באת-כוח העותרים:       עו"ד מאיה וייס טמיר

בא-כוח המשיבה:          עו"ד יואל פוגלמן (פרקליטות מחוז ירושלים – אזרחי)

חקיקה שאוזכרה:

חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשפ"ב-2022: סע'  2, 3, 4, 5, 7, 7(א)(1), 7(א)(2), 7(ו)(1), 8

חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003: סע'  3ב, 3א1, 3א1(ה)(1)

פסק דין

בעתירה הנדונה מבוקש להורות על ביטול החלטת ממלא מקום שר הפנים (להלן גם – השר) מיום 18.9.2025, המאמצת את המלצת הוועדה המייעצת לעניינים הומניטריים מכוח סעיף 7 בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשפ"ב-2022 (להלן, לפי העניין – הוועדה המייעצת או הוועדה; הוראת השעה). בהחלטה זו נדחתה בקשה למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים לעותרת 2, אזרחית סוריה, ולבתה הקטינה, העותרת 3, ילידת סוריה שאין לה כל אזרחות.

רקע ותמצית העובדות

2. העותר 1 (להלן – העותר או המזמין), נוצרי יליד שנת 1981, הוא תושב קבע בישראל, עורך-דין במקצועו. העותר עובד כיועץ משפטי בבית הדין הכנסייתי של הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית בירושלים ומשמש בתפקיד המפקד הכללי של הצופים האורתודוכסים בירושלים. בשנת 2013 נישא העותר לעותרת 2 (להלן – העותרת או המוזמנת), נוצרייה ילידת שנת 1991, אזרחית סוריה, המחזיקה בדרכון סורי ובדרכון ירדני. בעבר הייתה מורה בבית ספר במנזר רוזרי בירושלים (כיום, בהיעדר מעמד, אינה רשאית לעבוד).

לבני הזוג שתי בנות, העותרת 3, נולדה בסוריה בשנת 2014 ואין לה כל מעמד בישראל ואף לא אזרחות אחרת ואילו העותרת 4, נולדה בישראל בשנת 2018 והיא תושבת קבע.

3. בשנת 2012 הגיש העותר (המזמין) בקשה למתן רישיון ישיבה לעותרת מטעמים הומניטריים. הבקשה הוגשה מכוח הוראת השעה הקודמת שהייתה אז בתוקף (חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003; להלן – הוראת השעה הקודמת).

ביום 22.6.2014 נמסרה לעותרים ההחלטה הראשונה של שר הפנים, המאמצת את המלצת הוועדה המייעצת, שלפיה ניתן לעותרת רישיון ישיבה זמני מסוג ב/1 למשך עשרים ושבעה חודשים, אשר לאחריהם נאמר בהחלטה, כי יינתן לה רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5. החלטה זו נומקה בכך שהעותרת "נשואה לאזרח ישראלי אשר אינו יכול לעבור להתגורר בסוריה ובמיוחד בימים אלה בהם מתקיימת מלחמת אחים בסוריה".

בהתאם להחלטה זו ניתן לעותרת רישיון שהיה מסוג ב/1, אשר הוארך מעת לעת עד יום 11.11.2020.

4. בעקבות שיחת טלפון עם העותר מיום 4.2.2019, שממנה נודע למשיב כי העותר נוסע לסוריה מספר פעמים בשנה ואף שהה שם במשך כחודש בקיץ שקדם לאותה שיחה, הוזמנו העותר והעותרת לראיון בלשכת המשיבה כדי לקבל מידע עדכני בעניינם. הריאיון נערך ביום 18.2.2020 ומדברי העותרים במהלכו עלה כי שניהם נוסעים לסוריה, דרך ירדן, כפעמיים בשנה, לעותרת משפחה בסוריה וכי בבעלות משפחתה נכסים בסוריה. עם זאת, השניים הבהירו כי אין להם עניין לגור בסוריה בקביעות וכי רק ביקרו שם כדי להשתתף בלוויית אביה המנוח של העותרת וכי לאחר מותו, ביקרו את אמה החולה של העותרת.

לנוכח המידע האמור, הובא עניינה של העותרת לפני הוועדה המייעצת, וביום 18.11.2020 המליצה הוועדה שלא לחדש את רישיונה של העותרת ולדחות את בקשתה לקבלת מעמד בישראל. שר הפנים דאז אימץ את ההמלצה ובהתאם להודעה מיום 25.11.2020 נמסר לעותרים כי הרישיון הזמני של העותרת (ב/1) לא יחודש. כמו כן הוחלט לדחות את בקשתה לקבלת מעמד בישראל.

החלטת השר נומקה בכך שהבסיס להחלטה למתן מעמד בישראל לעותרת היה העובדה שלנוכח מלחמת האזרחים בסוריה נוצר קושי לעותרים לעבור לגור שם. עתה התברר כי הם נוסעים תדיר לסוריה ללא קושי ואף שוהים שם זמן ממושך. על רקע מידע זה נערך הריאיון שבמהלכו אושרו הדברים ואף עלה כי בבעלות העותרת נכסים בסוריה. לפיכך נקבע כי מאחר שהעותרים נוסעים לסוריה, הרי שנשמט הבסיס להחלטה להסדרת מעמדה של העותרת בישראל. בהתאם לכך נקבע ההחלטה הקודמת מיום 22.6.2014 בעניינה של העותרת תשונה כאמור וכי בקשתה לקבלת מעמד בישראל תידחה.

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 19165.     ביום 31.5.2021 הוגשה עתירת העותרים בעניין ההחלטה האמורה (עת"מ 62771-05-21), אשר נדחתה בפסק-דין מיום 17.10.2021. עם זאת ניתנה לעותרים אפשרות להגיש בקשה חדשה בהתאם לנוהל הזמני שהיה בתוקף לאחר פקיעת הוראת השעה הקודמת. כמו כן נקבע כי צו הביניים שניתן במסגרת העתירה יעמוד בתוקף עד יום 20.3.2022.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

העותרים אמנם הגישו בקשה חדשה, אשר נדחתה בהחלטת שר הפנים מיום 19.12.2023. ההחלטה נומקה בהיעדר שינוי נסיבות המצדיק את שינוי ההחלטה. גם בעניין החלטה זו הגישו העותרים עתירה מינהלית (עת"מ 58047-01-24), אשר נמחקה בהסכמה ביום 26.3.2024, לנוכח הסכמת המשיבה לאפשר לעותרים להגיש בקשה חדשה אשר תכלול את כל טענותיהם.

6. ביום 7.4.2024 הוגשה בקשתם הנדונה של העותרים, שבה התבקש מתן מעמד לעותרת ולבתה, העותרת 3. הבקשה נתמכה בין השאר בחוות דעת סוציאלית וכן בחוות-דעתו של ד"ר אודי לוי מיום 23.1.2024. ד"ר לוי הוא מזרחן ששירת שנים רבות באגף המודיעין בצבא, שימש כנציג צה"ל במועצה לביטחון לאומי ושירת במטה ללוחמה בטרור ובמוסד לתפקידים מיוחדים, המתמחה בין השאר, במצבה של סוריה. כמו כן וכאמור בחוות-דעתו בינו לבין העותר ישנה היכרות רבת שנים ולדבריו, העותר "מזדהה לחלוטין עם מדינת ישראל ועם מטרותיה… גם בימים קשים אלה של מלחמה נוראית מקדם את האינטרסים של מדינת ישראל הן בקרב הקהילה הנוצרית הערבית והן בקרב גורמים במדינות הערביות".

הדיון הראשון לפני הוועדה המייעצת התקיים ביום 19.1.2025 ובעקבותיו הוחלט לערוך לעותרים ראיון, שהתקיים ביום 17.7.2025. במהלכו צירפו העותרים מסמכים נוספים ובהם גם את חוות-דעתו המעודכנת של ד"ר אודי לוי מיום 16.7.2025, שבמסגרתה נדרש בעיקר למצב בסוריה כיום.

ביום 3.8.2025 התכנסה הוועדה פעם נוספת והחליטה להמליץ לממלא מקום שר הפנים לדחות את הבקשה בעניין העותרת ובתה (העותרת 3). ממלא מקום השר אימץ את המלצת הוועדה ובהחלטתו מיום 18.9.2025 דחה את הבקשה. על החלטה זו הוגשה העתירה הנדונה.

7. בהחלטתו עמד ממלא מקום שר הפנים על הרקע לבקשה הנדונה ועל תמצית נימוקיה, אשר כאמור, נתמכה בחוות-דעתו של ד"ר לוי, אך כאמור, הגיע לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. כאמור בהחלטה, השר "אינו מקל ראש בסיכון לכאורה, שקיים לחייהן של המוזמנת ובתה באם [כך במקור] תחזורנה לסוריה – כפי שעולה מחוות דעתו של ד"ר לוי. עם זאת, יוזכר – כי המבקשים ביקרו בסוריה ואף אם מדובר בביקור אחד בלבד ולא העתקת מרכז חיים – הרי שעניין זה מחליש את טענתם לסכנת חיים הנשקפת למוזמנת שם".

051293710הועתק מנבועוד נקבע, כי ממלא מקום השר לא מצא כי חוות-דעתו של ד"ר לוי מגלה טעמים הומניטריים המצדיקים הענקת מעמד למוזמנת בישראל. נקבע כי מדובר במי שהיא תושבת מדינת אויב, בעוד שלגבי תושב מדינת אויב לא נקבעה בהוראת השעה כי ניתן לתת היתר שהייה מכוח נישואיו לישראלי. עוד נקבע, כי "מדינת ישראל אינה יכולה לשמש מדינת מקלט לאזרחים סורים אשר חשים חוסר יציבות במדינתם ולא ניתן לראות בחוסר היציבות הנטען – טעם הומניטרי מיוחד". לעניין זה הוטעם בהחלטת השר, כי מדינת סוריה מצויה בלוחמה עם ישראל וכי התמורות החלות שם לעתים מגבירות את המתיחות בין המדינות.

054678313

לבסוף נקבע כי לנוכח הזיקה הממשית שיש לכל אחד מהעותרים לסוריה, לרבות בני משפחה, אין בעובדה שהם מבקשים לקיים מרכז חיים בישראל, מטעמי נוחות או מטעמים אחרים, כדי להצביע על נימוק הומניטרי מיוחד.

נימוקי העתירה

8. העותרים טענו כי החלטת ממלא מקום השר שגויה ועתרו להתערב בהחלטתו. לטענתם, הם הצביעו על סכנת החיים הממשית הנשקפת למיעוטים וביחוד נוצרים בסוריה כפי שעולה מחוות דעתו של ד"ר אודי לוי, וכי הדברים אף פורטו במסגרת הריאיון האחרון שנערך להם. לטענתם, הסכנה הנשקפת להם אף חמורה יותר, בשל שהייתם הממושכת בישראל מעל עשר שנים. כך בעוד שעובדה זו והסכנה הממשית הנשקפת להם אם יעברו לסוריה, עולה כדי טעם הומניטרי מיוחד וכי כלל לא נשקלה במסגרת החלטת השר.

כמו כן נטען כי השר לא בחן את תוכן מכתביו של הפטריארך היווני-אורתודוכסי של ירושלים מיום 19.5.2023 ואת מכתבו המעודכן מיום 4.6.2025, המצביעים על הסכנה הנשקפת לעותרים אם יעברו לסוריה, בהיותם נוצרים החיים תקופה ממושכת בישראל. העותרים טענו כי גם חוות-דעתו המעודכנת של ד"ר לוי לא נבחנה, אך לדברי בא-כוח המשיבה בדיון, מפרוטוקול דיוני הוועדה עלה כי היא נבחנה ונדונה.

בנוסף לכך נטען כי השר לא נתן כל משקל לתרומתו של העותר לחברה הישראלית ולהיקף פעילותו הציבורית. עוד נטען, כי בהחלטת השר ניתן משקל לביקורי העותרים בסוריה, אף שמדובר בביקורים שהיו בעבר. כך בעוד שמאז פטירת אבי העותרת בשנת 2019 היא כלל לא ביקרה שם, ואילו ביקורו של העותר בשנת 2023 היה לאחר רעידת האדמה, תוך סיכון אישי ומתוך רצון לסייע לאוכלוסייה הנוצרית. מאז לא ביקר העותר בסוריה, כך שלא ברור מדוע הוסקה המסקנה כי לנוכח אותו ביקור יכולה משפחת העותרים להעתיק את מקום מגוריה לסוריה.

העותרים הוסיפו כי לא ניתן משקל לסכנת החיים הנשקפת לבנותיהם הקטינות אם המשפחה תעבור לסוריה וביחוד לבת הצעירה שנולדה בישראל והיא בעלת מעמד בישראל. בדומה נטען, כי לא ניתן המשקל המתאים לכך שהמשמעות של החלטת השר היא כי האם ואחת הבנות יורחקו, תוך פיצול המשפחה, כי לא ניתן משקל לחוות דעתה של העובדת הסוציאלית ואף לא נשקל מצבן הנפשי של הבנות לנוכח חרדתם מהסכנה המרחפת מעל ראשן, אם יועברו לסוריה.

בכל הנוגע להסתמכות השר על הוראותיה של הוראת השעה, לרבות היעדר הוראה בדבר מניעת הפרדת בני משפחה לגבי אזרחי מדינת אויב, בשונה מתושבי האזור, נטען כי אין לכך כל רלוונטיות לבקשה הנדונה. שכן, הבקשה לא נסמכה על הנימוק של מניעת הפרדת בני הזוג, אלא על טעמים הומניטריים מיוחדים והיעדר יכולת שמירת התא המשפחתי אם הבקשה נדחית.

העותרים הוסיפו כי חופש התנועה שלהם מותנה בכך שלעותר יש דרכון ירדני, שתנאי להמשך החזקתו הוא מגורים בישראל. אם הדרכון יישלל, תוגבל חופש התנועה של העותר ואף העותרת לא תוכל לקבל מעמד במדינה אחרת.

העותרים הטעימו כי אין מחלוקת על כך שאין כל טענה בדבר מניעה ביטחונית או מניעה פלילית המונעת מתן מעמד לעותרת ולבתה בישראל. כמו כן נטען, כי לא ניתן משקל לבעיות הרפואיות שמהן סובל העותר, שעל-פי הנטען, יישארו ללא מענה וללא טיפול הולם בסוריה וכן נטען, כלל לא ניתן משקל להתערות המשפחה בישראל ולכך שמירב הזיקות של המשפחה לישראל ולא לסוריה.

במהלך הדיון הוסיפו העותרים והפנו לקשיים הרבים הנובעים מהיעדר כל מעמד לעותרת ולבתה (העותרת 3). בכלל זה, נשללה מהעותרת אפשרות החזקת רישיון נהיגה, נשללה ממנה האפשרות לעבוד באופן מסודר וחוקי ובהיעדר מעמד לה ולבת אין להן אפשרות להסתייע בשירותי בריאות או לצאת מישראל. נטען אפוא, כי במסגרת ההחלטה לא ניתן משקל לכלל השיקולים שהיה על השר לשקול וכי החלטתו לוקה בחוסר סבירות קיצונית ואף אינה מידתית.

תשובת המשיבה

9. בתשובת המשיבה נטען כי אין להתערב בהחלטתו המנומקת והמפורטת של השר אשר ניתנה לאחר שכל טענות העותרים נבחנו, לאחר שקילת כלל השיקולים הדרושים ובהיותה החלטה סבירה ומידתית אשר ניתנה לאחר שהוועדה בחנה את כלל השיקולים הצריכים לעניין. בכל הנוגע לטענות הנוגעות למעמדן של הקטינות, נטען כי בכל מקרה הלכה היא כי ילדים הולכים אחר הוריהם ולא להפך ומכל מקום, שיקולי טובת הילד אינם שיקול בלעדי. בדומה נטען כי כבר נקבע לא אחת כי השתקעות המשפחה בישראל או שהות ארוכת שנים בישראל אינן בגדר טעם הומניטרי. כך גם לגבי תרומת העותר לישראל ומצבו הרפואי, אשר נטען כי נשקלו, אך אינם עולים לכדי טעם הומניטרי המצדיק מתן מעמד בישראל.

מכל מקום נטען, כי שיקול דעתו של השר במתן מעמד בישראל הוא רחב וכי ככלל, אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתו.

דיון והכרעה

10. סעיף 3 בהוראת השעה קובע כי שר הפנים או מפקד האזור, לפי העניין, לא יעניק אזרחות, רישיון ישיבה בישראל או היתר שהייה בישראל לתושב האזור (יהודה, שומרון וחבל עזה (הגדרת "האזור" בסעיף 2)), לאזרח או תושב של מדינה המנויה בתוספת של הוראת השעה ובכלל זה סוריה (המדינות הנוספות המנויות בתוספת הן איראן, לבנון ועיראק).

הוראת השעה הקודמת והוראת השעה התקפה עתה, שבמרכזה ההוראה האמורה, עיגנו בחקיקה את החלטת הממשלה (החלטת ממשלה מס' 1813 מיום 12.5.2002), שבבסיסה עמדו שיקולי ביטחון. הוראה זו נחקקה כהוראה לשעה שתעמוד בתוקף למשך שנה, הניתנת להארכה בכל פעם בשנה נוספת, אך מאז קביעתה לראשונה תוקפה מוארך בכל שנה כבר מעל עשרים שנה (למעט פרק זמן קצר, לאחר פקיעת הוראת השעה הקודמת ביום 6.7.2021 ועד חקיקת הוראת השעה הנוכחית ביום 15.3.2022).

במהלך השנים ובעקבות פסיקת בית המשפט העליון, הוכנסו מספר תיקונים להוראת השעה ואף נקבעו מספר חריגים. עם חריגים אלו נמנים אלו החלים רק על תושבי האזור הקובעים את התנאים אשר בהתקיימם שר הפנים או מפקד האזור רשאים על-פי שיקול דעתם, לתת היתרי שהייה בישראל לבני זוג ולילדים של אזרח ישראלי או תושב ישראלי (סעיפים 3, 4 ו-5 בהוראת השעה (סעיפים 3 ו-3א בהוראת השעה הקודמת)) או למטרות מסוימות, כגון לצורך טיפול רפואי, עבודה בישראל או היתר זמני אחר (סעיף 8 בהוראת השעה (סעיף 3ב בהוראת השעה הקודמת)).

11. חריג נוסף הוא חריג "הטעם ההומניטרי" הקבוע בסעיף 7 בהוראת השעה (סעיף 3א1 בהוראת השעה הקודמת), שמכוחו התבקש רישיון ישיבת הארעי לעותרות 2 ו-3.

חריג זה נקבע בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, לנוכח הצורך במתן מענה לאותם מקרים שבהם נדרש איזון בין הפגיעה בזכויות יסוד לבין התכלית הביטחונית העומדת ביסוד הוראת השעה (בג"ץ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, פ"ד סא(2) 202 (2006); בג"ץ 466/07 גלאון נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סה(2) 44 (2012). עוד על תיקון זה, ראו: בג"ץ 4380/11 פלונית נ' מדינת ישראל – שר הפנים (26.3.2017), כבוד השופטת ד' ברק-ארז, פסקה 29 (להלן – בג"ץ 4380/11 פלונית); בג"ץ 813/14 פלונים נ' שר הפנים (18.10.2017), כבוד הנשיאה מ' נאור, פסקאות 3-1).

חריג הטעם ההומניטרי קובע בסעיף 7(א)(1) בהוראת השעה כי חרף הכלל הקבוע בסעיף 3, "רשאי שר הפנים, מטעמים הומניטריים מיוחדים, בהמלצת ועדה מקצועית שמינה לעניין זה לתת רישיון לישיבת ארעי בישראל לתושב האזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת, שבן משפחתו שוהה כדין בישראל" (הוראה דומה נקבעה בסעיף 7(א)(2) גם לגבי מתן היתר שהייה בישראל לתושב האזור שבן משפחתו שוהה כדין בישראל).

על-פי הוראות סעיף 7 החלטה בדבר קיומו של טעם הומניטרי מיוחד מתקבלת לאחר שוועדה מקצועית מייעצת שהוקמה בהתאם להוראות סעיף זה בוחנת את הבקשה ומגבשת המלצה לגביה. עם זאת, הוראת השעה אינה מגדירה מה ייחשב לטעם הומניטרי מיוחד, למעט הקביעה על דרך השלילה בסעיף 7(ו)(1) (סעיף 3א1(ה)(1) בהוראת השעה הקודמת), כי עצם העובדה שבן משפחה של מבקש הרישיון שוהה כדין בישראל אינה עולה כדי טעם הומניטרי מיוחד.

12. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, שיקול הדעת של הוועדה המייעצת ושיקול דעתו של שר הפנים בשאלת קיומו של טעם הומניטרי הוא שיקול דעת רחב ובהתאמה לכך, היקף הביקורת השיפוטית ומידת התערבות בית המשפט בהחלטות אלו מצומצמים.

בבסיס הצמצום בהתערבות בהחלטות אלו עומד הכלל שלפיו אין לאדם זכות קנויה לקבלת רישיון ישיבה בישראל, וכי הדבר נתון לשיקול דעתו של שר הפנים (בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505 (1992), כבוד השופטת ש' נתניהו בעמ' 520). שיקול דעת זה רחב במיוחד במקום שבו נבחנת בקשה למתן אשרה או רישיון מטעמים הומניטאריים חריגים. מכיוון שכך, בית המשפט אינו ממיר את שיקול דעת השר בשיקול דעתו, אלא בחינתו את ההחלטה מתמצית בשאלה אם לא נפל בה פגם חמור. לפיכך בחינת ההחלטה מתמצית בבחינת הליך גיבוש המלצת הוועדה, בבחינת המלצתה ובבחינת החלטת השר בהתאם לעילות הביקורת במשפט המינהלי. בכלל זה נבחנת השאלה אם ההחלטה התקבלה לאחר הפעלת שיקול דעת בתום לב, על יסוד שיקולים ענייניים, בשוויון, במידתיות ובסבירות (בג"ץ 1905/03 עכל נ' מדינת ישראל – שר הפנים (5.12.2010), כבוד השופט (כתוארו אז) ע' פוגלמן, פסקאות 11-10 (להלן – עניין עכל); בג"ץ 2629/03 איבשין נ' שר הפנים (28.9.2008), כבוד השופטת (כתוארה אז), א' חיות, פסקה 8; בג"ץ 3840/13 פלוני נ' משרד הפנים (30.11.2015), כבוד השופט ע' פוגלמן, פסקה 9 (להלן – בג"ץ 3840/13 פלוני); בג"ץ 4380/11 פלונית, פסקה 34).

13. בכל הנוגע לבחינת השאלה אם החלטת השר עומדת בדרישת הסבירות, נקבע כי "בגדר דרישת הסבירות, על ההחלטה להתבסס על תשתית עובדתית ראויה, להישען על כלל השיקולים הרלוונטיים, ועליהם בלבד, ולהיקבע תוך איזון ראוי ביניהם במסגרת מתחם הסבירות" (בג"ץ 7444/03 דקה נ' שר הפנים (22.2.2010), כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, פסקה 32‏‏).

עוד נקבע לא אחת, כי בעת בחינת השאלה אם ישנו טעם הומניטרי מיוחד כי יש לבחון את כלל הנסיבות בכללותן ואת משקלן המצטבר, וכי אין לבחון באופן נפרד כל אחד מההיבטים של המקרה שנבחן. זאת כפי שהוטעם לעניין זה, "יש להדגיש את הצורך לבחון את נסיבותיו של כל מקרה בכללותן. אין די בבחינה נפרדת של כל אחד מהיבטיו של המקרה בעמדו בפני עצמו, שכן לעתים משקלם המצטבר הוא שמטה את הכף" (בג"ץ 4380/11 פלונית, פסקה 34. כן ראו: בג"ץ 3840/13 פלוני, פסקה 11). לא רק שנדרשת בחינת מכלול הדברים, אלא אף נקבע כי "החלטה שאינה מתחשבת בכלל השיקולים הרלוונטיים, אינה יכולה לעמוד" (עע"מ 7995/22 פלונית נ' שרת הפנים (8.4.2025), כבוד השופטת ד' ברק-ארז, פסקה 41 והפסיקה שם).

14. בנסיבות הנדונות נמצא כי לא ניתן משקל ראוי לסכנה הממשית הנשקפת למשפחת העותרים אם תיאלץ לעבור סוריה, כי לא ניתן משקל להתערות החיובית של המשפחה בישראל ולכך שבפועל, אין למשפחה זיקות של ממש לסוריה. אכן, כפי שנקבע לא אחת, שהייה ממושכת בישראל אינה עולה כדי טעם מיוחד, אך את הנסיבות של שהייתה הממושכת של המשפחה בישראל יש לבחון לנוכח מידת הסכנה במעבר לסוריה ובייחוד לאחר שהייה ממושכת בישראל ובעוד האב והבת הצעירה הם תושבי קבע בישראל.

בכל הנוגע למידת הסכנה הנשקפת למשפחה בסוריה, הוגשו שתי חוות דעת של ד"ר אודי לוי. במסגרתן עמד ד"ר לוי על המציאות המורכבת השוררת בסוריה בימים אלו ועל סבלם המיוחד של הנוצרים כמיעוט בסוריה, לנוכח פסקי הלכה הרואים בהם כופרים שדינם מוות. כמתואר בחוות דעתו, מאז מלחמת האזרחים בסוריה, רבים מהנוצרים נמלטו משם ואילו המעטים שנותרו במדינה סובלים מנחת זרוען של תנועות אסלאמיות, לרבות רצח, המרת דת בכפייה, חטיפת נשים, פגיעה באתרים נוצריים ובכנסיות, לרבות העלאתן באש והשפלת אנשי דת נוצריים.

כמתואר בחוות-דעתו המעודכנת של ד"ר לוי (מחודש יולי 2025), בתקופה זו "מתרחש… תחת עיניהם של מדינות המערב ומדינת ישראל מסע חיסול ופגיעה במיעוטים", דוגמת המקרים הנזכרים בחוות-דעתו אשר כללו פגיעה פיזית, אינוס, חטיפות וחיסולים שכוונו נגד האוכלוסייה הנוצרית. בכלל זה, אירועים שבמהלכם נפגעו בני משפחתה של העותרת במהלך חודש מרץ 2025.

עוד הוסבר בחוות-דעתו של ד"ר לוי, כי הנסיבות הייחודיות של העותרים הנובעות מחיים תקופה ממושכת בישראל, נישואי העותרת לתושב ישראלי-נוצרי שבנותיהם גדלו בישראל, אף מציבה את המשפחה בסכנה מיוחדת. בחוות-דעתו גם נסתרה הטענה שלפיה יש במתן מעמד לעותרות 2 ו-3 כדי לשמש תקדים למקרים אחרים וזאת לנוכח ייחודיות נסיבותיה של משפחת העותרים.

ד"ר לוי אף חיזק את טענותיהם של העותרים בדבר הקביעות השגויות בהחלטת השר בכל הנוגע למעמד המשפחה בסוריה ולנכסים שלכאורה, נתונים לבעלות העותרת. כפי שטענה העותרת ואושר בחוות דעתו, מאחר שמדובר באישה, הנכסים שהיא עתידה לרשת הם מועטים, אם בכלל. בדומה, לפי חוקי האזרחות בסוריה, בנותיה אינן יכולות לקבל אזרחות מכוח מעמדה של האם, מאחר שאזרחות מוענקת רק מכוח אזרחות של האב.

נמצא אם כן, כי אף שנאמר בהחלטה כי השר "אינו מקל ראש בסיכון לכאורה, שקיים לחייהן של המוזמנת ובתה", בפועל לא ניתן משקל לסיכון הממשי הנשקף להן אם יעברו לסוריה. בדומה, אף נימוק נוסף שהוזכר בהחלטה אינו עומד במבחן המציאות ולא נתמך בדבר. בהחלטה נאמר כי "מדינת ישראל אינה יכולה לשמש מדינת מקלט לאזרחים סורים אשר חשים חוסר יציבות במדינתם ולא ניתן לראות בחוסר היציבות הנטען – טעם הומניטרי מיוחד". כך בעוד שלא מדובר בתחושת "חוסר יציבות", אלא בסכנת חיים ממשית שלא נסתרה. לנוכח האמור בחוות דעתו של ד"ר לוי, אף אין בסיס לטענה כי ההתחשבות בנסיבותיה הייחודיות של משפחת העותרים תגרור אחריה בקשות של אזרחים סוריים אחרים.

15. בחינת משקלם הסגולי של מכלול הנסיבות של העותרים, לרבות שהייתה הממושכת של המשפחה בישראל והתערותה בישראל, פעילותו של האב, לרבות פעילותו הציבורית, העובדה שהאב והבת הצעירה הם תושבי קבע בישראל וביחוד הסכנה הממשית הנשקפת להם ממעבר לסוריה, בהחלט עולים כדי טעם הומניטרי מיוחד המצדיק היעתרות לבקשה. כך בדיוק כשם שהנימוק בדבר הסכנה הנשקפת לעותרים בסוריה שימש טעם הומניטרי מיוחד להחלטת השר משנת 2014.

עוד יש להוסיף, כי דומה כי לא ניתן משקל לכך שבפועל, זה שנים רבות (מאז שנת 2019) שהעותרת לא ביקרה בסוריה ואילו ביקורו של העותר בשנת 2023 היה מטעמים הומניטריים. בדומה לא ניתן משקל לכך שזיקותיה של המשפחה לסוריה כיום חלשות מאוד.

דומה אפוא, כי לא ניתן משקל ראוי לכלל העובדות כפי שהוצגו בבקשת העותרים, במסמכים ובחוות הדעת התומכות בה וכי בחינת הדברים מובילה למסקנה שונה מזו שהתקבלה.

סיכום ותוצאה

16. נמצא אם כן, כי הנימוק שהוביל להחלטת השר משנת 2014 עומד כיום בעינו ואף ביתר שאת ולפיכך יש להשיב את ההחלטה האמורה על מכונה.

בהתאם לכך העתירה מתקבלת.

לעותרת 2 (האם) ולעותרת 3 יינתן רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5.

המשיבה תישא בהוצאות העותרים בסך 10,000 ₪.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה