חקיקה שאוזכרה:

חוק השבות, תש"י-1950: סע'  1, 2, 3, 4ב'

פסק דין

1. עתירה כנגד החלטת ראש דסק חוץ וגיור אצל משיב 2 מיום 5.01.26 בה נדחתה בקשת העותרת לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות, תש"י-1950 (להלן: "חוק השבות").

2. טענת העותרת הייתה כי היא עברה תהליך גיור בשנת 2015 במסגרת התנועה הרפורמית בישראל, חיה חיים יהודים מובהקים והשתייכה לקהילה יהודית בזמן גיורה, ועל כן היא זכאית לקבלת המעמד. ואולם, המשיב לא שוכנע באמיתות טענות העותרת אודות כנות הגיור, זאת נוכח פגמים בהליך הגיור בשל אי השתייכות לקהילה בסמוך לגיור, התנהלות העותרת לאורך השנים וניסיונותיה להסדרת מעמדה בישראל, בכלל זה אי שינוי פרטי הדת והלאום במרשם האוכלוסין, בו העותרת רשומה עדיין כנוצרייה, שהייתה בישראל שלא כדין לפרקי זמן ממושכים, ועוד. מכלול הנסיבות הובילו את המשיב למסקנה כי הגיור אינו כן, והוא דחה את הבקשה.

הרקע לעתירה

3. העותרת, ילידת 1994, נתינת פיליפינים, נכנסה לישראל לראשונה ביום 23.06.11 באמצעות אשרת ביקור מסוג ב/2 לתקופה של שלושה חודשים. העותרת הגיע לבקר את אמה, אשר באותה עת שהתה בישראל מכוח אשרה מסוג ב/1 במסגרת "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי – מס' 5.2.0008 (להלן: "נוהל אחמ"ש"), אשר הוארכה מעת לעת. אם העותרת, אשר נכנסה תחילה לישראל בשנת 2000 באשרת ביקור, ולאחר ששהתה בישראל כחמש שנים שלא כדין, הורחקה משטחי המדינה, שבה אליה מאוחר יותר באמצעות אשרה לפי נוהל אחמ"ש, לאחר שביום 20.12.05 נישאה בחו"ל לאזרח ישראלי.

4. בעת שהעותרת ביקרה את אמה בישראל בשנת 2011, הגישה האם בקשה עבור העותרת להסדרת מעמדה בישראל כקטינה נלווית להליך האחמ"ש, ובקשתה אושרה. ביום 26.03.12 ניתן לעותרת רישיון ישיבה מסוג א/5 עד לחודש יוני 2012 ובהמשך הוא הוארך עד ליום 13.06.13.

5. ביום 18.11.12 נפטר בן זוגה של אם העותרת וההליך המדורג במסגרת נוהל אחמ"ש הופסק. במועד זה היה על העותרת ואמה לצאת מישראל, אך הן נותרו בישראל אף לאחר המועד בו היה אמור הרישיון לפקוע, 13.06.13.

6. ביום 20.08.13 הגישו העותרת ואמה בקשה להסדרת מעמדן מטעמים הומניטאריים נוכח פטירת בן הזוג של האם. מכוח בקשה זו חודש רישיון א/5 של העותרת, רישיון שהוארך מעת לעת עד למתן החלטה בבקשה. ההארכה האחרונה הייתה עד ליום 13.07.15, כשביום 28.06.15 נדחתה הבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים ונקבע כי העותרת ואמה יצאו מישראל בתוך 30 יום. ביום 30.07.15 הוגש ערר על ההחלטה (ערר מס' 2543-15). ביום 23.11.15 נמחק הערר לבקשת העותרת ואמה, כשהנימוק שהעלו היה "לאור הקשר הזוגי שמנהלות העוררות כשלוש שנים עם בני זוגן הנוכחיים, העוררות מעוניינות להגיש בקשה יחד עם בני זוגן, להכרה בהם כבני זוג". במחיקת הערר, נפסקו הוצאות לטובת המשיב ונקבע כי על העותרת ואמה לצאת מישראל בתוך 30 יום. ערעור שהוגש על ההחלטה (עמ"נ 67919-12-15), נדחה ביום 3.01.16. ברם, העותרת לא יצאה מישראל כפי שנצטוותה לעשות.

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 19167.    בין לבין, במהלך חודש ספטמבר 2013, בסמוך להגשת הבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים, פתחו העותרת ואמה בהליך גיור. לטענת העותרת, ביום 25.03.15, היא ואמה התגיירו בפני בית הדין המוסמך של מועצת הרבנים המתקדמים של התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, ובכך סיימו את הליך הגיור.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

8. ביום 17.05.15 הגישו העותרת ואמה תביעה לפסק דין הצהרתי לשינוי דתן ולאומן ליהודי, על סמך הליך הגיור. ביום 9.09.15 הן משכו את הבקשה בנימוק כי "לאחר הגשת בקשתן ולאור ההחלטות שהתקבלו על ידי המשיבים אודות מעמדם בישראל, החליטו המבקשות למשוך את בקשתן הנ"ל לעת עתה, תוך שמירה על כל זכויותיהן". נוכח הבקשה, למחרת, ביום 10.09.15, נמחק ההליך.

9. ביום 6.03.16 הגישה העותרת בקשת אחמ"ש עם אזרח ישראלי, מר שי הררי. ביום 3.01.17 נישאו השניים בפיליפינים, בנישואים אזרחיים. ביום 1.02.17 ניתן לעותרת רישיון ישיבה ועבודה מסוג ב/1 מכוח הליך אחמ"ש. בהמשך, ביום 2.09.18, ניתן לה רישיון מסוג א/5 לשנה, והוא הוארך מעת לעת עד ליום 14.02.23.

10. לטענת העותרת, בתחילת שנת 2022, היא ומר הררי נפרדו, אך עדכון על כך לא נמסר למשיבים. בחודש ינואר 2023 נשלח לעותרת מכתב לצורך בירור עניין הקשר הזוגי ונעשו ניסיונות ליצור עמה קשר, אך ללא הצלחה. ביום 13.02.23 הודיע מר הררי למשיבים כי היא והעותרת התגרשו ביום 12.02.23. המשיבים הודיעו לעותרת על סגירת הליך האחמ"ש והורו לה לצאת מישראל בתוך 14 יום, אך היא לא עשתה זאת, וחרף זאת נותרה בישראל עד היום.

11. ביום 3.03.23, נולד לעותרת בן (עותר 2), כשלטענתה אביו של הקטין הוא נתין זר פיליפיני שלפי נתוני המשיבים, הורחק מישראל ביום 4.04.23 בשל שהייתו בישראל שלא כדין.

12. ביום 27.07.23 הגישה העותרת בקשה לקבלת מעמד מכוח גיור. ביום 2.06.24 נערך לעותרת תשאול בלשכת משיבה 2 לצורך בחינת הבקשה, וביום 8.05.24 נדחתה הבקשה. ערר פנימי שהוגש על ההחלטה, נדחה ביום 24.02.25. בהחלטה שניתנה בערר נקבע שהעותרת אינה עומדת בתבחינים למתן אשרת עולה וכי העותרת לא שכנעה באמינות טענותיה ובכך שמדובר בגיור כן.

הועתק מנבו13.     העותרת שלא השלימה עם ההחלטה עתרה לבית משפט זה (עת"מ 62363-03-25, להלן: "העתירה הראשונה"). במסגרת העתירה נתבקש ליתן צו ביניים, בקשה שנדחתה בהחלטה מיום 8.05.25. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו (בר"מ 28182-05025) נתקבלה וניתן צו ביניים. ביום 11.09.25 התקיים דיון בעתירה הראשונה.

14. לאחר הדיון, עלה כי לא קוימו הוראות סעיפים 5 ו-6 במסמך ההנחיות לבחינת בקשות למתן מעמד עולה על סמך גיור פרטי שנערך בישראל, שפורסם ביום 15.10.24 (להלן: "מסמך ההנחיות"). לפי הוראת סעיף 5 למסמך ההנחיות, מקום בו מתקיימות "נסיבות המעלות חשש לניצול לרעה של אפשרות הגיור למטרת קבלת מעמד בישראל", יש לקיים בירור פרטני של נסיבות המקרה, "במסגרתו תינתן למבקש הזדמנות לטעון טענותיו, להתייחס לנסיבות המעלות את החשש לניצול לרעה ולהוכיח כי על אף שככלל לא יוכר גיור כאשר מתקיימות נסיבות כמפורט לעיל, יש להכיר בגיורו לצורך חוק השבות", ורק לאחר בירור פרטני זה תינתן החלטה. במקרה זה, לא נערך בירור פרטני. לעותרת נערך תשאול בו התעוררו חלק מהנסיבות שהעלו חשש לניצול לרעה של אפשרות הגיור למטרת קבלת מעמד בישראל, זאת לצד נסיבות אחרות שהתעוררו עוד קודם לתשאול. ואולם, לאחר שהתגבש החשש לניצול לרעה, לא נערך הבירור הפרטני הנדרש, במסגרתו היה על הרשות להציג לעותרת את הנסיבות שמעלות את החשש ולאפשר לה לטעון את טענותיה בעניין.

15. לפיכך, נקבע בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, ביום 27.10.25, כי עניינה של העותרת יחזור לרשות לקיום הבירור הפרטני בהתאם להוראות סעיפים 5 ו-6 למסמך ההנחיות.

16. בהמשך לכך, ביום 24.12.25 נערך לעותרת ראיון בנוכחות באת כוחה. העותרת הגישה לרשות מכתב מהרב ד"ר אדגר נוף מהקהילה בנתניה בה היא חברה לטענתה, בו ציין כי בהמשך למכתביו הקודמים, מאז קיץ 2025 העותרת ומשפחתה חזרו לפקוד את הקהילה כל קבלת שבת וחג, כשהם נוסעים כל שבוע ממקום מגוריהם בנהריה לנתניה. בנוסף, העותרת חגגה "בת מצווה" בקהילה. הוא ציין כי מעולם לא היה לו ספק בכנות גיורה של העותרת ורצונה האמיתי להצטרף לעם היהודי.

17. ביום 5.01.26 ניתנה החלטת ראש דסק חוץ וגיור לדחות את בקשת העותרת לקבלת מעמד בישראל, בין היתר בשל העדר השתתפות פעילה ומתמשכת בחיי קהילה יהודית לאורך שנים, וחשש משמעותי לכנות הגיור.

מכאן העתירה שבפני.

טענות הצדדים

18. לטענת העותרת המשיבים לא מילאו אחר פסק הדין בעתירה הראשונה, ובראיון שנערך לה, לא הובהר לה מהן החשדות לאי כנות הגיור ולא ניתנה לה הזדמנות להשיב לחשדות אלו. למעשה, בראיון, העותרת אך נדרשה למתן תשובות לאותן שאלות שנשאלה בראיון הקודם.

19. לגופו של עניין טענה העותרת, כי היא זכאית לקבל מעמדה בהיותה יהודייה, נוכח הליך הגיור שעברה. לשיטתה, המעמד לא ניתן לה בעיקר בשל הטענה לאי הוכחת השתייכות לקהילה יהודית בישראל לאחר גיורה. ואולם, לא זו בלבד שקיים קושי בדרישה זו להוכחת השתייכות לקהילה יהודית בישראל, אלא שהעותרת התגיירה בשנת 2015, שנים לפני שידעה על האפשרות לקבל מעמד מכוח גיור זה, ושנים לפני שנקבעו קריטריונים כלשהם לגבי הצורך בהשתייכות לקהילה יהודית לאחר גיור שנערך בישראל. נטען, כי העותרת חיה חיים יהודים מובהקים והשתייכה לקהילה יהודית בזמן גיורה ובתקופות שונות לאחר מכן, בכלל זה היא אף מלה את בנה. בכל מקרה, נטען, אין באי השתייכות שכזו כדי לפגום בגיורה או להעמיד בספק את כנותו.

20. בטיעוניה, עמדה העותרת על כך שבהתאם להלכה הפסוקה מי שהתגייר בישראל בהתאם לכלליה של קהילה יהודית מוכרת כשהוא שוהה בישראל כדין, יוכר כזכאי מעמד לפי חוק השבות, וכי התנועה הרפורמית היא קהילה יהודית מוכרת. יתרה מזאת, העותרת המשיכה להגיע לקהילה המגיירת מספר חודשים לאחר הגיור, עד אשר אמה עברה להתגורר עם בן זוגה במקום מרוחק מהקהילה. גם אז לאחר שעברה דירה, היא השתתפה בתפילות בבית הכנסת השכונתי. בשלב מסוים היא עברה להתגורר בטבריה, שם לא הייתה קהילה השייכת לתנועה הרפורמית בקרבת מקום, אך כאשר עברה להתגורר בנתניה, שבה לפקוד את הקהילה הרפורמית במקום, ואף ערכה ברית מילה לבנה, עד אשר נאלצה לעזוב שוב את העיר, אך גם אז המשיכה להשתייך לקהילה מרחוק. בשלב מאוחר יותר חזרה להתגורר בנתניה, אז שבה לקהילה אותה היא ממשיכה לפקוד פיזית עד היום.

21. עוד נטען, כי אין ממש בטענה בדבר ניצול לרעה של הליך הגיור, בפרט כשהיא התגיירה שנים רבות לפני שהוכר בגיור של התנועה הרפורמית כגיור לעניין חוק השבות. כך, שלא ניתן לטעון כנגדה כי התגיירה לפני יותר מעשור כדי לקנות מעמד בישראל. העותרת הוסיפה כי ידעה שגיורה לא יעניק לה הטבה כלשהי מבחינת מעמד בישראל והיא גם לא ביקשה מעמד מכוח הגיור במהלך השנים. הבקשה להסדרת המעמד מכוח הגיור הוגש על ידה רק לאחר שהדבר הוסבר לה על ידי רב הקהילה אליה היא משתייכת.

22. נטען, כי שעה שבשבע השנים הראשונות שלאחר הגיור היא חיה עם אזרח ישראלי עמו חגגה יחד את חגי ישראל ושמרה עמו על אורח חיים יהודי, ואף המשיכה לעשות כן גם לאחר שנפרדה מאותו אזרח ישראלי, אין יסוד לקביעה כי היא אך פעלה לנצל לרעה את הליך הגיור, והחלטת המשיבים בעניין זה אינה סבירה באופן קיצוני.

23. מנגד, טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות, הן בשל עשיית דין עצמי וחוסר ניקיון כפיים והן לגופה.

24. נטען, כי החל מחודש פברואר 2023 שוהה העותרת בישראל שלא כדין, בכלל זה במועד הגשת בקשה לקבלת מעמד עולה ובמועד הגשת עתירה זו. המשיבים הוסיפו וטענו כי אין מדובר בתקופה היחידה בה שהתה העותרת בישראל שלא כדין, והיא נהגה כך גם בתקופה שמיום 13.06.13 עד ליום 20.08.13, ובתקופה שמיום 13.07.15 ל-1.02.17. בנוסף, כשנפרדה מבן זוגה, מר הררי, בתחילת שנת 2022, היא לא הודיעה לרשות על סיום הקשר הזוגי, כפי שהייתה מחויבת לעשות, והיא אף התעלמה מפניות הרשות אליה בעניין זה בראשית שנת 2023. כך, בתקופה של למעלה משנה, החזיקה העותרת ברישיון מכוח הליך אחמ"ש אף שהקשר הזוגי הופסק, מאחר והעותרת הסתירה מהרשות את המידע הרלוונטי שהיה עליה למסור לה.

25. לגופו של עניין נטען, כי העותרת לא הוכיחה השתייכות פעילה בחיי קהילה לאחר הגיור, טענותיה להשתייכות לקהילה יהודית מוכרת בסמוך לאחר הגיור לא זכו לתמיכה בראיות כלשהן. העדר ראיות להשתייכות לקהילה יהודית לאחר הגיור, תומך במסקנה בדבר העדר כנות בגיור, ומלמד על כך שכל רצונה של העותרת הוא להשתקע בישראל. לשם השגת מטרה זו היא פועלת בכל דרך, כולל דרך הגיור. הדבר עולה מהניסיונות בהן פעלה העותרת במהלך חייה הבוגרים לקבל מעמד בישראל, באופן הנראה כאילו העותרת "פתחה את ספר הנהלים של המשיבים" ופעלה בכל דרך המופיעה בו כדי לזכות במעמד בישראל. המשיבים הצביעו גם על כך שהעותרת שהתה בישראל שלא כדין תקופה ממושכת שלא מחמת תקלה שבתום לב, העותרת הגישה בקשה לקבלת מעמד מטעם אחר ונדחתה, העותרת קיבלה רישיון שהייה זמני מסוג א/5 בכדי לאפשר את שהותה בישראל במהלך בחינת בקשתה לקבלת מעמד הומניטארי וניצלה רישיון זמני זה לפנות הליך גיור פרטי, רישיון זמני זה נכנס לתוקף ביום 20.08.13 כחודש בלבד לפני שהעותרת החלה בהליך הגיור. העותרת הגישה בקשה למעמד לפי נוהל אחמ"ש, הליך שלבסוף הופסק ועוד. מכלול נסיבות אלו ואחרות מעלות חשש לניצול לרעה של הליך הגיור. על כן, החלטת המשיבים סבירה ואין מקום להתערבות של בית המשפט בה. המשיבים הדגישו גם את העובדה כי העותרת נישאה לבן זוגה לשעבר הישראלי בפיליפינים בנישואים אזרחיים ולא בטקס דתי. כמו כן, העותרת בחרה שלא לשנות את פרטי הדת והלאום במרשם והיא עודנה רשומה כנוצרייה קתולית, כשהליך שנקטה לתכלית זו נמחק לבקשת העותרת ואמה. זאת חרף הצהרתה במסגרת ההליך כי היא ראתה חשיבות רבה בשינוי פרטי המרשם.

26. המשיבים ציינו, כי למעשה, בתשאול שנערך לעותרת ביום 6.02.24 היא ציינה כי בעקבות פטירת בן זוגה של אמה, והעובדה כי היא ואמה רצו להמשיך לשהות בישראל, היא פנתה למשרד הפנים וזה "נתן אופציה שאקבל מעמד באם אתגייר. לפני כן ניסיתי לעשות גיור דתי עם א/5 ולא קיבלו כי היה צורך באזרחות. לאחר מכן ביקשו שאעשה גיור רפורמי שנוכל להתקדם עם האשרה". גם בראיון שנערך לעותרת ביום 24.12.25 ציינה העותרת כי הופנתה לגיור על ידי עורך דינה כחלק מייעוץ משפטי. בנוסף הצביעו המשיבים על כך שהעותרת חזרה לקהילה בנתניה בקיץ 2025, רק לאחר הגשת כתב התשובה במסגרת העתירה הראשונה, זאת על מנת "לייצר" ראיות באשר להשתייכותה לקהילה יהודית מוכרת. מכאן, כי מטרת הגיור של העותרת אינו מתיישב עם עקרונות חוק השבות, הגיור אינו כנה, ובדין לא הכירו בו המשיבים לצורך קבלת מעמד.

דיון והכרעה

27. בתחילת הדברים אציין כי פסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, לא קוים כנדרש. כאמור, בפסק הדין נקבע כי עניינה של העותרת יחזור לרשות לקיום הבירור הפרטני בהתאם להוראות סעיפים 5 ו-6 למסמך ההנחיות. הרשות לא קיימה בירור פרטני אלא ערכה תשאול נוסף, בו שאלה את העותרת שאלות שונות (יצוין, כי מטופס עריכת הריאיון עולה כי לעותרת הוצג שהשאלות שיעלו בראיון נועדו לבחון את "כנות הקשר בין שניכם כנדרש וכנטען", כשכלל לא היה מדובר בבחינת כנות קשר כי אם בבחינת כנות הגיור. גם השאלות הראשונות כוונו לקשר שלה עם מר הררי, ההליך המדורג, והפרידה ממר הררי), אך לא פעלה כנדרש במפורש במסמך ההנחיות ולא הציגה בפני העותרת את הנסיבות המעלות את החשש לניצול לרעה של אפשרות הגיור למטרת קבלת מעמד בישראל.

28. ויודגש. מדובר בהוראה מיוחדת שאינה קיימת במסמכי הנחיה ונהלים העוסקים בבירור זכאות לקבלת מעמד בישראל מטעמים אחרים. במקרים רבים אחרים, הרשות עורכת תשאול, בוחנת מסמכים, ומבצעת בדיקות שונות, ועל יסוד כל אלו היא מגיעה למסקנות באשר לזכאותו של המבקש. לאחר שהגיעה הרשות למסקנה כי אין להיעתר לבקשה לקבלת המעמד, היא אינה מחוייבת להציג את הנסיבות שהביאו אותה למסקנותיה בפני המבקש ולאפשר לו להתייחס אליהן ולנסות לשכנע כי מסקנותיה אינן נכונות. כך הוא, למשל, בנוהל אחמ"ש; בנוהל 5.2.0009 – נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין; בנוהל 5.2.0033 – נוהל הטיפול בבקשות למעמד בישראל להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי; ועוד. לעומת זאת, במסמך ההנחיות דנן, העוסק בבקשות למתן מעמד עולה על סמך גיור פרטי שנערך בישראל, בטרם תינתן החלטה של הרשות לדחות בקשה לקבלת מעמד בשל חשש לניצול לרעה של הליך הגיור, אם על יסוד המסמכים שהוגשו והמידע שעמד בפני הרשות ואם על יסוד התשאול שערכה, היא מחויבת, על פי נהליה שלה (סעיף 6 למסמך ההנחיות), להציג בפני המבקש את הנסיבות שהעלו את החשש בעניינו ולתת לו הזדמנות להתייחס אליהן ולטעון את טענותיו בעניין בטרם תתקבל החלטה סופית (ראו: עת"מ (י-ם) 13668-02-25 סולימנובה נ' משרד הפנים (24.06.25)). זאת לא נעשה במקרה דנן. כאמור, הרשות ביצעה תשאול נוסף לעותרת אך לא העמידה אותה בפני הנסיבות המעלות את החשש לניצול לרעה של ההליך.

29. ב"כ המשיבה טענה בדיון כי הטענות היו ידועות לעותרת מתוך תשובת המשיבה לעתירה הראשונה וכי העותרת לוותה על ידי עורכת דינה לתשאול והיא, כמו גם העותרת בעצמה, יכלו להעלות בעצמן את טענותיהן ביחס לאותן חששות עליהם ידעו מתוך העתירה הראשונה. איני סבור כדי די בכך. מדובר במעמד מלחיץ וקשה מטבעו למבקש המעמד, בפרט כשמדובר באנשים חסרי מעמד בישראל, ואין לצפות מהמבקש לפעול באופן אקטיבי מעבר למתן מענה לשאלות שהוא נשאל על ידי המתשאל. לא בכדי נקבע במסמך ההנחיות כי על הרשות מוטלת החובה להעמיד את המבקש בפני הנסיבות המעלות אצלה את החשש לשימוש לרעה בהליך הגיור ולבקש את תשובתו. גם מהימנים עלי דברי ב"כ העותרת כי בא כוח המתלווה לתשאול נדרש שלא להתערב, והתערבותו עלולה לפגוע במתושאל.

30. לכן, ככל שהעותרת הייתה עומדת על קיום פסק הדין בעתירה הראשונה ועומדת על החזרת הדיון לרשות לצורך קיום הוראות סעיפים 5 ו-6 למסמך ההנחיות כלשונן, היה מקום להורות כן. ואולם, מאחר ובמסגרת כתב העתירה התייחסה ב"כ העותרת לעובדות ולנסיבות שהובילו את המשיבה למסקנה בדבר ניצול לרעה של הליך הגיור לקבלת מעמד בישראל, הסכימה ב"כ העותרת, בהגינותה, כי הדיון בהחלטת הרשות לגופה ייעשה במסגרת עתירה זו, מבלי שהעניין יושב פעם נוספת לרשות למתן החלטה. משכך, בדיון שהתקיים ביום 16.04.26 טענו הצדדים לגופו של עניין בהמשך לטענותיהם בעניין זה בכתבי הטענות שהוגשו על ידם.

5129371031. 051293710 בהקשר זה יש אפוא לקוות כי מכאן ולהבא הרשות תקפיד לפעול בהתאם למסמך ההנחיות בכל מקרה בו מתעורר אצלה חשש לניצול לרעה של הליך הגיור לקבלת מעמד בישראל.

054678313

ומכאן לגופו של עניין.

32. סעיף 1 לחוק השבות מעגן את הקביעה היסודית לפיה כל יהודי זכאי לעלות לישראל. קביעה שהיא מיסודותיה של מדינת ישראל ומבטאת את אחד מייעודיה המרכזיים (ראו: בג"ץ 265/87 ברספורד נ' משרד הפנים, פ"ד מג(4) 793 (1989); בג"ץ 3648/97 סטקמה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728 (1999); בג"ץ 11013/05 דהן נ' שר הפנים (1.03.21)). בהתאם לחוק, העלייה תהיה על פי אשרת עולה (סעיפים 2 ו-3 לחוק).

33. סעיף 4ב' לחוק השבות קובע כי "יהודי" לעניין חוק זה הוא "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". בהמשך נקבע, כי החוק חל, הן על מי שהתגייר לאחר כניסתו לישראל והן על מי שהתגייר קודם כניסתו לישראל (בג"ץ 2597/99 רודריגז-טושביים נ' שר הפנים, פ"ד נח(5) 412 (2004)). ואולם, גיור של מי שהתגייר לאחר כניסתו לישראל, יוכר לעניין חוק זה, רק כאשר הגיור נעשה במהלך שהייתו של המתגייר בישראל כדין מכוח אשרה (בג"ץ 7625/06 רגצו'בה נ' משרד הפנים (31.03.16); בג"ץ 805/19 סנטוס רמוס נ' רשות האוכלוסין (18.04.19)).

34. בבג"ץ 7625/06 בעניין רגצ'ובה נקבע, כי הממשלה אינה מוסמכת לקבוע, מכוח סמכותה השיורית, כי רק גיור הנערך במסגרת מערך הגיור הממלכתי יוכר לפי חוק השבות, שכן פרשנות תכליתית של הדיבור "שנתגייר" בסעיף 4ב לחוק השבות מעלה כי פירושו הוא מי שעבר גיור בקהילה יהודית מוכרת בהתאם לאמות המידה המקובלות בה" (וראו: בג"ץ 805/19 בעניין סנטוס רמוס; ‏‏בג"ץ 9067/18 מרקריאן נ' רשות האוכלוסין וההגירה (20.03.19)). בהמשך לכך נקבע בבג"ץ 11013/05 בעניין דהן, כי התנועה הרפורמית, היא התנועה שבמסגרתה התגיירה העותרת שבפני, הינה קהילה יהודית מוכרת, ועל כן מי שהתגייר בישראל בהתאם לכלליה של קהילה זו, כשהוא שוהה בישראל כדין (זאת על מנת למנוע ניצול לרעה של הזכות לקבלת מעמד), יוכר כזכאי למעמד עולה לפי חוק השבות.

35. ואולם, אף אם קיימת הכרעה של סמכות מוכרת – היא בית הדין לגיור – בדבר גיורו של מבקש מעמד עולה מכוח חוק השבות, עדיין על המשיבה לבחון את כנות הגיור על רקע מכלול הנסיבות האופפות אותו. דווקא בשל ההכרה בגיורים פרטיים, המקימים חשש של ממש לניצול הליכי גיור לקבלת מעמד בלבד שלא מתוך רצון כן בגיור ובהצטרפות לעם היהודי, נאמר בבג"ץ 7625/06 בעניין רגצ'ובה, שהכיר בגיורים הפרטיים, כי "עם החשש מפני ניצול לרעה של חוק השבות ניתן להתמודד באמצעות הגברת הפיקוח והביקורת על מי שמבקש לממש את זכותו למעמד מכוח שבות, באופן שלא יוכר גיור שאינו כן".

36. לשם מימוש תפקידה וסמכותה, גיבשה המשיבה את מסמך ההנחיות, המתווה את אופן פעולת עובדי המשיבה בבוחנם בקשות לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות. תחילה, בשנת 2014, מדובר היה בתבחינים למתן מעמד עולה על סמך גיור שנערך בחו"ל, וביום 15.10.24 פורסם מסמך ההנחיות הנזכר ובו פורטו ההנחיות לבחינת בקשות למתן מעמד עולה על סמך גיור פרטי שנערך בישראל.

37. הדרישות המפורטות במסמך ההנחיות הן: שהגיור בוצע ב"קהילה יהודית מוכרת" (סעיף 1); בחינה האם המתגייר עבר הליך הכנה וקשר עם קהילה יהודית לפני הגיור, והוא מוסיף להשתייך לקהילה יהודית לאחר הגיור (סעיף 2); וצירוף רשימת מסמכים הנוגעים להליך הגיור (סעיף 3). סעיף 4 למסמך ההנחיות מפרט מספר נסיבות בהן יש לסרב את הבקשה לקבלת מעמד עולה על הסף. נסיבות אלה עניינן אופן שהות המבקש בישראל, תוך הבהרה, כי מבקש אשר שהה בישראל שלא כדין, בעת ההכנה לגיור או בעת הגיור עצמו, לא יזכה למעמד עולה.

38. סעיף 5 למסמך ההנחיות קובע, כי מי שעמד בתנאים המפורטים בסעיפים 3-1 למסמך ההנחיות ולא חל עליו סעיף 4, יראו אותו כיהודי לפי סעיף 4ב' לחוק השבות, ובלבד שלא מתקיימות "נסיבות המעלות חשש לניצול לרעה של אפשרות הגיור למטרת קבלת מעמד בישראל". נסיבות אלו פורטו בסעיף 6 במסגרת רשימה של שבע נסיבות, שאינה רשימה ממצה, אשר "בהתקיים אחת הנסיבות שלעיל, או נסיבות אחרות המעלות חשש לניצול לרעה של אפשרות הגיור" יש לקיים בירור פרטני של נסיבות המקרה, "במסגרתו תינתן למבקש הזדמנות לטעון טענותיו, להתייחס לנסיבות המעלות את החשש לניצול לרעה ולהוכיח כי על אף שככלל לא יוכר גיור כאשר מתקיימות נסיבות כמפורט לעיל, יש להכיר בגיורו לצורך חוק השבות". לאחר קיום אותו בירור פרטני תתקבל החלטה, במסגרתה "ניתן יהיה לאשר את הבקשה ולהעניק מעמד עולה, או ליתן מעמד זמני לצורך בחינה נוספת של הבקשה לאחר פרק זמן נוסף שיקבע בהחלטה, או לסרב לבקשה".

39. הנסיבות המפורטות בסעיף 6, ככאלה המעלות חשש לניצול לרעה של אפשרות הגיור למטרת קבלת מעמד בישראל, הן: כי המבקש שהה בעבר בישראל באופן בלתי חוקי תקופה ממושכת העולה על ששה חודשים: המבקש הגיש בעבר בקשה למעמד בישראל מטעם אחר אשר נדחתה; המבקש החזיק ברישיונות שהיה בישראל מכוח הליכים שונים, ובמהלך שהותו בישראל כדין פנה בביצוע הליך גיור פרטי; למבקש – אשר אינו זכאי לקבל מעמד בישראל מטעם אחר, בני משפחה קרובים בעלי מעמד בישראל שהם עצמם אינם מתגיירים; הגיור נעשה סמוך להגשת בקשה למעמד עולה כאשר רק אחד מבני המשפחה מתגייר והיתר מבקשים מעמד מכוחו; המבקש החזיק ברישיון לישיבת ביקור בישראל במהלך הליך הכנה לגיור, או שהחזיק ברישיון לישיבת ארעי בתקופה הפחותה משנה; ושהמבקש החזיק ברישיון שהייה בישראל במהלך הליך ההכנה לגיור או במועד הגיור עצמו, אולם במועד זה או בסמוך לו, לא המשיכו להתקיים בעניינו הנסיבות המצדיקות לכאורה הארכה של הרישיון.

40. במקרה זה שבפני, לא נטען לאי התקיימות הסעיף הראשון במסמך ההנחיות, שכן הוסכם שהעותרת התגיירה ב"קהילה יהודית מוכרת". במסגרת זו הוכר גם בכך שהיא עברה הליך הכנה וקשר עם קהילה יהודית לפני הגיור. מחלוקת נתגלעה בשאלה האם הוכח כי היא הוסיפה להשתייך לקהילה יהודית לאחר הגיור, ואולם אין מחלוקת כי אין מדובר בתנאי שהיה רלוונטי במועד בו העותרת התגיירה. באותו מועד, בשנת 2015, הגיור שערכה העותרת לא הוכר לצורך קבלת מעמד עולה לפי חוק השבות, והוא הוכר רק לצרכי המרשם. עבור הכרה זו לא היה תנאי של השתייכות לקהילה לאחר הגיור, לכן אין מקום לקבוע אי הכרה בגיור בשל אי התקיימות תנאי זה. עם זאת, ברי כי ניתן לעשות שימוש בנסיבה זו של השתייכות או אי השתייכות לקהילה יהודית לאחר הגיור כנסיבה אחת לבחינת כנות הגיור.

41. במקרה זה גם לא נטען כי יש לדחות את בקשת העותרת לקבלת מעמד על הסף בשל שהותה שלא כדין בעת ההכנה לגיור או בעת הגיור עצמו. אכן, המשיבה ציינה בהחלטותיה כי העותרת לא דיווחה למשיבה את דבר פרידתה מבן זוגה, אשר מחמת זוגיותו עמה זכתה לאשרת ישיבה בישראל. ברם, לא נטען, שבמועד ההכנה לגיור או הגיור עצמו שהתה העותרת בישראל שלא מכוח אשרה. כעולה מנימוקי ההחלטה, המשיבה ראתה בנסיבות בהן קיבלה, או המשיכה העותרת להחזיק, באשרת הישיבה, ככאלו המעוררות חשד באשר לכנות גיורה, אך היא לא טענה במפגיע, כי העותרת לא החזיקה אשרה, או שיש לראותה כמי שלא החזיקה אשרה, ולדחות את בקשתה מטעם זה בהתאם לסעיף 4 למסמך ההנחיות.

42. למעשה, עיקר הטענה של המשיבים היא כי מכלול הנסיבות, בכלל זה גם התנהלותה של העותרת וחוסר ניקיון כפיה שבא לידי ביטוי גם בשהייה בישראל שלא כדין במספר תקופות ובהעלמת מידע מהמשיבים, כמו גם העדר ראיות להשתייכות לקהילה יהודית מוכרת לאחר הגיור, והתקיימות חלק לא מבוטל מהנסיבות המפורטות בסעיף 6 למסמך ההנחיות, מלמדים על חוסר כנות הגיור.

43. בהקשר זה יצוין כי פסיקה עקבית קובעת כי זכותה ותפקידה של הרשות לבחון את כנות הגיור כדי למנוע שימוש לרעה בהליכי גיור לצורך קבלת מעמד בישראל (ראו: בג"ץ 6428/11 ולנסיה נ' משרד הפנים (24.04.13); בג"ץ 2154/12 ברוקס נ' שר הפנים (4.02.15)), ובהקשר זה מוטל על המבקש לקבל מעמד מכוח הגיור, לשכנע שמטרתו כנה וביסודו עמד הרצון להצטרף אל העם היהודי (בג"ץ 9201/10 קובאץ' נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (2.07.15); בג"ץ 9740/16 שקיל נינה נ' משרד הפנים רשות מנהל האוכלוסין (20.04.17)).

44. מקום בו עולה חשש לניצול לרעה של הליך הגיור, קיימת למדינה הסמכות שלא להכיר בגיור לצרכי קבלת מעמד מוכח חוק השבות (ראו: בג"ץ 2154/12 ברוקס נ' שר הפנים (4.02.15); בג"ץ 7625/06 בעניין רגצו'בה). בדומה לנאמר בבג"ץ 2597/99 בעניין רודריגז-טושביים, כי "מדינה אינה מעניקה את מפתח הכניסה אליה לכל אדם על פי רצונו הסובייקטיבי", כך אין המדינה מפקידה את מפתח הכניסה אליה בידי גופים פרטיים, גם מקום בו אלו התחייבו בפני רשויות המדינה כי הן יקפידו על מדיניות אחראית ושקולה למניעת ניצול לרעה של הליכי גיור. התחייבות זו של הגוף המגייר הוא תנאי הכרחי להכרה בגוף המגייר כמי שגיורים שנעשו על ידו יוכרו, בהתקיים יתר התנאים, אך אין בה כדי להסיר, והיא אינה יכולה להסיר, מהמדינה לפקח על האינטרס הכה חשוב של הקביעה מי יבוא בשעריה, ומי יקבל בה מעמד. אם לא תקפיד הרשות במילוי חובתה זו, היא למעשה תפקיר את שערי מדינת ישראל בידי גופים פרטיים, חלקם אחראים יותר וחלקם פחות, והתוצאה – אחריתה מי יישורנה.

45. המדינה אינה אך רשאית, אלא היא מחויבת, ומדובר באחת מחובותיה המוגברים, לקיים אמצעי בקרה ופיקוח ראויים והדוקים, כדי לשמור על שערי הכניסה למדינת ישראל ולוודא שמעמד לפי חוק השבות ניתן רק למי שאכן עמד במבחן אובייקטיבי של הצטרפות לעם היהודי. "רמת הפיקוח במסגרת זו חייבת להיות, מטבע הדברים, הדוקה יותר, ומידת הראיות הנדרשת צריכה להיות גבוהה יותר" (שם). מקום בו עולה חשש שהליך הגיור לא היה כן, רשאית המדינה שלא להכיר בגיור זה לצרכי חוק השבות. אי הקפדה שכזו עלולה בסופו של יום לפתוח את שערי המדינה לכל החפץ בכך, באופן שעלול להעמיד את היותה של המדינה מדינה יהודית, בסכנה. חובה זו לבירור כנות הגיור קיימת גם כאשר הליך הגיור נעשה בקהילה יהודית מוכרת, ולו משום שאין להניח "שקהילות ישראל מודעות לכך שמדינת ישראל 'בונה' עליהן שהן, בודקות את שאלת הניצול לרעה…." (בג"ץ 2597/99 בעניין רודריגז-טושביים).

46. כנות הגיור אינה נבחנת אך בשאלת הגיור עצמו, אלא בבחינה כוללת ותוך מתן משקל לנתונים אובייקטיביים האופפים את הליך הגיור (בג"ץ 7625/06 בעניין רגצו'בה) בהקשר זה הרשות רשאית לשקול שיקולים נוספים לצד בחינת ההשתייכות לקהילה יהודית מוכרת (ראו: בג"ץ 2154/12 בעניין ברוקס; בג"ץ 3994/12 אספחו נ' משרד הפנים (15.06.15); בג"ץ 2597/99 בעניין רודריגז-טושביים), כששאלת הניצול לרעה יכולה ותיבחן גם מנסיבות המאוחרות להליך הגיור.

47. מסמך ההנחיות לא נתקף במסגרת העתירה וכאמור הוא אינו חל על הגיור שעברה העותרת בשנת 2024. ואולם ה"תבחינים" שנקבעו במסמך ההנחיות, הן לצורך הוכחה כי מדובר בהליך גיור רציני ומשמעותי והן לצורך הוכחת כנות הגיור, נסמכים על ניסיון החיים המלמד שיש בהם כדי לעורר חשד באשר לכנות מבקש מעמד עולה מכוח גיור. בהיבט זה, "תבחינים" אלו יכולים לשמש לבחינת כנות הגיור גם בקשר לעותרת.

48. סעיף 2 למסמך ההנחיות מפרט את הדרך שבה יש לבחון את ההכנה והקשר עם קהילה יהודית לפני הגיור והשתייכות לקהילה יהודית לאחריו. בהקשר זה נאמר בסעיף 2ג' כי על המבקש להוכיח: "השתתפות פעילה, בדרך של התייצבות פיזית, בחיי קהילה יהודית בסמוך לאחר הגיור, בין בארץ בין בחו"ל, לתקופה של לפחות תשעה חודשים, ולכל הפחות 4 חודשים בכל קהילה ככל והמבקש השתייך ליותר מקהילה אחת". בהמשך מפורט כי התנאי של השתתפות פעילה בחיי קהילה יהודית במשך תקופה כוללת של תשעה חודשים ממועד הגיור, הוא תנאי הכרחי שאף אם היה לפני כן למבקש מעמד זמני שהוארך עד התקיימותו, לא תינתן החלטה טרם שיוכח.

49. כאמור, אין צורך לדון במסגרת זו בטענות בדבר הדרישה של המשיבים להוכחת השתייכות לקהילה יהודית לאחר הגיור שעה שמדובר בגיור שנערך בישראל. זאת, בשל כך שההחלטה שלא להכיר בגיור העותרת אינה בשל אי הוכחת השתייכות לקהילה יהודית לאחר הגיור, אלא בשל מסקנת המשיבים בדבר חוסר כנות הגיור, כשעניין ההשתייכות לקהילה לאחר הגיור היווה רק נסיבה אחת ממכלול הנסיבות שהובילו למסקנה האמורה. לאמור, אין מדובר בדרישה מהמתגייר להשתייך לקהילה, באופן שהוא יכול לומר שלא ידע על צורך שכזה ולכן לא פעל כך, או שבאותה עת שהתגייר לא הייתה דרישה שכזו. ההנחה שבבסיס ההנחיות היא כי מי שמתגייר – משתייך לקהילה שכזו, לאמור, מי שבחר להתגייר ולחיות כיהודי, יצטרף לקהילה החיה חייה כיהודים, ולכן כשאין השתייכות הדבר מעורר סימן שאלה. העיקר במקרה זה בעניין זה הוא העובדה שהעותרת עצמה טענה במפגיע כי השתייכה לקהילה שכזו לאחר הגיור, אלא שלא הביאה כל ראיות לכך, מה שמטיל ספק של ממש במהימנותה ובכנות הגיור, כדלהלן.

50. העותרת טענה כי המשיכה להגיע לקהילה המגיירת מספר חודשים לאחר הגיור, עד אשר אמה עזבה את העיר והיא עברה להתגורר עם בן זוגה במקום מרוחק יותר מהקהילה – בנהריה. שם, היא השתתפה בתפילות בבית הכנסת השכונתי. לאחר מכן, כאשר המשפחה עברה להתגורר בטבריה, לא הייתה קהילה רפורמית בקרבת מקום, ואולם כאשר עברו להתגורר בנתניה – שם קיימת קהילה רפורמית – החלו לפקוד את הקהילה עד אשר שוב נאלצו לעזוב את העיר. בשלב זה, כך טענה, נוכח ההתפתחות הטכנולוגית, היא יכולה הייתה להשתייך לקהילה גם מרחוק.

51. ברם, לכל אלו, חרף ההזדמנויות שניתנו לה, היא לא הביאה ראיות. לא להשתייכותה לקהילה המגיירת בתקופה שאחרי הגיור, ולא לתפילותיה בבית הכנסת השכונתי במקום מגוריה החדש.

52. כל שהגישה העותרת הוא מכתב מיום 13.06.23 של הרב ד"ר אדגר אלן נומן-פוצ'נה (נוף) המכהן כרב בקהילה בנתניה, ממנו עולה כי בשלושה חודשים שלפני כתיבת המכתב פנתה אליו העותרת בבקשה לערוך טקס ברית מילה לבנה הפעוט והוא נענה לבקשה. הוא הוסיף כי מאז טקס ברית המילה, במשך שלושה חודשים, העותרת הגיעה תדיר לתפילות בקבלת שבת ובחג. במכתב מיום 10.02.25 הוא הוסיף שהעותרת המשיכה להגיע לקהילה עד ליום 7.10.23 אז פרצה המלחמה. לאחר מכן הוא ראה אותה פעמים רבות בתפילות שנערכות באופן מקוון. בראיון השני שנערך לה לאחר פסק הדין בעתירה הראשונה, הצטיידה העותרת במכתב נוסף מהרב ד"ר אדגר נוף בה הוסיף כי מאז קיץ 2025 העותרת ומשפחתה חזרו לפקוד את הקהילה כל קבלת שבת וחג, כשהם נוסעים לשם כך בכל שבוע מנהריה לנתניה. בנוסף, העותרת חגגה "בת מצווה" בקהילה. הוא ציין כי מעולם לא היה לו ספק בכנות גיורה של העותרת ורצונה האמיתי להצטרף לעם היהודי. עוד צרפה העותרת שני מכתבים של אזרחים המתייחסים לתקופת שהותה במלון בטבריה ובה צוין כי העותרת "מברכת על הקידוש היין והחלה" בשולחן שבת ושומרת כשרות.

53. ראיות אלו, אינן מתייחסות כלל לכל שמונה השנים מאז גיורה. ביחס לתקופה זו, לא הרב ד"ר אדגר נוף ולא אף אחד אחר, לא יכול היה לומר דבר. מדובר בתקופה ארוכה ו"מכלל הן אתה שומע לאו". אם עלה בידי העותרת להביא ראיות בדבר השתייכותה לקהילה בפרק זמן קצר, היא בוודאי יכולה הייתה להביא ראיות לטענתה בדברי חייה היהודים בתקופה ארוכה של שמונה שנים שלאחר הגיור. משלא עלה בידה להביא ולא ראיה אחת, קשה להתעלם ממסקנת המשיבים כי הדבר נעוץ בכך כי במשך שמונה שנים העותרת לא נדרשה להליך הגיור לקבלת המעמד, ורק לאחר שהבינה כי זהו האפיק היחיד שנותר פתוח בפניה לקבלת המעמד היא חידשה את הקשר עם הקהילה על מנת שיהיו בידה ראיות.

54. המשיבים הצביעו על כך שהתנהלות העותרת מלמדת כי היא מבקשת להשתקע בישראל והיא פועלת לשם כך בכל דרך שתוכל, וגם הפנייה לאפיק הגיור נועדה אך לתכלית זו. העותרת נכנסה לישראל בשנת 2011 בהיותה כבת 17, במטרה להשתקע בישראל, כשהתלוותה לאמה בהליך איחוד משפחות. בחודש נובמבר 2012 נפטר האזרח הישראלי מכוחו שהו העותרת ואמה בישראל. העותרת לא דיווחה על כך כפי שהיה עליה לעשות והמתינה עוד כשבעה חודשים עד לחודש יוני 2013, אז פג תוקף האשרה שניתן לה במסגרת הליך האחמ"ש.

55. בשלב זה, לא פנתה העותרת לגיור מתוך רצון להצטרף לעם היהודי, כי אם לעורך דינה לקבלת ייעוץ משפטי כיצד תוכל להמשיך לשהות בישראל. הוא זה שיעץ לה, כמענה לשאלה בדבר האפשרויות לקבלת מעמד, לפנות להליך גיור. בהמשך לעצתו היא פנתה לאפיק זה, לא לפני שפנתה לאפיק ההומניטרי במסגרתו קיבלה אשרת שהייה מסוג א/5, כחודש לפני שהחלה בהליך הגיור. נטען – ויש רגליים לסברה זו בשים לב לסמיכות הזמנים, למכלול הנסיבות ובפרט לכך שכאמור העותרת הופנתה להליך הגיור על ידי עורך דינה – כי למעשה, לא הייתה לעותרת הצדקה של ממש לפנות להליך ההומניטרי בהעדר נימוק הומניטרי, והפנייה לאפיק זה הייתה אך כדי לקבל אשרה מסוג א/5 שיאפשר לה להתחיל בהליך הגיור בתנועה הרפורמית. ואכן, הבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים נדחתה, והעותרת, שהבינה כי דרך זו חסרת סיכוי, לא מיצתה אפשרות זאת עד תומה, אלא פנתה לאפיק אחר – הליך אחמ"ש. למעשה, בשלב זה היא זנחה את המשך הסדרת מעמדה במסלול חוק השבות. העותרת בחרה שלא לשנות את פרטי הדת והלאום במרשמי המשיבה והיא עודנה רשומה כנוצרייה קתולית. כאמור, היא פנתה בשנת 2015 לרישום פרטי הדת והלאום שלה במרשם האוכלוסין כיהודייה, אך הליך זה מעולם לא הושלם, וגם ההליך המשפטי בו החלה לצורך הרישום (ה"פ 29672-05-15), הופסק על ידה.

56. בחלוף מספר שנים, בחודש פברואר 2022, בן הזוג של העותרת הודיע לרשות על פרידתו מהעותרת, וכשהעותרת נקראת לרשות, היא לא שיתפה פעולה. עם פקיעת המעמד שהחזיקה מכוח הליך האחמ"ש, ביום 14.02.23, שבה העותרת לאפיק הגיור, אפיק "שהוקפא" לשמונה שנים, כל עוד לא היה בו צורך, שכן העותרת החזיקה באשרת שהייה במסגרת הליך אחר. ראייה לכך שהעותרת "אחזה" בהליך הגיור רק לתכלית של קבלת מעמד ולא מתוך רצון אמיתי להתגייר, מצאו המשיבים, בצדק, בעובדה שבכל שמונה השנים בהן לא היה לעותרת צורך בגיור לצורך קבלת מעמד בישראל, היא לא הייתה בקשר כלשהו עם הקהילה שגיירה אותה. כאמור, לא עלה בידה להביא ולו בדל ראיה לקשר עם הקהילה בכל התקופה של שמונה השנים בהם "אחזה" העותרת במעמד באמצעות אפיק אחר. רק לאחר שהאפיק של איחוד משפחות נחסם בפניה בשל פרידתה של העותרת מבן הזוג, ובצירוף מקרים נדיר, מיד בסמוך לפקיעת האשרה, חידשה העותרת את הקשר עם הקהילה המגיירת והחלה "לייצר" ראיות שיש בהן לתמוך בכנות הגיור. כך, היא ערכה ברית מילה בקהילה, וחידשה את הקשר עם הקהילה, תחילה בזום, ולאחר שהיא הבינה כי קשר שכזה אינו יכול להועיל לה להוכחת כנות הגיור בהתאם לנהלי המשיבים, היא החלה להגיע לקהילה באופן פיסי. לשם כך היא נסעה, לטענתה, מדי שבת, מנהריה לנתניה. זאת, כשבמשך שמונה שנים בהן היא לא נדרשה לקשר זה לצורך קבלת מעמד בישראל, היא לא נסעה לקהילה ולו פעם אחת.

57. בנוסף לכל זה עומדת הצהרתה של העותרת עצמה בתשאול שנערך לה ביום 6.02.24. שם, סיפרה העותרת כי בעקבות רצונה ורצון אמה להמשיך ולשהות בישראל לאחר פטירת בן הזוג של האם, היא פנתה למשרד הפנים ושם "משרד הפנים נתן אופציה שאקבל מעמד באם אתגייר. לפני כן ניסיתי לעשות גיור דתי עם א/5 ולא קיבלו כי היה צורך באזרחות. לאחר מכן ביקשו שאעשה גיור רפורמי שנוכל להתקדם עם האשרה". כך הבינה כי הליך גיור הוא אופציה להסדרת מעמד בישראל. גם בראיון שהתקיים ביום 24.12.25 בעקבות פסק הדין בעתירה הראשונה, השיבה העותרת לשאלה "מי הפנה אותך לרב המכין לגיור" כי היה זה עורך הדין שלה ושל אמה. מדבריה של העותרת עצמה עולה אפוא, שמטרת הליך הגיור שעברה אינה עולה בקנה אחד עם חוק השבות ותכליותיו.

58. לעומת זאת, כיום העותרת טוענת שהסיבה בגינה לא הגישה עתירה להכרה בגיורה עד עתה הייתה העובדה שהייתה בהליכי זוגיות עם בעלה דאז, והובהר לה כפי שהובהר לכל מועמדי הגיור שלא החזיקו באזרחות ישראלית, כי הגיור לא מקנה מעמד בישראל ואין אפשרות להבטיח קבלת מעמד בשל הגיור בעתיד. מכאן, נטען, לא ניתן לומר כי שעה שהעותרת החלה את לימודיה לקראת הגיור, לפני יותר מעשור, היא עשתה זאת "להבטיח" שהיא תקבל מעמד לו תסורב בקשתה ההומניטארית שהייתה אז תלויה ועומדת או אם יתפרק בעתיד הקשר הזוגי שלה עם בן זוגה. דא עקא, שכאמור כך בדיוק הסבירה היא עצמה את החלתה בהליך הגיור בראיונות שנערכו לה.

59. בצדק אפוא, הסיקה המשיבה כי אין מדובר בגיור כן. בוודאי, לא ניתן לומר שמדובר במסקנה המצדיקה התערבות בה. יש לזכור, כי בית המשפט אינו שם עצמו בנהלי הרשות. לא שיקול דעתו הוא הקובע האם הוכח חוסר כנות בגיור. שיקול הדעת בעניין זה נמסר על ידי המחוקק לרשות, וכל עוד לא נמצא פגם מהפגמים המוכרים במשפט המנהלי, לא יתערב בית המשפט בשיקול דעתה של הרשות, ולא ימיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו.

60. העותרת מבקשת כי יוענק לה מעמד אך ורק על יסוד הצהרותיה הסובייקטיביות, לפיהן היא מקיימת בביתה אורח חיים יהודי מאז גיורה. דא עקא, כי דרישת המשיבים להצגת ראיות אובייקטיביות, חיצוניות, שיש בהן כדי לתמוך בטענות בדבר קיום אורח חיים יהודי, ואי הסתפקות בהצהרותיו העצמיות של מבקש ההכרה, הינה דרישה סבירה, מידתית ומתבקשת בנסיבות העניין. יתרה מכך, קביעה חלופית שלפיה ניתן להסתפק בהצהרות הנוגעות להתנהלותו של מבקש ההכרה בדל"ת אמותיו, בין כתלי ביתו, אינה עומדת במבחני הסבירות, ויש בה כדי לרוקן מתוכן את מנגנוני הבקרה, להפקיר את שערי המדינה, ולאפשר קבלת מעמד עולה על יסוד אמירות בעלמא.

61. המשיבה הסיקה, על יסוד הצטברות הנסיבות המפורטות לעיל, כי קיים חשש ממשי לניצול לרעה של הליך הגיור על ידי העותרת, ובהתאם דחתה את בקשתה לקבלת מעמד. החלטה זו נסמכת על תשתית של ראיות מנהליות בעלות משקל, ומשכך אין יסוד לקבוע כי היא חורגת ממתחם הסבירות. נהפוך הוא, מכלול הנתונים וההליכים בהם נקטה העותרת, בצירופם המצטבר, מקימים בסיס איתן להערכת המשיבים בדבר שימוש לרעה במנגנונים שהותוו על ידי המחוקק לצורכי הגירה והסדרת מעמד בישראל.

62. עוד קבעה המשיבה כי התנהלות העותרת מלמדת כי לא זיקה כנה ליהדות היא שעמדה ביסוד פעולותיה, אלא רצון להשיג מעמד בישראל. בהקשר זה הודגש, כי כל עוד לא נדרשה העותרת להכרה ביהדותה לצורך השתקעותה בישראל, שעה שהחזיקה באשרה מכוח קשר זוגי עם אזרח ישראלי, לא מצאה כל קושי בכך שאינה רשומה כיהודייה במרשם. מסקנות אלו מעוגנות היטב בחומר הראיות, הינן סבירות במובהק, ואינן מקימות עילה להתערבות שיפוטית.

63. למעלה מן הצורך יצוין, כי העותרת שהתה בישראל שלא כדין במספר תקופות מצטברות ומשמעותיות: למעלה מחודשיים, מיום 13.06.2013 ועד ליום 20.08.2013; תקופה נוספת של כשנה וחצי בין השנים 2015–2017; וכן תקופה נוספת של כשנתיים עובר להגשת העתירה. זאת ועוד, העותרת שהתה בישראל מכוח הליך אחמ"ש במשך פרק זמן של כשנה, תוך שהסתירה כי הקשר הזוגי אשר היווה את הבסיס לאותו הליך, חדל להתקיים. אף אם יינתן משקל להסבריה של העותרת ביחס לתקופות השהייה הבלתי חוקית, באופן שיש בו כדי למתן את חומרת ההפרה, כך שלא יהא בה כשלעצמה כדי לבסס חוסר ניקיון כפיים ברף המצדיק דחיית העתירה על אתר, הרי שמכלול נסיבות אלה מצטרף ומחזק את מסקנת המשיבה בדבר היעדר כנות בהליך הגיור. בהקשר זה, יש בהתנהלותה הכוללת של העותרת כדי ללמד כי פעולותיה, לרבות הליך הגיור, כוונו בעיקרן להשגת מעמד והשתקעות בישראל, ולא לביטוי של הצטרפות כנה ואמיתית לעם היהודי.

בשים לב לכל האמור, אין הצדקה להתערבות בהחלטת המשיבה העומדת על אדנים חזקים ומבוססים, והעתירה נדחית.

נוכח העובדה כי העתירה הראשונה לא נדחתה והושבה למשיבים להשלמת ההליך כפי שנקבע במסמך ההנחיות, וכאמור, המשיבים לא פעלו בהתאם לפסק הדין ולאמור במסמך ההנחיות, הגם שבסופו של יום העתירה נדחתה, איני עושה צו להוצאות.

העותרת תעזוב את ישראל עד ליום 20.05.26.

ניתן היום, ג' אייר תשפ"ו, 20 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה