כתבי עת:

יצחק זמיר, "ראיות בבית-המשפט הגבוה לצדק", משפט וממשל, א 295

לפני ערעור על החלטתו הסופית של בית הדין לעררים, שהוכתרה בטעות בכותרת פסק דין (ערר (ת"א) 3700/22 ס.ע.א. נ' משרד הפנים –רשות האוכלוסין וההגירה (כב' הדיין יואב בר-לב, מיום 25.6.23) שדחה את בקשת המערער לקבל אשרת א/5 מכוח בג"ץ 4630/17 Adam Gubara Tagal נ' שר הפנים (נבו, 25.4.2021), במסגרתו ניתן מעמד תושב ארעי (א/5) ליוצאי חבל דרפור, הרי הנובה והנילוס הכחול (להלן: יוצא דרפור), שבקשות המקלט שלהם הוגשו עד ליום 30.12.21 ולא טופלו. המערער טוען כי בשנת 2009 הגיש בקשת מקלט בנציבות האו"ם לפליטים, ולאחר מכן הגיש בקשת מקלט נוספת בשנת 2016, שאין בידיו אישור על הגשתה, ולטענתו אבדה במשרדי הרשות.  בית הדין קבע כי בהעדר בקשה המערער לא עמד בתנאי פסק הדין בעניין טאגאל. על כך הערעור שלפניי.

רקע הדברים והעובדות שלעניין

1. המערער, אזרח סודן, יליד שנת 1985, נכנס לישראל ביום 20.11.08, נעצר בגבול ישראל מצרים והושם במשמורת בקציעות. מספר ימים לאחר מכן, ביום 26.11.08 נערך לו פרוטוקול שמיעת טענות (נספח 3 לערר שצורף כנספח לערעור). המערער סיפר כי הגיע לישראל בגלל המצב הקשה בסודן וכי מסודן למצרים הגיע בטיסה לקהיר. כן אישר כי יש ברשותו דרכון. עוד סיפר כי לאחר כמה ימים העבירו אותו מקהיר לסיני, שם שהה יום אחד וחצה את הגבול לישראל באופן לא חוקי. נשמעו טיעוניו והוצאו לו צווי הרחקה ומשמורת.  ביום 27.11.08 הופיע לפני בית הדין לביקורת משמורת בסהרונים (חלק מנספח 3 לערר שצורף לערעור). בשימוע שנערך אמר שהוא ממקום הנקרא חי אל שאטי באלג'נינא בדרפור וכי הגיע לישראל לקבל הגנה. ההחלטה הייתה להשאירו במשמורת. עם זאת, בהחלטה מצוין כך: "נציבות האו"ם לפליטים: "המוחזק מבקש מקלט בישראל. יש לערוך לו ריאיון בהקדם, נא עמדתכם". כיון שהמערער נרשם בנציבות האו"ם לפליטים רק לאחר מכן, ביום 1.1.09. נראה כי אולי עניינו מופנה להתייחסות נציבות האו"ם לפליטים.

2. ביום 1.1.09 נרשם המערער בנציבות באו"ם לפליטים, במתקן קציעות. על גבי טופס שכותרתו: Registration Form (צורף לתגובת המדינה לערר). על גבי הטופס נרשם בכתב יד מספר הזיהוי שניתן לו, הכולל את האותיות AS מבקש מקלט. כחצי שנה לאחר מכן, ביום 5.7.09 נערך לו דיון בבית הדין לביקורת משמורת, במסגרתו שוחרר ממשמורת.

3. ביום 9.7.2009 נערך למערער ראיון זיהוי ברשות. שם סיפר המערער כי מוצאו מצפון דארפור וכי יצא את סודן בטיסה באמצעות דרכון, שהה יומיים במצרים, ובעזרת אדם מצרי הגיע לגבול אותו עבר רגלית, עד שנעצר ע"י רכב של הצבא ונלקח למשמורת בקציעות, שם שהה חמישה ימים ואח"כ בכלא מעל שבעה חודשים, גם בסיום ראיון זה יש החלטת שחרור.

4. ביום 20.3.14 נערך למערער שימוע טרם הוצאת השהייה למתקן חולות והוצאה לו הוראת שהייה, אך המערער לא התייצב. בפרוטוקול נשאל האם הגיש בקשה למקלט מדיני בישראל והשיב בשלילה. עם זאת, צוין שהשימוע נערך בעברית, כאשר לפי הטופס המערער חתם כי השאלון הובהר לו בשפה אותה הוא מבין, אך לא צוין באיזו שפה.

5. בשנת 2017 הוגש ערר כנגד הוראת השהייה בחולות ע"י ב"כ המערער דאז, עו"ד פוקרא. בערר לא צוין כי המבקש הגיש בקשת מקלט. ביום 15.10.17 הערר נמחק לאור אי מיצוי הליכים לעניין מוצאו. על פי רישומי המשיבה (כאמור בתגובתה לערר) העורר התייצב עם ב"כ לבירור והארכת רישיונו מספר פעמים בשנת 2018.

6. בעקבות פסק הדין בעניין טאגאל (שניתן, כאמור, ביום 25.4.21), פנתה ב"כ המערער לרשות, ביום 27.12.21, כדי לברר מדוע המערער אינו נמצא ברשימת הזכאים לקבלת אשרת א/5 בעקבות פסק הדין ואז נמסר לה כי לא הוגשה על ידו בקשת מקלט. פניה נוספת נענתה גם היא באותו אופן. לאחר מכן הצליח המערער לאתר חבר, שלטענתו הגישו יחד את בקשות המקלט, אלא שבקשת המקלט של החבר מופיעה במערכת והוא קיבל אשרה מכוח פסק הדין. הרשות בחנה שוב גם במועד האמור, וביום 26.7.22 שבה הרשות והבהירה כי גם לאחר בדיקה נוספת לא מופיעה כל בקשת מקלט של המערער. ביום 4.4.22 פנתה שוב ב"כ המערער והצביעה על מקרים אחרים בהם על אף שהרשות לא איתרה בקשת מקלט, היו בידי מבקשי המקלט אישורים שהעידו כי הבקשות הוגשו. תשובות המשיבה לפיה היא פועלת כמיטב יכולתה וכי יתכן כי בחלוף הזמן היו תקלות לא הניחה את דעת ב"כ המערער, וביום 7.9.22 הוגש הערר נשוא ערעור זה.

7. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916בהחלטתו הסופית, שכונתה בשגגה פסק דין, קבע בית הדין (כב' הדיין יואב בר לב) כי המערער לא הרים את הנטל להראות כי הגיש בקשת מקלט בשנת 2016. ובעקבותיו הוגש הערעור שלפניי.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

8. ביום 22.1.24 התקיים דיון בו ביקשתי מהמשיבה לשקול מתן אשרת א/5 בנסיבות התיק שלפניי. ביום 18.2.24 הודיעה המשיבה כי לא תוכל להיענות לבקשה. ביום 19.2.24 קבעתי כי לאור הודעת המשיבה בתיק אחר כי היא שוקלת הגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין בעת"מ (מינהליים מרכז) 68138-11-22 היא"ס בישראל נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה (22.01.2024, להלן: עניין היא"ס), בו נקבעה קביעה כבעניין טאגאל, לתקופה מאוחרת יותר, קבעתי כי תיק זה ימתין עד להודעת המשיבה האם הוגש ערעור. ביום 2.5.24 הודיעה המשיבה כי לא הוגשה בקשת רשות ערעור, אך שבה וטענה כי כיון שהמערער לא הגיש בקשת מקלט, אינו עומד בקריטריונים שנקבעו בעניין טאגאל או בעניין היא"ס. לאור זאת הוריתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב. לאחר הגשת הסיכומים, ביום 29.1.25, הגישה ב"כ המבקש בקשה להגיש שתי דוגמאות נוספות בהם לא היו בקשות מקלט אצל המשיבה, אך היא בידי מבקשי המקלט אישורים (במקרה אחד הבקשה נסרקה בטעות לתיק הלא נכון). אפשרתי למשיבה להגיב לבקשה. המשיבה סירבה לכך, בעיקר בטענה כי דוגמאות אלו לא עמדו לפני בית הדין עת נתן את החלטתו.

9. טרם חלף המועד להגשת תגובת המשיבה, הוגשה בקשת רשות ערעור בבר"מ 2784/23 פנה האדיש נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה (נבו 15.2.2026, להלן: עניין האדיש) במסגרתו נדונה השאלה האם ניתן לראות בנציבות האו"ם לפליטים כבקשת מקלט. בית המשפט העליון קבע שם כי בקשת רשות הערעור תמתין להכרעה בתיק אחר – עע"ם 1769/24 משרד תומר ורשה – עורכי דין נ' רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: עניין ורשה), שהיה קבוע לדיון בבית המשפט העליון ליום 24.2.25, שגם במסגרתו עלתה שאלה זו. לאור זאת קבעתי, כי מתן פסק הדין ימתין להחלטת בית המשפט העליון במסגרת בקשת רשות הערעור. עוד קבעתי כי לאחר מתן פסק דין של בית המשפט העליון, וככל שתהיה במסגרתו הכרעה בשאלה זו, אאפשר לצדדים להתייחס לכך. עוד קבעתי כי אתן החלטה בבקשה להוספת דוגמאות, לאחר החלטתו של בית המשפט העליון.

10. ביום 10.2.25 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו ולחלופין למתן סעד זמני בדמות אשרת א/5 זמנית. המערער טען כי אמנם נטענה באותו עניין הטענה כי הגשת בקשת מקלט בנציבות האו"ם לפליטים מהווה בקשת מקלט, אולם זו לא הייתה הסוגיה העיקרית באותו עניין. לאחר קבלת תגובת המשיבה נדחתה הבקשה, שכן ההליך היה עדיין תלוי ועומד.

11. ביום 25.5.25 הגישה ב"כ המערער הודעת עדכון לפיה בדצמבר 2024 הוגשה מטעם ארגון היא"ס עתירה נוספת הנוגעת למתן רישיון א/5 למבקשי מקלט מסודן, לאור אי ההכרעה בבקשות המקלט בעניינם. בהמשך לבג"ץ טאגאל ועניין היאס, בעקבות העתירה ובתגובה לה ניתנה ביום 12.3.25 החלטת שר הפנים על מתן רישיון א/5 לכל אזרחי סודן בישראל, ללא תלות במוצאם השבטי, ובלבד שהגישו בקשת מקלט לפני 12.3.24 ושוהה בישראל באופן רציף מיום 12.3.2015. ביום 31.3.25 ניתן תוקף של פסק דין להודעה זו (עת"מ 47960-12-24, היא"ס ישראל נ' משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה, להלן: עניין היא"ס 2025). לאור זאת, כך על פי הודעת העדכון, פנתה ב"כ המערער לב"כ המשיבה וטענה כי לו היה המערער מגיש בקשת מקלט בשנת 2022 ולא מנהל הליכים בשאלה האם הגיש בקשת מקלט, היה מקבל אשרת א/5 מכוח פסק הדין בעניין היא"ס, ואילו אם היה מגיש בקשה בשנת בשנת 2024, היה מקבל אשרת א/5 מכוח פסק הדין בעניין היא"ס 25. ב"כ המערער הציעה, כך לדבריה, כי המערער יגיש בקשה חדשה, ויראו בה כאילו הוגשה במועד לקבלת אשרת א/5 לפי פסק דין בבר"מ 6848/19 משרד הפנים נ' יעל אייזנברג (נבו, 10.6.20), אך הצעתה לא נענתה. אז, לדבריה, ניסתה להגיש בקשת מקלט, אך בהודעה במערכת המקוונת נכתב כי בעניינו של המערער כבר הוגשה בקשת מקלט (ההודעה מהמערכת המקוונת צורפה להודעת ב"כ המערער מיום 25.5.25).

12. 051293710הועתק מנבוביום 17.6.25 הוגשה תגובה מטעם המשיבה. המשיבה התנגדה לבקשה, ראשית, משום החלטת בית המשפט לעכב את הדיון בערעור בשל הליכים תלויים ועומדים בנושא בבית המשפט העליון. עוד הוסיפה המשיבה כי מבדיקה שנערכה שוב עולה כי המבקש לא הגיש בקשת מקלט פרטנית. על פי הנאמר, ההודעה המתקבלת במערכת הממוחשבת נובעת מכך שבעבר קיבל מספר לצורך הקמתו במערכת המחשובית, במסגרת ראיון הזיהוי הראשוני בו טען המערער כי מוצאו בחבל דארפור שבסודן. לדברי ב"כ המשיבה, שנתמכה בתצהיר, מדובר בתקלה מחשובית טכנית ידועה שהמשיבה שוקדת על תיקונה. עוד הוסיפה ב"כ המשיבה כי לאור התקלה באפשרות הגשה מרחוק, ובעקבות פניית ב"כ המערער למשיבה, זומן המערער לרשות לצורך הגשת בקשה פרטנית, אך לא הגיע למועד המיועד (3.6.25). עוד נטען כי הסעד בעניין טאגאל ובעתירות של ארגון היא"ס ניתן סעד בשל שיהוי הרשות בבחינת בקשות המקלט. אולם, כיון שבעניינו של המערער לא הוגשה בקשת מקלט, אין לומר כי הרשות השתהתה באופן לא סביר במתן החלטה.

054678313

13. בעקבות הודעה זו הוגשה הודעה נוספת מטעם ב"כ המערער ביום 18.6.25. ב"כ המערער הודיעה כי ביום 29.5.25 הגישה בקשת מקלט בשמו של המערער ביחידת ה-RSD. במסגרת ההודעה הבהירה ב"כ המערער כי אכן התנגדה כי המערער יתייצב פיזית ויפסיד לשם כך יום עבודה, כאשר מדובר בטופס שניתן להגיש בצורה מקוונת, אך, כאמור, כבר ביום 29.5.25 שלחה ליחידת ה-RSD ברשות בקשת מקלט של המערער. בהחלטתי מיום 18.6.25 חזרתי וקביעתי כי החלטתי תינתן לאחר הכרעת בית המשפט העליון בתיקים הרלבנטיים. מהודעת עדכון של ב"כ המערער עלה כי ההליך בבית המשפט העליון הועבר לתגובה נוספת של המשיבה, אולם בעניין אחר. לאור זאת ביקשה ב"כ המערער שלא לעכב עוד את מתן פסק הדין בעניינו של המערער עד החלטת בית המשפט העליון. בתגובת המשיבה ציינה גם ב"כ המשיבה כי לאור ההתפתחויות לא סביר כי החלטת בית המשפט העליון תשליך על העניין שלפניי. קבעתי כי יש להמתין להשלמת הודעת המשיבה לבית המשפט העליון, אולם ביום 7.1.26 שבה המשיבה ועדכנה כי אין התפתחות בהליך בבית המשפט העליון, וחזרה על עמדתה כי אין סבירות כי תוצאת ההליך שם תשפיע על העניין שלפניי.

14. ביום 11.1.26 פנתה ב"כ המערער וביקשה כי תינתן למערער אשרת א/5 מכוח עניין היא"ס 25, במסגרתו ניתנה אשרה לכל אזרחי סודן שהגישו בקשות מקלט לפני 12.3.24. עוד טענה כי המבקש הגיש, כאמור, בקשה פרטנית במאי 2025, אך לא קרה דבר ובקשו לא טופלה.

15. ביום 21.1.26 קבעתי כי לאור התמשכות ההליכים בבית המשפט העליון, לא יעוכב עוד הערעור שלפניי ואפשרתי לצדדים להגיש השלמת טיעון קצרה. לאחר תגובת המערער ניתן עתה פסק דין.

תמצית טיעוני הצדדים

טיעוני המערער

16. המערער טוען כי המשיבה סירבה להעניק לו את הסעד שנקבע בבג"ץ טאגאל, בטענה שלא הגיש בקשת מקלט, על אף שהגיש שתי בקשות מקלט. הראשונה, בקשה לנציבות האו"ם לפליטים בשנת 2008, ושוב לרשות בשנת 2016. לטענת המערער על הגשת הבקשה הראשונה מעיד המספר שניתן לו וקיבל הכולל את האותיותAS- Asylum Seeker . המערער טוען כי מסמך הרישום בנציבות האו"ם לפליטים, כמו גם אמירותיו בשימועים ובקשתו מ-2016, כוללים את תיאור העובדות הנדרש לפיו הוא צפוי לרדיפה בארץ מוצאו ועל כן עליהם להיחשב כבקשות מקלט.

17. לטענת המערער בשנת 2016 כשהתברר שניתן להגיש בקשות מקלט פרטניות הוא הגיש בקשת מקלט ביחידת ה-RSD. לטענתו הוא החזיק שנים בטופס האישור אך בחלוף השנים, ובעקבות מעברי דירה רבים, אבד לו הטופס. לתמיכה בכך הגיש תצהיר של חבר, שלטענתו הגיש עמו את הבקשה באותו יום. המערער טען כי המשיבה מאבדת לעיתים טפסי בקשה, לאור חלוף השנים וכי לאור התצהיר שהוגש עליה להכיר במערער כמי שהגיש את בקשת המקלט במועד. ב"כ המערער תמכה את טיעוניו במספר מקרים נוספים בהם טענה הרשות כי בקשת מקלט לא הוגשה, אך בידי אותם מבקשי מקלט היה האישור כי אכן הגישו בקשה. ב"כ המערער פנתה ליחידת ה-RSD עם פירוט המקרים ואלו השיבו כי בשל חלוף הזמן לעיתים בקשות אובדות, ואז הם ממליצים להגיש בקשה חדשה (נספח 16 לערעור). לטענת ב"כ המערער, שורה זו של מקרים שהוצגו לרשות פוגעים בחזקת התקינות המנהלית ועל הרשות להוכיח אחרת. ב"כ המערער מוסיפה וטוענת כי המשיבה עצמה גרמה למערער "נזק ראייתי" בכך שאיבדה את טופס הבקשה, ולכן נטל השכנוע צריך לעבור אליה.

18. ב"כ המערער מדגישה כי שיקול הדעת הרחב של המשיבה מצטמצם בעת טיפול בבקשות מקלט וכפוף לאמנת הפליטים. לטענתה, בבג"ץ טאגאל במסגרתו ניתן מעמד תושב ארעי (א/5) ליוצאי חבל דרפור, הרי הנובה והנילוס הכחול (להלן: יוצא דרפור), נקבעה חובה להכריע בבקשות בזמן סביר, חובה עליה חזר בית המשפט בעניין היא"ס, בו נקבע כי מבקשי מקלט מדרפור שהגישו בקשותיהם עד נובמבר 2022 יקבלו מעמד א/5. עוד טען כי בעניין היא"ס 25 ניתן המעמד מכוח הסכמת שר הפנים לכל יוצאי סודן, ששהו אז מעל 10 שנים בישראל, והגישו בקשה שנה קודם להגשת העתירה.

טיעוני המשיבה

19. המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערעור, שכן המערער לא הצביע על כל עילה להתערב בפסק הדין של בית הדין לעררים. היא מדגישה כי ממצאיו העובדתיים של בית הדין, לפיהם המערער לא הגיש בקשת מקלט, נטועים היטב במסמכים ובראיות שהוצגו בפניו. המשיבה טוענת כי שליחת מכתבים מאוחרת אינה מהווה הגשת בקשה לפליטות העומדת בנהלי המשיב, וכי בקשת מקלט צריכה לפרט סיפור שמקים עילת פליטות. היא מציינת כי פסק הדין בבג"ץ טאגאל קבע סעד למי שהגיש בקשת מקלט עד למועד הקובע (11.6.2017) וטרם ניתנה בה הכרעה, והמערער לא עמד בנטל להוכיח שהגיש בקשה כזו (ואף לא במועדים שנקבעו בעניין היא"ס). המשיבה מוסיפה כי המערער לא הציג כל ראיה אובייקטיבית לבקשה נטענת שהוגשה ב-16.8.2016, וכי תצהיר חברו אינו מספיק.

המשיבה מבהירה כי רישום בנציבות האו"ם לפליטים אינו מהווה בקשת מקלט פרטנית, וכי מספר הזיהוי "AS" אינו מעיד על הגשת בקשה למקלט. לטענתה, המערער לא טרח לברר את מצב בקשתו במשך שנים רבות, גם כשהתייצב במשרדיה. המשיבה עומדת על חזקת תקינות המעשה המינהלי וטוענת כי המערער לא הרים את הנטל לסתור אותה, וכי מקרים אחרים של אובדן מסמכים אינם רלוונטיים למקרה זה.

דיון והכרעה

20. במקרה זה דין הערעור להידחות, מבלי להיכנס לשאלה העקרונית האם יש לראות בבקשת מקלט שהוגשה לנציבות האו"ם לפליטים, כבקשת מקלט לצורך עניין טאגאל, עניין היא"ס, ועניין היא"ס 25. שאלה זו טרם הוכרעה לגופה בבית המשפט העליון, שהותיר את ההכרעה בה, במסגרת עניין ורשה, למקרים הפרטניים. בעקבות זאת נדחה גם עניין האדיש, שכן לא נקבעה בו הלכה קונקרטית.

21. גם נבמקרה שלפניי אין צורך להכריע בשאלה הרוחבית, שכן בנסיבות שלפניי אין לראות ברישום בנציבות האו"ם לפליטים כבקשת מקלט שכן לא נערך למבקש ראיון מקלט. כפי שציינתי בעמ"נ 28115-11-23 שריף אחמד מוחמד נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים (נבו 11.6.26), שם הוגש מכתב הבהרה מנציבות האו"ם לפליטים ממנו עלה כי מסיבות פרקטיות, וכיון שרוב מבקשי המקלט מסודן הוחזקו במשמורת, כמו גם המערער, נציגות האום לפליטים לא ערכה להם ראיונות מקלט. בטופס הרישום אין די פרטים היכולים להוות בקשת מקלט במקרה המסוים שלפניי. תמיכה לכך ניתן למצוא בטיעוני המערער עצמו כי ניתן להסיק על טענת המקלט מהראיונות השונים שעבר. היינו, בטופס זה בעניינו של המערער לא היה די.

22. אשר לטענה כי המבקש הגיש בקשת מקלט בשנת 2016, גם טענה זו יש לדחות. בפניות שלו כשהיה מיוצג בשנת 2018 מעולם לא הזכיר כי הגיש בקשת מקלט. בנוסף, מדובר במסמך חשוב ביותר, ואם המערער איבד אותו, לא ניתן להטיל בשל כך חובה כלשהי על הרשות. אשר למקרים הנוספים שהציגה ב"כ המערער, אלו אינם רלבנטיים למקרה של המערער. ב"כ המערער טענה כי מקרים נוספים אלו בהם טענה הרשות כי לא הוגשה בקשת מקלט, אך היו בידי המבקשים אישורים, סותרים את חזקת התקינות של הרשות. ולא היא. יש לסתור את חזקת התקינות במקרה הספציפי. כך, למשל בעמ"נ (מינהליים ת"א) 37011-06-24 מוסא טאהר גאגה חייד נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים (נבו 31.5.2026) היו סימנים חיצוניים שהעידו על הגשת בקשת מקלט, על אף שהקשה לא נקלטה במשרדי הרשות, ובידי המערער שם לא היה אישור. כאן הסימנים מעידים אחרת.

23. לעניין חזקת התקינות המנהלית אביא דברים שנאמרו בעע"מ 4072/11 עיריית בת-ים נ' ירדנה לוי (נבו 6.11.2012), ויפים לענייננו. שם מדובר היה בתשלומי ארנונה. הוכח שאחת מהעותרות מכרה נכס שנים קודם לכן, ונטען כי חיובה בארנונה בגין נכס זה (אחד מתוך שלושה שנדונו באותו מקרה) סותר את חזקת התקינות המנהלית. נפסק שלא כך הם פני הדברים והנטל לסתור את החזקה מהותי יותר  (פס' 34-30 לפסק הדין):

"30. חזקת התקינות המינהלית קובעת שברגיל ניתן להניח לטובתה של הרשות כי נהגה כדין. חזקה זו היא חזקה פרגמטית. רשויות המינהל אינן יכולות ואינן צריכות, כעניין שבשגרה, להתמודד עם טענות שיחייבו אותן להוכיח כל פעם, ומהתחלה, כי החלטות שהתקבלו בהן ומשמשות בסיס לפעולותיהן אכן התקבלו כדין…..[דוגמאות ואסמכתאות הושמטו – מ' א' ג'] היבט פרגמטי זה יפה במיוחד למקרים, כמו זה הנוכחי, שבהם נדונה גבייתם של תשלומי חובה על בסיס פעילות מינהלית שהשתרעה על פני שנים רבות והרישומים שבוצעו בהן (השוו: ע"א 3901/11 מחקשווילי נ' רשות המסים בישראל ([פורסם בנבו], 7.8.2012), בפסקאות 23-22 לפסק דיני). במקביל, זוהי חזקה הניתנת לסתירה, על מנת שלא להעמיד את האזרח בפני חומה ביורוקרטית בצורה ולא ניתנת להבקעה. על האזרח המבקש לסתור את החזקה "לסדוק" בהנחת התקינות, על ידי כך שיצביע על בעייתיות לכאורה בפעולתה של הרשות (ראו באופן כללי: יצחק זמיר "ראיות בבית-המשפט הגבוה לצדק" משפט וממשל א 295 (1993)).

31. במהלך השנים גובשו אמות מידה, הנובעות אף הן מניסיון החיים, באשר לאופן הפעלתה של החזקה והדרכים לסתירתה. אחת מאמות מידה אלה, שיש לה רלוונטיות למקרה שבפנינו נסבה על התחזקותה היחסית של החזקה, ובהתאמה על העוצמה הנדרשת של הראיות המשמשות לסתירתה, עם חלוף הזמן. …..
32. על יסוד הגיון הדברים ניתן להוסיף עוד, כי "ראשית הראייה" שעל האזרח להביא כדי לסתור את חזקת התקינות צריכה להיות בהלימה לעניין העומד על הפרק. כפי שנקבע עוד בעניין מחמוד: "על מי שמבקש לסתור מוטל הנטל לטעון ולהוכיח, כי במקרה הנדון החזקה נסתרת על-ידי עובדות" (שם, עמ' 419; ההדגשה הוספה – ד.ב.א).
33. בנסיבות העניין, בין האזרחים (המשיבים) לרשות (המערערת) ניטשה מחלוקת עובדתית מסועפת שהתייחסה לכמה נכסים והשתרעה על פני תקופה ארוכה יחסית. בנסיבות אלה, טעות לכאורה בהודעה בודדת ביחס לנכס אחד אין בה די, כשלעצמה, כדי ליצור אותו סדק, אותו חרך, שיצדיק את סתירתה של חזקת התקינות.

34. באותו מקרה נפסק בערכאה הדיונית כי די בטעות לגבי נכס אחד כדי לסתור את חזקת התקינות לגבי שלושת הנכסים לגבם העירייה ניסתה לגבות ארנונה. בית המשפט העליון קבע שאין די בכך והוסיף (שם, פס' 35):

"35. יתר על כן, מבחינה פורמאלית, אף לשיטת המשיבים, ההודעה שהציגו איפשרה לסתור לכל היותר את חזקת התקינות בכל הנוגע לאחד מן הנכסים שעניינם שנוי במחלוקת. בית המשפט קמא הרחיק למעשה לכת גם בהניחו שטעות לגבי נכס אחד משליכה על קיומן של ראיות ביחס לנכסים אחרים, על יסוד היגיון של מעין "עדות שיטה". אולם, לא ניתן להוכיח "שיטה" על יסוד מקרה אחד, שכאמור אף הוא לא התברר עד תום. אכן, במקרים מתאימים, סתירתה של חזקת התקינות בעניינו של מעשה מנהלי פרטני משליכה על חזקת התקינות בעניינם של מעשים מנהליים אחרים, ובלבד שאלה סמוכים לו מבחינה רעיונית ועניינית. הווה אומר, סתירת חזקת התקינות במעשה מנהלי אחד הופכת עצמה לראייה מנהלית נוספת בניסיונו של הפרט לסתור את חזקת התקינות בעניינם של מעשים מנהליים אחרים, ובתנאי שישנו קשר רלוונטי ביניהם. אולם, בנסיבות העניין, לא נעשה די לשם הצדקתה של מסקנה כה גורפת. מסקנתו של בית המשפט קמא – לפיה הטעות שנפלה בחיובה של גב' לבקוביץ בגין נכס אחר שאינו נמנה עם נכסי החברה סותרת את חזקת התקינות המנהלית בעניינה של העירייה – היא מסקנה מרחיקת לכת העלולה לרוקן את חזקת התקינות מתוכנה. שהרי, קו טיעון כגון זה מוביל למסקנה כי טעות אחת בעניין חיובו של פלוני בארנונה גוררת עימה את סתירת חזקת התקינות של הרשות בכללותה בכל ענייני הארנונה.

[הדגשה שלי – מ' א' ג']

כך גם במקרה שלפניי. מה שמבקשת ב"כ המערער היא למעשה ליצור חזקת "אי תקינות", בכל המקרים בהם יטענו מבקשי מקלט כי הגישו בקשת מקלט וזו לא אותרה במשרדי הרשות. יש לזכור כי הוגשו עשרות אלפי בקשות מקלט פרטניות, לאורך מעל עשר שנים. במצב דברים זה גם אם נפלו מספר תקלות, אין בכך כדי להרים את הנטל לסתור את חזקת התקינות המנהלית בעניינו של המערער.

24. על כן פסק דינו של בית הדין לעררים היה נכון לשעתו. עם זאת, כפי שציינה ב"כ המערער, לו היה המערער מגיש בקשה בשנת 2022, עת פנתה לברר מה עלה בגורל הבקשה שלטענתו הגיש, היה כבר מקבל מעמד מכוח פסק הדין בעניין היא"ס, ובוודאי היה מקבל מעמד כזה מכוח פסק הדין בעניין היא"ס 25, במסגרתו ניתן מעמד לכל אזרחי סודן שהגישו בקשת מקלט שנה קודם להגשת העתירה ושהו בארץ במשך 10 שנים. אמנם, המערער לא פעל כאמור, והגיש את בקשת המקלט רק ביוני 2025. עם זאת, היום נמצא המערער בדיוק באותו מצב, בו היו העותרים בעניין היא"ס 25. אמנם, באותו עניין לא נקבע סעד עתידי גורף, אולם שעה שאין כל שינוי בטיפול בבקשות המקלט של אזרחי סודן, ובקשת המקלט הוגשה לפני למעלה משנה, ביום 29.5.25, מצבו של המערער זהה.

25. על כן, כיון שהבקשה החדשה בעניינו של המערער תלויה ועומדת למעלה משנה, וכיון שלא חל כל שינוי בעמדת המשיבה לעניין טיפול בבקשות מקלט של אזרחי סודן, ולאור הסכמת שר הפנים בעניין היא"ס 25, בשם עקרון השוויון יש ליתן למערער מעמד א/5 מטעמים הומניטרים כפי שקבע שר הפנים באותו עניין.

על כן המשיבה תעניק לעותר אשרת א/5 עד ליום 16.7.26 בכפוף להעדר מניעה בטחונית או פלילית.

בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות. הערבון יושב למערער באמצעות באת כוחו.

ניתן היום,  י' תמוז תשפ"ו, 25 יוני 2026, בהעדר הצדדים.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה