חקיקה שאוזכרה:

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952: סע'  1

חוק העונשין, תשל"ז-1977: סע'  176

חוק האזרחות, תשי"ב-1952: סע'  7

חוק השבות, תש"י-1950

חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשפ"ב-2022

הערעור לפניי עוסק בבקשת שלושת המערערים ליתן מעמד למערער, מכוח קשר משולש של ידועים בציבור, קשר המכונה פוליאמוריה (ריבוי אהבות), קשר אינטימי רומנטי, בהסכמה, בין שלושה מבוגרים או יותר. המערערים טוענים כי שלושתם יחד מהווים תא משפחתי בלעדי וייחודי, ומעוניינים לחיות יחד תחת קורת גג אחת, להקים משפחה ולגדל ילדים משותפים. לטענת המערערים, הקשר המשפחתי המשולש שלהם הוא שוויוני, הדדי ואינו פוגע באיש מהם, והוא שונה מהותית מביגמיה, שמהווה עבירה פלילית ומטרתה הגנה על נשים מפני ניצול, שלא מתקיים כלל בפוליאמוריה. המערערים מוסיפים כי אין בעצם היותו של הקשר משולש כדי לדחות על הסף בקשה למתן מעמד בישראל לאחד מהם לפי הנוהל. רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) דחתה את הבקשה בטענה כי הקשר בין המערערים אינו עונה לתנאי של קשר זוגי בלעדי וייחודי כנדרש מבני זוג לפי הנוהל, אלא הוא קשר פוליאמורי בלתי חוקי התואם ריבוי נישואין, ולפיכך נדחתה הבקשה על הסף. ערר פנימי נדחה אף הוא, ובית הדין לעררים דחה על הסף את הערר שהוגש לו. משכך הוגש הערעור שלפניי.

מדובר בערעור מנהלי על החלטתו הסופית של בית הדין לעררים (כב' ראש בית הדין הדיין חנניה גוגנהיים, ערר (כניסה לישראל ת"א) 2089-24 מיום 5.1.2025), שדחה על הסף את הערר שהגישו המערערים על החלטת הרשות מיום 11.04.2024 לדחות את בקשתם לאשר את כניסת המערער 3 לישראל ולהסדיר את מעמדו מכוח נוהל 5.2.0009 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג ישראליים, לרבות בני אותו מין" (להלן בהתאמה: הערר, הבקשה, החלטת הסירוב והנוהל).

רקע הדברים וההליכים שלעניין

1. ברטה קושניר וילנה פודובה, המערערות 1-2 (להלן: המערערות) הן אזרחיות ישראליות הנשואות זו לזו, שעלו יחד מרוסיה באוקטובר 2022. המערער 3, אלקסיי וסילייב (להלן: המערער), הוא רווק אזרח רוסיה, יליד 1994, המתגורר בארמניה. המערערות הכירו את המערער ברוסיה טרם עלייתן לישראל, והוא עבר להתגורר בביתן שבועיים טרם עלייתן. המערער ביקש להיכנס לישראל ביום 20.10.2022 למטרות תיירות וכניסתו סורבה. מאז, לטענתו, הוא מתגורר במקומות שונים, טורקיה, ארה"ב וארמניה. המערערים שמרו על קשר רציף ביניהם גם לאחר עליית המערערות לישראל ונפגשו פעמים רבות, כאשר המערערות טסו לבקר את המערער. המערערים ביקשו להתאחד בישראל ולצורך כך הגישו בקשה למתן מעמד למערער מכוח נוהל ידועים בציבור.

2. ביום 25.12.2023 הגישו המערערים את הבקשה וצרפו לה מסמכים רבים המעידים על הקשר ביניהם. ביום 14.01.2024 ניתנה החלטת הסרוב שדחתה את הבקשה על הסף בנימוק כי "מאחר והבקשה הינה להזמנת בן זוג נוסף לצורך קיום קשר פוליאמורי, שאינו קשר בלעדי וייחודי, הרי שהבקשה אינה עומדת בתנאי הנוהל". ביום 01.02.2024 הגישו המערערים ערר פנימי על החלטת הסרוב, אשר נדחה ביום 11.04.2024. ביום 12.05.2024 הוגש הערר, ולאחר שהוגשו תגובת הרשות ומסמכים נוספים מטעם הצדדים והתקיים דיון לפני בית הדין לעררים, נדחה הערר ביום 05.01.2025, תוך חיוב המערערים בהוצאות בסך של 7,000 ₪.

3. ביום 19.01.2025 הוגש הערעור שלפניי, ועמו בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שנפסקו בערר. ביום 20.02.2025 הוגשה תגובת הרשות לבקשה, וביום 23.02.2025 קבעתי כי סיכויי הערעור אינם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת הרשות שכן אם יתקבל הערעור אין כל קושי להשיב את ההוצאות, ומשכך דחיתי את הבקשה לסעד זמני. לאחר שהוגשה תגובה לערעור והתקיים דיון לפניי, ניתן עתה פסק הדין בערעור.

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916תמצית טיעוני הצדדים

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)טיעוני המערערים

4. המערערים טוענים, כאמור, כי בניגוד להחלטות הרשות ובית הדין לעררים, הם מצויים בקשר פוליאמורי משולש כן ורציני, מחויבים לקשר ומעוניינים לחיות כתא משפחתי שלם. לטענתם פוליאמוריה אינה ביגמיה אלא קשר אינטימי של שלושה בגירים בהסכמה.

5. המערערים טוענים כי החלטות הרשות ובית הדין לעררים בעניינם לוקות בחוסר סבירות קיצוני ובהיעדר תשתית עובדתית, וניתנו בהסתמך על השערות לא מבוססות, שיקולים זרים ותפיסות מקובעות. לטענתם, על הרשות המנהלית חלה חובה לבחון כל מקרה לגופו, להפעיל שיקול דעת פרטני ולשקול סטייה מהוראות נוהל במקרים חריגים, במיוחד כאשר מדובר בפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות. המערערים מוסיפים וטוענים כי הבקשה שלהם לא נבחנה לגופה, לא נערכו להם ריאיונות לבחינת כנות קשר ולא היתה כל התחשבות במסמכים הרבים שהגישו. המערערים טוענים כי הפרת חובות הרשות בהקשר זה, פגעה באופן בלתי מידתי בזכותם למשפחה ובזכות הטיעון שלהם. לטענת המערערים, על אף הנסיבות החריגות שלהם השונות מידועים בציבור שהם זוג ולא שלישיה, היה על הרשות לבחון את כנות הקשר ביניהם ולהחליט רק לאחר הבחינה לפי הנוהל האם הקשר עומד בתנאים הנדרשים לצורך מתן מעמד, ולא לדחות את הבקשה על הסף רק משום השוני בין קשר זוגי לבין קשר של שלישיה.

6. המערערים טוענים עוד כי הרשות ובית הדין לעררים התעלמו מזכותם החוקתית לחיי משפחה ומהתכלית ההומניטרית של הנוהל, שנועדה למנוע מאזרחים ישראלים את הבחירה הכואבת בין חיים בישראל ללא בחירת או בחיר לבם, לבין חיים מחוץ לישראל עם בחיר או בחירת לבם. המערערים טוענים כי הקשר המשפחתי המשולש שלהם הוא בלעדי וייחודי ביניהם וככזה הוא מוגן במסגרת הפרשנות התכליתית של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובמסגרת הפסיקה שהגנה מכוחו על הזכות של אזרחים למשפחה. לטענת המערערים, בהמשך להרחבת ההגנה על הזכות למשפחה מהמסגרת המסורתית של זוג הטרוסקסואלי וילדיהם גם לזוגות ידועים בציבור ואף לזוגות חד מיניים, יש להגן גם על זכותם לקיים בישראל את התא המשפחתי המשולש כבחירתם. לטענתם, אם המערער לא יקבל מעמד, המערערות, שהן אזרחיות ישראליות ובעלות רישיון לעסוק ברפואה, ייאלצו לעזוב את ישראל כדי לחיות עמו.

טיעוני הרשות

7. הרשות מפרטת את המסגרת הנורמטיבית בנוגע לכניסה לישראל של זרים שאינם אזרחים או עולים, בהתאם לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) וההלכה הקובעת כי למי שאינו אזרח ישראלי אין זכות קנויה לשהות בישראל, וכי לשר הפנים שיקול דעת רחב בהפעלת סמכויותיו לפי החוק. הרשות מדגישה וטוענת כי אף שהדין הישראלי מכיר בזכות לחיי משפחה כבסיס לאישור כניסה ושהייה בארץ ולקבלת מעמד בתנאים הרלוונטיים, הזכות אינה מוחלטת אלא יחסית וכפופה לשיקול דעת שר הפנים, שבתי המשפט אינם נוטים להתערב בו אלא במקרים חריגים וקיצוניים. במסגרת זו טוענת הרשות כי החלטותיה לדחות את הבקשה ואת הערר הפנימי ניתנו בסמכות, תוך הפעלת שיקול דעת ראוי, סביר ומאוזן, ובהתאם לדין ולנהלים, וכי לא נפל בהן פגם המצדיק התערבות שיפוטית, וכך גם בהחלטת בית הדין בערר.

8. 051293710הועתק מנבוהרשות מבהירה כי ככלל, היא אינה עומדת על קשר של נישואין כתנאי למתן מעמד לבני זוג זרים של ישראלים, ובוחנת גם יחסים של ידועים בציבור בהתאם לנוהל, אך עם זאת, לטענתה, לא כל קשר זוגי או רומנטי חוסה תחת הנוהל, ואין חובה על המדינה להעניק מעמד לזר רק בשל רצונו של האזרח. הרשות טוענת כי הנוהל נועד להסדיר מעמד ל"בני זוג", מונח המתפרש כ"צמד, שניים יחד", והוא חל רק על קשר זוגי בלעדי וייחודי ואינו מתייחס למערכות יחסים מרובות משתתפים. לטענתה, תכליתו של הנוהל המתייחס לבני זוג "ידועים בציבור" היא הגנה על התא המשפחתי המונוגמי הדומה לקשר של נישואין, לאפשר לזוג לחיות יחד ולהקים משק בית משותף, גם אם בחרו שלא להינשא, והוא אינו מיועד להכיר במבנים משפחתיים החורגים ממסגרת זו. הרשות טוענת כי מאחר שהמערערות כבר נשואות זו לזו, בקשתן להזמין בן זוג נוסף אינה עומדת בדרישת הבלעדיות והייחודיות של קשר זוגי, ולכן לא נדרשה לבחון את היחסים בין המערערים. בנוסף, לטענתה, מימוש הזכות למשפחה אינו חייב להתבצע בישראל בהכרח, והמערערים יכולים לקיים את הקשר ביניהם גם מחוץ לישראל, כפי שקבע גם בית הדין לעררים.

054678313

9. הרשות מפנה לסעיף 176 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין),האוסר על ריבוי נישואין ורואה בכך עבירת פשע. לטענת הרשות, איסור זה משקף את עמדת המחוקק נגד תופעת הביגמיה במדינת ישראל, ומגן על מוסד המשפחה בכללותו ועל מעמד האישה. הרשות מפנה בהקשר זה להחלטת ממשלה 2345 משנת 2017 שהקימה צוות בין-משרדי להתמודדות עם השלכות הפוליגמיה, המדגישה את המונוגמיה כערך חברתי מוסרי שיש להגן עליו (פס' 75 לתגובת הרשות). בנסיבות אלה טוענת הרשות, כי היא אינה יכולה להושיט יד לעידוד תופעה שיש בה משום עבירה פלילית, או מצב התואם ריבוי נישואין ("ביגמיה דה פקטו"), גם אם אין במקרה הנדון רישום פורמלי של נישואין. הרשות מוסיפה וטוענת כי הקשר הפוליאמורי של המערערים קרוב במהותו למצב של פוליגמיה, שכן המערערות נשואות זו לזו והמערער מבקש להצטרף לקשר שלהן.

10. בנוסף, הרשות טוענת כי המערער מסר מידע כוזב בתשאול בעת ניסיון כניסתו הראשונה לישראל שסורבה ביום 20.10.2022, כשטען שאינו מכיר איש בישראל, בעוד שהמערערים עצמם טוענים כי הקשר ביניהם נרקם עוד לפני עליית המערערות לארץ. הרשות טוענת כי די במסירת המידע הכוזב על ידי המערער כדי להצדיק דחיית הבקשה, ובעיקר כאשר מדובר בבקשה החורגת מהנהלים.

דיון והכרעה

11. אקדים מסקנה לדיון – דין הערעור להידחות. בתמצית, המערערים מבקשים לקבל מעמד למערער במדינת ישראל, כצלע שלישית במערכת יחסים של ידועים בציבור, אך החקיקה והמדיניות המשפטית אינן מאפשרות מתן מעמד לזרים המקיימים קשר פוליאמורי עם ישראלים. בני זוג זרים של ישראלים עשויים לקבל מעמד בישראל בתנאים הקבועים בנוהל הרלוונטי, בין מכח קשר של נישואין ובין מכח קשר של ידועים בציבור (לרבות בני אותו מין), אך לצורך כך על המבקשים להוכיח קיום קשר זוגי כן ויציב ביניהם, שמתחייב, בין היתר, כי יהיה זוגי – בלעדי וייחודי.

בטרם אפרט את נימוקי – שתי הערות מקדימות. הראשונה, כי הכרעה בערעור שלפניי עוסקת אך ורק במתן מעמד לאזרח זר במסגרת מערכת יחסים פוליאמורית. בעבר התעוררו שאלות רכושיות בהקשר זה (כגון ירושה אי חלוקת משאבים בין בני זוג שנפרדו), אך אלו אינם מעניינה של החלטה זו. ההערה השניה היא כי אין במסקנה אליה הגעתי או בדחיית הערעור משום הבעת דעה באשר לכנות הקשר בין המערערים, או בנוגע לעצם בחירתם לחיות את חייהם כבחירתם במסגרת פוליאמורית. אין בפסק הדין גם משום הטלת ספק בכך שמדובר במערכת יחסים מחייבת. עם זאת, החוק הגביל מתן מעמד לבני זוג בלבד. על כן, מכוח מדיניות מבוססת בחקיקה ובנהלים שמטרתה מניעה של תופעת הביגמיה, בפועל או בכח, אכן יש להגביל ולקבוע כי קשר פוליאמורי אינו מהווה קשר זוגי יחידני בלעדי כנדרש לצורך הקניית מעמד בישראל לשותף זר לחיים.

אפרט את הנימוקים להכרעתי להלן.

קבלת אזרחות בישראל מכוח קשר זוגי עם אזרחית או אזרח ישראלי – המסגרת החוקית

12. סעיף 1 לחוק הכניסה לישראל קובע כי הסמכות להעניק רישיונות ישיבה בישראל למי "שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה", נתונה לשר הפנים, או למי שהוסמך על-ידו. המסגרת הנורמטיבית לגבי רכישת אזרחות ישראלית מכוח קשר זוגי עם אזרחית או אזרח ישראלי, בין בנישואין ובין בקשר של ידועים בציבור. אשר לבן זוג הנשוי לאזרחית או אזרח ישראלי, קובע סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות), שכותרתו "התאזרחות של בעל ואישה":

"בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א)".

היינו: כאשר אחד מבני הזוג הינו אזרח ישראלי, יכול בן זוגו לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים לקבלת אזרחות לו ביקש זאת ללא זיקה לבן הזוג הישראלי (ראו: עע"מ 6147/11 טטיאנה גורובץ נ' משרד הפנים- מינהל האוכלוסין ‏(‏נבו 3.3.2013‏ להלן: עניין גורובץ) ועע"מ 5983/16 פלוני נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה לשכת חיפה (נבו 10.5.2018 להלן: עניין פלוני 18).

13. מטרת הסעיף היא לאפשר לאזרח או אזרחית ישראליים לקשור את חייהם בנישואין עם אזרחי מדינה זרה כרצונם, מבלי שיהיה עליו או עליה לבחור בין בן או בת הזוג והקמת משפחה מזה, לבין המגורים בארץ מזה (עניין גורובץ; עע"מ 8611/08 פריהווט זוולדי נ' שר הפנים (נבו 27.02.11)). ברם, למדינה יש אינטרס לגיטימי במניעת ניצול לרעה של התאזרחות מטעמים אופורטוניסטיים, ולפיכך אין בהקלה שבסעיף 7 לחוק האזרחות כדי להקנות זכאות גורפת לאזרחות מכוח נישואין, ולרשות מסור שיקול דעת רחב בעניין זה (עניין פלוני 18; בג"ץ 5091/07 ליודמילה בדולב נ' מדינת ישראל (נבו 11.05.10 להלן: עניין בדולב).

14. לשם יישומה של הוראת סעיף 7 לחוק האזרחות פרסם שר הפנים, במסגרת הסמכות הנתונה לו, נהלים העוסקים בהענקת רישיונות לתושבים זרים שהם בני זוג של אזרחי המדינה או תושבי קבע בה. אחד הנהלים, הוא "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי מס' 5.2.2008" – שבמסגרתו נבחנות בקשות להתאזרחות מכח נישואין לבן זוג בעל אזרחות ישראלית. נוהל נוסף, הינו הנוהל כהגדרתו לעיל "נוהל מס' 5.2.0009 הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים לרבות בני אותו המין", אשר קובע הוראות בדבר הסדרת מעמדו של זר שהינו בן-זוג של אזרח ישראל או בעל רישיון לישיבת קבע בישראל, כאשר בני הזוג הינם ידועים בציבור ואינם נשואים.

15. שני הנהלים מסדירים את בחינת הבקשה למעמד בישראל בהליך מדורג, בכפוף לבדיקה מקיפה, הכוללת בין היתר ראיון אישי בדבר כנות הקשר בין בני הזוג והמשך קיומו; בדיקת מרכז חייהם של המבקשים בישראל; והיעדר מניעה ביטחונית או פלילית לאישור הבקשה. קיימים הבדלים מסוימים בהליכי הבדיקה לפי שני הנהלים, בשל הקלות היחסית לזהות את קיומו של קשר נישואין פורמלי. עם זאת, נקבע כי נישואין אינם מקנים זכאות אוטומטית לאזרחות, והובהר כי "קשר הנישואין, כשלעצמו, מהווה אך ורק נקודת מוצא ראשונית מאוד לבחינת כנות הקשר הזוגי", ולכן קיים הליך מדורג גם בנוגע לבני זוג נשואים (עע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אבנר אורן (נבו 16.03.06, בפסקאות 20, 23, 32 לפסק הדין). בסיום ההליך המדורג ניתן מעמד לבן או בת הזוג, על פי הנוהל המתאים ובכפוף לכך שמתקיימים התנאים הנדרשים (עע"מ 119/12 קלרה סרמיאנטו נ' משרד הפנים, פסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט ניל הנדל (נבו 05.02.12); בג"ץ 1188/10 ילנה פוזרסקי (האם) נ' משרד הפנים, פסקה 40 לפסק דינה של כב' המשנה לנשיאה (כתוארה דאז), לימים הנשיאה מרים נאור (נבו 31.07.13); וראו גם: עניין בדולב, שם).

16. המערערים טוענים כי הנוהל חל עליהם מכח חייהם המשותפים בתא משפחתי משולש כידועים בציבור. כאמור לעיל, המערערות נשואות זו לזו והמערער אינו נשוי למי מהן, ולטענתם מתקיים בין שלשתם קשר כשל תא משפחתי אחד, והם מבקשים לממש אותו ולחיות כמשפחה אחת בישראל ולהביא יחד ילדים. כאמור לעיל, אני סבורה כי צדק בית הדין לעררים כשדחה את הערר על הסף, וצדקה הרשות במקרה זה כשדחתה את הבקשה על הסף, משום שהנוהל אינו חל על קשרים פוליאמוריים, אלא על זוגות המקיימים ביניהם קשר ייחודי ובלעדי בלבד. אפנה לכך עתה.

איסור ביגמיה בישראל והעדר אפשרות לזכות במעמד בישראל מכח קשר שאינו זוגי בלעדי

17. מדינת ישראל נאבקת בתופעת ריבוי הנישואין, הקבועה כעבירה פלילית לפי סעיף 176 לחוק העונשין. בהלימה למאבק זה, בקשות למתן היתרי שהייה בישראל כאשר אישורן עלול להכשיר מצב של ביגמיה בפועל או בכח, נדחות באופן גורף. מדיניות זו אושרה בפסיקה עקבית של בית המשפט העליון, שקבעה כי ניהול חיים משותפים עם יותר מאישה אחת במקביל, שולל את הבסיס הרעיוני ותכלית החקיקה שנועדה לאפשר לבני זוג ישראלים לנהל חיי משפחה תקינים יחד עם בני זוגם שאינם ישראלים.

18. בס' 12 לפסק דינו בעע"מ 4821/21 פלונית נ' שר הפנים ‏(‏נבו 29.11.2022‏ להלן: עניין פלונית 21-2)‏‏ עמד כב' השופט (לימים הנשיא) יצחק עמית על הבסיס הרעיוני של מדיניות זו:

"הפסיקה עמדה בהרחבה על תופעת הביגמיה (כפל נישואין) ותפישתו של הדין הישראלי את התופעה משתקפת בהוראת סעיף 176 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 האוסרת על ריבוי נישואין. איני רואה לחזור על הדברים, והחשוב לענייננו הוא שעל רקע תופעה זו:

 "גובשה מדיניותה של המשיבה שלפיה בקשות למעמד מכוח נישואין ביגמיים יסורבו. בפסיקה נקבע כי מדיניות זו היא ראויה, שכן היא יוצרת הרמוניה ערכית עם הוראות הדין הפלילי ומונעת עידוד מערכתי של התופעה […] כך הדבר בנוגע לבקשות לאיחוד משפחות, שבהן ריבוי נישואין הוא טעם סביר ומקובל לסירוב לבקשה" (עניין אלקנבר, פסקה 26).

כאמור, מדיניות משרד הפנים היא שלא לאשר בקשות להיתר שהייה מקום שמדובר בריבוי נישואין, שכן היעתרות לבקשות מהסוג האמור כמוה כמתן הכשר לדבר עבירה  [אסמכתאות הושמטו]. מדיניות זו אושרה באופן עקבי בפסיקתו של בית משפט זה, בין אם מדובר בקשרי נישואין פורמליים ובין אם לאו ([אסמכתאות הושמטו]. כך לגבי בקשות מכוח חוק הוראת השעה וכך גם לגבי בקשות מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952:

 "הרציונאל שבמתן אשרה או רישיון לתושב זר הנשוי לאזרח ישראלי, מטרתו לאפשר לבני הזוג להתאחד ולנהל חיי משפחה תקינים יחדיו. על פי עמדת המחוקק הישראלי, חיי משפחה תקינים הם חיים זוגיים וקיומה של ביגמיה שולל מיניה וביה טעם מרכזי זה" (עע"מ 6024/11 אלסעודי נ' משרד הפנים, פסקה 14 [פורסם בנבו] (25.12.2012)).

(הדגשה שלי – מ' א' ג')

19. אמנם, בקשות למתן מעמד בישראל לזרים המנהלים קשר פוליאמורי עם אזרחים ישראלים שלא במסגרת איחוד משפחות, אלא כמבוקש במקרה שלפניי, טרם נדונו בבית המשפט העליון. עם זאת, קשרים בעלי אופי שאינו זוגיות בלעדית וייחודית נדונו בערכאות שונות, ובהקשרים שונים, בין במסגרת קשרי נישואין ובין כידועים בציבור, וברובם ככולם לא ניתן המעמד המבוקש. כך, למשל, בית המשפט העליון פסק כי חוק השבות לא נועד להכשיר ביגמיה, ולא ניתן לקבל מעמד מכוחו ליותר מבן זוג או בת זוג אחת של ישראלי, ומשכך נדחתה עתירה של זכאי שבות לזכות את אמם של שניים מילדיו כבת זוגו, משום שהיה נשוי באותה עת לאישה אחרת בחו"ל ואף היו לו ילדים ממנה שם (בג"ץ 1292/12 ודים ליבשיץ נ' שר הפנים ‏(‏נבו 5.3.2014‏)‏‏).

20. משכך "גובשה מדיניותה של המשיבה שלפיה בקשות למעמד מכוח נישואין ביגמיים יסורבו. בפסיקה נקבע כי מדיניות זו היא ראויה, שכן היא יוצרת הרמוניה ערכית עם הוראות הדין הפלילי ומונעת עידוד מערכתי של התופעה" (עע"מ 4119/15 נאיף חוסין חמדאן אלקנבר נ' רשות האוכלוסין וההגירה משרד הפנים (09.12.2018 בפס' 26 לפסק הדין, להלן: עניין אלקנבר). מדיניות זו מתיישבת גם עם ערכים חברתיים ראויים כגון הגנה על נשים במשפחה, ובהתאמה לכך נפסק כי אין משמעות אף להסכמה נטענת של מי מהצדדים לריבוי הקשרים הזוגיים המקבילים (עניין אלקנבר, שם). עוד יש לציין, כי בית המשפט העליון קבע במפורש כי מדיניות זו חלה גם אם אורח החיים הפוליגמי או הביגמי אינו מעוגן בנישואים רשמיים, אך מתקיים בפועל (ראו, למשל: בג"ץ 5291/05 עבד אל כרים אזברגה נ' שר הפנים ‏(‏נבו 3.11.2005‏ להלן: עניין אזברגה); עע"ם 369/07 אבו נאב נ' משרד הפנים (23.12.2009); עע"ם 6024/11 אלסעודי נ' משרד הפנים (25.12.2012 להלן: עניין אלסעודי)). הלכה זו הוחלה גם לגבי מבקשים אשר דתם או תרבותם מקבלת את התופעה (עניין אלקנבר).

21. מרבית הפסיקה הקיימת בנושא זה עוסקת בבקשות למתן היתר שהייה בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים, כחריג המוכר בנסיבות של איחוד משפחות, בהתאם להוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022 (ובעבר לפי נוסח החוק הקודם משנת 2003 להלן: חוק הוראת שעה). גם לגבי מקרים מסוג זה, אשר ריבוי נישואין בהם שכיח יותר מאשר מקרים הדומים לנסיבות המקרה שלפניי, נקבע באופן עקבי, כי כאשר לא הוכח קיום קשר זוגי בלעדי וייחודי לא יינתן מעמד בישראל מכוחו (לכלל ראו: עניין אלקנבר; עניין אזברגה; עניין אלסעודי; בג"ץ 8259/16 נעימה אצליח נ' משרד הפנים הוועדה ההומניטארית (13.2.2017; עע"מ 5645/21 פלונית נ' שר הפנים (11.04.2022 להלן: עניין פלונית 21-1); עע"מ 3091/21 מדינת ישראל – שר הפנים נ' פלונית (22.05.2022 להלן: עניין פלונית 21)). עוד אציין כי רק במקרים חריגים שבחריגים ניתן מעמד על אף קשר ביגמי, מה שאך מדגיש את הכלל. כך, במסגרת חריג הקבוע בחוק הוראת שעה, כאשר התקיימו נסיבות קיצוניות של אלימות במשפחה, קבע בית המשפט העליון כי הקשר הביגמי לא ישלול את קבלת המעמד בישראל, אך זאת רק משום שהבקשה למעמד מטעמים הומניטריים התבססה על אלימות קיצונית שהפעיל בן הזוג הישראלי נגד בת הזוג מבקשת המעמד. בנסיבות חריגות אלו, קבע בית המשפט כי טעם הומניטרי מיוחד זה אינו נובע מהקשר הביגמי עצמו ואינו בגדר תוצאה טבעית שלו (ראו עע"מ 7995/22 פלונית נ' שרת הפנים ‏(‏נבו 8.4.2025‏ בפסקאות 6-8 לפסק דינה של כב' השופטת דפנה ברק ארז)).

22. במקרה שלפניי טוענים המערערים, אף לשיטתם, כי הקשר שביניהם אינו קשר זוגי אלא קשר משולש. לטענתם, משום שהיחסים במסגרת המשולש, הם יחסים בלעדיים המהווים תא משפחתי אחד, הם מקיים את התנאים הקבועים בחוק ובנוהל. לחלופין טוענים המערערים כי יש להרחיב ולפרש את הנוהל כך, שיחול גם על המקרה שלהם. המערערים טוענים כי בשלה העת להכיר ביחסים פוליאמורים. לטענתם, כפי שבתחילה לא הוכרו כלל יחסים של ידועים בציבור, ובהמשך הוכרו, ואף הורחבו לידועים בציבור בני אותו מין, כך בשלה השעה להכיר ביחסים פוליאמוריים. גם אם צודקים המערערים בטיעוניהם, הרי שכפי שציין כב' הנשיא יצחק עמית בעניין פלונית 21-2: "על פי עמדת המחוקק הישראלי, חיי משפחה תקינים הם חיים זוגיים". היינו, לעניין קבלת מעמד מכוח יחסים פוליאמורים יש צורך בשינוי החוק.

לאור כל האמור לעיל, לא היה מקום לחייב את הרשות לבחון את מערכת היחסים בין המערערים, שכן גם אם נקבל את טיעוניהם כי מדובר בקשר בלעדי, כן ועמוק, אין די בכך כדי לאפשר קבלת מעמד בישראל.

סוף דבר

הערעור נדחה. החלטתו הסופית של בית הדין לעררים נותרה על כנה, כמו גם החלטת הרשות לדחות את בקשת המערערים.

המערערים ישאו בהוצאות המשיבה בסכום של 7,500 שקלים.

ניתן היום,  כ"א שבט תשפ"ו, 08 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה