בא-כוח המערערות:       עו"ד אלכס זרנופולסקי

באת-כוח המשיבה:        עו"ד רחלי אהרן (פרקליטות מחוז ירושלים – אזרחי)

ספרות:

דפנה ברק-ארז   משפט מינהלי

חקיקה שאוזכרה:

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952

תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018: סע'  138(א)(5)

תקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000: סע'  28

פסק דין

ערעור על החלטתו הסופית של בית הדין לעררים בירושלים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (כבוד הדיינת רוחמה סיני) (להלן – בית הדין לעררים) מיום 18.1.2026 בתיק ערר (ירושלים) 2990/24. בפסק הדין נדחה הערר שהגישו המערערות על החלטת מנכ"ל משרד הפנים מיום 15.8.2024, שלפיה נדחתה בקשתן למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים.

רקע ועיקרי העובדות הדרושות

2. המערערות הן אזרחיות אוקרינה, אם, ילידת שנת 1971 ובתה, ילידת שנת 2004 (המערערת 1 תכונה להלן גם – המערערת או האם; המערערת 2 תכונה להלן גם – הבת).

המערערת נכנסה לישראל לראשונה ביום 10.11.2011, בהיותה כבת 40, באמצעות אשרת תייר (מסוג ב/2), שהייתה בתוקף למשך שלושה חודשים והיא יצאה מהארץ ביום 7.2.2012. כעבור כחודשיים, ביום 10.4.2012 היא נכנסה פעם נוספת לישראל עם אשרת תייר (מסוג ב/2) ויצאה ביום 31.5.2012, לאחר שנישאה לאזרח ישראלי, מר עבודי כהן ז"ל (להלן – כהן), יליד שנת 1933, שהיה אז כבן כ-80. כהן נפטר כעבור כשבע שנים, ביום 14.8.2019, בהיותו כבן 86.

מספר ימים לאחר צאתה מישראל, חזרה המערערת בפעם השלישית. היא נכנסה לישראל ביום 3.6.2012 ויצאה כעבור כעשרה ימים. בפעם הרביעית היא נכנסה עם בתה ביום 25.7.2012. רישיון התייר שניתן למערערת הוארך עד יום 25.11.2012 ובמועד זה הגיש כהן בקשה להסדרת מעמדה מכוח נישואיהם. בבקשה נטען כי המערערת וכהן הכירו במהלך ביקורה של המערערת את חברתה, שהייתה נשואה לאחיין של כהן.

3. ביום 20.2.2013 נערך למערערת ולכהן ריאיון, שבמהלכו עלו ספקות בדבר כנות הקשר בין השניים. בשל כך החליטה המשיבה ביום 27.2.2013 לאשר את התחלת ההליך המדורג להסדרת מעמדה של המערערת, אך בכפוף להפקדת ערבות בסך 30,000 ₪, להבטחת יציאת המערערות מישראל, אם הדבר יידרש. ביום 7.4.2013, כעבור פחות מחודשיים, ביקש כהן להפסיק את ההליך המדורג, בשל חששו כי הקשר מצד המערערת נועד רק לצורך הסדרת מעמדה בישראל.

ביום 14.4.2013, בחלוף שבוע נוסף, שב כהן עם המערערת והודיע כי הוא חוזר בו ומבקש לחדש את הליך הסדרת מעמדה של המערערת מכוח נישואיהם. באותו יום נערך להם ריאיון נוסף, שממנו עלו סתירות ואי-דיוקים. על רקע ההתרשמות השלילית מהריאיון, הוחלט במועד זה לסרב לבקשה להסדרת מעמדה של המערערת מכוח נישואיה לכהן.

בחלוף ארבעה ימים נוספים, ביום 18.4.2013, הגיש כהן בקשה נוספת לחידוש ההליך המדורג. ביום 22.4.2013 נמסרה לו החלטת המשיבה שלפיה הבקשה מאושרת בכפוף להפקדה מחודשת של הערבות בסך 30,000 ₪. ביום 25.4.2013 הפקיד כהן את הערבות ולמערערת ניתנה אשרת שהייה בישראל מסוג ב/2, שתוקפה הוארך מעת לעת.

ביום 16.9.2013 המערערת יצאה מישראל למשך כשבועיים ושבה ביום 1.10.2013. ביום 19.1.2014 שודרג רישיונה לרישיון מסוג ב/1 ואילו לבתה ניתן רישיון מסוג ב/2.

4. ביום 5.8.2014 נערך למערערת ולכהן ראיון נוסף, שממנו שוב עלתה התרשמות שלילית בעניין כנות הקשר. ביום 3.11.2014 שוב ביקש כהן להפסיק את ההליך המדורג ובמכתבו מיום 29.1.2015 שוב חזר בו, ביקש להמשיך את התהליך המדורג והסביר את טעמיו לכך. על רקע הדברים, ביום 1.2.2015 נערך למערערת ולכהן ריאיון נוסף, שבעקבותיו ניתנה ביום 2.3.2015 החלטת סירוב לבקשה להסדרת מעמדה של המערערת.

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916על החלטה זו הגיש כהן ביום 21.4.2015 ערר פנימי וביום 14.5.2015 ניתנה החלטת סירוב נוספת לבקשה. בהחלטה צוין כי מדברי המערערת וכהן בראיונות, מהמכתבים ומשאר המסמכים עלה כי השניים אינם מקיימים תא משפחתי משותף; אין להם חשבון בנק משותף, אף שהמערערת נהגה לתת לכהן בכל חודש סך 1,500 ₪; וכן שנראה כי יחסיהם הנטענים "עולים לכדי יחסי נוחות המשרתים את האינטרס של כל אחד מהצדדים, ועולה חשד לפיו הבקשה מהווה ניסיון של המבקשת לקבל מעמד בישראל". בעקבות זאת, המערערות יצאו מהארץ ביום 19.5.2015.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

5. ביום 15.6.2015, כחודש לאחר יציאת המערערות מהארץ, שוב פנה כהן אל המשיבה בבקשה לאשר את כניסת המערערת לארץ. הבקשה, אשר לא כללה את הבת, אושרה ביום 6.1.2016, בכפוף להפקדה חוזרת של ערבות בסך 30,000 ₪. המערערת נכנסה לישראל ביום 27.1.2016 באשרת תייר מסוג ב/2. ביום 9.2.2016 שודרג רישיונה לרישיון מסוג ב/1, וביום 16.11.2016, לאחר התרשמות חיובית מהקשר בינה לבין כהן, ניתן לה רישיון ישיבת ארעי מסוג א/5.

עם שדרוג מעמדה של המערערת, היא ביקשה להזמין את בתה לביקור. לאחר שהבקשה התקבלה, בתה הגיעה לישראל ביום 23.12.2016 באשרת תייר והיא שהתה בארץ כחודש. כעבור כשישה חודשים וחצי, ביום 8.8.2017, אושרה הבקשה להזמנת הבת כקטינה נלווית להליך המדורג, וביום 24.8.2017, כשבעה חודשים לאחר שיצאה מהארץ שבה הבת לישראל באשרת תייר. ביום 13.5.2018 ניתן גם לבת רישיון ישיבת ארעי מסוג א/5.

6. על-פי טענת המשיבה (שאליה ואל משקלה נידרש בהמשך הדברים), כחודשיים לפני פטירתו, ביום 4.6.2019 התייצב כהן בלשכת המשיבה וביקש להוציא את המערערות מישראל, בטענה שהמערערת לקחה ממנו סך 40,000 ₪ והעבירה לאחיה במולדובה. ביום 31.7.2019 התקבלו מכתבים בכתב יד מאדם בשם עוזי מוכתר, שטען כי הוא ידיד של כהן, שבהם דיווח על אשפוזו של כהן עקב אירוע מוחי. כן טען כי המערערת ברחה מהנימוק שהדבר היחיד שמעניין אותה הוא קבלת תעודת זהות (גם לכך נידרש בהמשך הדברים). כהן נפטר כעבור כשבועיים, ביום 14.8.2019.

7. ביום 12.11.2019 הגישה המערערת בקשה להסדרת מעמדה ומעמדה של בתה בישראל מטעמים הומניטריים, אשר נבחנה בהתאם לנוהל הטיפול בבקשות לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים מיוחדים שמספרו 5.2.0022.

זו אפוא, הבקשה שההחלטה בעניינה נדונה בהליך הנדון. כפי שיתואר בהמשך הדברים, ההחלטה התקבלה רק ביום 15.8.2024, כחמש שנים לאחר הגשת הבקשה. החלטתו הסופית של בית הדין לעררים, שבעניינה הוגש הערעור הנדון, ניתנה ביום 18.1.2026.

8. ביום 28.1.2020, כשלושה חודשים וחצי לאחר הגשת הבקשה, נערך למערערת ריאיון בנוכחות בתה ובנוכחות בא-כוחן. מהריאיון עלה בין השאר, כי המערערת ובתה גרות בפתח תקווה; המערערת עבדה כמטפלת וכן בעבודות משק בית; לכהן ולה לא היה חשבון בנק משותף; המערערת לא ידעה מה היה מצבו הכלכלי המלא.

הועתק מנבועוד עלה מהריאיון כי בחודש יולי 2019 נסעה המערערת עם בתה לבקר את אמה של המערערת באוקראינה ובחזרתן נודע לה על אשפוזו של כהן, תחילה בבית חולים בלינסון ובהמשך הוא הועבר אל בית החולים איכילוב ושם היא ביקרה אותו מדי יום עד פטירתו. המערערת הוסיפה כי לכהן הייתה דירה בבני ברק ופנסיה ושהיא פועלת לקבלת צו ירושה ולקבלת הפנסיה. בארץ נמצאת בתה שאז הייתה תלמידת תיכון ואילו באוקראינה גרים אמה, בנה הנשוי ואב לילדה, אחותה הנשואה ובני משפחה שעמם היא בקשר טלפוני. למערערת אין רכוש בישראל או במקום אחר ומדי שנה היא מבקרת את משפחתה באוקראינה.

ביום 11.2.2021 נשלח מכתבה של המשיבה אל בא-כוחן של המערערות שלפיו הן רשאיות לבקש שייערך להן ריאיון עדכני. ביום 2.3.2021 הודיע בא-כוחן כי המערערת מעוניינת שייערך לה ריאיון עדכני, אך מועד הריאיון שנקבע, נדחה פעמיים לבקשתה ובסופו של דבר התקיים במעמד בא-כוחה רק בחלוף כמעט שנה, ביום 24.2.2022. בריאיון זה אמרה המערערת בין השאר, כי מטרת בקשתה מטעמים הומניטריים היא להישאר בישראל ולקבל את המעמד שהיה לה לפני שכהן נפטר. זאת לדבריה, לנוכח שהייתה רבת השנים בישראל עם בתה וכן בשל המלחמה באוקראינה. המערערת הוסיפה שהיא גרה בדירה שכורה בפתח-תקווה; אין לה בני משפחה בישראל, אך היא בקשר עם בנותיו של כהן; בתה מקבלת סיוע מגורמי הרווחה בשל חוסר הוודאות לגבי מעמדה בישראל ובשל כך גם מטופלת אצל עובדת סוציאלית.

9. ביום 21.8.2022 ניתנה החלטת מנהלת תחום הוועדה הבין-משרדית במטה המשיבה, שלפיה בהיעדר "סיכוי מסוים" לקבלת בקשת המערערת, הבקשה לא תועבר לדיון לפני הוועדה לעניינים הומניטריים מיוחדים (להלן גם – הוועדה). ביום 11.9.2022 נשלחה אל המערערת החלטה נוספת, בעניין מדיניות אי-הרחקה של אזרחי אוקראינה בשל המלחמה במדינתם. למחרת התקבלה בלשכת שר הפנים פניית חבר הכנסת ולדימיר בליאק להימנע מהרחקת המערערות.

ביום 21.9.2022 הגישו המערערות ערר פנימי על ההחלטה מיום 21.8.2022, אשר התקבל בהחלטת מנהלת אגף אשרות ומעמד מיום 13.12.2022, שלפיה עניינן של המערערות יועבר להחלטת הוועדה לעניינים הומניטריים. ביום 22.3.2023 הגישו המערערות בקשה להארכת תוקף הרישיונות לישיבת ארעי מסוג א/5 ומשלא התקבלה החלטה, הוגש ביום 1.5.2023 ערר לבית הדין לעררים בתל-אביב-יפו (ערר 2254/23), אשר נמחק מאוחר יותר בעקבות הארכת תוקף רישיונות ישיבת הארעי.

ביום 20.6.2023 הגיש בא-כוחן של המערערות מכתב מעדכן בדבר מצבן, שבו לא הוזכר בנה הבגיר של המערערת החי באוקראינה.

10. ביום 31.7.2023 ניתנה המלצת הוועדה לעניינים הומניטריים לדחות את בקשת המערערות, אשר התקבלה ברוב דעות. דעת המיעוט הייתה של נציג משרד הרווחה שהמליץ להיעתר לבקשה.

ביום 13.11.2023 עודכנו המערערות על כך שפנייתן הועברה לטיפול הגורמים המקצועיים, אך  בהיעדר החלטה, הן הגישו ערר נוסף לבית הדין לעררים בשל אי מתן מענה (ערר 2025/24). ערר זה נמחק ביום 27.6.2024 תוך חיוב המשיבה בתשלום הוצאות המערערות.

במכתבן של המערערות מיום 23.6.2024 פורט מצבן העדכני. בין השאר צוין כי הבת צורפה אל נבחרת הכדוריד של ישראל ואף השתתפה בטורניר ידידות בספרד בשנת 2019. כן צורפה המלצת שר התרבות והספורט חילי טרופר מיום 7.9.2022 על מתן מעמד לבת בשל היותה שחקנית מקצועית ובעלת פוטנציאל להיות שחקנית מובילה בנבחרת כדוריד הבוגרת. כמו כן פורטו נסיבותיהן של המערערות, לרבות שהייתן רבת השנים בישראל, הקשר המתמשך בין המערערת למשפחתו של כהן גם לאחר פטירתו והשתלבותה בשוק התעסוקה בישראל מאז שנת 2017. צוינה השתלבות הבת במערכת החינוך הישראלית וצוין כי מאז חודש אוקטובר 2023, לאחר תום לימודי התיכון, היא השתלבה בשוק התעסוקה ואף נרשמה לקורס מקצועי. נאמר שלמערערות אין תשתית חיים ממשית באוקראינה וכן כי בחודש ינואר 2024 נהרס הבית שבו הן גרו בעיר חרסון. נטען כי בפועל הן נותרו ללא קורת גג באוקראינה או מקום לשוב אליו וכן נטען כי רוב שנותיה המעצבות של הבת וכל מעגליה החברתיים הם בישראל, כך שאין להן עוד כל זיקה אל מדינת מוצאן.

11. ביום 15.8.2024 ניתנה החלטת מנכ"ל המשיבה אשר דחתה את בקשתן של המערערות, שכאמור, הוגשה ביום 12.11.2019, כחמש שנים קודם לכן. בהחלטה נאמר כי התקבלה לאחר בחינת כלל הנסיבות, לרבות מכתב העדכון של המערערות מחודש יוני 2024, אך בהיעדר מידע המשנה באופן מהותי את המידע שעמד לפני הוועדה, אין הצדקה להשבת העניין לדיון חוזר לפניה.

על החלטה זו הוגש ביום 4.9.2024 הערר אל בית הדין לעררים. תשובת המשיבה לערר הוגשה ביום 30.12.2024 (כארבעה חודשים לאחר הגשת הערר), הדיון התקיים ביום 26.1.2025, אך החלטתו הסופית של בית הדין, אשר דחתה את הערר, ניתנה בחלוף כשנה, ביום 18.1.2026.

הערעור הנדון הוגש ביום 2.3.2026 ותשובת המשיבה הוגשה ביום 2.6.2026.

החלטתו הסופית של בית הדין לעררים

12. לאחר פירוט עיקרי העובדות ועיקרי טענות הצדדים, קבע בית הדין לעררים כי לא נמצא מקום להתערב בהחלטת מנכ"ל המשיבה. עיקרי הנמקותיו היו כי זיקותיהן של המערערות לישראל נבעו בעיקר משהותן רבת השנים בישראל, בעוד שזיקות אלו אינן גוברות על זיקותיהן אל מדינת מוצאן ואף נקבע, כי אין להן מעגל חברתי של ממש בישראל.

בית הדין לעררים הוסיף כי אמנם הבת גדלה והתחנכה רוב שנות חייה בישראל ומטבע הדברים פיתחה קשרים חברתיים ותרבותיים בארץ, אך אין בכך כדי להטות את מבחן הזיקות או כדי לבסס נימוק הומניטרי המצדיק מתן מעמד בישראל. נקבע כי לא הוכח שייגרם לבת נזק אם תחזור אל מדינת מוצאה, מעבר לנזק העשוי להיגרם בשל מעבר אל מדינה אחרת.

051293710

054678313נקבע כי לא נפלו פגמים מינהליים בהחלטת המשיבה, כי לא חל שינוי מהותי מאז הדיון לפני הוועדה, וכי הריסת ביתן של המערערות בחרסון אינו בגדר שינוי מהותי המצדיק דיון מחדש לפני הוועדה. מכל מקום, בשל מדיניות אי הרחקת אזרחי אוקראינה, בכל מקרה לעת הזו הן לא יורחקו מישראל. טענת המערערות בדבר הימשכות חריגה של ההליכים בעניינן לא נדונה.

עיקרי טענות הצדדים

– טענות המערערות

13. המערערות טענו בהרחבה בעניין הקשר עם כהן ועם משפחתו גם לאחר פטירתו. נטען כי בקשתו להפסקת ההליך המדורג בשנת 2019 סמוך לפני פטירתו נבעה מהתדרדרות משמעותית במצבו הנפשי שהתבטאה בחרדות. המערערת ליוותה אותו באשפוזיו וסעדה אותו וכי החשדות שהעלה בעניין מניעיה היו חסרי בסיס. נטען כי המערערת ניהלה עמו משק בית משותף וכי הקשר הזוגי שלהם מעולם לא נותק. במועד אשפוזו האחרון המערערת הייתה בביקור באוקראינה, אך בשל אשפוזו היא הקדימה את שובה לישראל ושהתה לצדו. פטירתו קטעה את ההליך המדורג בעיצומו, ומטעם זה הוגשה הבקשה מטעמים הומניטריים.

14. המערערות טענו כי בית הדין לעררים שגה בקביעותיו בעניין זיקותיהן לישראל ואף קבע קביעות סותרות בעניין זה. בין השאר נטען, כי המערערת חיה בישראל יותר מעשור, נישאה לכהן וחיה עמו חיים משותפים, השתלבה בתעסוקה בישראל, מרכז חייה החברתי והכלכלי בישראל ואף קשריה המשפחתיים עם משפחתו של כהן בישראל. בעניין הבת נטען, כי היא לומדת בישראל מגיל צעיר, שולטת בעברית, השתלבה בלימודים, בחברה ובתעסוקה בישראל ואף ייצגה את המדינה באירועי ספורט. לעומת זאת, זיקת המערערות לאוקראינה היא בעיקר פורמאלית ומתמצית בעיקר באזרחותן. כאמור, ביתן נהרס במלחמה ובפועל אין להן שם תשתית חברתית, לימודית או תעסוקתית. הן אינן שולטות באוקראינית. שכן בעבר הייתה סביבתן בעיקר דוברת רוסית, אך מאז המלחמה השפה השולטת באזור שבו הן גרו בעבר היא אוקראינית.

המערערות טענו כי בניגוד לקביעת בית הדין, החזרתן לאוקראינה תסב להן נזק וכן הוסיפו, כי מאז הגשת בקשתן בשנת 2019 הן מצויות בחוסר ודאות שהקשה על ניהול חייהן התקין ואף הסב להן נזקים. בכלל זה, המערערת התקשתה בענייני תעסוקתה. בעניין הבת נטען, כי לנוכח חוסר הוודאות ובשל מעמדה הארעי, היא התקשתה להירשם ללימודים אקדמאים, נמנעה ממנה האפשרות לממש את רצונה להתגייס לצבא ככל חבריה ואף נמנעה ממנה המשך השתלבותה בנבחרת ישראל בכדוריד. נטען כי ההשתהות במתן החלטה בבקשה הייתה בגדר עינוי דין מתמשך שהסב נזקים ממשיים, כי אוקראינה, הנתונה למלחמה, היא מדינה זרה לבת וכי מעבר לאוקראינה ייאלץ את המערערות לבנות את חייהן מחדש תוך התמודדות עם קשיי שפה. כן נטען כי בית הדין לעררים לא נתן כל משקל לכך שבמועד הגשת הבקשה הייתה הבת בקשר זוגי עם ישראלי.

15. המערערות טענו כי בית הדין לעררים התעלם משינוי הנסיבות המהותי שחל מאז הדיון לפני הוועדה בשנת 2023 ועד החלטת מנכ"ל המשיבה, בשנת 2024. נטען כי על המנכ"ל להחליט על יסוד דיוני הוועדה, בעוד שחרף השינויים שחלו מאז הדיון לפניה, העניין לא הוחזר אליה לדיון מחודש. נטען כי לא היה די בכך שעל-פי הנטען, המנכ"ל עיין במכתב המעדכן, אלא היה על הוועדה לדון במצב המעודכן בטרם התקבלה החלטת המנכ"ל וכי בפועל נמצא כי המלצת הוועדה לא הייתה על יסוד מידע מעודכן. עם זאת, בשל השיהוי הקיצוני בהכרעה בבקשתן משנת 2019, לטענת המערערות אין להשיב את העניין לדיון מחדש לפני הוועדה.

עוד נטען, כי בהחלטת המשיבה לא ניתן משקל מספיק לכך שנציג משרד הרווחה בוועדה, המוסמך לנקוט עמדה בעניין טובת הבת, היה מי שתמך בהסדרת מעמדן של המערערות. אף לא ניתן משקל לשיהוי העצום במתן ההחלטה ובעיקר לא ניתן משקל לכך שבעת הגשת הבקשה הבת הייתה קטינה וכיום היא כבר בגירה. כמו כן נטען, כי החלטת מנכ"ל המשיבה אינה מנומקת כנדרש וכי הוא כלל לא נדרש אל העובדה שכאמור, כיום הבת בגירה. נטען כי מדובר בשיהוי מהותי אשר השליך על נסיבות חייהן של המערערות וכי עצם השיהוי במתן ההחלטה מנוגד לעקרונות הגינות וסבירות.

לטענת המערערות, נוסף לשיהוי העצום במתן החלטת מנכ"ל המשיבה, חל שיהוי גם במתן החלטתו הסופית של בית הדין לעררים, אשר ניתנה בחלוף שנה ממועד הדיון בערר. לטענתן, שיהוי זה החמיר את אי הוודאות במצבן ובפועל פגע בזכותן להליך הוגן.

– טענות המשיבה

16. המשיבה חלקה על אופן הצגת העובדות בכתב הערעור בכל הנוגע למערכת היחסים בין המערערת לבין כהן. כך בין השאר נטען, כי דובר בנישואין לאחר היכרות במהלך שהיית המערערת בישראל במשך כשלושה חודשים בלבד. נטען כי כבר בשלבי הקשר המוקדמים עלו ספקות לגבי כנותו ואמנם, מספר פעמים ביקש כהן להפסיק את ההליך המדורג, בשל חששו כי הקשר נוצר רק כדי לאפשר למערערת להסדיר את מעמדה בישראל. נטען כי רק בחודש 2016 עלתה לראשונה התרשמות חיובית, שבעקבותיה ניתנו למערערות רישיונות לישיבת ארעי מסוג א/5. עוד נטען, כי טענות המערערת בעניין מצבו הנפשי של כהן סמוך לפטירתו אינם מבוססים.

17. בתשובתה חזרה המשיבה מספר פעמים על טענתה כי הבת לא שהתה בישראל במשך כשנתיים, משנת 2015 עד שנת 2017.

נקדים ונאמר כי מדובר בטענה שגויה, מאחר שדובר לכל היותר בשנה וחצי (כמפורט לעיל, המערערות יצאו מישראל ביום 19.5.2015. המערערת חזרה לישראל לבדה כעבור כחצי שנה, ביום 27.1.2016 ואילו בתה חזרה לארץ ביום 24.8.2017, כך שלכל היותר הייתה הבת ללא אמה במשך כשנה וחצי). מכל מקום, מאחר שבשל השתהותה הקיצונית של המשיבה חלפו מאז כעשר שנים, מדובר בעובדה חסרת כל רלוונטיות וחסרת משקל.

18. המשיבה הוסיפה כי בתקופה שקדמה לפטירתו של כהן שמרו המערערות על קשר למדינת מוצאן. כן נטען כי סמוך לפטירתו כהן העלה טענות כלפי המערערת כמפורט לעיל וכי עד אז שהייתן בישראל לא הייתה רציפה.

בעניין חלוף הזמן מאז הגשת הבקשה ועד החלטת מנכ"ל המשיבה נטען כי המשיבה הייתה נתונה בעומס אשר נבע מהשלכות מגפת קורונה ומהשלכותיה של המלחמה שפרצה ביום 7.10.2023. המשיבה טענה כי חלק מהעיכוב, אשר נמשך קרוב לשנה, נבע מדחיית הריאיון שנערך למערערת בשנת 2022. עוד נטען כי מלוא העובדות הונחו לפני מנכ"ל המשיבה, לרבות המכתב המעדכן.

המשיבה הוסיפה כי החלטת המנכ"ל אינה חורגת ממתחם הסבירות וכי אין מקום להתערב בה, כי המלצת הוועדה לדחות את הבקשה התקבלה ברוב דעות ולפיכך אין משמעות רבה לדעת היחיד שסברה אחרת.

בכל הנוגע לטענות הקשורות במלחמה באוקראינה, נטען כי ניתן לכך מענה באמצעות מדיניות אי ההרחקה החלה על אזרחי אוקראינה השוהים בישראל וכי אין בכך משום טעם הומניטרי מיוחד. כמו כן נטען כי המערערות לא הצביעו על טעם הומניטרי מיוחד ואף אין לקבל את טענתן כי מירב הזיקות שלהן הן לישראל. נטען כי המערערת חיה את רוב שנות חייה באוקראינה, שם גם חיים חלק מבני משפחתה שאותם הקפידה לבקר בעבר. אף אין לה מקצוע ייחודי לישראל וחרף נישואיה לכהן, הדבר לא הביא להתערותה בישראל. בעניין הבת נטען, שוב, כי במהלך ההליך המדורג היא הייתה באוקראינה שנתיים ללא אמה (כאמור לעיל, טענה זו נדחתה עובדתית ובשל חלוף כעשר שנים מאז, אין לה רלוונטיות), וכן כי אין בקשרים שפיתחה בישראל משום טעם הומניטרי מיוחד. מכל מקום, רוב התקופה הייתה הבת קטינה ולכן חל הכלל שלפיו קטין תלוי בהוריו ולא להפך.

המשיבה הוסיפה כי אמנם יש קושי בחזרה אל מדינת המוצא לאחר שהות ממושכת בישראל, אך קושי זה אינו עולה כדי טעם הומניטרי מיוחד. נטען כי הריסת ביתן של המערערות באוקרינה לא הצדיק את השבת העניין לדיון מחודש בוועדה ואף אינו מצדיק מתן מעמד. מכל מקום וכאמור, בשל מצב הלחימה באוקראינה, מדיניות אי הרחקת אזרחי אוקראינה הוחלה גם על המערערות.

לבסוף נטען כי החלטתו הסופית של בית הדין מפורטת ומנומקת כנדרש וכי אין להתערב בה.

דיון והכרעה

19. עיינתי בהחלטתו הסופית של בית הדין לעררים, בכתב הערעור, בתשובת המשיבה ובכל נספחיהם הרבים, בהם גם החלטתו הנדונה של מנכ"ל המשיבה. לאחר עיון זה נמצא כי ניתן לדון בערעור על יסוד החומר הכתוב ללא צורך בקיום דיון (על-פי תקנה 138(א)(5) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, החלה על הערעור הנדון מכוח תקנה 28 בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000).

20. מכלל העובדות עולה אפוא, התמונה הבאה: בשנת 2012 נישאה המערערת לכהן, אזרח ישראלי, אשר ביקש להסדיר את מעמדה של המערערת בישראל מכוח נישואיהם. עד שנת 2016 היו לא מעט קשיים בהליך המדורג שנפתח לצורך הסדרת מעמדה, לרבות הפסקתו מספר פעמים. מאז חודש ינואר 2016 התרשמות המשיבה מהקשר הזוגי הייתה חיובית, הבקשה אושרה ובחודש פברואר 2016 שודרג מעמדה של המערערת מאשרה מסוג ב/2 לאשרה מסוג ב/1. כעבור כתשעה חודשים, בחודש נובמבר שנה זו, שודרג מעמדה למעמד תושבת ארעי וניתן לה רישיון מסוג א/5.

בכל הנוגע לבתה של המערערת, בחודש אוגוסט 2017 אושרה כניסתה לישראל באשרה מסוג ב/2, מתוקף היותה קטינה נלווית להליך המדורג של אמה המערערת. בחודש מאי 2018 שודרג גם מעמדה למעמד של תושבת ארעי וניתן רישיון מסוג א/5. במועד זה הבת הייתה קטינה כבת 14.

כהן נפטר בחודש אוגוסט 2019, בחלוף שלוש שנים וחצי מאז החל ההליך המדורג שלגביו וכאמור, התרשמות המשיבה מהקשר הזוגי בינו לבין המערערת הייתה חיובית. בעקבות פטירתו הופסק ההליך המדורג ובחודש נובמבר 2019 הוגשה הבקשה הנדונה להסדרת מעמדן של המערערת ושל בתה מטעמים הומניטריים מיוחדים.

21. נקדים ונאמר כי לא נמצא מקום למתן משקל כלשהו לטענותיה של המשיבה שלפיהן סמוך לפני פטירתו, ביום 3.6.2026, התייצב כהן בלשכת המשיבה וביקש להוציא את המערערות מישראל. בדומה נמצא כי אין מקום למתן משקל כלשהו למכתבים שעל-פי טענת המשיבה, הגיעו אליה מידי אדם כלשהו שלפי הנטען, שמו עוזי מוכתר.

הטענה בדבר התייצבותו של כהן בלשכת המשיבה לא נתמכה בדבר וחצי דבר, אפילו לא בתרשומת פנימית עם שמו של עורך התרשומת. כל אשר נאמר בכתב התשובה הוא כי "ממערכת המשיבה עולה" שכך היה. לא ידוע מה באמת נכתב ב"מערכת המשיבה"; לא ידוע מי כתב; לא ידוע על סמך מה נכתב מה שנכתב, אם נכתב; לא ידוע אם אמנם היה זה כהן שהתייצב, כיצד הזדהה ואיך ידע הכותב כי היה זה כהן; אם היה זה כהן, לא ידוע מה היה מצבו, מה בדיוק אמר, למה אמר או איך אמר. אין אפוא, מנוס אלא להתעלם מהדברים.

אם כך לגבי הטענה בדבר התייצבותו של כהן, אזי על אחת כמה וכמה לגבי שני "המכתבים" של אותו אחד, שנטען כי שמו עוזי מוכתר. אין מדובר בתצהיר או כל כיוצא בזה, אלא בשני ניירות כתובים באי סדר, ללא חתימה, ללא מספר תעודת זהות או כל פרט מזהה. איש לא בדק מיהו אותו מוכתר; אם בכלל הכיר את כהן; מי שלח אותו או ביקש ממנו לכתוב את מה שכתב; למה כתב את מה שכתב; מי קיבל את המכתבים; או כיצד ניתן לדעת כי יש באותם מכתבים שמץ אמת.

המשיבה לא ערכה כל בדיקה, אפילו לא מינימלית לאימות הטענה בדבר הגעת כהן אל לשכתה ואף לא בדבר רצינות אותם מכתבים משונים ולפיכך יש להתעלם מכל אלו.

22. נמצא אם כן, כי לפנינו המערערת שהחלה את ההליך המדורג האחרון בחודש פברואר 2016 מכוח נישואיה לכהן וכן בתה, אשר צורפה אל ההליך בחודש אוגוסט 2017 כקטינה נלווית. כאמור, ההליך המדורג הופסק בחודש אוגוסט 2019, שלוש שנים וחצי לאחר שהחל, בעקבות פטירת כהן.

מאז הוגשה הבקשה בחודש נובמבר 2019 עד מועד הדיון בוועדה לעניינים הומניטריים בסוף חודש יולי 2023, חלפו כמעט ארבע שנים. אפילו ינוכו כעשרה חודשי עיכוב בשל דחיית הריאיון פעמיים לבקשת המערערת (שתחילה נקבע ליום 22.4.2021 ולאחר שתי בקשות דחיה מנומקות מטעם המערערת, התקיים ביום 24.2.2022), עדיין מדובר בשיהוי עצום ובפער זמנים בן שנה ושלושה חודשים בין מועד הריאיון (24.2.2022) למועד מתן המלצת הוועדה.

אם בשיהוי העצום האמור לא היה די, השיהוי הוסיף והתעצם בכך שרק כעבור יותר משנה נוספת ניתנה החלטתו הסופית של מנכ"ל המשיבה מיום 15.8.2024.

במועד זה המערערת הייתה בישראל כבר שתיים-עשרה שנה ואילו בתה, שהפכה לבגירה וכבר הייתה כבת 21, הייתה בישראל כבר שמונה שנים.

יש אפוא, להצטער על העיכוב הנוסף שחל בבית הדין לעררים, כך שחרף קיום הדיון ביום 26.1.2025, החלטתו הסופית ניתנה רק בחלוף שנה נוספת, ביום 18.1.2026, כך שעתה הבת כבר כבת 22.

23. מכל מקום, דומה כי המשיבה ובעקבותיה בית הדין לעררים שגו בדרך שבה בחנו והעריכו את זיקותיהן של המערערות לישראל. שכן לא אחת נקבע כי בחינת השאלה אם ישנו טעם הומניטרי מיוחד מחייבת בחינה של כל הנסיבות בכללותן ושל משקלן המצטבר, וכי אין לבחון באופן נפרד כל אחד מהיבטיו של המקרה שנבחן. כפי שהוטעם לעניין זה, "יש להדגיש את הצורך לבחון את נסיבותיו של כל מקרה בכללותן. אין די בבחינה נפרדת של כל אחד מהיבטיו של המקרה בעמדו בפני עצמו, שכן לעתים משקלם המצטבר הוא שמטה את הכף" (בג"ץ 4380/11 פלונית נ' מדינת ישראל – שר הפנים (26.3.2017), כבוד השופטת ד' ברק-ארז, פסקה 29. כן ראו: בג"ץ 3840/13 פלוני נ' משרד הפנים (30.11.2015), כבוד השופט ע' פוגלמן, פסקה 11).

לא רק שנדרשת בחינת כלל השיקולים, שקילת כלל הזיקות ובחינת משקלן המצטבר, אלא נקבע כי בעת בחינת השאלה אם יש לתת מעמד מטעמים הומניטריים, "החלטה שאינה מתחשבת בכלל השיקולים הרלוונטיים, אינה יכולה לעמוד" (עע"מ 7995/22 פלונית נ' שרת הפנים (8.4.2025), כבוד השופטת ד' ברק-ארז, פסקה 41 והפסיקה שם).

24. המערערת שוהה בישראל כבר שלוש-עשרה שנה ולעניין זה, אין רלוונטיות לביקוריה את משפחתה באוקרינה. היא נישאה לישראלי בשנת 2013 ובפעם האחרונה שנערכה בחינה של כנות הקשר, היה זה בחודש ינואר 2016 וההתרשמות הייתה חיובית. מטעם זה שודרג מעמדה וכאמור, בסוף שנת 2016 ניתן לה מעמד של תושב ארעי. ההליך המדורג הופסק כעבור שלוש שנים וחצי, בחודש אוגוסט 2019, רק בשל פטירת כהן ולא מכל טעם אחר.

בתה של המערערת שמלכתחילה הגיע לישראל כקטינה נלווית להליך המדורג של הסדרת מעמדה של אמה מכוח נישואיה לכהן, כבר שוהה בישראל כתשע שנים. לאחר ששהתה בישראל קודם לכן, כמתואר לעיל, כניסתה לישראל מתוקף היותה קטינה נלווית להליך המדורג הייתה בחודש אוגוסט 2017, עת הייתה כבת 13. כעבור פחות משנה, בחודש מאי 2018 בהיותה כבת 14, ניתן גם לה מעמד תושב ארעי. כיום היא כבר בגירה כבת 22, לאחר שלמדה בישראל, התערתה בחברה הישראלית, היא דוברת עברית רהוטה, השתלבה בנבחרת ישראל בכדוריד, אף ייצגה את ישראל בתחרויות ושר התרבות והספורט המליץ לתת לה מעמד בישראל. כיום היא משתלבת במעגל העבודה בישראל, לאחר שהתקשתה להשתלב בלימודים אקדמאים בשל היעדר מעמד. מסיבה זו גם לא הצליחה להגשים את רצונה להתגייס לצבא ככל חבריה. באופן אמתי לבת אין זיקה ממשית לאוקרינה.

חרף עובדות אלו, המשיבה לא ערכה כל ריאיון לבת, לא בחנה את נסיבותיה ולא נתנה משקל לגילה ולכך שכיום היא כבר בגירה. עיון בהמלצות חברי הוועדה אף מראה כי נציג הוועדה היחיד שבחן ברצינות את זיקותיהן של המערערות לישראל, היה נציג משרד הרווחה, אשר כתב כי "נראה כי זיקותיהן של המבקשת ובתה נוטות לכיוון ישראל. מציע לקבל את הבקשה".

לשם השוואה, המלצת נציג "נתיב" דלה ביותר, הוא נמנע מבחינת זיקותיהן של המערערות לישראל ואף התעלם מכלל העובדות הרלוונטיות. כל אשר נכתב בהמלצתו הוא כי "המשפחה נמצאת במדינת המוצא ולפיכך ההמלצה הינה לדחות את הבקשה". בכל הכבוד, לא רק שהמלצתו אינה רצינית, אלא שאין בה כל בחינה של הזיקות לישראל. אף אין בה כל בחינה של טיב הקשר אל אותם בני משפחה.

25. בשל כלל זיקותיהן של המערערת ושל בתה לישראל, לרבות העובדה שהמערערת הייתה נשואה לישראלי ומכוחם של אותם נישואים החל הליך הסדרת מעמדן של המערערות, קשה לראות את התמונה המשתקפת מהמלצות חברי הוועדה. אפילו הייתה המסקנה כי מדובר במצב גבולי, מן הראוי היה שחברי הוועדה יקפידו היטב על קיום הליך תקין, בחינה רצינית של נסיבותיהן של המערערות, בחינת נסיבותיה של הבת שהפכה לבגירה ובעיקר, הכרעה בבקשה ללא שיהוי.

אף ישנה חשיבות רבה לעריכת ריאיון עדכני, סמוך למתן ההחלטה ובנסיבות הנדונות, הכרחי היה לערוך ריאיון עדכני גם לבת שהפכה לבגירה. בעניין ריאיון "קצר ולקוני", נקבע כי לשם בחינת זיקת הבת לישראל היה מקום לעריכת ריאיון רציני ומקיף (בר"מ 8615/21 פלונית נ' משרד הפנים (30.8.2023), כבוד השופטת ד' ברק-ארז, פסקה 30). באותו עניין נמתחה ביקרות על הריאיון השטחי שנערך לבת, תוך הדגשת חובת ההקפדה על הליך תקין. כאמור שם, "נוכח חשיבותו של שלב הראיון בבירור העובדות והנתונים הרלוונטיים לבקשה, לרבות זיקותיהן של המבקשות לישראל, קיום ראיון קצר ולקוני במקרה זה מעורר אי-נחת. דברים אלו נכונים במיוחד כאשר ראיון זה עמד בבסיס החלטה שתוצאתה היא גירוש המערערות מישראל. אין לי אלא לשוב ולהזכיר, כי מקום בו מדובר בהחלטות שעניינן מעמד בישראל למי ששוהה כדין למשך תקופה לא מבוטלת, אשר מטבען כוללות השפעה ניכרת על חיי הפרט ועל זכויות בסיסיות וגרעיניות, יש להקפיד הקפדה יתירה על הליך תקין וזהיר (ראו והשוו: עע"ם 7854/12 פלונית נ' משרד הפנים, פסקה 20 (25.8.2015); בג"ץ  1591/18 פלונית נ' שרת המשפטים, פסקאות 59-56 (17.9.2020). כן ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 449-439 (2010))" (הדגשות אינן במקור) (שם, פסקה 30).

לבת לא נערך כל ריאיון, אפילו לא קצר או שטחי, כך שבפועל ההכרעה בגורלה נעשתה ללא כל ריאיון או בדיקה רצינית של זיקותיה לישראל.

לא זו בלבד, אלא שנראה כי לא ניתן כל משקל לשיהוי החמור, הקיצוני והבלתי נתפס בטיפול בעניינן של המערערות (לעניין משקלו של השיהוי, השוו: בר"מ 2010/16 מדינת ישראל, משרד הפנים נ' אוזמן (9.5.2016), כבוד השופטת ד' ברק-ארז, פסקה 23. שם דובר בשיהוי קצר יותר).

26. דומה אפוא, כי בנסיבות הנדונות היה מקום להשבת עניינן של המערערות לבחינה רצינית מחודשת, לרבות עריכת ריאיון לבת ובחינת נסיבותיה. עם זאת, לאחר שניתן משקל לחלוף כמעט שבע שנים מאז הגשת הבקשה (בחודש נובמבר 2019), לכלל זיקותיהן של המערערות לישראל, כמפורט לעיל, לעבודה שדומה כי לא נערכה בדיקה רצינית בעניינן ואף עולה חשש כי הסיכוי שיופעל שיקול דעת ראוי ומחודש בעניינן אינו גבוה. לפיכך, מכל הטעמים האמורים עולה המסקנה כי יש לקבל את הערעור, תוך מתן מעמד של תושבות קבע בישראל לשתי המערערות.

זאת בדומה להכרעת בית המשפט העליון בעניין בר"מ 446/18 פלונית נגד מדינת ישראל – משרד הפנים (24.7.2019) (כבוד השופטת ד' ברק-ארז), שכך קבע (פסקאות 43-42):

"… בנקודת הזמן הנוכחית, בחלוף שנים רבות כל כך… אני סבורה כי הסעד המתאים הוא הענקת מעמד…, כפי שנעשה לעתים כאשר הסיכוי לשיקול דעת מחודש בעקבות דיונים חוזרים הוא זניח (ראו והשוו: בג"ץ 549/75 חברת סרטי נח בע"מ נ' המועצה לבקורת סרטי קולנוע, פ"ד ל(1) 757, 771 (1976). השוו גם: בג"ץ 2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים, פ"ד מח(5) 291, 306 (1994)). ניתן להתרשם כי אלה הם פני הדברים בענייננו…

            אשר על כן, אציע לחבריי לקבל את הערעור במובן זה שיינתן ל… מעמד של קבע".

27. הערעור מתקבל.

החלטת מנכ"ל המשיבה מיום 15.8.2024 והחלטתו הסופית של בית הדין לעררים מיום 18.1.2026 מבוטלות.

למערערות יינתן מעמד של תושב קבע.

המשיבה תישא בהוצאות המערערות בסך 15,000 ₪.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה