חקיקה שאוזכרה:

חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991: סע'  1ט(א), 1ט(ב)

הרקע העובדתי

1. העותרת 1 (להלן: העותרת), הינה נכה בשיעור של 188% המקבלת גמלת שירותים מיוחדים מהמוסד לביטוח לאומי. ברשותה היתר להעסקת עובד זר בענף הסיעוד, התקף עד ליום 31.7.2028. העותר 2 (להלן: העותר), הינו בן זוגה של העותרת, עיוור הנעזר בכלב נחייה, ואינו בעל היתר להעסקת עובד זר.

2. ביום 29.9.2016 קיבלה העותרת היתר להעסקת עובד זר. ביום 5.1.2020 נרשמה העובדת, ששמה מפורט בכתב העתירה (להלן: העובדת) כמטפלת סיעודית אצל העותרת באמצעות לשכה פרטית.

3. ביום 27.3.2025, במהלך ביקור שגרתי של עובדת סוציאלית מטעם הלשכה הפרטית בבית העותרת, סיפרה העובדת על התנהגות תוקפנית ואגרסיבית, צעקות ואלימות פיזית מצד העותרת כלפיה, ואף ציינה כי העותרת הרימה עליה יד ושרטה אותה. באותו ביקור, המליצה העובדת הסוציאלית על פנייה לפסיכיאטר ושינוי תרופתי לעותרת, והעובדת הביעה רצון לתת הזדמנות נוספת ולהמשיך לעבוד. אולם, ביום 4.5.2025 הגישה העובדת מכתב התפטרות, שבו הודיעה כי תסיים את עבודתה ביום 4.6.2025.

4. ביום 25.5.2025 הגיעה העובדת פיזית למשרדי הלשכה הפרטית וסיפרה כי האלימות וההתנהגות האגרסיבית כלפיה נמשכות, גם מצד העותר, וכי היא חשה שסביבת עבודתה אינה בטוחה וברצונה לעזוב באופן מיידי.

5. בפירוט הדיווח שהתקבל ציינה העובדת הסוציאלית את התרשמותה מהקשר הרגשי המשמעותי בין העותרת לבין העובדת, והוסיפה כי העובדת התקשתה להסתדר עם השינויים שקרו אצל העותרת, כפי שפורטו, וחששה מהם. היא ביטאה את הערכתה ש"לא אחת העוז תרמה גם היא את חלקה למתח בין בני הבית". העובדת הסוציאלית ציינה כי העובדת שלחה לה סרטון, שבו נראית העובדת מוסרת מפתחות לעותרת, והעותר מקלל אותה בפניה. עם זאת, היא כתבה כי "יתכן כי העו"ז כועסת ופגועה ורוצה לפגוע בחזרה במטופלת ובבעלה, ולכן גם העיתוי של התלונה ממש זמן קצר לפני סיום עבודתה. העו"ז הגיעה למשרד פעמים רבות וסתרה את עצמה מספר פעמים לגבי מה היא בדיוק רוצה…".

6. ביום 27.5.2025 התקבל במחלקת בקרה מינהלית אצל המשיבה 2 (להלן: הרשות או המשיבה) הדוח. ביום 5.6.2025 נשלח לעותרת מכתב לצורך עריכת שימוע בכתב, בו פורטו החשדות וניתנה לה הזדמנות לטעון טענותיה. ביום 10.6.2025 התקבלה תגובת העותרת לשימוע, בה דחתה את טענות העובדת וטענה, בין היתר, כי הן חסרות שחר ונובעות ממניעים נקמניים.

החלטת הרשות

7. ביום 28.7.2025 התקבלה החלטתו של המשיב 1, מ"מ מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: מ"מ המנכ"ל). בהחלטתו קבע כי לאחר בחינת מכלול החומרים שעמדו בפניו, ובכלל זה תגובת העותרת לשימוע, דוח האירוע החריג והסרטון שצורף, "נותר בי הספק בעניין האלימות שהופעלה, לכאורה, כלפי העובדת, ועל כן החלטתי שלא לבטל את היתר המטופלת."

8. עם זאת, ומאחר שבכל זאת עלו חשדות להתנהגות לא הולמת כלפי העובדת מצד העותרים (בין היתר קיומו של סרטון בו העותר משתמש באלימות מילולית כלפי העובדת), קבע מ"מ המנכ"ל כ"משנה זהירות" כי הותרת ההיתר שניתן לעותרת על כנו בשלב זה, יותנה כלהלן:

051293710ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916"א. המטופלת תוכל להעסיק עובד/ת זר/ה בכפוף לפיקוח הדוק של הלשכה על העסקה.

05467831312-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

ב. המטופלת ובן זוגה יתחייבו בתצהיר מאומת בפני עו"ד שלא תופעל אלימות מכל סוג שהיא, בין אם פיזית ובין אם מילולית כלפי כל עובדת זרה שתירשם העסקתה אצל המטופלת.

ג. המשך השמה של עובד/ת זר/ה יהא כפוף להתחייבות הלשכה הפרטית באמצעותה תתבצע ההשמה, לביצוע פיקוח קפדני בקשר לאירועים חריגים בבית המטופלת. הרשות תפעל מול הלשכה הפרטית ליישום הוראה זו."

9. בהחלטה הודגש כי התקבלה תוך התחשבות במצבה הרפואי של העותרת המצדיק סיוע מחד, וכן בהבנה כי מדובר בהיתר להעסקת עובד זר בענף הסיעוד, במסגרתו על העובדת לשהות לצד המטופלת 24 שעות ביממה, 6 ימים בשבוע, מה שעלול לפגוע בעובדת זרה שאינה מכירה את נהלי הרשות והחוק בישראל. כן הובהר, כי אלו ממילא חובותיה של הלשכה הפרטית באופן שוטף וכי תנאי מתנאי ההיתר להעסקת עובד זר הינו שיתוף פעולה עם הרשויות המוסמכות.

עיקרי הטענות

10. העותרים טוענים כי ההחלטה מיום 28.7.2025 התקבלה בחוסר סמכות, אינה סבירה ואינה מידתית, ודינה להתבטל. לטענתם, לא ניתן להטיל סנקציות מרחיקות לכת, כגון דרישה לתצהיר צופה פני עתיד, שעה שהרשות עצמה מודה בקיומו של "ספק" באשר לאשמה המיוחסת להם. הם מדגישים כי "כשיש ספק – אין ספק", ובהיעדר תשתית ראייתית מספקת, לא היה מקום להטיל כל תנאי מגביל.

11. העותרים טוענים כי ההחלטה פוגעת באופן בלתי מידתי בעותר, אשר אינו בעל היתר העסקה, לא נדרש להגיב לטענות באופן מסודר, ובכל זאת הוטלה עליו סנקציה. הם רואים בדרישה לתצהיר משום "הודאה באשמה" במעשים שלא עשו, ולכן מסרבים לחתום עליו. לטענתם, הודעת הדואר האלקטרוני שנשלח מהרשות למעשה מאיינת את היתר ההעסקה החוקי של העותרת, שכן היא מונעת ממנה לרשום מטפלת חדשה ללא חתימה על התצהיר, ובכך הופכת אותה לעוברת על החוק ומעמיד אותה בפני עבירות מינהליות וקנסות.

12. העותרים מלינים על כך שהתלונה של העובדת הזרה אינה משקפת מציאות, וכי העובדת, שהייתה בארץ כחמש וחצי שנים, ניצלה את העותרת כלכלית ופעלה ממניעי נקמה לאחר שהעותרת הפסיקה לתמוך בה כלכלית. הם מציינים כי העובדת עצמה התקשתה להסתדר עם עבודתה ועם שינויים אצל המטופלת, ומפנים לדברים שכתבה העובדת הסוציאלית.

הועתק מנבו

13. העותרים מפקפקים בקבילות הראיות שהוצגו נגדם, לרבות הסרטון שבו נשמע העותר מקלל את העובדת (שלא נמסר לעותרים להתייחסותם, ועלול להיות בגדר האזנת סתר), ומכתב ההתפטרות של העובדת באנגלית (שצורף לו תרגום לא מאושר, שלטענתם הוא תרגום "גוגל"). כמו כן, הם טוענים לכשלים בהליך המינהלי, שכן תצהיר התשובה מטעם המשיבים לא הוגש על ידי מקבל ההחלטה (מ"מ המנכ"ל), אלא על ידי עובד בדרג נמוך יותר, מר אלירן מרדכי, על בסיס "מיטב ידיעתו ואמונתו", מה שמונע חקירה אפקטיבית. הם גם טוענים כי התצהיר פגום טכנית בשל תאריכים שונים בין חתימה לזיהוי (יצוין כי בקשת העותרים להורות על זימון מ"מ המנכ"ל לחקירה בבית המשפט נדחתה).

14. העותרים מדגישים את מצבם הפגיע כנכים קשים (העותרת מרותקת לכיסא גלגלים, העותר עיוור), ואת השלכות תקופת המלחמה (מלחמת חרבות ברזל) על חייהם, הכוללות מתח וחרדה, וקשיים בהתניידות למקלטים. לטענתם, הטלת סנקציות על אוכלוסייה מוחלשת זו, ללא ראיות מוכחות, אינה סבירה. הם טוענים כי הסנקציות שהוטלו אינן מידתיות ואינן סבירות, וכי נוהל אכיפה מינהלית 9.9.0001, עליו הסתמכה המשיבה, מכיל "סעיף סל" המאפשר הטלת סנקציות לא ברורות. לטענתם, החלטה זו תהפוך אותם ל"בני אדם מפוחדים וחרדים" למשך כל חייהם.

15. המשיבים טוענים כי החלטת מ"מ המנכ"ל סבירה, מידתית, והתקבלה כדין ובסמכות, לאחר שבחן את מכלול החומרים, לרבות טענות העותרת בשימוע. המשיבים מדגישים כי אין למעסיק זכות קנויה להעסקת עובדים זרים. מ"מ המנכ"ל נמנע מלהורות על ביטול ההיתר, והתנאים שנקבעו נועדו לשמש כמשנה זהירות, לאזן בין צרכי העותרת לבין סמכותה וחובתה של הרשות לשמור על תנאי העסקה הולמים ולוודא שלא תופעל אלימות כלפי עובדים זרים.

16. המשיבים טוענים כי דרישת החתימה על תצהיר הינה התחייבות אלמנטרית ובסיסית שלא לנקוט אלימות בעתיד, ואין בה משום הודאה באשמה על אירועים קודמים. הם אף הציעו כי העותרים יוכלו לציין בתצהיר שאין באמור בו משום הודאה במעשה אלימות בעבר. לטענתם, הפיקוח ההדוק של הלשכה הפרטית הוא ממילא חלק מחובותיה השוטפות.

17. המשיבים מציינים כי חשדות להתנהגות לא הולמת עלו (כולל קיומו של סרטון בו העותר משתמש באלימות מילולית כלפי העובדת), וכי מחובתו של מ"מ המנכ"ל להתייחס ברצינות לתלונות, גם במקרים בהם נותר ספק מסוים. הם מפנים לסמכות מ"מ המנכ"ל לפי סעיף 1ט(ב) ו-1ט(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 ולפי נוהל אכיפה מינהלית 9.9.0001 (סעיף 5.1 ד'), המאפשרים קביעת תנאים וסייגים בהיתר.

18. לטענת המשיבים, האינטרס הציבורי מחייב שמירה על תנאי העסקה הולמים וראויים לעובדים זרים, בפרט כאשר עולים חשדות להתנהגות לא הולמת. הם טוענים כי לא נפל פגם בהחלטת מ"מ המנכ"ל, וכי היא אינה מצדיקה התערבות שיפוטית. באשר לסרטון, המשיבים טוענים כי העותרים לא פנו לקבלתו, והם נכונים להציגו ככל שבית המשפט יראה בכך צורך.

דיון והכרעה

19. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להתקבל בחלקה, במובן זה שחיובו של העותר לחתום על תצהיר יבוטל, ואילו חיובה של העותרת יעמוד על כנו אך האמור בתצהיר יסויג כהצעת המשיבים בפסקה 33 לכתב התשובה. יתר חלקי ההחלטה יעמדו בעינם.

20. החלטת המשיבים מבוססת על ראיות מנהליות המלמדות, למצער, על יחס לא הולם, מילולית, כלפי העותרת. בעניין זה אין מדובר ב'מילה נגד מילה' אלא יש תימוכין להתבטאות פוגעת של העותר בעובדת. משכך, הונחה תשתית עובדתית מספקת לצורך נקיטת צעדים בהליך המנהלי. יחד עם זאת, בהינתן כי אף לעמדת המשיבים קיים "ספק" בתשתית הראייתית המבססת את החשדות נגד העותרים, ובהינתן כי מ"מ המנכ"ל, בהחלטתו, ציין מפורשות כי "נותר בי הספק בעניין האלימות שהופעלה, לכאורה, כלפי העובדת", הרי שהאמצעים שאותם ניתן היה לנקוט היו אמצעים מתונים ומידתיים. כך נהגו המשיבים, בעת שהותירו את הרישיון על כנו והסתפקו, בכל הנוגע לעותרים, בדרישה לחתימה על תצהיר.

21. החלטה זו של המשיבים, להסתפק בכך, נתנה ביטוי לכך שהעותרת, נכה קשה המרותקת לכיסא גלגלים, ותלויה בטיפול סיעודי, ומכאן שהיא אינה מקימה עילה להתערבות בשיקול דעתם של המשיבים.

22. עם זאת, בהינתן כי אין די כדי לקבוע כי העותרת פעלה באופן לא ראוי כלפי העובדת, יש מקום לסייג את נוסח התצהיר, כפי שהציעו המשיבים בכתב התשובה כך שיוסף לו המשפט "כי אין באמור משום הודאה בכל מעשה אלימות כלפי כל עובד/ת זר/ה בעבר". באשר לעותר, העותר ממילא אינו מי שניתן לו הרישיון, ואף לא ניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו בשימוע ועל-כן, אין מקום לחיובו בהגשת תצהיר.

סיכום

23. העתירה מתקבלת בחלקה. התנאי בהחלטת מ"מ מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה מיום 28.7.2025, המחייב את העותרים בחתימה על תצהיר יבוטל בכל הנוגע לעותר, ובכל הנוגע לעותרת יתווסף לו משפט נוסף בהתאם לאמור לעיל. יתר חלקי ההחלטה יעמדו בעינם.

24. נוכח התוצאה – אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו (קביעה זו חלה גם על הבקשה למתן צו ביניים).

ניתן היום,  ט"ו שבט תשפ"ו, 02 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה