העותרת באמצעות עו"ד אסף וייצן ועו"ד עדי גרינפלד ואח'

המשיבה באמצעות עו"ד מלאכי פש ואח', פרקליטות מחוז ירושלים – אזרחי

חקיקה שאוזכרה:

חוק השבות, תש"י-1950

חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, תשע"ט-2019

פסק דין

העותרת אשר אין חולק על יהדותה ואשר כל בני משפחתה מתגוררים בארץ פנתה עם בקשה לקבל מעמד בישראל מכוח חוק השבות. עוד בשנת 2016 סורבו פניותיה לנוכח עברה הפלילי. על החלטה נוספת שניתנה בשנת 2024 הוגשה עתירה קודמת. עתירה זו התקבלה על ידי חברי כב' השופט א' רון שהשיב את העניין לבחינה נוספת של המשיבה.

גם בהחלטה הנוספת והאחרונה אשר ניתנה ביום 4.9.25, לא חל שינוי בעמדת המשיבה. בעוד בהחלטה משנת 2024 לא נקבע מועד בו תוכל העותרת לשוב ולפנות אל המשיבה, כעת נקבע כי תוכל לעשות כן רק בשנת 2035, כלומר בעוד כעשר שנים מהיום וכ- 25 שנים לאחר שסיימה כבר לרצות את עונשה.

בהחלטה אחרונה זו עוסקת העתירה שבפניי;

1. העותרת, אנסטסיה איוונובה, ילידת רוסיה 1983, רווקה, יהודייה וזכאית שבות (בת לאם יהודייה). העותרת נכנסה לישראל לראשונה בשנת 2003 לימים ספורים באשרת תייר.

2. בדצמבר 2005 ניתן פסק דין המרשיע את העותרת בגין גניבה וניסיון לרצח, במסגרת אירוע שהתרחש ביום 18.2.05 כשהעותרת הייתה בת 22. ביום ביצוע העבירה, העותרת נפגשה בדירה ברוסיה עם המנוח ועם אדם נוסף שנאשם בהמשך בשל האירוע. במהלך המפגש השלושה שתו אלכוהול והתפתח סכסוך בין העותרת לבין המנוח על רקע עוינות קודמת. המנוח תקף את העותרת והנאשם הנוסף הכה את המנוח בראשו באמצעות בקבוק ריק על מנת לעצור את הסכסוך. המנוח נפל ופגע באבן המונחת ליד דלת כניסה למטבח. העותרת והנאשם הנוסף קשרו את ידי המנוח מאחורי הגב ואטמו את פיו בסרט דבק. לאחר שהנאשם הנוסף יצא מהחדר, העותרת נטלה סכין, התיישבה על רגלי המנוח ודקרה אותו 11 פעמים באזור הגב, עד שהיא סברה שהמנוח מת. על מנת להסתיר עקבות, הנאשם הנוסף עטף את ראשו של המנוח באמצעות שקית ניילון וסרט דבק. המנוח נפטר לבסוף מחנק כתוצאה מקשירת השקית לראשו. לאחר האירוע, העותרת והנאשם הנוסף ניסו להסתיר את עקבות הרצח על ידי החבאת הגופה במרתף בבניין סמוך. ביום 19.2.05 העותרת שבה לדירה, גנבה את מכשיר הטלפון שהיה שייך למנוח ולאחר מכן נפטרה ממנו.

3. בפסק הדין שניתן בקשר למעשים אלו – צוין שהעותרת העידה תחילה שהנאשם הנוסף דקר אף הוא את המנוח, אך בהמשך חזרה בה מעדות זו. בעדות נוספת, העותרת העידה שהיא ביצעה את הדקירות לבד. היא טענה שהעידה בעבר אחרת מתוך פחד מאחריות פלילית. לפי פסק הדין, העותרת פעלה מתוך כוונה להרוג את המנוח בעקביות ובמודעות, והיא חזתה את אפשרות גרימת המוות למנוח עקב מעשיה. נקבע שהיא הייתה מסוגלת להעריך באופן ביקורתי את מעשיה ולהבין את תוצאותיהם, וביצעה את מעשיה אף שהייתה לה הזדמנות אמיתית לשנות את דעתה בעת שהמנוח לא היווה עבורה סכנה (ר' לעיל קשירת ידיו). עם זאת, בית המשפט קבע שלא קיים קשר סיבתי ישיר בין מעשיה לבין מות המנוח ולכן היא הורשעה רק בניסיון לרצח ולא ברצח. נקבע שלא קיימות נסיבות מחמירות ואף צוינה חרטה כנה כנסיבה מקלה. נלקחו בחשבון אף החרטה הכנה של העותרת במעשיה, גילה הצעיר, מאפיינים חיוביים ממקום המגורים, הלימודים והעבודה ומצב בריאותה של העותרת הסובלת מיתר לחץ דם, דלקת לבלב כרונית ודלקת כיס המרה הכרונית. נקבע שהעותרת ביצעה פשע חמור במיוחד עם "סכנה ציבורית במידה גבוהה", המצדיק עונש מאסר. בית המשפט הטיל על העותרת עונש מאסר כולל של שש שנים ושלושה חודשים (בגין ניסיון רצח וגניבה) בניכוי תקופת המעצר שנמשכה שמונה חודשים. העותרת סיימה לרצות את מאסרה בשנת 2010.

4. בשנת 2016 עלו הורי העותרת לישראל יחד עם אחיה ואחותה מכוח יהדות האם. בקשת העותרת לקבלת מעמד עולה נדחתה בשל עברה הפלילי, והיא נכנסה לישראל יחד עם משפחתה רק באשרת תייר. בני משפחתה הגרעינית של העותרת, לרבות אמה (בת 74 הסובלת מבעיות רפואיות כמו דמנציה) ובני משפחתה המורחבת, מתגוררים בכרמיאל ומחזיקים באזרחות ישראלית. מאז 2016, העותרת נכנסה לישראל באשרת תייר ושהתה בה תקופות שונות כדין, כשהיא מאריכה את רישיון הישיבה מעת לעת או שבה למדינת מוצאה עם פקיעת הרישיון.

5. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916העותרת הגישה מספר בקשות קודמות להסדרת מעמדה כעולה, אך כולן סורבו מחמת עברה הפלילי. כך ב-21.7.2016 העותרת הגישה את בקשתה הראשונה. היא התבקשה להשלים מסמכים, כולל חומר על עברה הפלילי, אך לא עשתה זאת וזנחה את הבקשה. ב-15.9.2016 הגישה בקשה נוספת לנתיב בסנקט פטרסבורג בצירוף מסמכים על עברה הפלילי, אך הבקשה סורבה בשל העבר הפלילי. נאמר לעותרת כי היא יכולה להגיש בקשה לשינוי מעמד מתיירת לעולה גם בישראל. ב-21.12.2016 העותרת הגישה בקשה נוספת בארץ שסורבה אף היא מטעם זה. החלטות אלו משנת 2016 לא הוצגו, וככל הנראה נמסרו בעל פה. לפיכך לא ניתן לבחון מה פורט בהן והאם צוין מועד עתידי בו תוכל העותרת לשוב ולפנות.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

6. ב-25.10.2022 נכנסה העותרת שוב לישראל באשרת תייר מסוג ב/2. ב-20.12.2022 העותרת נכחה בלשכת המשיב והופנתה למרכז הקליטה במסגרת פרויקט קליטת עולים בעקבות המלחמה. ב-26.2.2023 העותרת הגישה בקשה נוספת לנתיב לשינוי מעמדה. בהמשך לכך נמסרה למשיב התייחסות מנתיב שציינה כי העותרת זכאית למעמד מכוח יהדות אמה, אך בקשותיה סורבו בעבר פעמיים עקב עבר פלילי שיוחס לה בגין רצח בכוונה תחילה.

7. ביום 22.5.2023 הגישה העותרת, בייצוג עו"ד, בקשה נוספת להסדרת מעמדה. בבקשה צוין שבני משפחתה הגרעינית והמורחבת של העותרת שוהים בישראל ומחזיקים באזרחות ישראלית, והעותרת לא ביצעה כל עבירה נוספת בעבר ולאחר שחרורה ממאסר. נטען שהעותרת הסגירה את עצמה מיוזמתה למשטרה ושיתפה פעולה באופן מלא בחקירות ובשחזור האירוע, הודתה בביצוע העבירות והביעה חרטה על מעשיה במהלך ההליך הפלילי. נטען שבית המשפט התייחס לנסיבות מקלות, הכוללות השפעה כבדה של אלכוהול שלטענתה פגעה במודעותה למעשיה, ותקיפה של המנוח כלפיה שקדמה לביצוע העבירה. לבקשה צורפו מסמכים להוכחת זכאות העותרת לקבלת מעמד מכוח שבות, תעודת שחרור מבית הסוהר ואישור בדבר רישום פלילי.

8. בהמשך להגשת הבקשה, נערך לעותרת ביום – 6.11.2023 ריאיון לגבי עברה הפלילי. בראיון עלה שמבין בני משפחתה של העותרת רק אחיינית אחת נמצאת ברוסיה, והעותרת מחזיקה ברוסיה בדירה סגורה ללא שימוש. במהלך הריאיון העותרת התייחסה להליך הפלילי בו הורשעה. העותרת טענה שהיא נכנסה לחדר אחר לאחר שהיא והנאשם הנוסף קשרו את המנוח, וכשהיא שבה למקום, הנאשם הנוסף ישב על הרגליים של המנוח והחזיק סכין. העותרת טענה שהיא דקרה את המנוח פעמיים או שלוש בהנחיית הנאשם הנוסף. העותרת טענה שהיא נחקרה בעקבות האירוע והודתה ברצח, לאחר שהמשטרה צלצלה בדלתה וביקשה ממנה להגיע לתחנת המשטרה. ב-12.12.2023 הגישה העותרת תוספת טיעון שכללה מכתבי המלצה מבני משפחתה ומגורמים בקהילה (רדיו כרמיאל), המפרטים את התנדבותה מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל".

9. הועתק מנבוביום 12.12.2024 התקבלה החלטה הדוחה את הבקשה. בהחלטה צוין שהעותרת בעלת עבר פלילי והורשעה בגין עבירה מהרף הגבוה – ניסיון רצח, גרימת מוות לאדם וגניבה. צוין שעמדו בפני שר הפנים כלל הנתונים, ונמנו פסק הדין, חומרת העבירה, אופי והשתלשלות העבירה כפי שהוצגו בפסק הדין, טענות העותרת בדבר נסיבות האירוע, קיצור עונש מאסרה בפועל ל-4.5 שנים והמרת שנתיים למאסר על תנאי. נקבע שהעותרת עלולה לשקף סכנה לשלום הציבור והיא באה בגדר הסייג לחוק השבות לנוכח העבר הפלילי. העותרת התבקשה לצאת מישראל בתוך 30 יום.

10. בעקבות אותה החלטה, הוגשה העתירה הקודמת ביום 4.2.2025. העתירה סומנה עת"מ 9219-02-25 ונדונה בפני כב' השופט א' רון. במסגרתה נטען, בין היתר, כי ההחלטה שגויה עובדתית ביחס לעבירה שבה הורשעה העותרת (רצח לעומת ניסיון רצח), וכי לא נקבעה תקופה לאחריה תוכל העותרת להגיש בקשה חדשה, בניגוד לנוהג במקרים דומים של זכאי שבות בעלי עבר פלילי. לעתירה צורפו מכתבי תמיכה רבים המעידים על השתלבותה ותרומתה לקהילה. בית המשפט נעתר באותו הליך לבקשה לצו ביניים אשר אסר נקיטת הליכי אכיפה כנגד העותרת. פסה"ד באותה עתירה ניתן ביום 20.3.2025. בית המשפט קבע כי באופן כללי, קשה להתערב בהחלטת שר הפנים לפיה נשקפת מסוכנות מהעותרת עקב עבירה חמורה. עם זאת, בית המשפט דרש השלמה של ההליך מצד המשיב בשל שתי נקודות מהותיות; האחת, אפשרות לטעות בהצגת העבירה בפני שר הפנים כרצח במקום ניסיון רצח. בית המשפט ציין, עם זאת, כי נראה שמדובר בטעות סופר וכי בנסיבות המקרה לא קיים גם שוני מהותי. העותרת הניחה שהמנוח כבר אינו בחיים ולכן לא המשיכה לפגוע בו וכך "למזלה" נגרם מותו ע"י השותף לעבירה ולא על ידה. התבקש להסיר ספק בנקודה זו. הנקודה השנייה הייתה עמדת בית המשפט כי אין מקום להותיר את העותרת בחוסר ודאות לגבי עתידה. נקבע שעל המשיב להתייחס לנקודות מהותיות שצוינו בפסיקת בית המשפט העליון, וכי לעותרת, השוהה בישראל תקופה משמעותית, מגיעה ודאות (גם אם יחסית) לגבי פרק הזמן שבו תידרש להישאר במעמדה הנוכחי עד למועד שבו יישקל עניינה מחדש .לפיכך, הוחזר הנושא למשיב, אשר נדרש להוציא החלטה חדשה, שלמה, מדויקת ומנומקת תוך 60 יום. בהחלטה זו, רשאי היה השר לחזור על החלטתו המקורית (אך עם קביעת פרק זמן לדיון מחודש) או לשנות אותה, ככל שיסבור לנכון. נקבע שהמשיב נדרש להתייחס לכך שטיב העבירה בה העותרת הורשעה היה ידוע למשיב ולשר הפנים ולשיקולים שהוגדרו כמהותיים בבר"מ 7762/23 פלונית נ' רשות האוכלוסין (14.8.24).

11. ההחלטה לא ניתנה במועד (בין השאר שר הפנים התפטר אז) ובעניין זה התקיימו עוד הליכים נוספים אשר אינם נדרשים לענייננו. לבסוף ניתנה ההחלטה רק ביום 4.9.25 וכך נאמר בה:

1. הריני להודיעך כי בקשת מרשתך לקבלת מעמד עולה בישראל מכוח חוק השבות, אשר העלתה את שאלת החלתו של הסייג של עבר פלילי הקבוע בסעיף (2)(ב)(3) לחוק השבות, הועברה בשנית לעיון ובחינת שר הפנים.
2. מבחינת הבקשה ומכלול הנתונים עולה כי מרשתך הינה בעלת עבר פלילי בארץ המוצא וכי בשנת 2005 הורשעה בשל עבירה מהרף הגבוה – ניסיון רצח, גרימת מוות לאדם וגניבה, בגין עבירה זו הושת על מרשתך עונש מאסר בפועל למשך 6 שנים ושלושה חודשים.
3. כלל הנתונים בבקשה הועברו לבחינת שר הפנים, לרבות טענות מרשתך בדבר נסיבות האירוע, נסיבותיה האישיות של מרשתך, השתלבותה הנטענת בישראל, הימצאות משפחתה בישראל, וכן קיצור עונש מאסר בפועל למשך 4.5 שנים והמרת שנתיים למאסר על תנאי.
4. מנגד הוצגו בפני שר הפנים עיקרי פס"ד, חומרת העבירה, אופי והשתלשלות העבירה כפי שהוצגו בגז"ד וחלוף הזמן הקצר בייחס לעבירה החמורה בגינה הורשעה.
5. לאחר בחינת הבקשה ומכלול הנתונים, החליט שר הפנים כי:

'לאחר בחינת כלל הנתונים שהועברו אליי לרבות המידע לפיו הנדון הורשעה בשנת 2005 בעבירת ניסיון רצח וגניבה ובפעולה מכוונת, בגינה נידונה לתקופת מאסר בפועל למשך 6 שנים ושוחררה לאחר קיצור תקופת מאסר בשנת 2010. תוך שקילת מכלול הנסיבות, לרבות הימצאות משפחתה בישראל ומנגד חומרת העבירה בגינה הורשעה, החלטתי הינה לדחות בשלב זה את בקשתה למעמד עולה בהתקיים הסייג הקבוע בחוק השבות שעניינו בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור ולדרוש את יציאתה מהארץ ולהכלילה בגדר "סייג לחוק השבות" וזאת למשך 25 שנים מיום שחרורה ממאסר, ועשר שנים מהיום, קרי, עד לשנת 2035. בתום תקופה זו, יתאפשר למבקשת להגיש בקשה חדשה אשר תיבחן בהתאם לכלל הנסיבות'.

6. מן האמור לעיל, ובהתאם להחלטת השר המפורטת לעיל, הרי שדין בקשת מרשתך לקבלת מעמד עולה להידחות.
7. בשל האמור, עלייך לצאת את ישראל תוך 30 ימים מקבלת מכתב זה.

עיקרי טענות העותרת:

8. לטענת העותרת, סעיף ג.9.ד. ל"נוהל הטיפול בבקשה לשינוי מעמד מתייר ל'עולה' בישראל לזכאי שבות" מונה רשימה לא סגורה של שיקולים העשויים להשפיע על החלטות בבקשות למעמד מכוח שבות של מבקש בעל עבר פלילי. נטען שההחלטה לא התחשבה בכלל השיקולים הרלוונטיים, הכוללים הן שיקולים המפורטים בסעיף והן שיקולים נוספים. נטען שלא נשקלו גיל העותרת בעת ביצוע העבירה, אי ביצוע עבירות נוספות על ידי העותרת, התנהלותה במהלך ההליך הפלילי במסגרתו שיתפה פעולה והודתה בביצוע העבירה, תיאור עובדתי של המקרה הנדרש לעמידה על קיומו של אופי עברייני והעובדה שמעשי העותרת אינם אלו שהביאו בפועל למות המנוח. העותרת טוענת שהיה על המשיב להתחשב אף בכך שהיא מנהלת חיים נורמטיביים, בתרומתה לישראל מאז פרוץ המלחמה, ברציפות שהותה בישראל באשרת תייר ומכוח צווים בעניינה ובהיותם של כל בני משפחתה אזרחי ותושבי ישראל. העותרת טוענת שלא ניתן משקל בהחלטה לכך שפסק הדין המרשיע התייחס לנסיבות מקלות בעניין העותרת, ולאורן עונש המאסר נקבע ברף התחתון של מתחם הענישה. כמו כן, נטען שאם העותרת היא קשישה במצב רפואי מורכב והעותרת משמשת כמטפלת העיקרית שלה. לטענת העותרת, ההחלטה לא התחשבה בכך שדחיית הבקשה תביא לבדידות העותרת ולתלישותה במדינת המוצא, שם היא עלולה אף להיחשף להתנכלות על רקע יהדותה ועל רקע נטייתה המינית. העותרת טוענת שהחלטת המשיב לא מתייחסת אף לשיקולים העולים בבר"מ 7762/23 פלונית נ' רשות האוכלוסין (14.8.24), כמו השלכות ההחלטה על המשפחה, בניגוד לפסק הדין שניתן בעתירה הקודמת. העותרת מפנה לכך שבעניין פלונית נקבע שנפל פגם בהחלטה שלא התייחסה לשיקולים בעלי חשיבות ניכרת, באופן המצדיק התערבות בה. הודגשו במיוחד דברי בית המשפט שם כי "חזקה היא ששיקולים העומדים ביסודן של החלטות הם אלה שצוינו בהן, וכך גם להפך – חזקה היא שמה שלא צוין אף לא נשקל בפועל" (ס' 31, שם). לטענתה, לאור מעמדה של זכות השבות, אותן קביעות חלות ביתר שאת כאן.

9. 051293710לאור מעמדה של הזכות לשבות, העותרת טוענת שהשימוש בסייג בדבר מניעה פלילית צריך להישמר למקרים חמורים בהם המבקש עלול להוות סכנה קונקרטית לשלום הציבור בישראל. נטען שהמשיב לא פנה לקבלת המלצות מגורמי ביטחון ומשטרה כפי שנדרש לפי סעיפים ג.4 וה.13 לנוהל. לטענת העותרת, לא עולה בעניינה סכנה לשלום הציבור. העותרת טוענת שנסיבותיה אינן מלמדות על מסוכנות קונקרטית הנשקפת ממנה, והמשיב לא מצא שעולה ממנה סכנה במידה המצדיקה למנוע את כניסתה ושהותה כדין בישראל. כך נכנסה במשך השנים עם אשרת תייר וכן היא שוהה בישראל ברציפות כדין משנת 2022.

054678313

10. נטען שההחלטה אינה עולה בקנה אחד עם הפרקטיקה הנוהגת בדחיית בקשות עלייה בשל מניעה פלילית. לטענתה, נקבע בהחלטות דחייה פרק זמן לאחריו ניתן להגיש בקשה חדשה. כמו כן, נטען שישנם מקרים בהם ניתן רישיון ישיבה כלשהו למשך תקופת הביניים. בשונה מכך, המשיב לא שקל מתן מעמד זמני לעותרת. נטען שפרקטיקה זו מתבקשת לאור הוראות הנוהל והשיקולים המנויים בו, המתייחסים לחלוף הזמן ממועד השחרור ממאסר למועד הגשת הבקשה ולאפשרות להתחשב בפרק הזמן כתקופת מבחן. נטען שהמשיב לא שקל להתחשב במסגרת תקופת המבחן בשנים שחלפו מביצוע העבירה ומשחרורה ממאסר.

11. העותרת טוענת שההחלטה קבעה תקופת מבחן של 25 שנים שאינה סבירה. העותרת משווה תקופה זו לעשרים השנים הנדרשות להתיישנות עבירה ולמחיקת רישום פלילי לפי חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019. נטען שמחיקת רישום פלילי מעידה על היעדר מסוכנות, ולכן תקופה ארוכה יותר אינה סבירה. נטען שמשך התקופה שנקבעה אינו סביר אף ביחס למקרים דומים אחרים בהם נקבעה תקופת מבחן קצרה יותר באופן משמעותי. לטענת העותרת, ההחלטה עולה כדי הפלייתה ביחס למבקשי מעמד אחרים במצבה. בעניין זה, העותרת מפנה לבג"ץ 9056/11 מרמלשטיין נ' מדינת ישראל (18.6.13) בו נקבעה תקופת מבחן בת 12 שנים מתום ריצוי עונש המאסר בגין ניסיון לרצח בנסיבות מחמירות; לבג"ץ 10099/07 קוזנצוב נ' מדינת ישראל (13.7.09) בו נדון עניינו של עותר שביצע עבירות רכוש, וניתן לו רישיון ישיבה מסוג א/5 עד להגשת בקשה חדשה; ולבג"ץ 6232/17 סוסלוב נ' משרד הפנים (30.10.17) שם נדון עניינו של עותר שריצה עונש מאסר בגין עבירות רכוש, שוד תוך שימוש בנשק ועבירות סמים, וניתן לו רישיון ישיבה מסוג ב/1 לשנה תוך קביעה שבקשתו תישקל בשנית אם לא יעסוק בפלילים במהלך תקופה זו. נטען שההחלטה שוללת מהעותרת מעמד שהיא זכאית לו מכוח שבות ודורשת את הרחקתה מישראל וממשפחתה, כל זאת – מבלי לבחון חלופה מידתית יותר. העותרת טוענת שההחלטה היא בגדר ענישה כפולה לאחר שריצתה את עונשה במלואו.

עיקרי טענות המשיבה:

12. המשיבה טוענת מנגד שההחלטה סבירה ואין מקום להתערב בה. לטענת המשיבה, במסגרת ההחלטה נשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים. בהחלטה צוין שבפני השר עמד פסק הדין, ובו מפורטים תאריך הלידה של העותרת המלמד על גילה, וכן כלל פרטי העבירה וההליך הפלילי בעניין העותרת. כמו כן, נטען שצוין במפורש שנשקלה הימצאות העותרת בישראל. המשיב טוען שמובנים ממילא הזמן שחלף ממועד ההרשעה ומספר העבירות שבוצעו על ידי העותרת.

נסיבות העבירה שהעותרת ביצעה, הן חמורות במיוחד ופסק הדין מעלה חשש כבד למסוכנות בהתנהגותה. לכן, האינטרס הציבורי עדיף על זכאות העותרת לקבל מעמד עולה בשלב זה. המשיבה מפנה לכך שהעותרת תקפה אדם בעת שהיה קשור וחסר אונים, רק משום שהוא העליב אותה. העותרת דקרה אותו 11 פעמים בגבו וחדלה מכך כשסברה שהוא מת כתוצאה ממעשיה. על יסוד הריאיון שנערך עם העותרת, נטען כי העותרת לא מביעה חרטה על מעשיה. כמו כן, המשיבה מתנגדת לטענת העותרת לפיה היא הסגירה את עצמה למשטרה מיוזמתה ושיתפה פעולה באופן מלא. נטען שהריאיון שנערך עם העותרת ופסק הדין בהליך הפלילי, מעלים שהיא ניסתה להחביא את הגופה, שיקרה בחקירתה הראשונה על מנת להשליך את האשם על אדם אחר ונחקרה רק בעקבות פניית המשטרה. נטען שפסק הדין לא כולל את הפרטים שנטענו על ידי העותרת ולפיהם המנוח החל את הקטטה עמה, ואף נקבע בו שהעותרת ביצעה פשע חמור עם סכנה ציבורית במידה גבוהה.

13. המשיבה טוענת שהזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה לא מלמד על היעדר מסוכנות, ומפנה בעניין זה בין היתר לפסק הדין בבג"ץ 8292/11 פדצ'נקו נ' שר הפנים (22.8.13). שם נקבע שחלוף הזמן והיעדר הרשעות נוספות עשויים להיות שיקול בהערכת מסוכנות עדכנית, אך לא מלמדים בהכרח שלא נשקפת עוד סכנה לציבור מהעותר באותו מקרה, בשים לב לנסיבות ולחומרת המעשים בגינם הורשע. לטענת המשיב, העתירה מתייחסת באופן שגוי לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019. נטען שתקופת ההתיישנות והמחיקה המנויות בחוק זה נועדה לאזן בין הגנה על אינטרסים ציבוריים לרבות התחשבות במסוכנות הנאשם, לבין קידום אינטרס השיקום לאזרחים ישראליים. לאור תכלית זו, המשיב טוען שמחיקת הרישום לא מעידה על היעדר מסוכנות והאיזונים במסגרת חוק זה ייחודיים להליכים מכוחו. נטען שהקביעה שאדם הוא בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור לעניין חוק השבות, נתונה לשיקול דעת של שר הפנים ולא נדרש להוכיח שאותו אדם נתחייב בדין פלילי או בעל הרשעות קודמות, ר' בבג"ץ 94/62 גולד נ' שר הפנים, פ"ד(טז) 1846 (1962).

14. המשיבה טוענת שלא ניתן ללמוד מפסקי דין אחרים על משך תקופת המבחן שיש לקבוע ועל הדרישה לצאת מישראל, שכן יש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לנסיבותיו. יתרה מכך, נטען שהעותרת מפנה לפסקי דין שעניינם החלטות על רקע עבירות במידת חומרה נמוכה יותר, ולכן לא ניתן ללמוד מהם למקרה בו בוצע ניסיון לרצח. המשיבה מתייחסת אף להבדלים בין המקרה הנדון בעתירה זו לבין עניין פלונית דלעיל, בגינם לא ניתן ללמוד מהמקרה שם לענייננו. לטענת המשיבה, בעניין פלונית נדונה בקשה לקבלת מעמד מכוח קשר זוגי עם ישראלי, וטובת המשפחה עלתה כשיקול ביחס לילדיו הקטינים של המבקש ולבת זוגו. נטען שמקרה זה לא דומה להימצאות בני משפחה אחרים בישראל ולטיפול העותרת באמה. המשיבה טוענת שהעותרת לא הבהירה מדוע בני המשפחה האחרים הנמצאים בישראל אינם יכולים לטפל באם. נטען שפסק הדין הוזכר בעתירה הקודמת רק כדי ללמוד ממנו שהחלטה המבוססת על שיקולים חלקיים לא יכולה לעמוד. נטען שכלל השיקולים הנדרשים והרלוונטיים הובאו בחשבון. המשיבה מפנה לכך שמעבר לאמור בסעיף 5 להחלטה בדבר ההחלטה לגופה יש לתת את הדעת גם למפורט בסעיפ0ים 4-3 המציינים מה הונח בפני השר בטרם נתן החלטתו האחרונה.

הדיון בעתירה ביום 3.2.26:

15. בטרם אפנה להכרעה אוסיף ואציין כי לדיון שהתקיים בעתירה ביום 3.2.26 התייצבו רבים מבני משפחת העותרת וזאת חרף המרחק ממקום מגוריהם בצפון וחרף שעת הדיון. התייצב בן הדוד עם אשתו ושניים מתוך ארבעת ילדיהם, התייצבו אח העותרת, אחותה והאם וכן בן דוד נוסף ובנו. היה ניכר הקשר החם בין בני המשפחה ורצונם להתאחד עם הבת השלישית, היחידה אשר טרם אושרה עלייתה לישראל. העותרת בעצמה הזילה דמעה עת שאחותה ציינה את הקושי שיעלה, אם תידרש העותרת לחזור לבדה לארץ המוצא כאשר יתר משפחתה נותרת כאן וכן הקושי לאם אשר בתה תקרע ממנה.

16. שני הצדדים השלימו טענותיהם בדיון, כאשר ב"כ העותרת מרחיב הן באשר לעצם ההחלטה שלא לקבל את בקשת העותרת והן באשר לפרק הזמן החריג שנקבע להגשת בקשה חדשה. צוין כי גם ללא ההחלטה המשלימה, ברי כי ניתן היה להגיש בקשה נוספת. יש אף להניח שבהעדר ההחלטה המשלימה – האחרונה, היה ניתן לעשות כן לפני שנת 2035. ב"כ העותרת טען להעדר הנמקה מדוע נקבע פרק זמן חריג זה וזאת גם תוך שהפנה לפסיקה. נטען כי גם בשים לב לחומרת המעשה בו הורשעה העותרת, יש לאבחן בינו ובין עבירות מין של עבריינים החוזרים על מעשיהם. העותרת בישראל משנת 2022 ולא ניכר כי המשיבה מוטרדת ממסוכנות בפרק זמן זה (ר' מתן ההחלטה האחרונה אף באיחור). ב"כ המשיבה מנגד טען כי ניכר שהייתה מודעות של שר הפנים לכל הנדרש, מדובר באירוע המלמד על מסוכנות ברמה גבוהה. לנוכח התוצאה הקשה של מות אדם, המעשה אף חמור בפן התוצאה – מעבירות מין, אשר העותרת הפנתה לפסיקה הנוגעת אליהן.

הכרעה:

17. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה שאין מקום להתערב בעצם ההחלטה שלא לקבל כעת את הבקשה למתן מעמד מכוח חוק השבות. עיון בפסק דינו של כב' השופט רון מלמד כי אף שאמר את הברור מאליו – שהמשיבה רשאית גם לשנות את ההחלטה, עדיין השבת הדיון הייתה תחומה ולשני עניינים ספציפיים, כפי שפורט לעיל. ממילא עולה כי באותה הכרעה בעתירה הקודמת, לא התקבלו ייתר טענות העותרת שם, ואין מקום לשוב עליהן כאן. משהבהירה המשיבה כי אין מקום לשינוי ההחלטה – גם בשים לב לאפשרות לטעות בהנחה להרשעה ברצח, אף שההרשעה הייתה בניסיון רצח ועת מדובר אכן במעשה חמור ואף נסיבות המקרה מעידות על מסוכנות, אין מקום להתערבות בחלקה זו של ההחלטה. לטעמי לא יכול להיות חולק כי החלטה זו מצויה במתחם הסבירות. בשים לב למכלול האמור בהחלטה (כולל סעיפים 4-3 לה) והיותה החלטה משלימה, לאחר החלטה קודמת, לא מצאתי שיש ממש בטענות העותרת כאילו מחמת העדר פירוט נוסף, לא נשקלו כלל השיקולים הנדרשים.

18. שונים עם זאת, פני הדברים באשר לחלקה הנוסף של ההחלטה; מקובלת עלי טענת העותרת כי יש מקום להנחה שלולא הושב ענינה למשיבה לקביעת מועד בו תוכל להגיש בקשה נוספת, היא הייתה יכולה לעשות זאת במועד מוקדם יותר מזה שנקבע. עוד מקובלת עלי טענת ב"כ העותרת – כי חרף חומרת עבירת ניסיון רצח, לא בהכרח מתאימה ההשוואה שנערכה בתשובה למקרים בפסיקה בהם דובר בעבירות מין. בפרט, עבירות מין מרובות או חוזרות. כפי שצוין בדיון, המחוקק הישראלי מאפשר בעבירות מין – פיקוח ממושך אחר העבריין, גם לאחר שריצה את עונשו. יש בכך ללמד על המסוכנות הייחודיות לעבירות בתחום זה. לא כך הוא בעבירת רצח או ניסיון רצח. המסוכנות הכרוכה באפשרות של ביצוע עבירות מין נוספות, גבוהה יותר לעיתים מעבירה של ניסיון רצח. זאת, כאשר ביחס למורשע בניסיון רצח, מדובר במקרה אחד וחריג בחייו.

19. על רקע האמור, אני מוצאת שיש ממש בהפניה לבג"ץ 9056/11 דלעיל וכי בהעדר הנמקה לדין השונה במקרה דנן, אין להקל ראש בטענה של אפליית העותרת. אציין כי העתירה הקודמת הפנתה למקרים בהם נקצב זמן לפניה חוזרת (ר' נספח ע/10 בפרק ב.3. שם) וממילא היה מצופה כי בעת שנקצב פרק הזמן בהחלטה משלימה יבחנו אותם מקרים, ובכלל זה בג"ץ 9056/11.

20. באותו מקרה שנדון שם, דובר בהרשעה בניסיון רצח, בנסיבות מחמירות. ההרשעה באותו מקרה הייתה בשנת 1997. על העותר שם הושתו 8 שנות מאסר ולבסוף הוא ריצה 5.5 שנות מאסר. הוא פנה לראשונה עם בקשה למעמד מכוח חוק השבות בשנת 2010. הבקשה הייתה על יסוד נישואיו ליהודייה (בשונה מהעותרת – הוא לא היה יהודי). ההחלטה האחרונה המסרבת ליתן לו מעמד ניתנה בשנת 2012 ובפסק הדין אשר ניתן בשנת 2013 – תועדה הסכמה לבחון ענינו שוב בעוד שנתיים, כלומר בשנת 2015. עולה אפוא כי באותו מקרה – הייתה נכונות לבחינה חוזרת 18 שנים לאחר ההרשעה וכ- 12 שנה לאחר ריצוי העונש. באותו מקרה הייתה אחת מטענות העותר שם כי לאחר הליך שיקום נמחקה הרשעתו בניסיון רצח בחלוף הזמן בארץ בה הורשע ולכן אין להתחשב בהרשעה. בית המשפט לא קיבל טענה זו, ובגדר האמור הפנה לכך שלו היו מושתים על העותר שם 8 שנות מאסר בישראל – הרי שבעת הדיון בעתירה טרם היה נמחק הרישום שלו לפי חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, תשע"ט – 2019.

21. להסרת ספק איני מקלה כלל ראש במעשה שביצעה העותרת ונראה כי אין חולק גם על סמכות המשיבה שלא ליתן מעמד מכוח חוק השבות, בהתחשב באותה הרשעה. ברם, כאשר הוחזר ענינה של העותרת כדי לקצוב פרק זמן אשר בסופו תוכל העותרת לשוב ולפנות, ועת צוינו פסקי דין בהם התנהלה המשיבה כן, היה מצופה כי ההחלטה תכלול הנמקה ולו תחומה – באשר לקביעת תקופת זמן כה חריגה. העדר הנמקה כאמור, בתוספת טענת אפליה העשויה לקום בהעדרה, מצדיקים התערבות בהחלטה.

22. כמובא לעיל טענה העותרת שהתקופה שנקבעה של – 25 שנה, היא חריגה גם ביחס לתקופה של עשרים השנים מתום ריצוי העונש, הנדרשות להתיישנות עבירה ומחיקתה לפי חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019. נטען שמחיקת רישום פלילי מעידה על היעדר מסוכנות, ולכן תקופה ארוכה יותר אינה סבירה. איני חולקת על טענת המשיבה כי מטרת חוק זה שונה ולא בהכרח מחייבת לענייננו. המבחן הוא לעולם המסוכנות הקונקרטית והאם זו עדיין קיימת. ברם, יש בקביעת המחוקק באותו חוק, להוות מדד, למקרים כמו המקרה שבפני. מקרה בו מדובר באירוע אשר חרף חומרתו הרבה, הוא חריג בחיי העותרת, ואין כל טענה למעורבות פלילית אחרת. מקום בו סבור המחוקק, ככלל, שבחלוף 20 שנה מהשחרור, יש לאפשר למורשע לפתוח דף חדש, ואין סכנה בכך שרישום פלילי לא יתריע עוד על עברו, הרי שכדי לקבוע תקופה ממושכת יותר לפנייה לקבלת מעמד מכוח חוק השבות – נדרשת הנמקה משמעותית שאינה בנמצא כאן. כפי שציינתי לעיל, אף בבג"ץ 9056/11 בחנו השופטים אם חלפה התקופה למחיקה לפי החוק האמור.

23. אני מוצאת לשוב על דברים ידועים באשר למטרת חוק השבות לאפשר ליהודים בכל קצוות העולם מקום מגורים ומקלט. אכן, אין חובה לקבל לישראל יהודי כאשר מעשיו מלמדים על סיכון ליתר תושבי הארץ. ברם – יש לבחון כל מקרה לגופו בזהירות ובהתחשב במטרת החוק. אזכיר כי בפרשה שנדונה בבג"ץ 9056/11, העותר לא היה יהודי אף שבקשתו הייתה מכוח חוק השבות על בסיס נישואיו ליהודייה והנכונות לבחון בקשה חוזרת הייתה לאחר תקופה קצרה יותר מאשר במקרה זה, אף שדובר בהרשעה באותה עבירה.

24. אם אתכנס מכל האמור לעיל למשמעות האופרטיבית –

עת שאני מוצאת ליקוי בהעדר הנמקה לתקופה הממושכת והחריגה שנקבעה בהחלטה האחרונה ועת שבהעדר הנמקה קמה לכאורה אף טענת אפליה –  נמצא כי קיימת עילה מספקת להתערב ולקצר התקופה. בהתחשב בכיבוד הרשות המנהלית אני מוצאת כי התקופה הממושכת ביותר אותה היה ניתן לקבוע בתוך מתחם הסבירות – היא מניעת פנייה נוספת עד לשנת 2030, כלומר 20 שנה לאחר סיום ריצוי המאסר.

25. בשים לב לתקופה תחומה זו, בשים לב לכך שהעותרת שוהה בישראל ברציפות ובאופן חוקי עוד משנת 2022 (וגם לפני כן הותרו לה כניסות לארץ כתיירת), בשים לב לכך שלא אצה דרכה של המשיבה עד כה אף שהעותרת שוהה כאן (ראה מתן החלטתה האחרונה בחריגה של מספר חודשים מהמועד שנקצב בפסק הדין הקודם) וכן בשים לב לכך שלמעשה כל המשפחה הגרעינית של העותרת מתגוררת כאן – אני מוצאת בנוסף גם להחזיר את עניינה למשיבה, פעם נוספת, על מנת שתבחן האם קיימת מניעה ליתן לה באופן זמני מעמד שאינו אזרחות, אך יאפשר המשך שהותה כאן (במידת הצורך גם עם הפקדת ערבויות), ליד בני משפחתה, עד לאותו מועד.

משניתן בתיק זה, עוד ביום 10.10.25 (ר' החלטת כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) צו המונע הרחקת העותרת ועד היום לא התבקש לבטלו – יוסיף צו זה לעמוד בתוקף עד חלוף 45 יום לאחר מועד מתן ההחלטה המשלימה האמורה. כלומר ההחלטה באשר למקום שהות העותרת, בהמתינה לשנת 2030 ובמידת הצורך התנאים לכך.

26. בטרם חיתום אציין כי לא נשמטו מעיני טענות נוספות ובעיקר טענה שעניינה בצורך של העותרת לסעוד את אמה והחששות שהעלתה באשר לפגיעה בה אם תשוב לארץ המוצא. לא מצאתי עם זאת כי אלו נדרשות להכרעה. אציין כי לאם יש שני ילדים נוספים בישראל, והטענה הנוספת לא פורטה דיה.

סיכום הדברים הוא אפוא כדלקמן;

אני מוצאת לקבל את העתירה במובן זה שהתקופה שנקבעה בהחלטה תקוצר. העותרת תוכל לפנות עם בקשה חדשה משנת 2030.

בנוסף, יחזור ענין העותרת למשיבה לבחינה אם ניתן לאפשר את המשך שהותה בישראל במעמד אחר (מעמד שהוא פחות מאזרחות), וזאת עד לאותו מועד.

הצו הארעי שניתן בתיק זה (והפך לצו ביניים, בהעדר בקשה לבטלו) –  יוסיף לעמוד בתוקף עד חלוף 45 יום לאחר אותה החלטה משלימה.

המשיבה תשלם הוצאות העותרת בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות.

ניתן היום, י"ז שבט תשפ"ו, 04 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה