חקיקה שאוזכרה:

חוק האזרחות, תשי"ב-1952: סע'  11, 11(א)

חוק השבות, תש"י-1950: סע'  4א, 4א(א)

פסק דין

1. עתירה כנגד החלטת המשיבה לבטל את מעמד העולה והאזרחות הישראלית של העותרת מס' 1 (להלן – "העותרת"), וזאת מבלי לפגוע באזרחותם אות מעמדם של ילדיה הקטינים, העותרים מס' 2 – 4 (אשר מעמדם "יונק" כוחו מיהדות סבם). הביטול נעשה בהתאם לסעיף 11(א) בחוק האזרחות, התשי"ב – 1952 (להלן – "חוק האזרחות"), מן הטעם שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים ומצג שווא. העותרים מבקשים מבית המשפט להורות על ביטול ההחלטה.

2. ביסוד העתירה העובדות הבאות. העותרת, אזרחית אוקראינה ילידת שנת 1982, נישאה בשנת 2013 באוקראינה למר אלכסנדר בוקמן (להלן – "מר בוקמן"), שהינו זכאי שבות לפי סעיף 4א בחוק השבות, תש"י – 1950, בהיותו בן של יהודי. לעותרת ולמר בוקמן נולדו שלושה ילדים משותפים, הם העותרים מס' 2 – 4, כולם קטינים בעת כתיבת שורות אלה. בחודש מרץ 2018 התייצבו העותרת, מר בוקמן ושני ילדיהם הגדולים (טרם לידת הבן הצעיר) בלשכת הקשר "נתיב" באוקראינה והגישו בקשה לעלות לישראל, ונמצאו זכאי עלייה: מר בוקמן כבן ליהודי, העותרת כנשואה לזכאי שבות, והילדים כנכדים ליהודי. אשרת עלייה לא הונפקה למשפחה באותו מועד, שכן תוקפה לחצי שנה בלבד, ומר בוקמן והעותרת תכננו לעלות לישראל רק לאחר לידת בנם השלישי (העותרת הייתה הרה באותה העת). אישור העלייה היה כפוף לכך שלא יהיה שינוי נסיבות או סטטוס זוגי עד להגשת בקשה לאשרת עלייה.

3. ביום 5.12.2020 נפרדו העותרת ומר בוקמן ואף התגוררו בנפרד, וביום 13.12.2021 ניתן פסק דין בבית משפט באוקראינה המורה על התרת נישואיהם. ביום 24.2.2022 פנתה העותרת למוקד חירום של המשיבה בוורשה, פולין (אשר הוקם נוכח פרוץ מלחמת אוקראינה – רוסיה), יחד עם שלושת ילדיה, בבקשה לקבל אשרת עולה. היא הציגה תעודת נישואים שלה ושל מר בוקמן, ולא דיווחה על גירושיה או על פרידתה ממר בוקמן. לימים העותרת טענה כי לא ידעה על גירושיה ממר בוקמן במועד הגשת הבקשה (שכן אלו בוצעו במעמד צד אחד, לבקשת מר בוקמן – הליך שלטענת העותרת אפשרי בהתאם לדין האוקראיני), וכי גם אם הייתה יודעת, לא הייתה רואה צורך לדווח על כך כי סברה שאישור העלייה שניתן ב – 2018 תקף. בקשת העותרת לעלייה עם העותרים מס' 2 – 4 אושרה, ולעותרת ניתנה אשרת עולה מכוח היותה בת זוג של זכאי שבות, ולעותרים מס' 2 – 4 מכוח היותם נכדים ליהודי. ביום 28.3.2022 נכנסו העותרים לישראל. במועד זה, מילאה העותרת שאלון רישום וציינה כי היא נשואה, וביום זה התאזרחו העותרים.

4. ביום 16.8.2023 התייצב מר בוקמן במשרדי לשכת הקשר "נתיב" בקייב שבאוקראינה יחד עם אשתו החדשה, גב' נדיה בוקמן, והביע רצון לעלות לישראל. אז התברר ללשכת הקשר "נתיב" כי מר בוקמן אינו נשוי עוד לעותרת. מר בוקמן מסר תצהיר לפיו הוא והעותרת אינם מתגוררים יחד החל מיום 5.12.2020 והתגרש ממנה רשמית ביום 13.12.2021. הוא חי עם אשתו הנוכחית מדצמבר 2020 ונישאו ביום 10.6.2022. הוא צירף את פסק הדין מבית המשפט באוקראינה והציג תעודת נישואים עם אשתו הנוכחית, וטען כי לא ידע שהעותרת קיבלה אזרחות מכוחו.

5. ביום 11.9.2023 התקבלה אצל המשיבה המלצת "נתיב" מיום 30.8.2023 לביטול מעמדה של העותרת, תוך דיווח שהעותרת ומר בוקמן לא היו בני זוג או נשואים במועד הגשת בקשתה לאשרת עלייה. ביום 8.11.2023 נערך לעותרת ראיון בלשכת רשות האוכלוסין בנתניה, ובו ציינה כי הקשר הזוגי עם מר בוקמן התפרק כשנה וחצי לפני עלייתה לישראל. היא הבהירה כי לא ציינה זאת כי "לא שאלו אותי", וכי הייתה "בתוך שוק מכל המלחמה", ולא ידעה דבר על מר בוקמן. העותרת נשאלה אם ידעה שהיא צריכה לדווח על שינוי בסטטוס הזוגי, והשיבה שלא ידעה וסברה שאישור העלייה מ – 2018 תקף. היא הודתה שבמועד הגשת הבקשה בוורשה ב – 24.2.2022 היא הציגה תעודת נישואים שלה ושל מר בוקמן, ולא דיווחה על גירושיה או פרידתה. העותרת נשאלה מתי התגרשה ממר בוקמן, והשיבה ש"אני לא ידעתי בכלל שהתגרשתי", וכי נודע לה על כך רק בעקבות הפנייה של הרשות אליה. היא השיבה "אני לא יודעת כלום עליו והוא לא מעניין אותי" כשנשאלה על מר בוקמן. בסיום הריאיון, מסרה העותרת מכתב בכתב ידה ובו ציינה כי "שנה וחצי לפני הנסיעה לישראל אני ובעלי נפרדנו. במרץ 2022 הגשתי בוורשה בקשה לעליה עבורי ועבור הילדים … בזמן הפגישה אצל הקונסול אני לא ציינתי זאת כי אף אחד לא שאל על כך. כעת אנחנו גרושים ואני לא ידעתי על כך וזה נודע לי רק עכשיו. אני לא ידעתי שקבלת המעמד שלי היה במרמה …".

6. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916ביום 5.2.2024 נמסרה לעותרת הודעה על הליך לקראת ביטול מעמד עולה ואזרחות ישראלית, ועניינה יעלה לדיון בוועדה המייעצת לשר הפנים. היא קיבלה אפשרות לטעון טענותיה בכתב תוך 14 יום, אך לא הגישה טיעונים. ביום 8.5.2024 התכנסה הוועדה המייעצת והמליצה לשר הפנים לבטל את אשרת העולה והאזרחות של העותרת, שכן קיבלה אותן על יסוד מצג כוזב שהייתה בת זוגו של זכאי שבות, בעוד שבפועל במועד הענקת אשרת העולה הייתה גרושה מזה כשלושה וחצי חודשים ופרודה מזה כשנה וחצי. ביום 7.8.2024 אימץ שר הפנים את המלצת הוועדה במלואה ואף המליץ לעדכן את גורמי אכיפת החוק. ביום 26.9.2024 נמסרה לעותרת הודעה מיום 23.9.2024 על החלטת שר הפנים לבטל את מעמדה שהוענק על יסוד מידע כוזב, ונדרשה לצאת מהארץ תוך 30 ימים, בכפוף למדיניות אי ההרחקה הגורפת לאזרחי אוקראינה.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

טענות העותרים

7. העותרים הלינו כנגד תקינות ההליך וכנגד גופה של ההחלטה. הם טענו כי לא נערך לעותרת הליך מנהלי תקין, שכן לא יודעה על מהות ההליך, השלכותיו וזכותה לייצוג, וכי היידוע המפורט נדרש במקרה זה נוכח חשיבות זכות האזרחות. נטען כי ההחלטה התקבלה בחלוף שלוש שנים מיום קבלת האזרחות, ביום האחרון בו הדבר היה מסור להחלטת המשיבה מס' 1 בהתאם להוראת סעיף 11(א) בחוק האזרחות.

8. העותרים טענו גם לפגם בהליך בשל תרגום טלפוני בלבד בראיון, וכי לא הוכח שהפרוטוקולים תורגמו לעותרת. הם שללו את הטענה שהציגה פרט כוזב כלשהו, וטענו כי היא ומר בוקמן מסרו מידע מלא לכל אורך ההליך. העותרת טענה כי פעלה בתום לב, לא הסתירה דבר, ולא ידעה שאישור הזכאות מותנה בקיום קשר זוגי מתמשך.

9. בדיון הפרונטאלי שהתקיים בפני ביום 15.7.2026 הדגישה באת כוח העותרים, כי העותרת מעולם לא טענה או המציאה קשר זוגי, ואף אמרה בראיון כי לא הייתה נשואה באותו זמן. היא הדגישה את אחריות הרשות בבדיקה קפדנית של בקשות לאזרחות, וכי טעות של הרשות בעניין כה גורלי צריכה להיבחן בחומרה. עוד טענה כי החלטת הוועדה לא כללה התייחסות לטענות העותרת וכי הודעה על ההליך נשלחה בדואר רגיל ולא רשום, בניגוד לנוהל. באת כוח העותרים הוסיפה כי אזרחות ילדיה הקטינים נותרה בעינה, מה שמעיד על כך שהדרך הייתה שגויה אך התוצאה נכונה. היא הדגישה כי אם לא הייתה חובה לדווח על שינוי בסטטוס הזוגי ולא הייתה מרמה, אזי מדובר בטעות של הרשות, אשר אינה צריכה להוביל לביטול האזרחות. היא הוסיפה כי לו הייתה מודעת לכך שאינה זכאית למעמד, לא הייתה עולה לישראל עם ילדיה.

051293710הועתק מנבוטענות המשיבה

054678313

10. המשיבה טענה כי העותרת זכתה לאזרחות על בסיס המצג לפיו היא מקיימת קשר זוגי עם זכאי שבות – מר בוקמן. לטענתה, משנפסק הקשר הזוגי בין מר בוקמן לבין העותרת, נשמט הבסיס לקבלת האזרחות. במקרה זה, העותרת הציגה מצג כוזב, שכן היא חיה בנפרד ממר בוקמן עוד קודם לקבלת האזרחות, ואף הייתה גרושה ממנו במועד הגשת הבקשה. העותרת לא מסרה מידע זה למשיבה, ולכן האזרחות הוענקה לה על בסיס מצג עובדתי כוזב. אילו הייתה המשיבה מודעת להפסקת הקשר הזוגי, האזרחות לא הייתה ניתנת. המשיבה הדגישה כי כניסת העותרת לישראל ללא מר בוקמן התאפשרה על רקע מדיניות מקלה זמנית לנתינות אוקראינה (להיכנס לישראל ללא בן זוגן היהודי – מחמת האיסור שהוטל באוקראינה על גברים בגיל 18 – 60 שנה לצאת את המדינה), והעותרת ניצלה מדיניות זו כדי לקבל אזרחות ישראלית על בסיס קשר זוגי שלא היה קיים.

11. לעניין זכות הטיעון, המשיבה טענה כי העותרת ידעה והבינה שהראיונות נוגעים למעמדה בישראל, ולא הופתעה כשנאמר לה שאזרחותה נשקלת לביטול. היא טענה כי העותרת הציגה בפני הרשות תעודת נישואים, ובכך הציגה מצג שווא לפיו הסטטוס הזוגי בינה לבין מר בוקמן לא השתנה. המשיבה דחתה את טענת העותרת שהיא לא נשאלה על טיב הקשר הזוגי. עוד נטען, כי טענת העותרת להסתמכות על אישור מ – 2018 אינה משכנעת, שכן היא ידעה שעליה לעדכן שינוי נסיבות. היא ציינה כי סעיף 11 בחוק האזרחות חל על כל מקרה של פרטים כוזבים, גם אם לא ניתנו ביודעין. היא הדגישה כי לא מדובר בטעות של פקיד אלא בהטעיה מכוונת של העותרת.

דיון

12. דין העתירה להידחות. אבאר להלן.

13. ראשית יש לדחות את הטענות שהעלו העותרים כנגד ההליך שהתקיים בעניינם, וליתר דיוק בעניין העותרת, שהרי מעמד העותרים מס' 2 – 4 לא נגרע. באשר לזכות הטיעון, נמסרה לעותרת הודעה על הליך לקראת ביטול מעמד עולה ואזרחות ישראלית ביום 5.2.2024, וניתנה לה אפשרות להגיש טענות בכתב תוך 14 יום. העותרת בחרה שלא לממש אפשרות זו. אין כל ממש בטענה כי המשיבות היו חייבות לציין בפני העותרת כי היא זכאית לקבל ייצוג של עורך דין, ולא מצאתי כי נפל פגם בכך שהתרגום ניתן לעותרת טלפונית. לעניין זה יוער, כי בדיון שהתקיים בפני ביום 15.7.2026, באת כוח העותרים הבהירה מפורשות, כי גם אם נפגעה זכות הטיעון של העותרת, הדבר לא גרם לנזק בנסיבות המקרה. באת כוח העותרים הדגישה, כי כל החומר עמד בפני הוועדה, כולל הראיונות של העותרת, וכי העניין המרכזי מבחינתה הוא שהראיות שבתיק אינן מבססות את טענת המרמה. משכך, אף אם תמצי לומר שנפגעה זכות הטיעון של העותרת – וכאמור מסופקני האם אלו פני הדברים – לא היה בכך כדי לפגוע בזכותה המהותית, אף לשיטת העותרת עצמה.

14. אלו אף פני הדברים באשר לספק טענת העותרים כי ההחלטה התקבלה בחלוף שלוש שנים מיום קבלת האזרחות. שהרי, העותרת קיבלה אזרחות ביום 28.3.2022, והחלטת שר הפנים לבטל את האזרחות ניתנה ביום 7.8.2024. משכך, ההחלטה ניתנה בתוך פרק הזמן הקבוע בסעיף 11(א) לחוק האזרחות, קרי, טרם חלפו שלוש שנים מיום רכישת האזרחות.

15. אף לגופם של דברים דומני, כי אין להתערב בהחלטת המשיבה. בן זוג של יהודי זכאי למעמד עולה מכוח הוראת סעיף 4א(א) בחוק השבות, תש"י – 1950 (להלן – "חוק השבות"). זאת על מנת למנוע את פיצול התא המשפחתי ולעודד עליית יהודים לישראל. כך התכלית המרכזית של הרחבת הזכאות לבני זוג שאינם יהודים היא עידוד עליית יהודים לישראל ומניעת פיצולו של התא המשפחתי המעורב. המחוקק ביקש להסיר חשש ורתיעה של יהודים מלעמוד על זכותם לעלות ארצה בשל החשש לגורל בני משפחתם הלא-יהודים ולמעמדם האזרחי בישראל (דנג"ץ 7335/21 שרת הפנים נ' ראיסה מרינצ'בה (13.11.2023)). ברם, זכאות זו תישלל במקרים שבהם הקשר הזוגי אינו כן ואמיתי, כאשר התא המשפחתי התפרק, כגון בגירושין או פרידה מהותית (בג"ץ 11406/03 אלכסיי פרוסקורוב נ' שר הפנים (6.12.2004); בג"ץ 5517/16 אנטון יעקובוב נ' שר הפנים (24.4.2018)). כך מאחר שהזכות של בן הזוג הלא-יהודי נגזרת מזיקתו ליהודי, הרי שגירושין או פרידה מהותית המעידים על פירוק התא המשפחתי מנתקים את הקשר המשפחתי ומפקיעים את זכאות בן הזוג למעמד מכוח חוק השבות (בג"ץ 6247/04 לריסה גורודצקי נ' שר הפנים, פסקה 36 (23.3.2010); בג"ץ 3203/10 אסמרה שטה נ' שר הפנים, פסקה 9 (20.8.2013) (להלן – "עניין שטה")).

16. המועד הקובע לצורך זכאות לפי חוק השבות הוא עובר לעלייה ארצה או עם ההגעה לישראל (עניין שטה בפסקה 12; בג"ץ 1188/10 ילנה פוזרסקי (האם) נ' משרד הפנים, פסקאות 35 – 37 (31.7.2013); בג"ץ 7638/10 שלמה אלמו טפרה נ' שר הפנים, פסקה 22 (29.4.2014)). משעה שבמועד קבלת האזרחות לא הייתה עילה למתן האזרחות, מאחר ובאותה עת לא היה בין העותרת ומר בוקמן קשר זוגי כן אמיתי – ולמעשה באותה העת לא היה ביניהם קשר זוגי כלל ועיקר – לא הייתה העותרת זכאית לקבלת אזרחות. לו לא היה הדבר מוסתר מעיני המשיבה, בדין היא לא הייתה מעניקה אזרחות לעותרת. על כך למעשה אין מחלוקת, ואף העותרת מודה בפה מלא כי מעמד העולה והאזרחות ניתנו לה מחמת טעות.

17. אף אם העותרת הייתה טוענת אחרת ברי, כי בנסיבות העניין אין לקבל טענה מעין זו. החלטת המשיבה בדבר אותה טעות שהובילה למתן אזרחות לעותרת נשענית על תשתית עובדתית איתנה. תשתית שנמסרה בידי העותרת עצמה. העותרת ציינה במכתב בכתב ידה, מיום 8.11.2023, כי היא ומר בוקמן נפרדו שנה וחצי לפני כניסתה לישראל, ובמרץ 2022 הגישה בקשה לעלייה. היא לא עדכנה את נציגות ישראל בפולין, אליה פנתה כאמור לשם מימוש כניסתה לישראל, באשר לפרידתה ממר בוקמן, או אף בדבר תביעת המזונות שהגישה כנגדו קודם לכן. את מחדלה זה הסבירה העותרת בכך ש"לא שאלו אותי". ודוק, כאמור, במעמד הגשת בקשת העלייה בחודש מרץ 2022 הציגה העותרת תעודת נישואים שלה ושל מר בוקמן, אך לא דיווחה על גירושיה או על פרידתה ממר בוקמן. ברי אפוא כי העותרת ידעה, או למצער היה עליה לדעת, כי קיים קשר הדוק בין נישואיה וזוגיותה עם מר בוקמן לבין זכאותה לעלות לישראל.

18. משנמצא שעליית העותרת לישראל והקניית אזרחותה נסמכו על תשתית עובדתית שגויה, אשר ככל שהיה מוצג מצב הדברים לאשורו לא הייתה העותרת זכאית לקבל אזרחות ישראלית, מסורה לשר הפנים הסמכות לבטל את האזרחות. זאת נוכח הוראת סעיף 11(א) בחוק האזרחות, שזו לשונו: "שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אם הוכח להנחת דעתו שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים, וטרם חלפו שלוש שנים מיום שנרכשה האזרחות כאמור." מטרתו של סעיף זה היא להקנות לשר הפנים כלי לביטול אזרחותו של אדם אם השיגה על יסוד פרטים כוזבים, וככל שחלף זמן קצר מהענקת האזרחות, יש לאפשר את הביטול באופן מהיר ויעיל יותר. בהקשר זה חשוב לציין, כי על אף מעמדה החשוב של הזכות לאזרחות וחובת הזהירות מפגיעה בזכות זו, הרי שככל זכות יש לאזנה עם זכויות ואינטרסים אחרים. בשל כך, לא זו בלבד שזכות האזרחות מסויגת מלכתחילה, אלא שאפשר גם לבטלה בדיעבד בנסיבות בהן היא נתקבלה שלא כדין (בג"ץ 2934/07 שורת הדין נ' יושבת ראש הכנסת, פסקה 9 (16.9.2007); בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4) 690, 699 (1998); בג"ץ 1029/06 נודלמן נ' שר הפנים, פסקה 8 (14.5.2008)). זאת כמובן יש לעשות לאחר בחינה מעמיקה של כל העובדות המונחות לפני הרשות, וכאשר מתקיים קשר סיבתי בין הפרטים הכוזבים לבין הענקת האזרחות. אכן רק כאשר קיימת רלוונטיות בין הענקת האזרחות לבין הפרטים הכוזבים מוסמך שר הפנים לשלול את האזרחות (ע"פ 7569/00 יגודייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 529, 576 (2002); בג"צ 7348/08 המלט גריגוריאן נ' שר הפנים, 12 – 13 (5.1.2010) (להלן – "עניין גריגוריאן")). אין צורך להכביר מילים בכדי להסביר שבמקרה דנן עמדה בפני המשיבה תשתית איתנה המלמדת הן על היות התשתית העובדתית בגינה ניתנה האזרחות לעותרת – הזוגיות עם מר בקמן במועד כניסת העותרת לישראל – כוזבת; והן קיומו של קשר סיבתי מובהק בין אותה תשתית כוזבת לבין מתן האזרחות.

19. נפנה אפוא לטענתה העיקרית של העותרת, היא שמתן האזרחות נבע מטעות של הרשות, להבדיל מהטעייה או מרמה מצדה, שכן היא כלל לא נדרשה לעדכן את הרשות בדבר השינוי בסטטוס הזוגי שלה עם מר בוקמן. בנסיבות אלה, טוענת העותרת, כי אין לראותה כמי שאזרחותה "נרכשה על יסוד פרטים כוזבים" כמשמעות תיבה זו בסעיף 11(א) בחוק האזרחות, ומשכך אף לא בשלו התנאים לשלילת אזרחותה. בכל הכבוד דעתי שונה. לטעמי נסיבות אלו, בהן הקשר בין העותר לבין מר בוקמן נפרם עובר לקבלת האזרחות, כשהמשיבה לא ידעה על כך מאחר והעותרת לא עדכנה אותה, באות בגדרי הסעיף המקנה לשר הפנים סמכות לביטול האזרחות בשל כך שהיא "נרכשה על יסוד פרטים כוזבים".

20. הסמכות לשלול את האזרחות אינה מסורה רק מקום בו נרכשה האזרחות על יסוד מסירת ידיעה כוזבת "ביודעין". ידיעה היא כוזבת אם אין היא אמת, אף אם אין מאחוריה כוונת כזב או מודעות לכזב (בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4) 690, 708 (1998) (להלן – "עניין מלבסקי")). לצרכי הדיון אניח, כי במקרה זה, לא מדובר על מסירת מידע כוזב באופן מודע. זאת חרף העובדה שעובר לכניסת העותרת לישראל היא הציגה לנציגי הרשות בפולין, באופן אקטיבי, את תעודת נישואיה עם מר בוקמן מבלי לסייג ולעדכן כי תעודה זו אינה מציגה את המצב לאשורו. באותה העת המצב לאשורו היה שהעותרת הייתה גרושה ממר בוקמן (אך לטענתה לא הייתה מודעת לכך), אך אין חולק שהייתה מודעת היטב לכך שהיא אינה מקיימת זוגיות עם מר בוקמן ולמעשה נפרדה ממנו כשנה וחצי קודם לכן, ואף הגישה כנגדו תביעה למזונות.

21. אף תוך הנחה מקלה זו אין לקבל את גישת העותרת. העותרת חדלה באי מסירת מידע והעלמת מידע רלבנטי ומהותי מהמשיבה. מידע שהעותרת ידעה כי הוא חשוב למשיבה ועומד בבסיס הענקת האזרחות. בעניין זה נקבע (עניין גריגוריאן, בפסקה 12; עניין מלבסקי, בעמ' 708), כי גם אי-גילוי מידע, אם הוא מידע ענייני וחשוב, יש בו עילה מספקת לביטול תעודת עולה או אזרחות. זאת בין אם היה מקבל האזרחות מודע למידע שלא גולה כאמור, ובין אם לא (יחד עם זאת במסגרת שיקוליו רשאי שר הפנים לשקול אף את סוגיית מודעות האזרח לאותו מידע שלא גולה). אף אם אניח לצרכי הדיון, כי אין במחדלה של העותרת לעדכן בדבר פרידתה ממר בוקמן די לשם קיום התיבה "פרטים כוזבים", עת לא נשאלה לגבי עובדה זו באופן אקטיבי בשנת 2022, ולטעמי ההיפך הוא הנכון, ברי, כי עת הציגה העותרת את תעודת הנישואין לנציג הרשות בפולין בשנת 2022 לא היה בתעודה זו כדי ללמד על מצב הדברים לאשורו באותה עת. שהרי, באותה העת העותרת הייתה כבר גרושה ממר בוקמן, אף אם נקבל את גרסתה לכך שלא הייתה מודעת לדבר הגירושין במועד זה. במעשיה ומחדליה הטעתה העותרת את המשיבה, בין אם ביודעין ובין אם לא ביודעין (ולטעמי קיימות די ראיות מנהליות המלמדות על כך שאותה הטעייה). אין בפנינו אפוא מצב דברים בו זכתה העותרת באזרחות מחמת טעות או רשלנות של המשיבה, אלא עסקינן במצב דברים בו טעות המשיבה נגרמה מהטעייתה בידי העותרת, בין ביודעין ובין שלא ביודעין (וכאמור יש ממש בטענת המשיבה, לפיה הראיות מלמדות על כך שעסקינן דווקא בהטעיה ביודעין, ולו בדרך של אי גילוי דבר הפירוד ממר בוקמן). בכך אף נבדל המקרה דנן מנסיבותיו של עת"מ (מנהליים י-ם) 24407-09-22 א.ע. נ' משרד הפנים (29.11.2022), עליו סומכת העותרת חלק מטענותיה, עת שם לא הייתה כל הטעיה מצד מקבלי האזרחות ומתן האזרחות נבע מטעות או רשלנות הרשות, חרף מצג נכון שהוצג לה.

22. בטרם סיום אעיר אי אלו הערות נוספות. ראשית, פסק דין זה אינו נוגע למעמדם של העותרים מס' 2 – 4 בישראל. אזרחותם של עותרים אלה אינה נגרעת בשל שלילת אזרחותה העותרת. שנית, בעת הזו בשל מדיניות אי האכיפה הגורפת כלפי אזרחי אוקראינה, אין מניעה כי העותרת תמשיך להתגורר בישראל. שלישית, אין לראות בסיפא להחלטת שר הפנים בה המליץ לעדכן את גורמי אכיפת החוק "בשאלת קבלת דבר במרמה" משום קביעה בעלת משקל בסוגיה זו. הערתו זו של שר הפנים אינה כלולה בחלק האופרטיבי של החלטתו מושא עתירה זו, וממילא – ככל שניתן היה לראות בה משום קביעה נחרצת (ונוכח לשון הדברים דומה שלא לכך הייתה הכוונה) – הדין הנוהג הוא כי משקלן של הראיות הנדרשות לשם קביעה בדבר קיום מרמה צריך להיות משמעותי (ע"א 7458/11 בר נוי נ' מלחי (11.4.2013); ע"א 9178/12 המכללה האקדמית נ' ח'יר (24.9.2015)). סוגיית המרמה לא נבחנה לגופה במסגרת ההליך המנהלי, ואף כלל לא הייתה צריכה להיבחן. שהרי, כאמור, די בכך שהפרטים על יסודם ניתנה האזרחות היו כוזבים – אף אם שלא מדעת – כדי לעמוד בדרישת סעיף 11(א) בחוק האזרחות. רביעית, לא נעלמה מעיני טענת העותרת בדבר נפקות ביטול האזרחות דנן, בנסיבות בהן בוטלה, על אפשרותה לרכוש בעתיד מעמד בישראל. דומה שהמשיבה אינה חולקת על כך שייתכן והנסיבות דנן יעמדו לעותרת לרועץ ככל שתבקש לקבל בעתיד מעמד בישראל. חוששני כי אין בידי לסייע בעניין זה במסגרת הדיונית הנוכחית. מטבע הדברים אדם אחראי לתוצאות מעשיו, אך אין בכך כדי לקבוע מסמרות בשאלה האם אכן יש וראוי כי הנסיבות דנן ישליכו על הדיון בבקשת עתידית שתגיש העותרת לזכות במעמד בישראל, ככל שתגיש.

23. אשר על כן העתירה נדחית.

העותרת תישא בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ₪.

ניתן היום, י"ב אב תשפ"ו, 26 יולי 2026, בהעדר הצדדים.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה