| בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים |
| עת"מ 5929-11-25 אלקסייב נ' משרד הפנים |
לפני
כבוד השופט אלי ברנד
עותר
איגור אלקסייב
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל בן צבי
נגד
משיבה
מדינת ישראל – משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה
ע"י ב"כ עו"ד יהונתן עקב – פמ"מ (אזרחי)
חקיקה שאוזכרה:
חוק השבות, תש"י-1950: סע' 1, 2(ב)(3)
פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971: סע' 33
פסק-דין
- לפניי עתירה מנהלית המופנית נגד החלטת המשיבה מיום 11.9.25, במסגרתה נדחתה בקשת העותר לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: "חוק השבות"), לאחר שלא המציא את המסמכים שנדרשו לצורך בחינת בקשתו כשהם מקוריים, מאומתים ומתורגמים כדין, ואף לא המציא אישור רשמי של רשות מוסמכת המלמד כי אין אפשרות להפיק חלק מן המסמכים הנדרשים.
רקע עובדתי
- העותר, יליד שנת 1962 ואזרח אוקראינה, הורשע במדינת מוצאו במספר עבירות פליליות וריצה תקופות מאסר ממושכות.
כעולה מן החומר שהוגש, בין השנים 1978–1999 הורשע העותר בחמש פרשות פליליות שונות, לרבות בעבירת רצח בכוונה תחילה בשנת 1999, בגינה נדון לשמונה שנות מאסר.
- בשנת 2019 פנה העותר לראשונה בבקשה לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות באמצעות לשכת הקשר "נתיב" (יחידת סמך במשרד ראש הממשלה שעסקה, בין היתר, בבדיקת זכאות לפי חוק השבות במדינות ברית המועצות לשעבר), אולם בקשתו נדחתה נוכח עברו הפלילי.
- ביום 28.4.22 נכנס העותר לישראל באשרת תייר (ב/2) שתוקפה פג ביום 28.7.22, ומאז פקיעת האשרה ממשיך העותר לשהות בישראל ללא היתר כדין.
- ביום 10.3.23 פנה העותר למוקד חירום שהוקם עבור אזרחי אוקראינה, ובהמשך הופנה להגיש בקשה מסודרת בלשכת רשות האוכלוסין במקום מגוריו.
- ביום 22.1.24 התייצב העותר בלשכת רשות האוכלוסין בנתניה והגיש בקשה לקבלת מעמד עולה ובמסגרת הטיפול בבקשה נדרש להמציא את עותקי הכרעות הדין וגזרי הדין הנוגעים להרשעותיו הפליליות כשהם מקוריים, מאומתים ומתורגמים כדין.
יוער כי פסק הדין הנוגע להרשעת העותר ברצח, משנת 1999, הוגש על-ידו עם בקשתו והדרישה נגעה ליתר הרשעותיו.
- ביום 28.11.24 הגיש העותר הצהרה שנערכה על ידי עורך דין פרטי באוקראינה ואומתה על-ידי נוטריון ואפוסטיל, בה נטען כי לא ניתן לאתר את תיקי בית המשפט הנוגעים אליו.
לפי הנטען בהצהרה, תקופת האחסון של התיקים הסתיימה ומשכך אין כיום בארכיוני בתי המשפט בעיר חרקוב העתקים של תיקי העותר.
עוד נאמר כי בתום תקופת האחסון מתקבלת החלטה בדבר השמדת תיקי בית המשפט או העברתם לארכיון הממלכתי, וכי איתור תיקי בית משפט מן השנים 1978–1997 בארכיון הממלכתי מעורר קושי, בין היתר בשל היעדר מספרי תיקים.
נוסף על האמור נטען בהצהרה כי מרבית העבירות בהן הורשע העותר אינן עבירות חמורות ולכן חומרי התיקים הושמדו ולא הועברו לארכיון הממלכתי, ומשכך לא ניתן להמציא העתקים של החלטות בתי המשפט הקודמות בעניינו של העותר.
- ביום 31.12.24 הודיעה המשיבה לעותר כי אין די בהצהרת עו"ד פרטי וכי עליו להמציא אישור רשמי של רשות מוסמכת המעיד על העדר אפשרות להמציא את המסמכים הנדרשים.
- ביום 16.2.25, לאחר שלא הומצא אישור רשמי כאמור, הודיעה המשיבה לעותר כי בקשתו מבוטלת בשל אי-המצאת מסמכי הסף שנדרשו לצורך המשך בחינתה.
- בעקבות זאת הגיש העותר עתירה מנהלית קודמת (עת"מ 39315-03-25) אשר נמחקה בהסכמה ביום 29.4.25, לאחר שבמהלך הדיון בעתירה זו הובהר לעותר כי באפשרותו להגיש ערר פנימי על ההחלטה לסגור את בקשתו ולצרף אל הערר מסמכים נוספים.
- ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916בהמשך לכך הגיש העותר ערר פנימי ביום 20.5.25 וצירף אליו מסמכים נוספים, אולם ביום 8.6.25 שבה המשיבה ודרשה ממנו להמציא את המסמכים כשהם מקוריים, מתורגמים ומאומתים כדין, או לחלופין להציג אישור רשמי של רשות מוסמכת אם אכן אין אפשרות להפיק את המסמכים המבוקשים.
12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)
- ביום 11.9.25 החליטה המשיבה לדחות את הבקשה על הסף, מן הטעם שהמסמכים לא הוגשו בהתאם לנוהל ולדרישה האמורה, וזאת לאחר שניתנו לעותר הזדמנויות חוזרות להשלמתם. מכאן העתירה שלפניי.
טענות העותר
- העותר טוען כי החלטת המשיבה לוקה בחוסר סבירות ואינה מתיישבת עם תכליתו של חוק השבות ועם מעמדה המיוחד של הזכות לעלות ארצה.
לטענתו, הוא עשה כל שביכולתו לאתר את המסמכים שנדרשו ממנו, אולם בשל חלוף הזמן הרב, התיישנות ההליכים והקושי הממשי לאתר חומר ארכיוני במדינה זרה המצויה במצב מורכב, לא ניתן היה להפיק מסמכים נוספים.
- העותר טוען כי המשיבה נקטה גישה דווקנית ופורמליסטית, תוך התעלמות מן הקושי האובייקטיבי הכרוך באיתור מסמכים בני עשרות שנים.
לטענת העותר, די במסמכים שהוגשו ובחומר המצוי ממילא בידי המשיבה כדי לאפשר קבלת החלטה לגופו של עניין.
- עוד טוען העותר כי צירף מכתבים, תצהירים והצהרות מטעם גורמים באוקראינה המעידים על ניסיונות אמיתיים לאתר את החומר המבוקש, וכי לא היה מקום לדחות את הבקשה רק משום שהמסמכים לא נשאו את סוג האימות שדרשה המשיבה.
- העותר מוסיף וטוען כי במסגרת ההליך הקודם שהתנהל בין הצדדים (עת"מ 39315-03-25) הוסכם כי יגיש ערר פנימי למשיבה וכי בהתאם להסכמה זו היה על המשיבה לדון בערר לגופו.
לטענתו, חרף האמור, המשיבה נמנעה מלבחון באופן מהותי את בקשתו ואת המסמכים שהגיש ודחתה את הבקשה מטעמים פרוצדורליים הנוגעים לצורת המסמכים ואופן אימותם.
- לטענת העותר, המשיבה ייחסה משקל מופרז לעברו הפלילי מבלי לתת משקל הולם לחלוף השנים הרבות מאז ההרשעות, לעובדה כי לא הסתבך בפלילים במשך שנים ארוכות ולנסיבותיו האישיות והמשפחתיות.
- העותר הוסיף כי החלטת המשיבה אינה מידתית וכי בנסיבות העניין היה על הרשות להפעיל גמישות מנהלית, במיוחד מקום שבו אין מחלוקת כי מדובר בזכאי חוק השבות.
הועתק מנבוטענות המשיבה
- המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות, בהיעדר כל פגם בהחלטתה.
- לטענת המשיבה, מקום בו עסקינן במבקש מעמד בעל עבר פלילי משמעותי, דוגמת העותר, קיימת חשיבות רבה לבחינת עומק של מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית, לרבות הכרעות הדין וגזרי הדין שניתנו בעניינו.
המשיבה הדגישה כי אין מדובר בדרישה טכנית גרידא אלא בדרישה מהותית שנועדה לאפשר לה להפעיל את שיקול דעתה כרשות באופן מושכל, במיוחד שעה שעל הפרק עומד הסייג הקבוע בסעיף 2(ב)(3) לחוק השבות.
- לטענת המשיבה, חרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לעותר לאורך זמן, הוא לא המציא את המסמכים כנדרש.
חלק מן המסמכים שהגיש העותר אינם קריאים, חלקם לא תורגמו, חלקם תורגמו באופן חלקי בלבד וחלקם לא אומתו כדין.
- עוד טוענת המשיבה כי גם טענת העותר בדבר העדר אפשרות להמציא את המסמכים לא נתמכה באישור רשמי של רשות מוסמכת אלא במסמך שנערך על ידי עורך דין פרטי מטעמו.
לטענתה, בהיעדר מסמכים מאומתים ובהיעדר אישור רשמי בדבר העדר אפשרות להפיקם, לא ניתן היה להשלים את בדיקת הבקשה.
- המשיבה דוחה את טענת העותר כאילו במסגרת ההליך הקודם התחייבה לדון בערר לגופו ללא המצאת המסמכים הנדרשים.
לטענתה, במסגרת הדיון בעתירה הקודמת ניתנה התייחסות אך ורק ללוחות הזמנים למתן מענה לערר שיוגש אך לא ניתנה כל התחייבות לוותר על דרישות הנוהל או לבחון את הערר ללא השלמת המסמכים הנדרשים בהתאם לדין ולנהלי הרשות.
המשיבה מוסיפה כי גם לאחר הגשת הערר הפנימי נדרש העותר להמציא מסמכים מתורגמים ומאומתים כדין וניתנה לו ארכה לשם כך, אולם הלה לא עשה כן לו.
- עוד נטען כי העותר שוהה בישראל ללא היתר כדין מאז יום 28.7.22, תוך עשיית דין עצמי והימנעות מיציאה מן הארץ, וגם לשיקול זה יש ליתן משקל במסגרת בחינת העתירה.
דיון והכרעה
- לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.
- עניינה של העתירה מצוי בנקודת האיזון בין הזכות לעלות ארצה על-פי השבות, שהיא זכות בעלת מעמד מרכזי במשפט הישראלי, לבין חובתה של רשות האוכלוסין וההגירה לבחון בזהירות ובקפדנות בקשות למעמד המוגשות על ידי מי שלחובתו עבר פלילי משמעותי.
- סעיף 1 לחוק השבות קובע כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה".
בצד זאת, סעיף 2(ב)(3) לחוק זה מסמיך את שר הפנים לסרב לתת אשרת עולה למי שהוא "בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור".
בכך הבהיר המחוקק כי הזכות לעלות ארצה על-פי חוק השבות אינה זכות מוחלטת וכי בנסיבות מסוימות יש לאזנה מול האינטרס הציבורי שבשמירה על שלום הציבור וביטחונו (בג"ץ 6624/06 סרגיי פשקו נ' משרד הפנים (17.12.2007) פסקה ט').
בבג"ץ 5033/06 רמיז גילבנוב נ' מדינת ישראל (7.6.2007) פסקה 8 נקבע עוד כי "לא כל עבר פלילי מצדיק את שלילת הזכות לעלות ארצה לפי חוק השבות' אלא רק עבר שניתן ללמוד ממנו על סיכון לשלום הציבור … חומרת העבירות אינה הקריטריון היחיד שיש לייחס לו משקל לעניין בחינת הבקשה. שר הפנים רשאי להתחשב גם בנתונים נוספים, וביניהם כאלו המצביעים על מידת מועדותו של העבריין, סיכויי שיקומו ושכיחות ההתנהגות העבריינית שלו".
- מן האמור נגזרת חובתה של הרשות לבחון בקפידה את מכלול הנתונים הנוגעים למבקש המעמד, ובפרט מקום שבו מדובר במי שלחובתו עבר פלילי משמעותי, המשתרע על פני שנים וכולל הרשעות חמורות, לרבות בעבירת רצח בכוונה תחילה.
בחינה כאמור אינה יכולה להתבסס על מידע חלקי או על מסמכים שלא ניתן לאמת את מהימנותם באופן מספק והיא מחייבת קיומה של תשתית עובדתית מלאה, סדורה ומאומתת, לפני הרשות שתאפשר לה להפעיל את שיקול דעתה באופן מושכל ובהתאם לדין.
- לצד הוראות חוק השבות, פועלת רשות האוכלוסין וההגירה בהתאם לנהלים המסדירים את אופן הגשת הבקשה ואת המסמכים הנדרשים לצורך בחינתה.
לענייננו רלוונטיים נוהל רשות האוכלוסין וההגירה מס' 5.2.0001 שכותרתו – "נוהל הטיפול בבקשה לשינוי מעמד ל'מעמד עולה' לאזרח מדינה זרה זכאי שבות אשר שוהה בישראל", וכן נוהל רשות האוכלוסין וההגירה מס' 1.3.0001 שכותרתו – "נוהל הטיפול באימות תעודה ציבורית שניתנה בחו"ל".
- נוהל 5.2.0001 מסדיר את אופן הטיפול בבקשה למעמד עולה המוגשת על ידי נתין זר השוהה בישראל, וקובע את התנאים והמסמכים שהוא נדרש להציג לצורך בירור הבקשה ובחינת זכאותו למעמד של עולה.
בהתאם לסעיף ד.5 לנוהל על המבקש להגיש תיעוד מקורי, מאומת כדין ומתורגם, בכפוף להוראות נוהל 1.3.0001, ובכלל זה תעודות ציבוריות, מסמכי מצב אישי ותעודת יושר.
עוד נקבע בסעיף ד.6 לנוהל 5.2.0001 כי פסקי דין ומסמכים רבי מלל יוגשו כשהם מאומתים כדין ומתורגמים.
בנוסף, סעיף ה.12(ב) לאותו נוהל קובע כי מקום שבו קיים מידע על עבר פלילי, על עובד הלשכה לוודא כי מצוי בידיו "מלוא החומר בדבר עברו הפלילי של המבקש", לרבות – פסקי דין, גזרי דין, פרוטוקולים, אישורים בדבר מימוש גזר הדין וכל מסמך נוסף הנדרש לצורך קבלת החלטה בעניינו.
עוד נקבע בסעיף ה.7. לנוהל זה כי ככל שהמסמכים שהוגשו אינם מספקים או אינם תקינים, תימסר למבקש רשימה מפורטת של המסמכים שעליו להמציא מחדש, וכי אי-המצאת המסמכים במועד עשויה להביא לסירוב הבקשה על הסף בשל זניחת הבקשה או אי-שיתוף פעולה עם הרשות בבירור הבקשה.
051293710
- 054678313נוהל 1.3.0001, אליו מפנה נוהל 5.2.0001, קובע בסעיף 1.3 כי כתנאי מוקדם לבחינת בקשה המבוססת על תעודות ציבוריות שניתנו בחו"ל, יש להמציא תעודה ציבורית מקורית, מאומתת ומתורגמת בתרגום נוטריוני.
נוהל 1.3.0001 מוסיף וקובע בסעיף 2 כי כל תעודה ציבורית המונפקת בחו"ל ומוגשת לרשות האוכלוסין נדרשת להיות מאומתת כדין, באמצעות אפוסטיל או בהתאם לשרשרת האימותים הקבועה בסעיף 33 לפקודת הראיות.
עוד נקבע שם כי במקרה של תעודה מתורגמת יש לוודא שהאימות מתייחס אל התעודה עצמה ואל הגורם המוסמך שהנפיק אותה, ולא אל אישור או הצהרה של גורם חיצוני ביחס אליה ואף לא רק אל אימות התרגום ללא התייחסות למהימנות המסמך המקורי.
- בשים לב לאמור, מקום בו נטען כי לא ניתן להפיק מסמך ציבורי ממדינת המוצא – יהא הטעם לכך אשר יהא, נדרשת טענה זו להיתמך באסמכתה מתאימה מטעם הגורם המוסמך, ולא ניתן להסתפק בטענה כללית או באישור ערוך על ידי עו"ד פרטי הפועל מטעם העותר ולטובתו.
- הדרישה להגשת מסמכים מקוריים, מאומתים ומתורגמים כדין אינה דרישה טכנית גרידא ואף אינה ביטוי לפורמליזם ריק מתוכן.
מדובר בדרישה מהותית, הנוגעת ליכולתה של הרשות לבסס את החלטותיה על תשתית עובדתית אמינה ומלאה.
- הדברים נכונים ביתר שאת מקום בו המסמכים נוגעים לעברו הפלילי של מבקש המעמד ומשמשים בסיס לבחינת תחולתו של הסייג הקבוע בסעיף 2(ב)(3) לחוק השבות.
לצורך כך ובהתאם לנהלים ולפסיקה שהובאו נדרשת הרשות לעמוד על טיב ההרשעות, חומרתן, נסיבות ביצוען, העונשים שנגזרו והשתלשלות ההליכים בעניינו של המבקש על-מנת לגבש עמדה מבוררת בשאלה האם נשקף מן העותר סיכון לשלום הציבור.
כאשר המסמכים שהונחו לפני הרשות חלקיים, בלתי קריאים, בלתי מאומתים או בלתי מתורגמים, נפגעת יכולתה של הרשות לבסס החלטה מנהלית על תשתית עובדתית מספקת ואמינה, בין היתר מאחר שאין באפשרותה לדעת האם יש מידע נוסף שהוסתר מפניה.
ניטול כדוגמה את פסק הדין משנת 1999 – העוסק בהרשעת העותר ברצח – שהוא דווקא הוגש כדבעי ועיון בו מלמד כי מדובר ברצח שבוצע תוך הפעלת אלימות קשה.
אם היה בידי המשיבה רק מידע כללי ביחס להרשעת העותר ברצח ללא הפירוט הכלול בפסק הדין, וזאת לאחר שחלפו מאז ההרשעה כ-27 שנה ללא הרשעה נוספת וכאשר העונש שנגזר עליו היה 8 שנות מאסר, שהוא עונש מקל יחסית לעבירה כה חמורה, ייתכן שמשקלה של הרשעה זו בשיקול דעת המשיבה היה שונה מאשר זה שיתבסס על המידע המלא העולה מפסק הדין המלא שהוגש לעיונה.
בשים לב לאמור לא ניתן להסתפק בידיעה הכללית של המשיבה על ההרשעות הקודמות של העותר ודרישתה לקבלת פסקי הדין באופן קריא שיוכל להבחן לעומק סבירה ובמקומה.
כמובן שאם מסמכים אלה אינם ניתנים להשגה תאלץ המשיבה להסתפק במה שניתן להשיג ותשקול את המשמעויות, אולם גם את הטענה שלא ניתן להשיגם יש לבסס כדבעי ולא כפי שעשה העותר עד כה.
- בפסיקת בתי המשפט הודגש כי בענייני מעמד ואזרחות רשאית הרשות לעמוד בקפדנות על קיום דרישות הנוהל ואין לראות בכך פורמליזם פסול או "דקדוקי עניות פרוצדורליים גרידא" (עע"ם 259/22 Oleksii Khotynets נ' מדינת ישראל – משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה (27.1.2022) פסקה 9, (להלן: "עניין Khotynets").
בהתאם, בבג"ץ 2093/12 לובוביי מטטוב נ' משרד הפנים (1.8.2012) פסקה 4, נדחתה עתירה שעניינה בקשה למעמד עולה מקום שבו לא הומצאו המסמכים שנדרשו על ידי הרשות לצורך בחינת הבקשה כשהם מאומתים ומתורגמים כדין.
- בענייננו, אין בידי לקבל את טענת העותר כי היה על המשיבה להסתפק במסמכים החלקיים שהוגשו ולהכריע בבקשתו על בסיס החומר הקיים בלבד.
המסמכים שנדרשו מן העותר אינם מסמכים שוליים או טכניים אלא מסמכים המצויים בלב השאלות הנדרשות לצורך בחינת הבקשה וההכרעה בה, שכן הם נועדו לשמש בסיס להערכת עברו הפלילי, לבחינת טיב ההרשעות המיוחסות לו ולבחינת תחולתו של הסייג הקבוע בסעיף 2(ב)(3) לחוק השבות בדבר הסיכון הנשקף ממנו לשלום הציבור – עניין שחשיבותו הרבה אינה טעונה הסבר.
בהיעדר מסמכים תקינים, מלאים ומאומתים, נפגעת יכולתה של הרשות להפעיל את שיקול דעתה באופן תקין ועל בסיס תשתית ראייתית מנהלית מספקת.
כמובן שלאחר קבלת שלל המסמכים יוכלו להבחן גם טענותיו הנוספות של העותר בדבר חלוף הזמן ללא עבירות נוספות ונסיבות אישיות, אולם עניינים אלה מקדימים את זמנם טרם שהונחה לפני המשיבה מלוא התשתית הנדרשת.
- חרף פרק הזמן הממושך שניתן לעותר וחרף ההזדמנויות החוזרות שניתנו לו להשלמת המסמכים, לא הומצאו המסמכים בהתאם לנדרש.
- במסגרת הערר הפנימי הגיש העותר מספר מסמכים שלטענתו אותרו בארכיונים באוקראינה, ובכלל זה העתקים של גזרי דין מן השנים 1978, 1992 ו-1997 בעניינו, אולם, מעיון בהם (נספח ט' לתגובה המקדמית) עלה כי חלקם כתובים בכתב יד דהוי ובלתי קריא ואחרים מודפסים באופן בלתי קריא, חלקם הוגשו ללא תרגום כלל, חלקם תורגמו באופן חלקי בלבד, וחלקם לא נשאו אימות כדין.
עוד צורפו מסמכים הנחזים להיות מסמכים מארכיון בית משפט באוקראינה, אולם גם הם לא הוגשו במתכונת הנדרשת בהתאם לנהלי הרשות.
עוד הוגש מסמך שנערך על ידי עורך דין פרטי באוקראינה (נספח ד' לתגובה המקדמית) בו נטען כי נעשו ניסיונות לאתר את חומרי החקירה והתיקים בארכיוני בתי המשפט אולם בשל חלוף הזמן וקשיים באיתור תיקים ישנים לא ניתן היה לאתר את מלוא המסמכים הנדרשים.
במצב דברים זה, לא ניתן היה לעמוד באופן ברור ומלא על פרטי ההרשעות, נסיבותיהן ותוצאותיהן.
- זאת ועוד, העותר לא המציא אישור רשמי של רשות מוסמכת המלמד כי לא ניתן להפיק את כל המסמכים שנדרשו.
הטענה בדבר היעדר אפשרות לאתר את המסמכים נתמכה אמנם במסמך שנערך על ידי עורך דין פרטי באוקראינה, אולם אין מדובר באישור רשמי מטעם רשות מוסמכת ממנה ניתן יהיה ללמוד על הקושי או העדר האפשרות לקבל את כלל המסמכים הנדרשים.
דרישת המשיבה כי למצער יוצג אישור רשמי מגורם מוסמך לא רק שאינה דרישה בלתי סבירה שאינה חורגת מן הנהלים אלא דרישה סבירה ומתבקשת בנסיבות העניין, שמטרתה להבטיח כי הטענה בדבר היעדר אפשרות לאתר מסמכים ציבוריים מבוססת כדבעי.
- זאת ועוד, מן החומר שלפני עולה כי המשיבה לא מיהרה לדחות את בקשת העותר ולא פעלה באופן נוקשה או שרירותי, ולאורך תקופה ממושכת ניתנו לעותר הזדמנויות חוזרות ונשנות להשלים את החסר, להמציא מסמכים נוספים, לתקן פגמים שנפלו במסמכים שהוגשו ולהציג אישורים מתאימים מטעם הרשויות המוסמכות.
המשיבה שבה ופירטה מהם המסמכים הנדרשים, מהם הליקויים שנפלו במסמכים שהוגשו ומדוע אין באלה שהוגשו כדי לאפשר קבלת החלטה מושכלת בבקשה.
רק לאחר שגם בחלוף הזמן לא מולאו הדרישות התקבלה ההחלטה מושא העתירה – ובדין.
בהקשר זה חשוב להעיר כי טענת העותר ביחס לעינוי הדין ולסחבת בטיפול בעניינו אינה יכולה להתקבל, שכן לו עמד בדרישות כדבעי היה חוסך מעצמו זמן ניכר, מה גם שחלק לא מבוטל מהתמשכות ההליך נובע מן ההזדמנויות שהעניקה לו המשיבה לתקן את בקשתו ולהוסיף עליה את הנדרש, אשר יש להניח שבהעדרן היה מלין על כך שלא ניתנו לו.
- בנסיבות אלה, לא מצאתי טעם המצדיק את טענת העותר שלפיה היה על המשיבה להכריע בבקשה על בסיס החומר החלקי שהוגש, שכן קבלת טענה זו הייתה מרוקנת למעשה מתוכן את דרישות הנוהל ואת חובתה של הרשות לבסס את החלטותיה על תשתית עובדתית מלאה ואמינה.
בהתאמה, אינני מקבל את טענת העותר בדבר חוסר מידתיות בדרישות המשיבה והעדר גמישות מנהלית, שכן הסוגיות העומדות על הפרק ואשר לצורך בחינתן נדרשים המסמכים שדרשה המשיבה הן בעלות חשיבות כזו שבהחלט מצדיקה הקפדה על הדרישות ושוללת גמישות ביחס אליהן כך שמדובר בהחלטה מידתית וסבירה גם במישור זה.
- בהקשר זה יוער כי לא מצאתי לקבל גם את טענת העותר שלפיה במסגרת ההליך הקודם התחייבה המשיבה לדון בערר לגופו ללא צורך בהשלמת המסמכים הנדרשים בהתאם לנהלי הרשות.
בהקשר זה מקובלת עליי עמדת המשיבה שלפיה ההתייחסות שניתנה במסגרת הדיון בעתירה הקודמת נגעה ללוחות הזמנים למתן מענה לערר, ולא לוויתור על הדרישות המהותיות הנוגעות להשלמת המסמכים הנדרשים לצורך בחינת הבקשה.
עיון בהודעת המשיבה בעת הדיון בהליך הקודם שהובילה את העותר לחזור בו מעתירתו מלמד כי נקבע בה סד זמנים לבחינת עררו של העותר על בסיס המסמכים שהגיש כצרופות לעתירה ואשר לא הוגשו בשלב מוקדם יותר, ברם, אין משמעות הדבר כי המשיבה התחייבה שההחלטה תהיה לגופו של עניין ותתעלם מן הצורך במסמכים שעדיין לא הוגשו.
לאחר בחינת המסמכים שהגיש העותר במצורף לעררו על-ידי הגורמים המוסמכים, בהמשך להודעת המשיבה לבית המשפט, הגיעו הללו למסקנה שלא ניתן להסתפק בהם מאחר שאין הם עומדים בדרישות הנוהל שיש להעניק להצמדות אליו חשיבות יתר במקרה זה נוכח השאלה העומדת על הפרק.
שיקול הדעת בעניין זה אינו נתון לפרקליט שטען מטעם המשיבה בהליך הקודם וכל שיכול היה להתחייב – כפי שאכן עשה – היה למסגרת הזמנים לצורך קבלת החלטה.
- נוסף על כל האמור, בפסיקה ניתן משקל גם להתנהלותו הכוללת של מבקש המעמד.
כאשר אדם מוסיף לשהות בישראל ללא היתר כדין לאורך זמן, תוך ניסיון להסדיר את מעמדו בדיעבד, רשאית הרשות להביא בחשבון גם שיקול זה במסגרת מכלול נסיבות העניין.
בפסיקה נקבע כי האיסור על עשיית דין עצמי הוא חלק מכלל רחב יותר הדורש מבעל דין הפונה לבקש סעד מבית המשפט כי יפעל בניקיון כפיים (ראו למשל: בג"ץ 3483/05 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' שרת התקשורת (9.9.2007), פסקה 12).
בית המשפט העליון הדגיש כי אין להשלים עם מצב בו אדם מפר את דיני ההגירה ושוהה בישראל שלא כדין ובה-בעת מבקש להיבנות מהמשך שהייתו הבלתי חוקית בארץ (עניין Khotynets, פסקה 9).
אמנם אין בשיקול זה, כשלעצמו, כדי להכריע את הכף – במיוחד שעה שכיום שוררת מדיניות אי הרחקה לאוקראינה, כפי שהבהירה המשיבה, אולם הוא מצטרף למכלול נסיבות העניין, הן ככלל והן בהתייחס לנסיבותיו הייחודיות של העותר דכאן.
- הלכה מושרשת היא כי בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו.
היקף ההתערבות בהחלטות מנהליות, ובכלל זה בהחלטות הנוגעות לאופן בירור בקשות לקבלת מעמד בישראל מכוח חוק השבות, לדרישות הראייתיות המוצבות במסגרתן וליישום נהלי רשות האוכלוסין וההגירה – מצומצם, ומוגבל למקרים שבהם נפל בהחלטה פגם מהותי, כגון חוסר סבירות קיצוני, שיקול זר, הפליה או פגיעה בכללי הצדק הטבעי.
ענייננו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.
החלטת המשיבה נשענת על הוראות החוק, על נהלי הרשות ועל הצורך לבסס החלטה מנהלית על תשתית עובדתית מלאה ואמינה, ולא הוכח כי היא נגועה בשיקול זר, הפליה או חוסר סבירות המצדיקים את התערבות בית המשפט.
- בצד כלל האמור יש לזכור כי ככל שיעלה בידי העותר להמציא בעתיד את המסמכים הנדרשים כדין או להציג אסמכתאות רשמיות מתאימות מטעם הרשויות המוסמכות באוקראינה ביחס להעדר היכולת להשיגם, אין בפסק דין זה כדי לחסום את דרכו לפנות למשיבה בבקשה מתאימה בהתאם לנהלים ולהוראות הדין וכמובן שאין בו כדי לכבול את שיקול דעתה לגופה של בקשת העותר להסדרת מעמד של עולה עבורו.
- כסעד חלופי ביקש העותר להעניק לו אשרה ארעית עד להכרעה הסופית בעניינו, אלא שגם סעד זה אין מקום להעניק לעותר.
סעיף ה.17 לנוהל 5.2.0001 קובע כי לראש הדסק סמכות לאשר רישיון זמני לצורך בחינת הבקשה או עד לקבלת החלטה לגביה או לשם העברתה להחלטת שר הפנים, אלא שבדנן נדחתה בקשתו של העותר על הסף עקב מחדליו ומשכך לא מתקיימת אף אחת מן העילות הקבועות בנוהל לצורך מתן רישיון זמני.
סוף דבר
- המשיבה פעלה בעניינו של העותר לאורך זמן, אפשרה לו להגיש מסמכים נוספים ולהשלים את החסר, והעמידה אותו פעם אחר פעם על הדרישות הנדרשות לצורך המשך בחינת בקשתו.
העותר לא המציא את כל המסמכים שנדרשו ממנו כדין ואף לא המציא אישור רשמי של רשות מוסמכת התומך בטענתו כי לא ניתן להפיק את המסמכים המבוקשים.
- בנסיבות אלה, ובשים לב לחשיבות שבהקפדה על קיומה של תשתית עובדתית מלאה, תקינה ואמינה במסגרת בחינת בקשה למעמד בישראל, בפרט מקום שבו מדובר במבקש בעל עבר פלילי משמעותי, לא מצאתי כי נפל בהחלטת המשיבה פגם מהותי.
- אשר על-כן, העתירה נדחית.
- העותר יישא בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 60 יום.
ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"ו, 01 יוני 2026, בהעדר הצדדים.
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה