חקיקה שאוזכרה:

חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשפ"ב-2022: סע'  2, 3, 7, 7(א), 7(ו)

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952

חוק האזרחות, תשי"ב-1952

מיני-רציו:

* ככלל, לתושב האזור לא יינתן רישיון ישיבה בישראל, אולם לשר הפנים סמכות לתת רישיון לישיבת ארעי בישראל או היתר לשהייה בישראל, מטעמים הומניטריים מיוחדים בהמלצת ועדה מקצועית. על הוועדה לשקול, בין יתר השיקולים, את סוגיית העדר המעמד והעדר יכולת לקבל מעמד מקום בו הדבר נמנע בשל מניעה שהמדינה לכאורה מציבה.

* משפט חוקתי – כניסה לישראל – טעמים הומניטריים

* משפט מנהלי – כניסה לישראל – טעמים הומניטריים

.

עתירה מנהלית כנגד החלטת המשיבה לדחות את בקשת העותרת 1 לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים, מכוח הוראת סעיף 7 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשפ"ב-2022.

.

בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה בחלקה ופסק:

לשר הפנים שיקול דעת רחב כאשר הוא עושה שימוש בסמכותו למתן רשות כניסה והיתר שהייה בישראל, והביקורת השיפוטית על החלטות בעניינים אלה מצומצמת למקרים יוצאי דופן בהם נפל בהחלטה פגם חמור. שעה שמדובר בבקשה למתן אשרה מטעמים הומניטריים כלומר, לפנים משורת הדין, שיקול דעתו של השר רחב במיוחד. ככלל, לתושב האזור לא יינתן רישיון ישיבה בישראל. לכלל זה נקבעו חריגים ובכללם, החריג המעניק לשר הפנים סמכות לתת לתושב האזור רישיון לישיבת ארעי בישראל או היתר לשהייה בישראל, מטעמים הומניטריים מיוחדים בהמלצת ועדה מקצועית. סוגיית העדר מעמד, ולא כל שכן העדר יכולת לקבל מעמד מקום בו הדבר נמנע בשל מניעה שהמדינה לכאורה מציבה, הינה לכל הפחות נסיבה הצריכה להישקל במסגרת השיקולים הנשקלים על ידי הוועדה המקצועית.

קביעת המשיבה בעניין היותה של העותרת תושבת האזור מעוגנת בתשתית העובדתית והראיות המנהליות שעמדו בפניה. מכל מקום, מאז חזרתה בשנת 2014 ועד  היום, שהיית העותרת בישראל הינה בלא אשרה וכבר נקבע כי שהייה ארוכת שנים שלא כדין בישראל מהווה שיקול נגד קבלת בקשה לשהות בארץ טעמים הומניטאריים. עם זאת, בנסיבות העניין נוצר מצב בו העותרת הינה לא רק חסרת מעמד, אלא שלעת הנוכחית מה שלכאורה מונע ממנה לרכוש מעמד הינו הצורך בקבלת אישור מדינת ישראל הנדרש לשם כך, אך לא ברור אם אישור כזה ינתן ומתי. העובדה כי העותרת נעדרת מעמד לטענתה והמשמעות שיש לכך לא נשקלה. לפיכך, עניינה של העותרת יושב לבחינה על ידי הוועדה המקצועית, על מנת שתבחן את סוגיית העדר מעמד העותרת.

פסק דין

1. עתירה מנהלית כנגד החלטת המשיבה מיום 19.8.2024 במסגרתה נדחתה בקשת העותרת 1 לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים, מכוח הוראת סעיף 7 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשפ"ב-2022 ("חוק הוראת השעה").

רקע

2. העותרת 1 ("העותרת") ילידת 1996, היא בתו של העותר 2 ("העותר"), תושב קבע בישראל. בשנת 1991 נישא העותר לאמה של העותרת תושבת האזור המחזיקה בהיתרי מת"ק מתחדשים במסגרת הליך איחוד משפחות החל משנת 2021.
3. לעותרת, שמקום לידתה בבית לחם, שני אחים – הבכור אבראהים יליד שנת 1992 והקטן אמיר יליד שנת 1998. שניהם נולדו בישראל והם בעלי מעמד של תושבי קבע.
4. ביום 10.12.2000 התקבלה בלשכת המשיבה במזרח ירושלים בקשה מאת העותר לרישום העותרת ואמיר במרשם האוכלוסין. ביום 24.12.2000 נשלח לעותר מכתב מטעם המשיבה להשלמת מסמכים וביום 14.2.2001 התקבלו מסמכים ששלח העותר. יצויין, כי הדבר נעשה עת היה העותר מיוצג על ידי עורך דין.
5. ביום 26.2.2001 התקבלה תשובת המשיבה ביחס לבקשה לרישום העותרת ואמיר. בחלוף הזמן מסמך התשובה, שצורף על ידי שני הצדדים, אינו ברור וקיים קושי להבין את הכתוב בו, בין בחלק המודפס ובין בחלק שהוסף בו בכתב יד. עם זאת, נראה כי בחלק שבו שבכתב יד נרשם כי העותרת תירשם במרשם באשרת א/5 לשנתיים וכי עליה לשלם אגרה בסך 515 ש"ח עבור כך. אין מחלוקת שבתום פרק הזמן הנדרש, העותר לא פנה למשיבה בעניין הארכת מעמדה של העותרת, ולפיכך במועד זה פקע מעמדה.
6. העותר טוען שסבר כי האישור שניתן העניק לשני הילדים לגביהם הוא פנה בהנף אחד בבקשת המעמד – מעמד של תושבות קבע, וכי לא היה מודע לאבחנה שנעשתה ביניהם. לדבריו הוא לא הבין את הכתוב בכתב יד והמשיבה לא הסבירה לו שהרישיון שהוענק לעותרת הינו זמני ויש לחדשו עם פקיעתו. הוא מפנה גם לפסיקה הקיימת בעניין (ר', בין היתר, עת"מ 727-06 מאג'דה נופל נ' שר הפנים [נבו] (22.5.11)) ("עניין נופל"), אשר עמדה על כך שבזמנים הרלבנטיים הנהלים הכרוכים בהסדרת מעמדם של ילדים, לא היו נהירים כל צרכם. כן מצביע העותר על כך שבספח תעודת הזהות שלו, הן משנת 2007, והן משנת 2015 רשומה העותרת כבעלת תעודת זהות, כשאין כל אינדיקציה כי זו בוטלה או הינה מוגבלת בזמן. כך גם עולה מתמצית רישום העותרת במרשם האוכלוסין. לאור זאת לעותרים נודע לפי דבריהם כי אין בידי העותרת תעודת זהות רק משהעותרת בגרה ונדרש להנפיק לה תעודת זהות.
7. בשנת 2012 הגישה העותרת לדבריה בקשה לקבלת תעודת זהות. בידי המשיבה אין עם זאת תיעוד לבקשה כזו. בהתאם לרישומי המשיבה ביום 22.12.2015 פנתה העותרת ללשכת המשיבה במזרח ירושלים בבקשה להסדיר את מעמדה בישראל ולהנפיק עבורה תעודת זהות. לא אותר עם זאת מענה לפנייה זו.
8. ביום 16.1.2017 התקבל אצל המשיבה מכתב מהעותרים ובו בקשה להנפיק לעותרת תעודת זהות ראשונה. על בקשה זו השיבה המשיבה ביום 28.2.2017 בזו הלשון: "הנדון נרשמה במעמד ארעי א/5 בתאריך 14.3.01, והודעה כי המדובר ברישום המעמד ארעי נמסרה לאביה עת אושר רישומה במרשם האוכלוסין הישראלי. ממועד זה לא נתקבלה כל פניה ביחס למעמדה, וזה אינו בתוקף עוד מזה למעלה מעשור. כיום לא ניתן לדון בעניינה". החלטה זו לא נתקפה על ידי העותרים.
9. ביום 7.3.2017 נשלח לעותר מכתב מטעם המוסד לביטוח הלאומי ("המל"ל") שבו צוין שעל פי המידע שנמצא בידיהם, הפסיק העותר להיות תושב ישראל בתקופה שמיום 1.1.2000 ועד ליום 30.4.2014, הואיל ולא התגורר בתחום מדינת ישראל. קביעה זו התבססה על חקירה שבוצעה בשנת 2017 באשר למקום מגורי העותר ומשפחתו. בין ממצאי חקירה זו כלולות עובדות לפיהן למשפחת העותרת בית בבית סאחור המצוי באזור, אשר לפי עדויות שונות שנאספו העותרים התגוררו בו עד לשנת 2014. החלטה זו לא נתקפה על ידי העותרים. לשלמות התמונה יצויין עוד כי אין חולק כי העותרת למדה בכיתות א עד יב בבית ספר בבית סאחור המצוי באזור. כך גם בנוגע ללימודיה האוניברסיטאיים עד לשנת 2019, שהתקיימו באוניברסיטת אלנג'אח בשכם, הגם שלטענת העותרת היא נכחה בהם רק בימי ראשון. לא הוצגו על ידה עם זאת סימוכין לטענה זו.
10. ביום 18.11.2018 התקבלה אצל הוועדה ההומניטרית מטעמים מיוחדים ("הועדה המקצועית") (שפעלה אז מכח חוק הוראת השעה משנת 2003), בקשה מטעם העותרים למתן מעמד לעותרת.
11. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916ביום 13.3.2019 הגישו העותרים עתירה (עת"מ (י-ם) 5314-02-19) [נבו] בגין אי מתן מענה לבקשה, וביום 2.6.2019 נמחקה העתירה בשל היותה מוקדמת. באותו היום התקבלה החלטת שר הפנים שקיבל את המלצת הוועדה לדחות את הבקשה משלא נמצאו טעמים הומניטריים מיוחדים שמצדיקים מתן מעמד לעותרת. צוין כי עניין הבקשה בשאלת רישומה של העותרת בשנת 2001 במעמד ארעי מסוג א/5 התקף לשנה, וכי הוועדה המקצועית אינה מהווה ערכאת ערעור על החלטת מנהל לשכת האוכלוסין.
12. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)ביום 19.1.2020 הגישו העותרים עתירה נוספת (עת"מ (י-ם) 41584-01-20) [נבו] התוקפת את החלטת שר הפנים בבקשה. בדיון שהתקיים ביום 23.7.2020 הסכימה המשיבה להחזיר את עניינה של העותרת לעיון ולקבלת החלטה מחודשת ובנסיבות אלה נמחקה העתירה.
13. בהמשך לעתירה זו, ביום 31.8.2020 הגישו העותרים בקשה נוספת לוועדה המקצועית, ("הבקשה השניה") ולאחר דיון שנערך ביום 17.6.2021 המליצה הוועדה לשרת הפנים לדחות את הבקשה.
14. ביום 7.11.2021 ניתנה החלטת שרת הפנים הדוחה את הבקשה השניה בנימוק שלא נמצאו טעמים הומניטריים המצדיקים הסדרת מעמדה של העותרת בישראל ומשעה שלא חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק סטייה מהמלצתה הקודמת של הוועדה. עוד צוין כי לאור מגורי העותרים באזור בין השנים 2000-2014 כעולה מחקירת המל"ל, לא היה מקום לרשום את העותרת בישראל מלכתחילה.
15. כנגד החלטה זו הגישו העותרים ביום 4.1.2022 עתירה שלישית (עת"מ (י-ם) 7596-01-22) [נבו] וביום 25.7.2022 ניתן פסק דין בעתירה במסגרתו בוטלה החלטת שרת הפנים בבקשה השניה מהטעם שעניינה של העותרת נבחן בהתאם לחוק הוראת השעה משנת 2003, שלא היה בתוקף במועד מתן ההחלטה וכי יש בכך פגם המחייב את ביטולה. לפיכך, עניינה של העותרת הוחזר למשיבה לקבלת החלטה מחודשת.
16. ביום 24.11.2022 עלה עניינה של העותרת לדיון בפני הוועדה המקצועית במסגרתה התבקשה התייחסותה של לשכת מזרח ירושלים לעניין סוגיית מרכז חיי העותרת. בהמשך עלה עניינה של העותרת לדיון נוסף ביום 28.9.2023 והוחלט לקיים לעותרת שימוע כדי לבחון מקרוב את מרכז חייה של העותרת בשנים האחרונות. ראיון כאמור נערך לעותרת ביום 16.1.2024.
17. ביום 21.2.2024 נדון עניינה של העותרת שוב על ידי הוועדה המקצועית שהמליצה לשר הפנים לדחות את הבקשה בהיעדר טעמים מיוחדים המצדיקים את אישור הבקשה. בין נימוקי הוועדה המקצועית צויין כי בהינתן ממצאי דוח המל"ל לפיו העותר ומשפחתו לא התגוררו בישראל בעת שהתבקש על ידיהם מעמד הקבע לעותרת ולאחיה בשנת 2000, הרי שמעמד זה הושג על בסיס מצג כוזב שהוצג. כמו כן, בבקשת העותרת נטען כי לבני משפחתה מעמד קבע, אך זה אינו המצב בנוגע לאמה של העותרת. עוד צויין כי אין מקום לשקול שיקולים בדבר טובת הילד, בהינתן כי בעת הגשת הבקשה לא היתה כבר העותרת קטינה, אלא בגירה בת 22.
18. באשר לטענת העותרת לפיה אם העותרת חולת סכרת ונדרשת לעזרת העותרת, צויין כי קיימים בני משפחה נוספים שיכולים לטפל באם. צויין עוד כי הטענה לפיה אין לעותרת בני משפחה באזור אינה נכונה הואיל וקיימים שם בני משפחה מרובים מצד האם, וכי העותרת ומשפחתה מתגוררים כיום בביר עונה, המצוי בחלק המזרחי לגדר ההפרדה כך שאין קושי מעבר ממנו לאזור. באשר לטענה לפיה לא ידע העותר כי לעותרת לא ניתן במקורם של דברים מעמד קבע צויין כי הדבר נובע מהפרקטיקה שהיתה קיימת באותו זמן, ונלמד גם מתוקף העובדה שנדרש תשלום אגרה עבור אשרת העותרת, מה שאינו נדרש עבור מי שנרשם במעמד קבע.
19. הועתק מנבוביום 19.8.2024 התקבלה החלטת שר הפנים הדוחה את בקשת העותרת לקבלת מעמד תוך אימוץ נימוקי הועדה המקצועית ("ההחלטה"). בהחלטה צויין גם כן, בין היתר, כי המדובר במי שאינה קטינה, כי אימה אינה מתגוררת לבדה, היא למדה באוניברסיטה בשכם, וקיימת לה משפחה באזור. נקבע כי אין מתקיימים לפיכך טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים את אישור הבקשה.
20. לנוכח טעות, נשלחה ההחלטה שהתקבלה בעניין לידי בא כוחם הקודם של העותרים, ומשכך ההחלטה עצמה הגיעה לידי העותרים רק ביום 15.5.25, אז פנו הם גם לקבל את פרוטוקול הוועדה המקצועית. משכך, הוגשה העתירה רק קרוב לשנה לאחר שניתנה ההחלטה. ביחד עם העתירה על ההחלטה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים ולצו ארעי כנגד ביצוע פעולות אכיפה כלפי העותרת. בהחלטה מיום 21.7.2025 ניתן צו ארעי בכפוף לטעמים ביטחוניים.

דיון והכרעה

21. מושכלות יסוד הן כי מי שאינו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה אינו בעל זכות קנויה לשבת בישראל וכניסתו או ישיבתו בישראל מותנית ברישיון ישיבה שיינתן לו על פי חוק הכניסה לישראל (בג"ץ 1905/03 ראגח עכל נ' מדינת ישראל – שר הפנים [נבו] (5.12.2010) ("עניין עכל")).
22. לשר הפנים שיקול דעת רחב כאשר הוא עושה שימוש בסמכותו למתן רשות כניסה והיתר שהייה בישראל, והביקורת השיפוטית על החלטות בעניינים אלה מצומצמת למקרים יוצאי דופן בהם נפל בהחלטה פגם חמור (עע"מ 5645/21 ‏פלונית נ' שר הפנים [נבו] (11.4.22)). עוד נקבע כי שעה שמדובר בבקשה למתן אשרה מטעמים הומניטריים כלומר, לפנים משורת הדין, שיקול דעתו של השר רחב במיוחד (בר"מ 7938/17 פלונית נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול [נבו] (13.9.18)).
23. בכל הנוגע לתושבי האזור, קובע סעיף 3 לחוק הוראת השעה כי ככלל לא יינתן רישיון ישיבה בישראל לתושב האזור. לכלל זה נקבעו חריגים ובכללם, החריג הקבוע בסעיף 7(א) לחוק הוראת השעה המעניק לשר הפנים סמכות לתת לתושב האזור רישיון לישיבת ארעי בישראל או היתר לשהייה בישראל, מטעמים הומניטריים מיוחדים בהמלצת ועדה מקצועית שמונתה לעניין זה.
24. בהתאם לסעיף 2 לחוק הוראת השעה, תושב האזור מוגדר כ"מי שרשום במרשם האוכלוסין של האזור, וכן מי שמתגורר באזור אף שאינו רשום במרשם האוכלוסין של האזור, ולמעט תושב יישוב ישראלי באזור". אין טענה כי העותרת רשומה באזור, אך בהתאם לממצאי המשיבה היא בגדר תושבת האזור. הקביעה לעניין זה מבוצעת על פי "בחינה מהותית – בהתאם למבחן מירב הזיקות – באשר לתושבותו בפועל של מבקש המעמד" (ר' עע"מ 1621/08 מדינת ישראל – משרד הפנים נ'  זיאד חטיב [נבו] (30.1.11)).
25. העותרת אינה חולקת למעשה כי לצרכי המסגרת הדיונית שבענייננו, נקודת המוצא היא כי הינה תושבת האזור כהגדרת מונח זה בהוראת השעה, ומשכך על עניינה להידון במסגרת הוועדה המקצועית הפועלת מכח חוק הוראת השעה (ר', בין היתר, גם הסבר שניתן בעת הדיון בעמ' 7-8). כך נובע גם מתוך עצם העובדה כי הבקשה למתן מעמד הוגשה לוועדה המקצועית הפועלת מכח הוראת השעה, שעניינה בקשות תושבי האזור.
26. הגם זאת, העותרים חולקים על המסקנה לפיה העותרת הינה תושבת האזור, כשלעמדתם מרכז חייה של העותרת הינו בפועל בישראל, דבר המשליך לעמדתם על השיקולים ההומניטריים אותם צריכה היתה הוועדה המקצועית לשקול בעניינה.
27. איני רואה לקבל את טענות העותרת בעניין. קביעת המשיבה בעניין היותה של העותרת תושבת האזור מעוגנת בתשתית העובדתית והראיות המנהליות שעמדו בפניה. אלו כללו, בין היתר, את העובדה כי העותרת נולדה באזור, וכי בהתאם לממצאי חקירת המל"ל בין השנים 2000-2014 התגוררה משפחתה באזור. העותרת כאמור גם למדה במוסדות חינוך באזור, זאת הן בבית ספר יסודי ותיכון בכיתות א עד יב, והן לימודי אוניברסיטה עד לשנת 2019. אמה של העותרת הינה תושבת האזור, ולמשפחת העותרת כאמור גם בית באזור, ובני משפחה מצד האם.
28. המדובר בצבר ראייתי מספק לביסוס זיקות העותרת לשם קביעה כי העותרת הינה תושבת האזור. כך לבטח בהינתן כי המדובר בשיקול דעת מנהלי, ולא הוצבע על נסיבות המצדיקות התערבות בו. ור' לעניין זה, בין היתר, עע"מ 9018/04 סאלם מונא נ' משרד הפנים [נבו] (12.9.2005)):

"רשות מינהלית איננה כפופה, כידוע, לדיני הראיות הרגילים והיא רשאית לבסס החלטתה, על כל ראיה 'אשר כל אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה'… על הרשות המינהליות אמנם מוטלת חובה לאסוף ראיות הרלבנטיות להחלטתה, אך היא אינה חייבת לעסוק במלאכה זו בעצמה, אלא רשאית להיעזר לצורך כך באחרים. רשות מינהלית אף רשאית לבסס החלטתה על קביעות עובדתיות של אחרים, ובכללם רשויות מינהליות אחרות, וזאת בהתחשב במידת המיומנות של אותה רשות מינהלית אחרת בנושא העובדתי, ובמידת עיסוקה של אותה רשות בנושא הנדון במסגרת עבודתה השוטפת…".

29. העותרת טוענת כי אין מקום להסתמכות על ממצאי חקירת המל"ל, וזאת משאין המשיבה מקבלת את ממצאיו במקרים בהם אין אלו תואמים את עמדתה. כבר נפסק עם זאת, כי אין מתאם הכרחי בין החלטות שמקבל המל"ל ובין החלטות המשיבה בנוגע למעמד (ר', למשל, בבג"ץ 5894/16 הודא גבארין נ' רשות האוכלוסין וההגירה [נבו] (16.7.2017): "אדם עשוי להיחשב תושב ישראל לצורך קבלת קצבה מהביטוח הלאומי, מאחר ששהה די ימים בישראל במהלך שנה נתונה (יותר ממחצית הימים)… ויחד עם זאת, לא תתקיים בו הדרישה של "מרכז חיים" בישראל כמובנה של דרישה זו לפי חוק האזרחות".
30. 051293710בענייננו, ממצאי המל"ל נסמכו כאמור על חקירה שבוצעה, ממנה עלה מפי מקורות שונים כי למשפחת העותרת בית בבית סאחור, אשר לפי עדויות שנאספו ממקורות שונים בני משפחת העותרת התגוררו בו עד לשנת 2014. הסתמכות המשיבה על ממצאי דו"ח החקירה של המל"ל הינה סבירה אפוא. מה גם שהעותרים לא הציגו גרסה ממשית, שסותרת את ממצאי החקירה, זולתי טענות שונות – שהועלו אגב ההליכים דנן כך שמובן שהם מונעים מתוך אינטרס, אשר לא נתמכו גם בראיות חיצוניות כלשהן.
31. 054678313על כך יש להוסיף שהמשיבה לא ראתה בממצאי חקירת המל"ל ראיה יחידה לעניין מקום המגורים. היא התבססה גם על סתירות מסויימות שעלו בריאיון שנערך לעותר ולאם העותרת בשנת 2021 במסגרת הבקשה לאיחוד משפחות שבו ציין העותר שהתגורר בבית סאחור ובבית חנינא לסירוגין ובדברי אם העותרת שטענה שהתגוררו בבית סאחור בתקופות שונות. דברים אלה עומדים בסתירה מסויימת גם לדברים שאמרה העותרת בריאיון שנערך לה שבו טענה שעד לשנת 2014 התגוררו רק בבית חנינא. בראיון עימה, העותרת אישרה עם זאת כי למשפחתה יש נכס בבית סאחור המשמש למגורים וכי הם הולכים לשם מדי פעם.
32. כזכור, קביעת המל"ל לא נתקפה על ידי העותרים. ההסבר שסיפקו לכך – בדיעבד – הינו שלא ראו צורך לעשות כן באותה עת, ולא ידעו שתהיה לכך השפעה על בירור מעמדה של העותרת. עם זאת, קביעת המל"ל נסמכה כאמור על דוח החקירה שנערך, והעולה ממנו דובר בעד עצמו, בין אם נתקפו קביעות המל"ל ובין אם לאו, וכך לבטח משלא באה טענה כי דוח החקירה אינו משקף דברים שנאמרו לחוקר. ממצאי הדו"ח, לפיו לעותרים בית באזור, וכן פריטים אחרים, הינם גם נכונים, דבר המחזק כי נערכה חקירה נאותה.
33. מעבר לאמור, המשיבה נסמכה כאמור גם על עובדת מקום לימודיה של העותרת הן בכל שנות בית הספר, והן באוניברסיטה שם סיימה היא כאמור את לימודיה בשנת 2019. גם כאן, טענות העותרת כי הוסעה כל יום מירושלים לאזור בעת לימודיה בבית הספר, וכי באוניברסיטה נכחה רק בימי א', לא נסמכו על תימוכין זולתי טענותיה היא בעניין, הבאות כיום לעת קיום אינטרס בדבר. מכל מקום – אין בהן כדי לשלול את קיום הזיקה לאזור גם לאחר שנת 2014, אז עברה העותרת להתגורר בישראל, ובאופן המשתלב עם יתר העובדות הקיימות.
34. העותרת טוענת, כי אף אם יאמר שעד לשנת 2014 היתה היא תושבת האזור, הרי שמאז חלפו (נכון להיום) למעלה מעשר שנים, בהן היא מצויה בישראל, ויש להתחשב בכך בניתוח זיקותיה. יש לזכור עם זאת, כי את בקשתה הראשונה הגישה העותרת בשנת 2018. נכון לעת האמורה, רוב חייה שהתה העותרת באזור, כאשר אין בארבע השנים שחלפו מאז שבה בשנת 2014 כדי לשנות זאת, כך לא כל שכן עת המשיכה היא ללמוד באזור אף בשנים אלו.
35. מכל מקום, מאז חזרתה בשנת 2014 ועד היום, שהיית העותרת בישראל הינה בלא אשרה. כבר נקבע כי "שהייה ארוכת שנים שלא כדין … בישראל מהווה שיקול בעל משקל כנגד קבלת בקשה לשהות בארץ טעמים הומניטאריים" (עע"ם 1692/11 ‏‏לטיסייה אורלה נ' מדינת ישראל – משרד הפנים [נבו] (9.11.11). כמו כן, "בודאי שאין לומר כי עצם הימצאותו של המערער בארץ זמן רב יכול להצדיק מתן מעמד, שמא יצא חוטא נשכר" (‏עע"מ 10894/08 גבריאל דג'אן נ' שר הפנים [נבו] (29.10.09). בענייננו, גם אם לא מוחזקת השהייה הבלתי חוקית של העותרת בישראל כנגד קבלת בקשתה ההומניטרית, לבטח אין מקום כי רק לנוכח חלוף השנים, בהן מצויה היתה העותרת שלא כדין בישראל, תיקנה היא מעמד לעצמה.
36. האמור אינו מתעלם מכך, כי בנסיבות מסויימות, התחשבו בתי המשפט גם בצבירת שנות שהות בלא אשרה בישראל, בעת שקילת בקשות לקבלת מעמד. המדובר הינו עם זאת בחריגים. בעניין עכל הובהר שבדרך כלל שהות ארוכה בישראל אין בה כשלעצמה כדי להוות טעם הומניטרי מיוחד, אלא כאשר נוצר "מרכז חיים משפחתי, מקצועי וכלכלי בישראל" על פני תקופה ארוכה משמעותית. עוד צוין כי באותו מקרה התקבל הטיעון לטעם הומניטרי מיוחד לאחר שהוכח שהווייתה של העותרת ששם "נטועה כל כולה בישראל, לרבות קשריה האישיים, החברתיים והמקצועיים". נסיבות כאלה לא מתקיימות בעניין העותרת שכן בין היתר, לא בוסס כי היא יצרה בישראל "מרכז חיים משפחתי, מקצועי וכלכלי". מדבריה של העותרת בריאיון עולה שהיא אינה עובדת, היא ממעטת לצאת מביתה ויוצאת רק לשם ביקורים בקופת החולים או במשרד הפנים.
37. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר נקודת המוצא בענייננו הינה כי העותרת נולדה באזור שהתה באזור שנים רבות, ואף למדה שם הן בבית ספר והן באוניברסיטה. אכן, מאז שנת 2014 הינה בישראל, אך לא רק שחלוף הזמן לבדו אינו משנה מעמד, אלא ששהות זה הינה בלא אשרה. כאמור, אם ברגיל יוכר כי עצם השהות הבלתי מאושרת בישראל מנתקת זיקה מהאזור, כי אז למעשה ירוקן הדבר מתוכן את הוראת השעה, יעודד שהות בלתי מורשית מסוג זה, ואף יהיה בבחינת פרס למפרי החוק. לכך אין מקום.
38. העותרת טוענת עוד כי יש להביא בחשבון את הכשל שנפל באי מתן המעמד לעותרת במקורם של דברים, עת ניתן לה בשנת 2001 מעמד לתקופה של שנתיים בלבד. לדבריה, באותה תקופה לא היו הנהלים הנוגעים להסדרת מעמד ילדים נהירים, ולא ידוע היה כי יש לפעול לחידוש המעמד אשר פוקע ככל שלא מתבקש לחדשו. העותרת מפנה כאמור בעניין זה לעניין נופל בו עמד בית משפט על הצורך במתן הודעה ברורה להורים בדבר הצורך לחדש את מעמד הקטין לגביו מתבקש המעמד. לטענת העותרים, אילו היו מיודעים באופן ברור כי מעמד העותרת ניתן לה רק לשנתיים, וזאת בשונה מאחיה שנולד בישראל, ודאי שהיו פועלים לחדשו.
39. איני מוצא, כי יש גם בטענות אלו כדי להצדיק התערבות בהחלטה שניתנה. ראשית, אין זה מדויק לומר כי לא ניתנה התראה בפני העותרים על הצורך לחדש לעותרת את הרישיון שלה כחלוף שנתיים. תקפו המוגבל של הרישיון צויין מפורשות בהודעה שנשלחה להם עת ניתן המעמד. העובדה כי הדבר נכתב בכתב יד (שכיום אין הוא קריא, אך אין סיבה לסבור כי כך היה בזמן אמת), אין פירושה כי יידוע לא ניתן, שהרי לבטח אין מקום להתעלם מסוג הודעה כזו. כך לבטח, מעת שהעותר פעל באמצעות עורך דין לשם קבלת המעמד, ומשכך – לא רק הוא קרא את האמור, אלא גם בא כוחו. באותה הודעה נאמר גם, כי יש לשלם אגרה עבור האשרה הניתנת לעותרת. גם אם אין בהכרח לומר כי על העותר היה להבין מתוך כך שלא ניתן לעותרת מעמד של קבע, שכן אין לצפות שיהיה בקי בהלכות אגרות בעניין זה, הרי שהעובדה כי לגבי בנו האחר, שנולד בישראל, לא נדרש תשלום אגרה, יכולה גם היא היתה לאותת כי מעמד העותרת שונה.
40. מעבר לכך, ככל שנפל כשל בעניין, הרי שזה נודע לעותרים בשנת 2017 עת הוגשה בקשה לקבלת תעודת זהות, ובהחלטה מיום 28.2.17 הודע לעותרים כי מעמד העותרת פקע מעת שלא התבקש לחדשו. העותרים לא ערערו על החלטה זו, ובכך קיבלו כי לעותרת אין מעמד מעת שהיא לא פנתה לחדשו כחלוף שנתיים; והם נפנו משכך לפעול באפיק ההומניטרי בהתאם להוראת השעה. כטענת המשיבה, יש קושי במצב בו נזנחת טענה כי מגיע מעמד בשל כשל שלפי הנטען נפל באי נתינתו, תוך העלאת אותם טעונים באפיק האחר.
41. זאת ועוד, כפי שמציינת המשיבה בפועל במועד בו נדרש היה חידוש המעמד על ידי העותרת, בשנת 2003, התגוררו העותרת ומשפחתה באזור, וזאת כעולה מדוח המל"ל. יתכן, כי זה הטעם מדוע לא נפנו מלכתחילה לבקש את חידוש המעמד, ומכל מקום – אילו היו מבקשים לעשות כן, ומוסרים מידע אמיתי, ממילא היתה הבקשה נדחית בנסיבות כאלו. העותרים טוענים, כי אילו היו יודעים שלעותרת אין מעמד, לא היו עוברים להתגורר באזור, ואולם אלו הן טענות היפותטיות, שאין גם אפשרות לאמתן, ולא ניתן על בסיסן לקבוע ממצאים כאלו או אחרים. כך במיוחד, מעת שבאותה נשימה העותרים מכחישים בכלל שהתגוררו באזור באותה התקופה. כמו כן, כנגד ההיפותזה המועלית, יתכן גם כאמור שמצב הדברים הינו למעשה הפוך, והעותרים לא פנו לבקש הארכה של המעמד שניתן, דווקא משום שבאותה העת התגוררו באזור.
42. האמור אינו מתעלם מכך כי בספח תעודת הזהות של העותר, הופיעה העותרת כמי שיש לה תעודת זהות, תוך שלא צויין כי זו למעשה פקעה. הדבר נעשה כמצויין לעיל הן בספח משנת 2007 והן בזה משנת 2015, הגם שלאותה העת פקעה כבר תעודת הזהות, ולא ברור משכך מדוע המשיך הדבר להיות מצויין. יוער עם זאת, כי בשונה מאחיה הצעיר של העותרת, לגביו נכתב בספח: "המעמד: רישיון לישיבת קבע", כיתוב כאמור לא הופיע לגבי העותרת.
43. האמור אינו מקים עם זאת מעמד יש מאין לעותרת, כך לבטח מעת שמשעה שהעותרת לא התגוררה בישראל עד שנת 2014, ממילא היא לא היתה זכאית לחידוש האשרה שקיבלה. מכל מקום, ככל שהיה ברישום זה כדי להקנות עילה כלשהי, הרי שהיה על הדבר להיות מועלה עת סורבה הבקשה למתן תעודת זהות בשנת 2017, דבר שלא נעשה.
44. העותרת טוענת לנסיבות הומניטריות בהיותה היחידה מבין בני משפחתה שהיא חסרת מעמד, היותה רווקה הסמוכה על שולחן הוריה ואת העובדה שמשפחתה הגרעינית מתגוררת בירושלים, ובעלת מעמד בה. נסיבותיה של העותרת הינן אכן מצערות, ונקל להבין כי לא קל לדרוש ניתוקה ממשפחתה הגרעינית, גם אם אין היא עוד קטינה. עם זאת, נסיבות מסוג זה, אינן כשלעצמן מעלות טעם הומינטרי.
45. לעניין זה יוזכר, כי הוראת השעה אינה קובעת מהן הנסיבות העולות כדי טעמים הומניטריים מיוחדים מלבד האמור בסעיף 7(ו) הקובע על דרך השלילה שהעובדה כי בן משפחה של מבקש ההיתר או הרישיון, השוהה כדין בישראל, הוא בן זוגו או כי לבני הזוג ילדים משותפים, לא תהווה כשלעצמה טעם הומניטרי מיוחד. מעת שכך נקבע בנוגע לאלה, עולה כי המחוקק לא התכוון להחריג גם מבקש מעמד בגיר שאין לו בן זוג או ילידים קטינים.
46. בהינתן מצב דברים זה, הובהר בין היתר, כי עובדת קיומם של ילדים המתגוררים בישראל אינה בגדר מקרים הומניטריים חריגים, וכך גם הימצאות המשפחה בישראל במשך שנים ארוכות או שהיית המבקש בישראל במשך תקופות ארוכות. ר' לכך, למשל, עע"מ 3091/21 מדינת ישראל נ' פלונית [נבו] (22.5.22( בפס' 18, בו מדובר היה במי ששהתה בישראל באופן בלתי חוקי למעלה מ- 20 שנה; וכן עת"מ (י-ם) 46829-09-22‏ ראמי אסמר נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה [נבו] (17.7.23) ("עניין אסמר").
47. העותרים מפנים לפסיקה שונה, בה לעמדתם הכיר בית המשפט בקיומן של נסיבות הומניטריות במצבים דומים לאלו שכאן. על כל מקרה עם זאת להיבחן לגוף נסיבותיו, ובמקרה דנן, לבטח אל מול רקע בו נולדה העותרת באזור, שהתה בו שנים רבות, ואף התחנכה בו; והינה כיום גם בגירה כבת 30, לא ניתן לומר כי קמה עילה להתערב בשיקול דעת הוועדה המקצועית, עת היא לא מצאה בנסיבות אלו קיום נסיבות הומניטריות המבססות מתן מעמד.
48. לטענת העותרת מצבה הרפואי של אמה החולה במחלת הסכרת, מצריך סיוע צמוד של העותרת. גם בכך אין עם זאת כדי לשנות ממסקנת הדברים. כעולה מההחלטה ופורטוקול הוועדה המקצועית, העניין נשקל במסגרת השיקולים של המשיבה וזו הגיעה למסקנה שמצבה הרפואי של האם אינו מצריך דווקא את טיפולה של העותרת משעה שעם האם מתגוררים בני משפחה נוספים. לא בוססה לפיכך עילה להתערב בהחלטה זו. כך לא כל שכן מעת שגם בעתירה העותרים לא הצביעו על צורך כאמור מלבד הטענה שהעותרת אינה עובדת בניגוד לאחיה ופנויה לסייע לאמה, וכאשר לא צורפו גם אסמכתאות רפואיות כלשהן בעניין מצבה של האם והצורך בסיוע העותרת.
49. טענה נוספת שהועלתה על ידי העותרת, נוגעת לעובדה כי נכון להיום הינה נעדרת מעמד לדבריה הן בישראל, והן באזור. הוסבר על ידה עוד, כי כבגירה מעל גיל 16 אין היא יכולה כיום לקבל מעמד גם לא באזור וזאת מעת שלנוכח ההסדרים בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינאית, קבלת מעמד כאמור דורשת את אישור מדינת ישראל, וזה אינו ניתן. בתגובה שהוגשה מטעם המשיבה, הוסבר על ידה כי אכן הסכמה לרישום באזור הנוגעת למי שהינו בן למעלה מגיל 16 דורשת את הסכמת הצד הישראלי, וכי לאורך השנים הוגשו בקשות שונות לרישום כאמור לגביהן ניתנה הסכמת המדינה במסגרת מחוות לרשות הפלסטינית. הוסבר כי ככלל אישורים אלה ניתנים ביחס לקבוצות אנשים ולא באופן פרטני. עוד הובהר, כי לעת הזו אין בידי המשיבה מידע האם או מתי יעשו מחוות כאמור.
50. המשיבה גורסת, כי מצב זה אינו מעורר קושי ואין בו כדי להוות נסיבה הומניטרית. בין היתר מוסבר על ידה, כי המציאות בפועל מלמדת שהעותרת נעה באזור, שהרי למדה שם עד גיל 19. העותרת טוענת, כי העובדה שכילדה יכולה היתה להתנועע באזור גם בלא מעמד, אין פירושה כי היא יכולה לעשות כן כיום, כבגירה, הנתונה לבדיקה ובחינה. עוד נטען על ידי המשיבה, כי לא כל אימת שאדם הינו חסר מעמד במקום כלשהו, ברירת המחדל הינה כי מדינת ישראל היא שצריכה להעניק לו מעמד כאמור. כך בפרט, מעת שאין המשיבה אחראית למחדל העותרת להירשם מבעוד מועד באזור. לדברי המשיבה, מסקנה אחרת עלולה גם להביא לכך שאנשים יכלאו עצמם במכוון למצב בו הם נעדרים מעמד, ולא ירשמו מבעוד מועד באזור, באופן שיאלץ כביכול את המשיבה להתחשב במצבם ולהקנות להם מעמד אך מטעם זה.
51. המשיבה מפנה בהקשר לאמור, לפסיקה ממנה עולה לדבריה, כי עצם היותו של אדם נעדר מעמד, אינו מקים טעם הומניטרי; ולעניין זה מצביעה, בין היתר, על עת"מ (י-ם) דיאא דענא נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה [נבו] (6.10.22), ועניין אסמר. כן מפנה היא לעמ"נ (י-ם) 19823-12-24 שוואמרה ואח' נ' רשות האוכלוסין וההגירה [נבו] (20.2.2025). יוער עם זאת, כי עניין זה לא עסק בסוגיית הנפקות שיש להעדר מעמד על קבלת אישור שהייה, אלא בשאלת סוג הוועדה בה על טענות העותר ששם היה להידון. עוד מפנה המשיבה להגדרה של תושב האזור כפי שמצויה בהוראת השעה, הכוללת גם מי שאינם רשומים באזור, דבר ממנו נובע כי העובדה שאדם יכול להיות גם חסר מעמד, מובנית למעשה בהוראת השעה.
52. לא ניתן עם זאת להתעלם לחלוטין בנסיבות העניין מהמצב שנוצר, ממנו עולה כי העותרת הינה לא רק חסרת מעמד, אלא שלעת הנוכחית מה שלכאורה מונע ממנה לרכוש מעמד הינו הצורך בקבלת אישור מדינת ישראל הנדרש לשם כך, אך לא ברור אם אישור כזה ינתן ומתי. ומשמע – כי בעוד שמצד אחד מכח הוראת השעה מגדירה המדינה את העותרת כתושבת האזור, מהצד השני היא לכאורה מונעת ממנה להיות כזו, משאין היא מסכימה כי היא תירשם שם ככזו. לטענת העותרת, מצב העדר מעמד מסוג זה, פירושו גם כי ככל שמבקשת העותרת שלא להפר דין, עליה להיות כלואה בדל"ת אמות חדרה (ואולי גם שם לא), שכן לכל מקום אליו תלך, הדבר אסור עליה.
53. אין באמור כדי לקבוע מסמרות לפיהן המדינה מחוייבת ליתן את הסכמתה למתן מעמד לעותרת באזור, ונראה כי שמירת זכות המדינה להתנגד לכך נובעת מתוקף ההסדרים שבין מדינת ישראל לרשות הפלסטינאית, ונוגעת לשיקולים שונים השמורים למדינה. אין בו גם כדי לומר, כי כל אימת שהמדינה היא המונעת, בפועל, מתושב האזור מלקבל שם מעמד, חלה עליה החובה להקנות לו מעמד בישראל, דבר שאכן עלול בין היתר להקים חשש כי יהיו מי שיימנעו במכוון מקבלת מעמד באזור, על מנת לאלץ את המדינה ליתן להם מעמד כאן.
54. עם זאת, נראה כי נסיבות מסוג זה, מצריכות לכל הפחות, להישקל במסגרת השיקולים ההומניטריים המובאים בחשבון על ידי הוועדה המקצועית. בין היתר, זו יכולה לבחון האם מדובר בנסיבות בהן מנע אדם מעצמו במכוון את קבלת המעמד; מה משמעות היותו חסר מעמד וההשלכה שיש לכך על המשך חייו; האם זיקותיו לישראל, גם אם אינן הופכות אותו לתושב ישראל, מצדיקות כי בנסיבות בהן אין הוא יכול להיות תושב האזור ינתן לו מעמד כזה כאן, ועוד. בתוך כך, ומבלי לקבוע מסמרות, יכול שבמסגרת זו יובאו בחשבון גם טענות העותרים כי סברו שלעותרת מעמד בישראל, בין היתר, מעת שהופיעה כך בתעודת הזהות של העותר, ויתכן כי משכך לא פעלו להסדרת מעמדה באזור. כמנותח לעיל, שיקול זה לבדו אינו עולה כדי נסיבה הומניטרית, אך אין בכך כדי לומר שאין הוא יכול להיות מובא בחשבון לעת שקילת השאלה מדוע אין לעותרת מעמד באזור והאם נעשה הדבר במכוון, והנובע מכל זאת.
55. יפה לאמור, דברים שהוסברו בעת"מ (י-ם) 9005-08 עאדל מתעב נ' משרד הפנים [נבו] (21.7.09), לפיהם "… מצב של העדר נתינות צריך להילקח במניין שיקוליה של הוועדה הבינמשרדית לבחינת מתן מעמד מטעמים הומניטריים…". (9005/08). יצויין, כי באותו מקרה, הושב לפיכך הנושא לשקילת הוועדה.
56. באותו עניין, במסגרת ההחלטה המחודשת שהתקבלה, נמצא על ידי הוועדה כי אין בהעדר המעמד כדי להוות שיקול הומניטרי. על כך הוגשה עתירה נוספת במסגרת עת"מ 24934-09-10 עאדל מתעב נ' משרד הפנים [נבו] (31.5.12). בית משפט לא מצא עם זאת להתערב בהחלטה המחודשת שהתקבלה, ואולם ציין כי הוסבר לו על ידי המשיבה כי "ממשלת ישראל החליטה לאפשר לרשות הפלסטינאית להסדיר את מעמדם של כ- 52,000 שוהים בשטחי הרשות אשר אין להם מעמד ברשות. עוד נמסר, כי נותרו מספר רב של מכסות להסדרת מעמד וזאת בניגוד לטענת העותר, ודוק, העותר לא הוכיח כי ניסה לקבל מעמד באזור ובקשתו זו נדחתה". ומשמע – סוגיית העדר המעמד לא היוותה שיקול הומניטארי, אך זאת בין היתר מעת שהוברר כי בפועל אין המדינה מונעת מהעותר ששם קבלת מעמד באזור. הבהרה כזו, לא ניתנה בעניין הנוכחי.
57. על פסק הדין שניתן באותו עניין, הוגש ערעור לבית המשפט העליון (עע"מ 5124/12) [נבו]. מההחלטות שניתנו בו עולה כי בית משפט ראה את העותר כ"… מצוי במצב מיוחד, בכך שאינו רשום במרשם התושבים בישראל ואף לא ברשות הפלסטינאית…" – ר' החלטה מיום 7.5.15.
58. עוד יפה לאמור דברים שנאמרו בעת"מ (י-ם) 33772-09-10 סחר טהבוב נ' משרד הפנים [נבו] (8.8.11) בו עמד בית המשפט בנסיבות דומות על הצורך לבחון "האם יש מניעה לעותרת לקבל מעמד באזור כמעמד אחיה וכבת לתושב האזור? האם שקל משרד הפנים די הצורך את היות העותרת חסרת נתינות לעת הזאת? האם מעברה לחברון (מקום מגורי אחייה) או לכווית (מקום הולדתה) יפגע בה בצורה קשה"? גם במקרה זה, מצא לפיכך בית המשפט להשיב את הנושא לשקילת הוועדה. במסגרת ערעור שהוגש (עע"ם 7163/11 סמר טהבוב נ' מדינת ישראל שר הפנים [נבו] (17.9.13)), לא מצא בית משפט עליון לדון בשאלה הכללית הנוגעת להעדר מעמד, מעת שעניין העותרת ששם הוסדר בסופו של דבר.
59. כלל האמור מלמד, כי סוגיית העדר המעמד, ולא כל שכן העדר יכולת לקבל מעמד מקום בו הדבר נמנע בשל מניעה שהמדינה לכאורה מציבה, הינה לכל הפחות נסיבה הצריכה להישקל במסגרת השיקולים הנשקלים על ידי הוועדה המקצועית. עיון בפרוטוקול הוועדה המקצועית בענייננו, ובהחלטה שהתקבלה, מלמד שכך לא נעשה. העובדה כי העותרת נעדרת מעמד לטענתה אמנם מאוזכרת כחלק מהכרוניקה של הטענות, אך לא עולה כי סוגיה זו והמשמעות שיש לה נותחה ונשקלה.
60. במצב דברים זה, אני רואה מקום כי עניינה של העותרת יושב לבחינה על ידי הוועדה המקצועית, על מנת שתבחן את סוגיית העדר מעמד העותרת, ובכלל זאת את הסיבה מדוע נכלאה היא למצב כזה, השפעתו עליה, והשאלה אם קבלת מעמד זה כיום על ידה נמנעת בשל מניעה שהמדינה עצמה מציבה; ועל בסיס כלל האמור תקבל את החלטתה בעניין. מובן כי בידיה יהיה אז להביא גם נסיבות נוספות של העותרת, ככל שתימצא היא זאת כרלבנטי.

סוף דבר

61. לאור האמור, יפעלו הצדדים בהתאם לאמור בסעיף 60 לעיל. עד קבלת החלטה מחודשת של המשיבה, ולתקופה של 30 יום לאחר מכן, יוסיף לעמוד הצו הארעי שניתן לעותרת, תוך שכלל הזכויות נשמרות בנוגע להחלטה שתינתן, ככל שיהיה צורך בדבר.
62. למען הסדר הטוב יצויין, כי במסגרת העתירה ביקשו העותרים גם סעד אשר יורה להעביר לידיהם את פרוטוקול הוועדה המקצועית, וכן סעד המורה על תיקון נוהל המשיבה, כך שיחייב אותה לצרף ביחד עם ההחלטה הניתנת בעניין בקשה הומניטארית גם את פרוטוקול דיון הוועדה. בהינתן כי לתשובת המשיבה צורף הפרוטוקול הנדרש, ולעותרים התאפשר להתייחס אליו, התייתר הסעד הנוגע לכך. בנסיבות העניין, איני רואה גם מקום לעסוק במסגרת עתירה פרטנית זו, בדרישה הכוללת לתיקון נהלי המשיבה, באופן שיחייב להעביר את הפרוטוקול ביחד עם ההחלטה הניתנת, דבר שאינו נדרש לצרכי הליך פרטני זה, ושיקוליו נרחבים מסוגיית ההליך הפרטני.
63. בנסיבות העניין, בו התקבלה העתירה רק חלקית, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשפ"ו, 14 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה