק באמצעות מערך גיור זה. כאמור בין השאר, בעניין אשטיפני (משנת 2019), "ההכרעה העקרונית בעניינם של גיורים אורתודוכסיים שלא מבוצעים באמצעות מערך הגיור הממשלתי ניתנה בעניין רגצ'ובה לפני למעלה משנתיים. המשיבים מחויבים לפעול בהתאם להכרעה זו, בלא תלות בהליכי חקיקה עתידיים…".

41.        העתירה מתקבלת.

כאמור, לא נמצאה הצדקה להימנעות המשיבה מקבלת הערר הפנימי שהגיש העותר ואף לא נמצאה הצדקה לדרישותיה מהעותר להמצאת המסמכים הנוספים שהתבקשו. לפיכך יש לראות את הערר הפנימי ככזה שהתקבל. בהתאם לכך, תוך שלושים יום מהיום תעניק המשיבה לעותר מעמד עולה לפי חוק השבות.

המשיבה תישא בהוצאות המשפט של העותר בסך 15,000 ₪, אשר ישולמו תוך שלושים יום.

ניתן היום, א' בטבת תשפ"ו, 21 בדצמבר 2025, בהיעדר הצדדים.

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן