משרד עורכי דין

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עמ"נ 14354-02-25 ספוז'ניקוב ואח' נ' משרד הפנים     תיק חיצוני: 3949-23

 

לפני	כבוד השופט דוד זילר
מערערים		1. אולגה ספוז'ניקוב 2. אינה ספוז'ניקוב 3. איליה ספוז'ניקוב ע"י ב"כ עוה"ד ארתור בלאייר
נגד
משיב		משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה ע"י ב"כ עוה"ד שיראל אררט פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952

חוק האזרחות, תשי"ב-1952

 

מיני-רציו:

* מעמד מטעמים הומניטריים יינתן רק במקרים חריגים שקיימים בהם שיקולים מיוחדים. נתוניה של המערערת מייחדים את המקרה הספציפי ומבדיל אותו ממקרים סטנדרטיים. על כן ינתן למערערת מעמד ארעי אשר יתחדש מדי שנה.

* משפט חוקתי – כניסה לישראל – טעמים הומניטריים

* משפט מנהלי – כניסה לישראל – טעמים הומניטריים

.

ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, בגדרו נדחה הערר שהגישו המערערים על החלטת המשיב לדחות את בקשת המערערת 1 למתן מעמד מטעמים הומניטריים, לאחר הפסקת הליך המדורג.

.

בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את הערעור ופסק:

מדיניות המשיב במתן מעמד מטעמים הומניטריים היא מצומצמת וזה יינתן רק במקרים חריגים שקיימים בהם שיקולים מיוחדים. נקבע, שמדובר במדיניות שאין למהר להתערב בה מצד בתי המשפט. קיומו של תא משפחתי חדש שנוצר הוכר גם על ידי בית המשפט ככזה היכול להקים טעם הומניטרי.

נתוניה של המערערת – ובעיקרם הקשר המשפחתי הקרוב שיש לה עם הורי בעלה המנוח, והקשר שלהם אליה, בהינתן כי הם חסרי ילדים ומשפחה אחרת; העובדה כי ממצאי בית הדין בערר הראשון מצאו גם כעניין עובדתי, כי נוצר תא משפחתי בין המערערת להורי בעלה המנוח להם אין משפחה אחרת; וההשפעה הקשה שתהיה על ההורים אם ינותקו הם גם ממנה, שזהו עניין שלא ניתנה עליו הדעת בהחלטה שניתנה – מגבשים "דבר מה נוסף" המייחד את המקרה הספציפי דנן, ומבדיל אותו ממקרים סטנדרטיים. על כן למערערת ינתן מעמד ארעי א/5 אשר יתחדש מדי שנה.

 

פסק דין

 

1. ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, בערר (י-ם) 3949-23 (כב' הדיינת רוחמה סיני) [נבו] מיום 20.12.2024, בגדרו נדחה הערר שהגישו המערערים על החלטת המשיב לדחות את בקשת המערערת 1 למתן מעמד מטעמים הומניטריים, לאחר הפסקת הליך המדורג.

בערעור דנא מבקשים המערערים להורות על ביטול החלטת המשיב ופסק הדין ועל מתן מעמד א/5 למערערת 1.

רקע עובדתי

2. המערערת 1 היא אזרחית בלארוס, ילידת 19.2.1978 ("המערערת"). ביום 13.8.2014 נישאה המערערת לאזרח ישראלי ("המנוח") בבלארוס. ביום 19.11.2015 הגיש המנוח בקשה לאשרת כניסה לישראל ומתן מעמד למערערת כבת זוגו וביום 8.12.2015 אושרה הבקשה והמערערת נכנסה לישראל ביום 15.4.2016 באשרת תייר (ב/2).

בהתאם להליך המדורג, ביום 17.4.2016 ניתן למערערת רישיון ב/1 וביום 27.9.2016 הונפק לה רישיון מסוג א/5, שהוארך מעת לעת עד ליום 11.9.2020.

ביום 30.5.2019 נפטר המנוח כתוצאה ממחלה. לו ולמערערת לא נולדו ילדים משותפים.

ביום 16.9.2019 נערך למערערת ראיון לקראת העלאת עניינה לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית בהתאם לנהלי המשיב. מהריאיון עולה שמאז שנכנסה לארץ, היא התגוררה עם הורי המנוח – המערערים 2-3 וסבתו בדירה שכורה בראשון לציון, היא עבדה בגן ילדים החל מחודש 08/2016. היא מסרה כי הורי המנוח וסבתו הם המשפחה שלה עכשיו, וכי יש לה קשר חזק מאוד עם אמו של בעלה המנוח אשר הטרגדיה שארעה קישרה ביניהם מאוד. מאז הגיעה לישראל היא לא ביקרה בארץ מוצאה, ומבני משפחתה שם רק אימה הגיעה פעמיים לכאן – פעם עם הגעתה לישראל, ופעם נוספת לביקור. למעט זאת היא בקשר עם אביה ואחיה. היא מסרה כי היא קשורה מאוד לישראל ורוצה להמשיך ולהישאר בה.

ביום 16.9.2019, לאחר הריאיון, הוחלט על הפסקת ההליך המדורג בהתאם לנוהל הפסקת הליך מדורג (נוהל 5.2.0017). בהחלטה צוין כי באפשרות המערערת להגיש בקשה להסדרת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. ביום 18.9.2019 הגישה המערערת בקשה להסדיר את מעמדה בישראל מטעמים הומניטריים עקב פטירת המנוח.

ביום 26.8.2020 התקיים דיון בעניינה של המערערת בוועדה הבינמשרדית למתן מעמד הומניטרי שהמליצה לדחות את הבקשה משום שהיא איננה מעלה טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד בישראל. החלטת מנכ"ל המשיב מיום 19.10.2020 אימצה את החלטת הוועדה כאשר בנימוקיו ציין המנכ"ל בין היתר, שזיקתה של המערערת לארץ מוצאה חזקה וממשית יותר מזיקתה לישראל וכי אף שניתנה הדעת לטענה שהמערערת בקשר טוב עם הורי המנוח והיא תומכת בהם במצבם הקשה עקב מות בנם, אין בכך טעם הומניטרי המצדיק מעמד בישראל.

3. כנגד החלטה זו הוגש ערר לבית הדין (ערר (י-ם) 4131-20, [נבו] "הערר הראשון") וביום 30.8.2022 ניתן פסק דין על ידי כב' הדיינת מירב פליישר לוי שבו נקבע כי דין הערר להתקבל במובן זה שעניינה של המערערת יובא לדיון מחודש בפני הוועדה ההומניטרית שתביא את המלצתה בפני מנכ"ל המשיב על מנת שייתן החלטה חדשה בעניינה ("פסק הדין הראשון").
4. בית הדין הסביר בהחלטתו, בין היתר, כי עם הגעתה לישראל המערערת והמנוח "… הקימו בית משותף וחלק בלתי נפרד מהווית בית זה היו הורי המנוח וסבתו עימם התגוררו בני הזוג מראשיתו של הקשר, הוויה שממשיכה להתקיים גם בימים אלו ושנים לאחר פטירת המנוח, הוויה בה העוררת התקבלה כבת במשפחה ומתפקדת ככזו גם כיום, הוויה שיש בה כדי להצביע על זיקה יתרה למדינת ישראל כמו גם על טעם הומניטרי ייחודי שיש בו כדי לקבל את בקשתה…" (ההדגשה במקור).
5. בית הדין המשיך וציין עוד, גם את דברי הורי המנוח שהסבירו כי מעת שהמנוח היה בנם היחיד, ובהעדר משפחה אחרת כלשהי שיש להם בישראל, המערערת "היא בת". על קיומו של התא המשפחתי שנוצר ניתן לדבריו גם ללמוד מכך "… שאף שנים לאחר פטירת המנוח נותרה העוררת לגור באותה דירה עם הוריו וסבתו של המנוח, כמו גם ממכתבי שכנים, חברים ומעסיקים… ושליטתה בשפה העברית" (ההדגשה במקור).
6. בית הדין מצא, כי רקע זה בדבר קיומו של תא משפחתי שנוצר לא עמד בפני הוועדה בעת שניתנה החלטתה, ומשכך קבע כי יש מקום לשקול שוב את עניינה של המערערת. זאת מבלי להביע עמדה לגופה של בקשתה של העוררת ובאשר להחלטה שעתידה להתקבל בעניינה.
7. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916בהמשך לפסק הדין הראשון, ביום 3.10.2022 נערך למערערת ריאיון נוסף שממנו עולה בין היתר, שהיא ממשיכה לגור בדירה עם הורי המנוח וסבתו, היא משלמת את שכר הדירה ומשתתפת גם בהוצאות נוספות כאשר הורי המנוח משלמים את המיסים. עם זאת, היא לא מוציאה יותר ממישהו אחר והם חולקים ביחד. היא עובדת כסייעת בגן ילדים ובעבודה נוספת כמטפלת אצל סבתו של המנוח. היא מקבלת קצבת שאירים מהמל"ל. יש לה הורים ואח בבלארוס שעמם היא נמצאת בקשר טלפוני ואין לה נכסים או חסכונות בבלארוס ובישראל. יש לה חברות בעיקר ממקומות העבודה, מרכז החיים שלה בישראל כמו גם קברו של המנוח בו היא רוצה לבקר. הורי המנוח הם המשפחה שלה ואם תעזוב אותם זו תהיה מכה קשה עבורם.
8. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)בהתאם להוראתו של בית הדין בפסק הדין הראשון הועברו על ידי המערערים למשיב מסמכים עדכניים לצורך בחינה מחודשת של הבקשה. בין היתר, צורפו מכתבים עדכניים מאת המערערת והורי המנוח. אלו שבו ומסרו כי עם פטירת בנם המערערת היא שמחזיקה אותם בחיים, היא כל שנותר להם ממנו, והיא הפכה לביתם, ומסייעת להם. צורפו גם מכתבי תמיכה מחברות של המערערת, וכן אסמכתאות שונות בדבר העסקתה, וכן מסמכים נוספים, ובהם מכתב פסיכולוג המטפל במערערת, ומסמכים רפואיים בדבר מצבם של הורי המנוח ומסמכים בדבר מצבם הכלכלי.

המלצת הוועדה הבינמשרדית והחלטת מנכ"ל המשיב

9. ביום 23.3.2023 התכנסה הוועדה הבינמשרדית לדיון מחודש בעניינה של המערערת. חברי הוועדה המליצו לדחות את הבקשה הואיל והיא איננה מעלה טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד בישראל. ביום 12.11.2023 החליט מנכ"ל המשיב לאמץ את ההמלצה וציין בהחלטתו שמרבית זיקותיה של המערערת הינן למדינת מוצאה ואין בשהייה ממושכת בישראל כשלעצמה טעם המצדיק מתן מעמד. כמו כן, למערערת ולמנוח אין ילדים משותפים ואין למערערת בני משפחה בישראל. מנגד, במדינת מוצאה שוהים יתר בני משפחתה המורחבת ובכלל זה הוריה ואחיה עמם היא שומרת על קשר. עוד ציין המנכ"ל כי בבחינת הבקשה לא נעלמו מעיניו הטענות בדבר קשר חם ואוהב שיש למערערת עם בני משפחתו של המנוח והתמיכה בהם. אולם, מבלי להפחית בערכו ובחשיבותו של קשר זה, לא נמצא בכך טעם הומניטרי המצדיק מעמד בישראל.

באשר לטענה שישראל הפכה למרכז חייה של המערערת, ציין מנכ"ל המשיב, כי ברור שבמשך השנים שבהן חיה בישראל, היא התערתה במידה מסוימת ומעוניינת להמשיך לשהות בה, אך אין בכך דבר ייחודי המאפיין דווקא את הנסיבות דנן. גם הטענה שהמערערת מעוניינת להמשיך ולפקוד את קבר המנוח איננה מהווה טעם הומניטרי והיא תוכל להיכנס לישראל באמצעות הגשת בקשה מתאימה.

הערר ופסק דינו של בית הדין לעררים

10. הועתק מנבוכנגד החלטת המשיב הגישו המערערים ביום 14.12.23 ערר לבית הדין לעררים ועם הגשתו הורה בית הדין להאריך את רישיון הישיבה א/5 של המערערת. בפסק דין שניתן, דחה בית הדין את טענות המערערים והחליט לדחות את הערר משום שלא מצא בהחלטת המשיב פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין. בית הדין התייחס לשתי טענות עיקריות של המערערים:

טענה ראשונה היא שהמשיב לא יישם את פסק הדין הראשון שבמסגרתו נקבעה תשתית עובדתית לעניין הקשר המיוחד בין המערערת להורי המנוח. בעניין זה קבע בית הדין שאמנם בית הדין בפסק הדין הראשון קבע שקיים קשר ייחודי בין המערערת להורי המנוח, אולם הוא לא סבר שקביעה זו מגבשת לבדה את התשתית העובדתית למתן החלטה ולכן החזיר את העניין לבחינה מחודשת של המשיב מאחר שסבר שבהקשר זה לא הייתה מונחת בפני הוועדה התמונה המלאה לבחינת עניינה של המערערת משום שלא הוצגו בפניה מלוא המסמכים הרלוונטיים, וגם משום שמצא פגם בראיון שנערך למערערת בסמוך לאחר פטירת המנוח. בית הדין בערר הראשון קבע שפגמים אלו מנעו מהוועדה לערוך את "מבחן הזיקות" שאותו נדרשה לבחון והורה למערערת לצרף מסמכים נוספים הנוגעים לקורותיה בישראל לאחר פטירתו של המנוח וזאת מבלי להביע עמדה לגופה של הבקשה ובאשר להחלטה שעתידה להתקבל בעניינה. לפיכך, קבע בית הדין שלא מצא שנפל פגם ביישום פסק הדין הראשון.

עוד ציין בית הדין שעיון בפרוטוקול הוועדה מעלה שהונחו בפניה מלוא המסמכים הרלוונטיים ונערך למערערת ריאיון נוסף. כן עולה, שהקשר הייחודי בין המערערת להורי המנוח נלקח בחשבון בין כלל השיקולים שנשקלו. עם זאת, קבע בית הדין שאף שהקשר הייחודי בין המערערת לבין הורי המנוח ייחודי וראוי להערכה, המערערת לא הראתה זיקה מיוחדת לישראל אף בהתחשב במדדים שנקבעו בנוהל ובפסיקה: המערערת חיה רוב שנותיה במדינת מוצאה, היא שומרת על קשר עם משפחתה במדינת מוצאה, היא חיה עם המנוח בישראל במשך שלוש שנים בלבד (מאפריל 2016 ועד למאי 2019), אין לה מסגרת חברתית מיוחדת מלבד חברותיה לעבודה, אין לה עיסוק מיוחד שלא תוכל לעסוק בו בארץ מוצאה ואין לה נכסים בישראל.

הטענה השניה שאליה התייחס בית הדין היא הטענה שלפיה המשיב לא שקל את האינטרסים של הורי המנוח בהיותם נתמכים נפשית וכלכלית על ידי המערערת ודחיית הבקשה תפגע בהם. בית הדין קבע שעניינם של הורי המנוח הובא בהרחבה בפני הוועדה ובכלל זה הקשר החם בינם לבין המערערת כמו גם מסמכים המעידים על מצבם הרפואי והנפשי ואלו נשקלו על ידי הוועדה והמנכ"ל. בית הדין לא מצא שמתקיימים טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד למערערת השוהה בישראל 8 שנים בלבד כך שאין מדובר בשהות ממושכת שהוכרה כשלעצמה כטעם הומניטרי המצדיק מתן מעמד. אף הרצון לשהות לצד בני משפחה וקיומו של מעגל חברתי לא הוכרו כטעמים הומניטריים המצדיקים מתן מעמד. טענות נוספות של המערערת שלפיהן ייגרם לה נזק כלכלי כאשר תאבד את קצבת השארים או רצונה לפקוד את קבר המנוח גם הן אינם טעמים הומניטריים המצדיקים מתן מעמד. באשר לאינטרסים של הורי המנוח, מבקש ב"כ המערערים להקיש מעקרון טובת הילד שלעיתים עולה כדי טעם המצדיק מתן מעמד להוריו, אולם אין מדובר במקרה דומה מאחר וגם בעניין קטין נפסק שאין די בצורך לשהות לצידו או באינטרס הקטין הישראלי כדי להוות הצדקה למתן מעמד להוריו.

בית הדין לא מצא פגם בכך שלא התקיים ריאיון להורי המנוח שכן אין חובה למשיב לעשות כן. באשר למסמכים המעידים על מצבם הכלכלי של הורי המנוח, קבע בית הדין שאלה הובאו בפני הוועדה אף שאינם מוזכרים בפרוטוקול הוועדה. בית הדין עיין במסמכים אלה וקבע שרובם מלמדים על מצבה הכלכלי של המערערת ולא של הורי המנוח והוסיף שלא מצא ראיה לכך שהורי המנוח נתמכים באופן מובהק על ידי המערערת וציין שהמערערת תוכל לתמוך כלכלית בהורי המנוח ממדינת מוצאה.

051293710דיון

11. 054678313מדיניות המשיב במתן מעמד מטעמים הומניטריים היא מצומצמת וזה יינתן רק במקרים חריגים שקיימים בהם שיקולים מיוחדים. נקבע, שמדובר במדיניות שאין למהר להתערב בה מצד בתי המשפט (בג"ץ 2828/00 סבטלנה קובלבסקי נ' שר הפנים, [נבו] (16.1.2003)).
12. השיקולים שעומדים לפני שר הפנים או הממונה מטעמו בהחלטה למתן מעמד הומניטרי הם מגוונים "כאשר עליו להחליט האם המבקש שבפניו נכלל בגדר המקרים המיוחדים והחריגים למדיניות הכללית של משרד הפנים, עד כי מוצדק להעניק לו מעמד בישראל לפנים משורת הדין" (עע"מ 471/12 מדינת ישראל נ' אנג'י בוטנג [נבו] (8.7.2012)). למשיב קיים שיקול דעת רחב בהפעילו את סמכותו למתן אשרות ורישיונות ישיבה בישראל מכח חוק הכניסה לישראל וכך גם בנוגע להחלטה בדבר מתן אשרה או רישיון מטעמים הומניטריים חריגים. בהתאמה, גדר התערבות בית המשפט בהחלטות מסוג זה מצומצם (בג"ץ 2629/03 סבטלנה איבשין נ' שר הפנים [נבו] (28.9.2008)).

לכך יש להוסיף את הקביעה שלפיה "ככלל, רצונו של תושב זר להימצא בקרבת בן משפחתו שהינו אזרח או תושב ישראל לא ייחשב כטעם המצדיק מתן רישיון לישיבת קבע בישראל" (עע"ם 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה נ' משרד הפנים-מנהל האוכלוסין [נבו] (2.7.2008)).

13. בענייננו המשיב מתנגד לערעור כשלדבריו המדובר במי שנולדה, גדלה חיה ובנתה את חייה במדינת מוצאה עד לגיל 38. יש לה בני משפחה במדינת המוצא, לרבות בני משפחה גרעינית עמם לדבריו היא שומרת על קשר. אין לה נכסים בישראל והיא יכולה למצוא עבודה בתחום עיסוקה במדינת מוצאה. לה ולמנוח לא היו ילדים משותפים, ואין לה משפחה בישראל, למעט משפחת המנוח. בנסיבות אלו לדבריו, לא קמה עילה להתערבות בשיקול דעת המשיב שלא מצא כי קמו טעמים הומניטריים המצדיקים מתן מעמד.
14. הגם דברים אלו, ושיקול הדעת הרחב הנתון למשיב, באתי למסקנה כי יש מקום להתערב במקרה זה בהחלטה שניתנה, ולהלן טעמי לכך:
15. ראשית, מידת הקרבה בין המערערת לבין הורי המנוח (המערערים 2-3) הינה גבוהה. המנוח היה בנם היחיד של המערערים 1-2, ואין להם קרובי משפחה אחרים כלשהם בישראל. לא נולדו ילדים למערערת ולמנוח, ובמצב זה המערערת הפכה למעשה שארתם היחידה. אמנם, אין מדובר בקרבה גנטית, אך מהחומר עולה, ואינו גם במחלוקת, כי בנסיבות המצערות שנוצרו, המערערים 1-2 רואים את המערערת כביתם, ולהפך.
16. גם לאחר פטירת המנוח, כ- 5 שנים לפני שניתנה ההחלטה (וכיום כבר כ- 7 שנים), ועד היום, הם מתגוררים יחדיו באותו בית, ובכל השנים הללו המערערת לא יצאה את ישראל, ולא פגשה מי מבני משפחה הגנטית שאינה בישראל. המערערת הגדירה זאת בראיון שערכה "עכשיו זה המשפחה שלי…"; אמו של המנוח הסבירה בדיון שנערך בבית הדין בערר הראשון כי "אני משווה את הסיטואציה למשפחה עם מה שאנו קוראים מגילת רות, שהיא הגיעה לחמותה ממדינה זרה והשתלבה בדרכה… אולגה היא בת…". סבתו של המנוח, שהתגוררה גם היא באותה דירה, כתבה כי "… אין לי מילים להסביר כמה חשובה לי אהבתה… למעשה הפכה לבת עבור איליה ואינה ולנכדה עבורי. רק היא יכולה במידה כזו או אחרת לנחם אותי ואת כולנו בהתמודדות הקשה שלנו עם מותו של דימה… לא נותר לנו אף אחד בעולם מחוץ לאולגה… אולגה נכנסה לליבי, אני אוהבת אותה כאילו הייתה נכדה שלי ואיני מעלה בדעתי מה יעלה בגורל המשפחה האומללה שלנו אם גם ייקחו מאתנו את אולגה.. בלי אולגה חיי ירוקנו מכל תוכן…".
17. על דברים אלו עמד גם פסק הדין הראשון שניתן, אשר כאמור לפי ממצאיו המערערת התקבלה כבת משפחה אצל הורי המנוח, וההוויה של התא המשפחתי שנוצר "… ממשיכה להתקיים גם בימים אלו ושנים לאחר פטירת המנוח, הוויה בה העוררת התקבלה כבת במשפחה ומתפקדת ככזו גם כיום", ובהמשך נקבע כי הראיות "… מבססות את טיעון העוררת לתא משפחתי שעודנו קיים על אף פטירתו של המנוח".
18. בדיון בפני חזרו המערערים על הדברים. כך, מפי אימו של המנוח אשר ציינה, בין היתר, את היקשרות ההורים לכלתם, באין להם כל אחר כיום בעולם, ודבר היות המערערת בת עבורם (עמ' 9-10). בדיון ניתן גם היה להתרשם מהתערות המערערת בישראל ואופן השתלבותה במשפחת הורי בעלה המנוח, עת היא הדוברת עברית, בעוד שהורי הבן המנוח אינם שולטים בשפה, וכך למעשה הופכת אלמנת הבן המנוח לקשר ועוגן עבורם בישראל, בה אין להם גם למעשה קרוב אחר.
19. בפסק הדין הראשון, קבע בית הדין כי מקום בו נוצר תא משפחתי חדש באופן כפי שבוסס בפניו המצביע על זיקה יתירה של המערערת למדינת ישראל, מהווה הדבר טעם הומניטרי ייחודי שיש בו כדי לקבל את הבקשה. נקל להבין מסקנתו זו לרקע המצב הייחודי בו לא מדובר אך בקשר קרוב שנוצר עם בני משפחה של הבעל המנוח. מדובר על קשר קרוב עם משפחתו הגרעינית. מדובר במי שהפכה לחלק מהתא הגרעיני ביחד איתם. מדובר במי שהתגוררה ומתגוררת איתם באותו הבית, הן בחיי הבעל המנוח, והן לאחר פטירתו, וזאת תקופה לא מבוטלת של שנים. מדובר בהורים שהם נעדרי משפחה אחרת. הם חשוכי ילדים אחרים, ונכדים, והמערערת משכך הינה למעשה ביתם היחידה ומשפחתם היחידה.
20. השבת העניין לוועדה ההומניטרית נעשתה במצב זה על מנת שזו תביא עובדות אלו, המלמדות על קיומו של תא משפחתי חדש שנוצר, בחשבון ההחלטה שתקבל. הוועדה אכן התכנסה, אך כעולה מדיוניה וההחלטה שהתקבלה, אלו השקיפו על המערערת ונסיבותיה ההומניטריות, בלא התחשבות למעשה בקביעת פסק הדין הראשון כי בנסיבות העניין יש לבחון את התא המשפחתי החדש שנוצר, אשר לדברי בית הדין בפסק הדין הראשון מהווה טעם הומניטרי ייחודי שיש בו כדי לקבל את הבקשה.
21. קיומו של תא משפחתי חדש שנוצר הוכר גם על ידי בית המשפט ככזה היכול להקים טעם הומניטרי. לכך ר', למשל, בר"ם 2084/24 בראבו מיילה נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין [נבו] (14.5.25) אשר עסק בעניינה של מטפלת שנפשה נקשרה למשפחת המטופל ובשים לב לקשרים משמעותיים אלו ראה בית המשפט לקבוע קיומו של טעם הומניטרי מיוחד. באותו מקרה, ובשונה במובן זה מענייננו, המדובר היה במי ששהתה בישראל תקופת עשרות שנים. מנגד, הקשר המשפחתי שנקבע שנוצר, היה עם מטופלת – שאינה בגדר קרובת משפחה, והיא אף לא התגוררה בבית משפחת המטופל. חרף זאת, נקבע קיומו של טעם הומניטרי.
22. במקרה דנן, המדובר בכלתם של המערערים, המתגוררת בביתם. בית הדין – שלו המומחיות בדבר – קבע בפסק הדין הראשון כי לרקע זאת בוסס קיומו של "… תא משפחתי שעודנו קיים על אף פטירתו של המנוח, … [ו]קשר ייחודי למשפחת המנוח". הוא ראה על כן להורות כי על הוועדה להביא עובדות אלו בחשבון, שיש בהן לפי קביעתו להצביע על קיום טעם הומניטרי ייחודי. עם זאת, עיון בהחלטה שהתקבלה אינו מראה כי קיום התא המשפחתי החדש שנקבע כי נוצר, ודברי בית הדין כי הדבר מצביע על טעם הומניטרי ייחודי, נלקחו ככאלו בחשבון בהחלטה שניתנה; וככל שנלקחו בחשבון – לא הוסבר כיצד הגם הקביעה של בית הדין כי יש בנסיבות שעל הפרק להקים טעם הומניטרי, הוחלט על ידו אחרת. פסק הדין הראשון אכן לא כבל את שיקול דעת המשיב, ואולם נדרש היה כי ככל שאין בקשת המערערת מתקבלת במצב כזה, לכל הפחות יוסבר מדוע לא נלקחה בחשבון קביעת בית הדין כי בנסיבות העניין נוצר טעם הומניטרי ייחודי.
23. שנית, בנסיבות בהן נפטר בנם היחיד של המערערים 2-3, ואין להם עוד כל משפחה אחרת, השפעת פטירתו הינה קשה עליהם, ולפי המדווח הביאה למצב נפשי קשה. ההשפעה שתהיה במצב כזה על עזיבת "בת המשפחה" היחידה שעוד נותרה להם, היא אלמנתו של הבן, המתגוררת עימם מזה כ- 8 שנים (5 מהן בלא הבן), הינה לפיכך משמעותית ביותר, והיא תותיר אותם לבדם בישראל, בלא קרובים ובלא ילדים.
24. בחוות דעת פסיכיאטרית שצורפה לערעור הוסבר כי במידה שהמערערת תגורש מהארץ מצבו הנפשי והגופני של האב עלולים להתדרדר עד דכאון ותהליך דמנטי. וכפי שנכתב במכתב פסיכיאטר האב מיום 11.12.23: "במצבו הנוכחי בשל מצוקה נפשית קשה זקוק להתערבות טיפולית, זקוק לטיפול תרופתי בנוגדי דיכאון וחרדה. מאוד זקוק לעזרה וקירבה של כלתו. להערכתי במידה וכלתו תגורש מהארץ, מצבו הנפשי והגופני עלולים להתדרדר עד דיכאון רבא ותהליך דמנטי…".
25. חוות דעת זו, הינה ממועד שלאחר שניתנה החלטת המשיב, ומובן לפיכך כי החלטת המשיב לא יכולה היתה להתייחס אליה. עם זאת, אינדיקציות להשפעה בריאותית קשה שיכולה להיות לעזיבת המערערת על האב, מצויה גם בחומרים שהיו בפני המשיב.
26. בעע"מ 3091/21 מדינת ישראל – שר הפנים נ' פלונית [נבו] (22.05.22), הוסבר לעניין טובת הילד, כי הדבר יכול "במקרים חריגים, לבסס טעם הומניטרי מיוחד המצדיק מתן היתר או רישיון לפי חוק האזרחות…". זאת, כאשר ניתן להראות כי "… תיווצר פגיעה קונקרטית ומיוחדת, החורגת מגדרי הפגיעה הבלתי נמנעת הנגרמת תמיד מאי-מתן ההיתר או הרישיון" (ההדגשה במקור). בענייננו, הורי המנוח אינם קטינים. ואולם הרציונאל לפיו מקום בו אי מתן המעמד משליך באופן מוכח וקונקרטי על מי שמצוי מעגל הקרוב ביותר, נחזה כחל אף בענייננו, באופן אשר צריך לבוא בחשבון לעת שקילת השיקולים הומניטריים. ר' עוד לעניין זה עמ"נ (י-ם) 53367-12-21 דיל קומארי לימבו נ' משרד הפנים [נבו] (17.1.23) בו עמד בית משפט גם כן על כך כי קיימות נסיבות בהן בחינת קיומם של טעמים הומניטריים מיוחדים, מצריך לשקול גם מערכת יחסים שבין מבקש המעמד לבין אזרח ישראלי.
27. פרוטוקול דיון הוועדה ההומניטרית שנערך בעניינה של המערערת, וכן המלצות החברים, עמדו על המצב הנפשי הקשה של ההורים לאחר פטירת הבעל והבן, והקשר הקרוב שלהם למערערת, אך ציינו כי בכך אין טעם הומניטרי. בהחלטת המשיב כל שנאמר עם זאת לעניין זה הינו כי "לא נעלמו מעיני הטענות בדבר הקשר החם והאוהב שיש למבקשת עם בני משפחתו של בן זוגה המנוח והתמיכה בהם עקב מותו. מבלי להפחית בערכו ובחשיבותו של קשר זה, לא נמצא בכך טעם הומניטרי המצדיק מעמד בישראל".
28. צודק לטעמי ב"כ המערערים, הטוען כי באמור לא באה לידי ביטוי ההשפעה הבריאותית הקשה שיש בנסיבות העניין לעזיבת המערערת על הורי המנוח, ובמיוחד אביו. לא ניתן לפיכך לדעת אם סוגיה זו (להבדיל מההשלכה שיש לדבר על המערערת), נלקחה בחשבון ומה המשקל שניתן לה; ולעניין הקושי הנוצר בהעדר התייחסות לעניין כלשהו בנימוקים הניתנים, ר' למשל עע"מ 8342/11 אדמובסקי אוליטה נ' שר הפנים [נבו] (15.12.11). אותו עניין, עסק אף הוא במצב בו הפכה אלמנה לבת משפחה לתא המשפחתי הגרעיני של הבעל שנפטר, ובית המשפט ראה בכך דבר היכול לקיים "דבר מה נוסף" היכול להצדיק מתן מעמד בישראל הגם העדר קשר גנטי.
29. שלישית, בכל הנוגע לזיקותיה של המערערת, הרי שאין חולק כי רוב שנותיה עד גיל 38 חייתה היא מחוץ לישראל; ורק 8 שנים נוספות (לעת קבלת ההחלטה – כיום כבר כ- 10 שנים) חיה היא בישראל. עם זאת, בשקילת הדברים נראה שאין להביא בחשבון רק חשבון אריתמטי של תקופת חיים, שכן מטבע הדברים את שנות ילדותו אין מבקש המעמד מקיים בישראל. מבחינת מעגלי חברים וקשר למדינה ממנה הגיעה, הרי שנראה כי אלו אינם מרובים. מתוך החומר הקיים עולה, כי למעט שני ביקורים שהיו לה של אימה (האחת כשהגיעה, והשניה לפני כ- 8 שנים), כל בן משפחה לא ביקרה, והיא לא נסעה לשם בחזרה מעולם. בישראל רואה היא את הורי בעלה המנוח, כמשפחתה וכאן גם חייה ופרנסתה. בעניין זה, ניתן לומר לפיכך כי מבחן הזיקות הינו לכל הפחות "גבולי".
30. בבר"מ 7833/18 רחל גתדולה נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה ומעברי הגבול [נבו] (27.12.18), עמד בית משפט על שיקולים הנוגעים למבחן הזיקה, תוך שציין כי "… קשה אף להלום ציפייה לכך שבן הזוג הזר יהיה בהכרח בעל 'קריירה' בישראל. אכן, זיקה לישראל מתבטאת לא אחת במקום עבודה, אך אין ספק שאין מדובר בציפייה ל'קריירה' ואפשר אף לציין כי ניתן לשער שזה לא יהיה המקרה הטיפוסי בעניינם של מבקשי ומבקשות מעמד בישראל…". עוד צויין כי "… כשם שקיומו של קשר משפחתי במדינת המוצא מעיד על זיקה אליה, כך יש להביא בחשבון שקיומם של קשרים משפחתיים בישראל – גם במקביל לקיומם של קשרים במדינת המוצא – מעידים על זיקה לישראל".
31. עוד הוסבר, כי מקום בו מבחן הזיקות הינו "גבולי", מקרין הדבר על השיקול ההומניטרי: "במקרים שבהם התוצאה של מבחן הזיקות היא 'גבולית' – היינו, כאשר הממצאים מלמדים כי קיימות זיקות משמעותיות הן למדינת האזרחות והן לישראל, יכול קיומו של טעם הומניטארי התומך בהישארות בישראל להכריע את הכף לכיוון זה…".
32. כאמור, ממצאי בית הדין בערר הראשון היו כי התא המשפחתי שיצרה המערערת עם בעלה המנוח, נותר על כנו עם הוריו, עימם היא התגוררה וממשיכה להתגורר גם לאחר פטירתו, זאת בהינתן גם העדר משפחה אחרת כלשהי להורים. כל זאת, באופן אשר לפי פסיקתו מקים טעם הומניטרי ייחודי שיש בו כדי לקבל את הבקשה. אמנם, בית הדין קבע כאמור כי על העניין לשוב ולהידון בפני המשיב, ואולם מהממצאים שקבע בעניין קיומו של תא משפחתי שנוצר, וזאת על בסיס החומר שהיה בפניו, ושבו לא חל שינוי ואף לא נמצאו ממצאים סותרים, לא ניתן לטעמי להתעלם; כך לבטח עת מדובר בערכה לה מומחיות בדבר. לכל הפחות, נדרשה במצב כזה התייחסות המשיב מדוע אין בתא המשפחתי שנקבע שנוצר, כדי להוות טעם מיוחד. אלא שההחלטה שהתקבלה, לא התייחסה כאמור לממצאים אלו של פסק הדין הראשון שניתן.
33. בכלל הנסיבות האמורות, אני סבור כי נתוניה של המערערת – ובעיקרם הקשר המשפחתי הקרוב שיש לה עם הורי בעלה המנוח, והקשר שלהם אליה, בהינתן כי הם חסרי ילדים ומשפחה אחרת; העובדה כי ממצאי בית הדין בערר הראשון מצאו גם כעניין עובדתי, כי נוצר תא משפחתי בין המערערת להורי בעלה המנוח להם אין משפחה אחרת; וההשפעה הקשה שתהיה על ההורים אם ינותקו הם גם ממנה, שזהו עניין שלא ניתנה עליו הדעת בהחלטה שניתנה – מגבשים "דבר מה נוסף" המייחד את המקרה הספציפי דנן, ומבדיל אותו ממקרים סטנדרטיים. לעניין הרלבנטיות של שיקולים מסוג זה, העוסקים באחדות משפחה, סיוע להורים קשישים ומצוקה רפואית, ר' גם בבר"מ 7938/17 פלונית נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול [נבו] (13.9.18):

"ככלל, מדובר בדרישה להצגת 'דבר מה נוסף', המייחד את המקרה הספציפי ומבדיל אותו מן המקרים הסטנדרטיים שאינם נתפסים כעילה למתן מעמד בישראל… בין היתר, הוזכרו בהקשר זה שיקולים שעניינם אחדות המשפחה וטובת הילד… סיוע להורים קשישים… ומצוקה רפואית…".

34. סוף דבר שבנסיבות העניין, רואה אני לפיכך מקום להתערב בפסק הדין של בית הדין לעררים, ולקבוע כי למערערת ינתן מעמד ארעי א/5 אשר יתחדש מדי שנה. המשיבה תישא בהוצאות המערערים בסך 5,000 ש"ח. העירבון שהופקד יוחזר למערערים באמצעות בא כוחם.

 

ניתן היום, ג' אייר תשפ"ו, 20 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.

 

 

 

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה