אזרחות ישראלית- תנאים לקבלתה

* בנסיבות דנן החלטת הרשות – לפיה העותר לא הוכיח את יהדותו כנדרש להסדרת מעמד עולה מכוח חוק השבות – לא התבססה על תשתית עובדתית מלאה כנדרש ולא נומקה כנדרש, לפיכך הרשות לא עמדה בחובת ההגינות המוטלת עליה.

* משפט חוקתי – שבות – הוכחת יהדות

* משפט מנהלי – החלטות – תשתית עובדתית

* משפט מנהלי – החלטות – הנמקתן

עתירה כנגד החלטת רשות האוכלוסין וההגירה שסירבה לבקשה להסדרת מעמד עולה שהגיש העותר מכח חוק השבות, בנימוק שהעותר המציא מסמכים שאין בהם כדי להוכיח את יהדות סביו, ומשלא עמד בנטל הראשוני המוטל עליו להוכיח את יהדותם.

בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק:

כחלק מחובת ההגינות המוטלת על הרשות המנהלית, עליה לבסס את החלטותיה על תשתית עובדתית הולמת ולנמק את החלטותיה על בסיסה. כאשר מדובר בתשתית העובדתית לביסוס ההחלטה המנהלית, חובת ההגינות מחייבת לקחת בחשבון את הראיות הרלבנטיות, ובעיקר כאשר מדובר בהחלטה הנוגעת לזכות לעלות לישראל מכח חוק השבות. בעניינים כאלה, הנטל המונח על הרשות לבסס את החלטותיה על בסיס עובדתי ראוי, הופך כבד יותר. כך בוודאי כאשר במקרה זה העותר התקבל לתכנית מסע, שגם לצורך קבלה אליה נבחנת יהדותו, ובעקבות תכנית זו עלה לישראל. במקרים כאלה על הרשות המנהלית להציג תשתית ראייתית מוצקה ומשכנעת יותר להחלטתה או מעשיה.

בהחלטת הרשות נפלו שני פגמים. הראשון, כי התשתית העובדתית שעמדה לפני הרשות לצורך קבלת החלטה זו לא הייתה תשתית מלאה ושלמה. לצורך השלמת התשתית העובדתית יש צורך להעביר את כלל המסמכים, שנטען שאינם אמינים, לבדיקה של מז"פ. הפגם השני שנפל בהחלטת הרשות, הוא שהרשות לא נימקה מדוע אין להתחשב כלל במכלול הראיות שהציג המערער, לא פירטה מדוע אין לקחת בחשבון את קבלת העותר לתכנית מסע, ולא שקללה את כלל הראיות והנתונים שהיו לפנייה. על כן הבקשה תוחזר לרשות לבחינה מחודשת, והפעם תוך עריכת הבדיקות הנדרשות והתייחסות לכלל הראיות והמסמכים שהוצגו על ידי העותר.

פסק דין

העותר טוען כי הוא זכאי למעמד עולה מכח חוק השבות, תש"י – 1950 (להלן: חוק השבות), בהיותו נכד של יהודי. רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) סירבה לבקשה להסדרת מעמד עולה שהגיש העותר לפי נוהל מס' 5.2.0003 "מתן רשיון עבודה בישראל למי שחוק השבות חל עליו ואינו תושב ישראל" (להלן בהתאמה: הבקשה והנוהל), בנימוק שלא הוכיח את שורשיו היהודים כנדרש (להלן: החלטת הסירוב הראשונה). לכתחילה הוגשה העתירה בעילה של אי מענה של הרשות לערר הפנימי שהגיש העותר על החלטת הסירוב הראשונה ביום 18.1.2023 (להלן: הערר הפנימי). במהלך ניהול העתירה לפניי התקבלו החלטות נוספות של הרשות, ולבסוף נדחו הערר הפנימי והבקשה עצמה, בנימוק שהעותר המציא מסמכים שאין בהם כדי להוכיח את יהדות סביו, ומשלא עמד בנטל הראשוני המוטל עליו להוכיח את יהדותם, הוא אינו זכאי לקבל מעמד מכח חוק השבות כנכד של יהודים. פסק הדין יתייחס גם להחלטות אלה.

רקע הדברים וההליכים הרלוונטיים

אלכסנדר סקובליקוב (להלן: העותר), אזרח רוסיה יליד 1988, נכנס לישראל לראשונה ביום 2.5.2019 במסגרת תכנית "מסע", תכנית לצעירי העם היהודי בתפוצות, כלשון התכנית, וקיבל אשרת שהייה כסטודנט מסוג א/2. ביום 26.12.2019 הגיש העותר את הבקשה בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה בתל אביב, ובמסגרת זו קיבל רישיון ישיבה מסוג ב/1 שהתחדש מעת לעת ברציפות עד ליום 5.2022. העותר צירף, לבקשה מסמכים שונים כדי להוכיח את זכאותו, לרבות תעודת לידה ופנקס צבאי של סבו אבי אביו, תעודת לידה של אביו, מסמכי קבורה של הוריה של סבתא רבתא שלו בחלקה היהודית בבית העלמין בפולין, ומידע מ"יד ושם" בנוגע לדורות קודמים.

החלטת הסרוב הראשונה נמסרה לעותר ביום 05.01.2023. בהחלטת הסרוב הראשונה נקבע כי "על פי תשובת לשכת הקשר מיום 19.6.2022, בקשתו של הנדון לבדיקת זכאות שבות מסורבת עקב היעדר הוכחות זכאות לעלייה", ולפיכך עליו לצאת מישראל באופן מיידי.

כאמור לעיל, ביום 18.1.2023 הגיש העותר את הערר הפנימי על החלטת הסירוב הראשונה, ולאחר שלא התקבל לו מענה משך למעלה משנה, הוגשה ביום 31.01.2024 העתירה שלפניי. ביום 4.2.2024 הוריתי לרשות להגיש תגובה מלאה לעתירה עד ליום 25.2.2024. ביום 28.02.2024 הוגשה תגובת הרשות שפירטה כי ביום 21.2.2024, רק בעקבות הגשת העתירה וימים ספורים לפני המועד להגשת התשובה, ניתנה החלטת מנהלת מרחב תל אביב, שלפיה העותר לא הציג מסמכים המוכיחים את זכאותו, והוענקה לו ארכה של 45 ימים להצגת מסמכים נוספים, לרבות צילום רישום לידה של אביו ולחילופין של דודתו, והוכחות נוספות ליהדותה הנטענת של סבתא צ'סלבה. למען הנוחות יובהר כי אחת המחלוקות המרכזיות בעתירה נוגעת להוכחת יהדותה של סבתא רבתא של העותר צ'סלבה, בתם של זיגמונד (שנרצח בשואה ויהדותו מוסכמת) ופליציה ציפורה ברנדוין, ששניהם קבורים יחד בבית קברות יהודי בוורשה (לעיל ולהלן: סבתא צ'סלבה). לאור מתן החלטה זו ביקשה הרשות כי העתירה, שהוגשה מחמת אי מענה, תימחק.

העותר התנגד למחיקת העתירה, וטען כי הרשות לא נתנה בפועל כל החלטה אלא הורתה לו להגיש מסמכים נוספים. לאור האמור, הוריתי לעותר להגיש לרשות את המסמכים, והוריתי, לעדכן, בעקבות הגשת המסמכים, האם ניתנה החלטה בערר הפנימי. ביום 20.05.2024 הודיע העותר כי המסמכים הוגשו לרשות כנדרש.

ביום 2.6.2024 הגישה הרשות הודעה שפירטה כי לשכת הקשר "נתיב" בדקה את המסמכים הנוספים שהמציא העותר ומצאה כי הם הוגשו כבר בעבר או שאינם משליכים על קביעת הזכאות המבוקשת, ולכן ניתנה באותו יום החלטה שדחתה את הערר הפנימי, בנימוק שהעותר לא עמד בנטל להוכיח את זכאותו (להלן: ההחלטה בערר הפנימי). במסגרת הודעה זו ביקשה הרשות שוב כי העתירה תימחק לאחר שניתן מענה והיא מיצתה את עצמה, והעותר רשאי להגיש עתירה חדשה כדי לתקוף את ההחלטה בערר הפנימי.

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)ביום 20.06.2024, לאחר שהתקבלה תגובת העותר שהתנגד למחיקת העתירה, קבעתי כי ההחלטה החדשה אינה מנומקת, והוריתי לרשות להבהיר אילו מסמכים שהגיש העותר הוגשו בעבר, ומדוע המסמכים החדשים שהגיש אינם משליכים על המעמד המבוקש. עוד קבעתי, כי ככל שמדובר במידע של לשכת הקשר נתיב שלא ניתן לפרטה, יצוין הדבר וייקבע דיון במעמד צד אחד כדי לבדוק את הדברים. ביום 04.07.2024 הגישה הרשות פירוט שהתייחס למסמכים בעניין העותר וביקשה שככל שלא תימחק העתירה יתקיים דיון במעמד צד אחד, ולפיכך הוריתי על קיום דיון כאמור.

ביום 17.07.2024 התקיים לפניי דיון במעמד צד אחד, בו השתתף מר דוד דולב, ראש תחום קונסולרי נתיב משרד ראש הממשלה כנציג הרשות (להלן: מר דולב). בסיום הדיון קבעתי כי נותרו שני מסמכים שעל העותר להמציא. הראשון, צילום רישום לידה של אביו של העותר יליד 1965 (שככל הנראה יש לבקש באמצעות בית משפט ברוסיה), והשני, אישור לידה של סבתא רבתא צ'סלבה שניתן לבקש ממשלת פולין. בנוסף, כיוון שמדובר בהליכים שעלולים להתמשך זמן ניכר, הוריתי לעותר להמציא את המסמכים האמורים עד יום 10.4.2025 או להודיע עד יום 10.9.2024 אם פנה בבקשות לגורמים המוסמכים לצורך כך.

ביום 10.09.2024 הודיע העותר כי הצליח להשיג צילום רישום לידה של אביו שבו הוא רשום כיהודי ואימו רשומה כרוסיה, באופן התואם את המידע בתעודת הלידה של אביו שמסר לרשות. בנוסף עדכן העותר כי גורמים פרטיים פועלים עבורו להשגת תעודת הלידה של סבתא צ'סלבה מארכיון בפולין.

ביום 17.02.2025 הגיש העותר הודעה שפירטה את הפעולות והמאמצים הרבים שהשקיע בישראל ובחו"ל כדי לקבל תעודת לידה עבור סבתא צ'סלבה, שלא הניבו תוצאות, וביקש לקבוע כי המסמך הנדרש אינו ניתן לאיתור. העותר צירף להודעה זו אישור של הקהילה היהודית בוורשה וצילומי מצבות ואסמכתא בדבר קבורתם של שני הוריה של סבתא צ'סלבה יחד תחת אותה מצבה בבית קברות יהודי בוורשה, והוסיף כי יש לראות בכך הוכחה ליהדותם, ומשכך גם ליהדותה שלה. על בסיס זה ביקש העותר לקבוע כי הוכיח את שורשיו היהודיים המקנים לו זכאות למעמד עולה.

ביום 20.02.2025 הגישה הרשות הודעה שלפיה הוחלט לבחון שוב את הבקשה לאור המסמכים שהגיש העותר, וליתן החלטה חדשה על בסיס המלצה חדשה של נתיב. הרשות ציינה כי החלטה חדשה כאמור תינתן בתוך 60 יום וביקשה שוב להורות על מחיקת העתירה, כך שתקיפת החלטה עתידית תיעשה בעתירה עתידית נפרדת. הוריתי לרשות לעדכן עם מתן החלטה חדשה.

ביום 24.04.2025 הגישה הרשות הודעה שלפיה המסמכים שהגיש העותר נבחנו על ידי הגורמים המקצועיים בנתיב, שמצאו כי צילום רישום הלידה של אבי העותר אינו אמין ואינו תואם לפורמט המוכר לנתיב של רישומי לידה, ואת תעודת הלידה של סבתא צ'סלבה לא הצליח העותר להשיג. משכך חזרה הרשות על החלטתה כי העותר לא הוכיח את שורשיו היהודיים ודחתה את הבקשה. הרשות ביקשה, שוב, כי העתירה תימחק לאור קבלת ההחלטה החדשה, והעותר יוכל לתקוף אותה בעתירה חדשה נפרדת. העותר טען בתגובה כי הרשות התעלמה מראיות כבדות משקל שהגיש, לרבות צילומי מצבות של הורי סבתא צ'סלבה, אישורים על מקום קבורתם בבית עלמין יהודי בוורשה, ותדפיסים מאתר האינטרנט של בית העלמין המעידים על יהדותם, וכן מסמכים נוספים כמו פנקס צבאי מקורי ואותנטי של אביו הרשום בו כיהודי. העותר ציטט מתוך ספר אוטוביוגרפי של קרובת משפחתו, ניצולת שואה, כמו קבלת לוח אזכרות מחברת "קדישא" לאחר פטירת הסבתא צ'סלבה, וטען כי יש בכך כדי להעיד על יהדותה. העותר טוען עוד, שהרשות החליטה בעניינו למראית עין בלבד, ובחוסר הגינות עוד לפני שבדקה את המסמכים הנוספים שהגיש, לאחר שגיבשה מראש עמדה שלילית ושגויה. בנוסף, העותר טוען שצילום תעודת הלידה של אביו שהמציא לרשות כולל חתימה זהה של מנהלת מרשם האוכלוסין ומכתב נלווה המאמת את מקוריותו, כפי שמופיע בהנחיות שקיבל מנציג נתיב, ולמרות זאת הרשות דחתה את הבקשה בטענה הבלתי מפורטת שהוא אינו תואם את "הפורמט המוכר".

הועתק מנבו

לפיכך הוריתי לרשות לעדכן האם ניתן להתחשב בתגובת העותר, בצירוף העובדה שמסמך אחד מהשניים שנדרשו כן הומצא לה על ידו. ביום 05.06.2025 הודיעה הרשות כי אין מקום לשנות מההחלטה שהתקבלה בעניינו של העותר, אשר לא הוכיח את יהדותו אף שניתנו לו מספר הזדמנויות לעשות זאת. הרשות טוענת כי המסמך שהציג העותר לגבי אביו אינו קביל ואינו אמין, וחסרים בו פרטים שאמורים להופיע ברישום לידה בפורמט המקובל המוכר לנתיב לגבי רישומי לידה מברית המועצות, וכן לא ברור כיצד המסמך הגיע לידי העותר שלא יכול היה לקבלו ללא פניה רשמית לרשויות או לבית המשפט ברוסיה. לגבי סבתא צ'סלבה טוענת הרשות כי העותר לא המציא מסמכים המעידים על יהדותה, וכי בידי נתיב אינדיקציות המצביעות על כך שלא היתה יהודיה.

ביום 16.07.2025, לאחר שאושרו מספר ארכות שהתבקשו לאור מצב המלחמה, הגיב העותר לבקשה וטען כי אין למחוק את העתירה. לטענתו, הרשות לא הציגה כל ראיה המבססת חשד סביר נגד זכאותו למעמד עולה מכוח חוק השבות, ובדיקתה הייתה שטחית והתעלמה מראיות מהותיות שהציג. העותר שב ומונה מסמכים שהגיש המבססים לטענתו את זכאותו, לרבות תיעוד ממוזיאון יד ושם המאשר את יהדותו של זיגמונד אביה של סבתא צ'סלבה שנרצח בשואה; עדותה האוטוביוגרפית של ינינה ברנדוין אחייניתה של סבתא צ'סלבה וניצולת שואה מוכרת בישראל; אישורי קבורה ותצלומי מצבה יהודית של הוריה של סבתא צ'סלבה; צילום רישום הלידה של אביו, התואם את תעודת הלידה המקורית ואשר נבדק ואושר בעבר. העותר שם וטען כי אי-הצגת תעודת לידה של סבתא צ'סלבה נובעת מהשמדת מסמכים בשואה ומחוסר ההצלחה לאתרם. עוד לטענתו, הרשות התעלמה באופן עקבי מראיות אלה ועשתה שימוש סלקטיבי בתעודות לידה, כשפסלה את התעודות שהגיש אך קיבלה בעבר תעודה דומה של בתה של סבתא צ'סלבה.

משכך הוריתי כי יוגשו סיכומים, ולאחר שאלה הוגשו ניתן עתה פסק הדין בעתירה.

טיעוני הצדדים

טיעוני העותר

העותר טוען כי הוא צאצא לניצולי שואה, שהרשות מסרבת להכיר בשורשיו היהודיים, ומטילה עליו רף הוכחה בלתי סביר, הכולל דרישה לתיעוד היהדות של סבתא של סבו – חמישה דורות לאחור, תוך התעלמות מקשיים אובייקטיביים להצליח בכך בשל העובדה שמסמכים רבים הושמדו בשואה. לטענת העותר, הרשות ניהלה הליך פגום, התעלמה מראיות מוצקות שהגיש, כמו אישורי קבורה יהודיים וצילומי מצבות אותנטיים, ספר אוטוביוגרפי של קרובת משפחה ניצולת שואה שהוכרה כיהודיה בישראל ורישומי לידה מקוריים שאושרו בעבר על ידי לשכת נתיב.

העותר מוסיף וטוען כי הוא הוכר עוד בשנת 2019 כזכאי שבות והתקבל ככזה לתכנית "מסע", שמטרתה להביא צעירים יהודים לישראל, ובמסגרתה אכן הגיע לארץ. העותר טוען כי הסתמך על קבלתו לתכנית מסע, שינה לחלוטין את חיוו ועלה לישראל, ועל כן אין מקום כי הרשות תקבע אחרת. לטענתו, לאור העובדה שיהדותו נבחנה לצורך קבלתו לתכנית מסע, עובר נטל ההוכחה לרשות להצדיק את בחינת עניינו מחדש. לטענת העותר, הרשות לא הרימה את הנטל לסתור את חזקת זכאותו כאמור לעיל, והתעלמותה ממכלול הראיות והתנהלותה הסלקטיבית והבלתי מנומקת מנוגדות לדין ולעקרונות ההגינות המנהלית.

העותר טוען כי העתירה התנהלה באופן בלתי שגרתי והוגשו בה סיכומים ללא דיון פרונטלי. העותר טוען כי הציג שורה ארוכה של ראיות מהותיות, לרבות אישורי קבורה ותצלומי מצבות יהודיות של קרובי משפחתו; ספר אוטוביוגרפי של אחייניתה של סבתא צ'סלבה, ניצולת שואה בעצמה ועובדת יד ושם, המפרט את יהדות המשפחה כחלק מההיסטוריה שלה; וצילומי רישומי לידה מקוריים של אביו וסבו המציינים את יהדותם, אשר חלקם נבדקו ואושרו בעבר על ידי לשכת "נתיב" עצמה, הטוענת עתה כי המסמכים אינם תואמים למסמכים הידועים להם. העותר טוען כי הרשות התעלמה מראיות אלו, ובמקביל פסלה מסמכים באופן סלקטיבי על בסיס מועד הנפקתם, ולעומת זאת קיבלה מסמכים דומים כששירתו את עמדתה כמו אישור הלידה של בתה של סבתא צ'סלבה, שהונפק מאוחר, ולטענתו העדפת תעודה אחת לא מזוהה על פני מספר תעודות מוכחות, מעידה על עיוות במשקל הראיות שעליהן ביססה הרשות את החלטתה. בנוסף, לטענתו, הרשות הסתמכה על "פתק" בלתי מזוהה, בלתי קריא ומלא שגיאות, שהוצג כ"קורות חיים של סבא רבא", וניסתה להסיק ממנו על לאום פולני, למרות שמדובר במסמך חסר כל אמינות כאסמכתא לבטל את היהדות של סבתא צ'סלבה.

העותר טוען עוד כי הן הרשות, הן לשכת נתיב כפופות לביקורת שיפוטית. לטענת העותר הרשות התעלמה מהמסכמים שכן המציא, לרבות אישור מבית עלמין יהודי ומספר אוטוביוגרפי המעידים על יהדות משפחתו, וכן משורה של ראיות מוצקות שהמציא מזמן אמת, והכל באופן שאינו תואם את חובותיה. לטענתו, הרשות הפרה את חובותיה המנהליות גם בכך שלא חשפה בדיקה פיזית של התעודות הציבוריות שהמציא לה, ועם זאת המשיכה וטענה לאי-אמינותן. העותר טוען כי הרשות טענה לאי-אמינות מסמך שהושג בדיוק כפי שדרשה, והמתינה חודשים רבים לפני שהודיעה שהמסמך "אינו תואם לפורמט המוכר לנתיב", מבלי לפרט מהו הפורמט המוכר. בנוסף לטענתו, הרשות התעלמה מאישור השתתפותו בתכנית "מסע" לאחר בדיקה קונסולרית לגבי זכאותו לעלות לישראל, ולא פירטה מדוע נבחנה זכאותו בשנית.

051293710בנוסף, העותר טוען, כי אף ש"נתיב" הוא גוף מייעץ בעל ניסיון, הרשות אינה רשאית לשמש "חותמת גומי" להמלצותיו, אלא עליה לבצע ביקורת על סבירותן וביסוסן. לטענת העותר, כאשר "נתיב" טוען לזיוף או לאי-אמינות של מסמך, על הרשות ליזום בדיקה יסודית וייעודית. לטענתו, כאשר מדובר בפגיעה בזכויות יסוד, אין להסתפק ב"חשדות" אלא יש לבסס החלטות על תשתית עובדתית איתנה וראיות "ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות". העותר טוען כי במקרה שלו, למרות שנתיב בדק מסמכים ולא מצא בהם זיוף, הרשות עדיין טוענת לאי-אמינות, ומתעלמת ממסמכים שמחזקים את התשתית העובדתית המוכיחה את יהדותם של סביו, ומזכיר בהקשר זה גם את מעמדה של אחייניתה של סבתא צ'סלבה, ינינה ברנדויין, שהיתה בעצמה ניצולת שואה ופעילת הנצחה, ושספרה האוטוביוגרפי מהווה חיזוק משמעותי לטענותיו.

054678313

טיעוני הרשות

הרשות טוענת כי הסמכות להענקת מעמד מכח חוק השבות נתונה לשר הפנים, והחלטתו היא החלטה מנהלית הכפופה לביקורת שיפוטית, אך עם זאת, בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת הרשות אלא מתערב רק במקרים של פגם מהותי, כמו חוסר סבירות או אפליה. הרשות טוענת כי החלטתה האחרונה (שאליה היא מתייחסת בסיכומיה) התקבלה בהליך ראוי, בהתאם לדין, על בסיס מכלול הראיות ותוך הפעלת שיקול דעת מקצועי וענייני, וכי אין עילה המצדיקה התערבות של בית המשפט. הרשות דוחה את טענות העותר בדבר פגיעה בזכויותיו או חוסר תום לב מצידה, וטוענת כי הוא זה שהתעקש לנהל את ההליך כפי שהתנהל, וסירב לבקשותיה החוזרות ונשנות למחיקת העתירה והגשת עתירה חדשה, ובכך ניסה לטענתה לנצל לרעה את ההליך השיפוטי.

הרשות טוענת כי העתירה התנהלה עד תום למרות שהוגשה לכתחילה בגין אי מענה, וכי למרות שהתקבלו מאז מספר החלטות שאיפשרו לעותר להוסיף מסמכים לתמיכה בבקשה, הוא לא עמד בנטל להוכיח את זכאותו למעמד עולה מכוח חוק השבות, ומשכך דין העתירה להידחות גם לגופה. הרשות טוענת כי העותר לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ולא המציא אף את המסמכים החיוניים המינימליים שנדרשו על ידי בית המשפט שהתיר לו להשלימם: צילום רישום הלידה של אביו ואישור הלידה של סבתא צ'סלבה. הרשות מפרטת כי המסמך שהוגש כצילום רישום הלידה של האב נמצא בלתי אותנטי ובלתי קביל על ידי לשכת הקשר נתיב וחשוד כמזויף, ואילו אישור לידה של סבתא צ'סלבה כלל לא הומצא. לטענתה, משכך, העותר לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ודין העתירה להידחות.

הרשות טוענת כי לאור חשיבותה של זכות השבות והניסיון המצטבר בבקשות כוזבות, נקבע רף פיקוח הדוק ודרישת ראיות גבוהה, המחייבת הצגת מסמכים אובייקטיביים ותעודות מקוריות מזמן אמת. בבחינת בקשות למתן מעמד לקרובי משפחה יהודים כזכאים מכח חוק השבות, במיוחד לגבי יוצאי מזרח אירופה, הרשות נסמכת על עמדתה המקצועית של לשכת הקשר נתיב, אשר צברה מומחיות וניסיון רב בהערכת מסמכים ובזיהוי זיופים. קביעותיה של נתיב, המבוססות על נוהל קונסולרי חסוי, כוללות הערכה אם הוכחו זכאות ואמינות המסמכים. במקרה של היעדר הוכחות, ניתנת למבקש אפשרות להשלים תיעוד; אך אם נקבע כי התקיים זיוף על בסיס ממצאי הבדיקה, הבקשה תידחה. הרשות טוענת כי עמדותיה של נתיב נחשבות למקצועיות וכבדות משקל, והרשות רשאית לסמוך עליהן בגיבוש החלטותיה. הרשות מוסיפה ומבהירה כי הנטל הראשוני להוכחת הזכאות באמצעות ראיות מנהליות מספקות מוטל על המבקש, כאשר ראיות אלו נבחנות לפי אמות מידה של רשות סבירה.

הרשות טוענת כי השתתפות בתוכנית "מסע" אינה מקנה זכאות אוטומטית לעלייה מכח חוק השבות. לטענת הרשות, החלטותיה בעניין העותר מסתמכות על חוות דעתה המקצועית של לשכת "נתיב", שהינו הגוף המוסמך לבחינת זכאות לעלייה מברית המועצות לשעבר, שלה הסמכות המלאה וגם החובה לבדוק מחדש כל בקשה המוגשת למתן מעמד לפי החוק. הרשות טוענת, כי לפי חוות דעת לשכת נתיב, המסמכים שהציג העותר אינם מבססים זכאות וחלקם אף נמצאו בלתי אמינים, לרבות תעודות לידה של האב והדודה שנמצאו עם סימני זיוף בבדיקת מז"פ (העתק צורף כנספח 1 לסיכומי הרשות). הרשות טוענת כי בנוסף לכך, יש בידיה אינדיקציות ברורות ומהימנות לכך שסבתא צ'סלבה לא הייתה יהודייה, וביניהן אישור הלידה של בתה המציין את סבתא צ'סלבה כפולנייה, תעודת הפטירה של סבתא צ'סלבה שאינה כוללת לאום, ודף מתיקו האישי של הסבא רבא של העותר המתייחס לסבתא צ'סלבה כאל פולנייה ללא איזכור יהדותה. הרשות טוענת כי מסמכים כלליים שהגיש העותר, כמו תמונות מצבה או ספרי זיכרונות אינם מהווים אסמכתא כשירה להוכחת יהדות כנדרש. בנוסף, הרשות טוענת, כי גם אם סבתא צ'סלבה הייתה זכאית בעצמה לעלות לישראל לפי חוק השבות כבת לאב יהודי, הרי שהעותר עצמו הוא נין ליהודי, וככזה אינו זכאי למעמד לפי סעיף 4א לחוק השבות.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, במובן זה שהבקשה תוחזר לרשות שתתן החלטה חדשה לגביה, והפעם בהתאם לכללים ולנהלים הרלוונטיים, לרבות בחינת מז"פ עדכנית מלאה שתתייחס גם למסמכים הנוספים שהגיש העותר במהלך העתירה, אשר לא נבחנו ותשקלל את כלל הנסיבות.

המסגרת הנורמטיבית – זכאות למעמד עולה מכח חוק השבות

סעיף 1 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) קובע:

"(א) מי שאיננו אזרח ישראלי, תהיה כניסתו לישראל על פי אשרת עולה או על פי אשרה לפי חוק זה.

(ב) מי שאיננו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רשיון ישיבה לפי חוק זה."

סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל מסמיך את שר הפנים לתת אשרות ורשיונות מכוחו. תקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974 קבעו סוגי אשרות ורשיונות מסוימים למעבר, לביקור ולארעי. בחוק ובתקנות לא נקבעו קריטריונים למתן אשרות ורישיונות לישיבת קבע. ההלכה היא, כי שיקול דעתו של השר במסגרת סמכותו בסוגיה זו הוא רחב ביותר, אם ובאילו תנאים להתיר לזרים להתיישב בישראל בהעדר זכות קנויה לכך, כפי שקבע בית המשפט העליון, למשל, בדנג"ץ 8916/02 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים – מינהל האוכלוסין בפסקה 7 (נבו, 06.07.03):

"הנחת המוצא שהוכרה בפסיקה היא, כי בשאלה אם להעניק לזר מעמד של תושב קבע בישראל – שהכרעתה נגזרת, בין היתר, ממדיניות ההגירה של המדינה – נתון לשר הפנים שיקול-דעת רחב; וההתערבות השיפוטית בהחלטות שר הפנים בנושא זה היא בהכרח מצומצמת."

עם זאת, השר נתון לביקורת שיפוטית ככל רשות, ועליו לקבוע כללים וקריטריונים להפעלת שיקול הדעת כראוי וכמתחייב מסדרי מנהל תקין, כפי שאף עשה בנהלים שונים שקבע (ראו, למשל: בג"ץ 8093/03 סרגיי ארטמייב נ' משרד הפנים בפסקה 11 (נבו 15.12.04)).

סעיף 4א(א) לחוק השבות מרחיב את מעגל הזכאים למעמד לפי החוק, ומקנה זכויות לבני משפחה מסוימים של יהודים, אף אם אינם יהודים בעצמם, לרבות נכדים של יהודים:

"הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות, תשי"ב-1952, וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון."

בבג"ץ 2934/16 מלחז זדגנידזה נ' שר הפנים (נבו 8.11.2018 להלן: עניין זדגנידזה) עמד בית המשפט העליון על תכליתו של סעיף זה (פסקאות 16-18):

"תכליתו של סעיף 4א(א) לחוק השבות היא להבטיח כי יהודים ממשפחות מעורבות לא יימנעו מלעלות לישראל בשל חשש לגורל בני משפחתם שאינם יהודים ולמעמדם בישראל. במילים אחרות, סעיף זה נועד למנוע קרע בין בני משפחה יהודים המבקשים לממש את זכותם לפי חוק השבות ולעלות לישראל, לבין בני משפחתם האחרים שאינם יהודים […] בכך מוגשמת תכליתו של חוק השבות בכללותו, והיא לעודד יהודים לעלות לישראל …"

עוד ראו לעניין בסיס רעיוני למשל: בג"ץ 5517/16 אנטון יעקובוב נ' שר הפנים (נבו, 24.04.18)).

כאשר המערער הוא מבקש המעמד, עליו הנטל הראשוני להבאת ראיות מנהליות מספיקות לביסוס לכאורי של הזכאות לקבלת מעמד לפי חוק השבות, הן באשר לקשר המשפחתי של מבקש המעמד עם קרוב המשפחה היהודי, הן באשר ליהדותו של אותו קרוב משפחה (ראו דברי כב' השופט מינץ בעניין זדגנידזה, פסקה 18: וכן ראו: בג"ץ 8047/11 בנימין סובול נ' משרד הפנים (נבו (17.2.2013 פסקה י); בג"ץ 8652/11 סולמנובה דילדורה נ' שר הפנים (נבו, 19.5.2015 פסקה 25); בגץ 8412/17 Volodymyr Tretiakov נ' שר הפנים (נבו 24.7.2018 פסקה 8 להלן: עניין Tretiakov), ודברי כב' השופט גרוסקופף בבג"ץ 842/16 טרונך אבבה נ' רשות האוכלוסין וההגירה (נבו 13.8.2018 פסקה 10)).

בעניין Tretiakov הבהיר כב' השופט מינץ בפסקה 8, מהן הראיות המינהליות הנדרשות ככאלה שרשות מנהלית סבירה היתה מסתפקת בהן בנסיבות העניין בהקשר זה:

"… כידוע, הנטל הראשוני להבאת ראיות מינהליות להוכחת זכאות לאזרחות מכוח שבות רובץ על כתפי מבקש המעמד בישראל מכוח חוק השבות [….] ראיות מינהליות הן ראיות שאדם סביר – או רשות מנהלית סבירה – היו מסתמכים עליהן ורואים בהן כבעלות ערך הוכחתי ראוי ומספיק בנסיבות העניין [….] ובהקשר הספציפי, לצורך הרמת הנטל הראשוני נדרשות ראיות מסוג אלה שמקבל משרד הפנים "כמספיקות להוכחת הזכאות הנטענת", כדוגמת תעודות ציבוריות למיניהן, תמצית רישום ממרשם האוכלוסין או העתק נאמן ממסמך מקורי …."

עוד נפסק, כי בתוך כך הסתמכות הרשות על המלצת לשכת הקשר נתיב היא בהקשר זה הסתמכות לגיטימית, סבירה וראויה כאנשי מקצוע ובעלי המומחיות לעניין (עניין זדגנידזה, בפסקה 25; בגץ 2403/17 רביוק ולדיסלב נ' שר הפנים (נבו 13.9.2017 בפסקה 5); בגץ 6304/18 נינה דומניצקי נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה (נבו 12.9.2019 בפסקה 5) ועע"מ 6425/20 ויאצ'סלב איוונוב נ' שר הפנים (נבו 16.12.2021 פסקה 13 לפסק דינה של כב' השופטת דפנה ברק-ארז))

התשתית העובדתית בבסיס ההחלטה המנהלית

הבסיס הרעיוני לחובת ההגינות של הרשות המנהלית הוא הימצאה של הרשות בעמדת כח ואחריות ביחס לאלו הכפופים להחלטותיה ונזקקים להן. החלטות הרשות משפיעות על הגישה למשאבים, על השימוש בהם ועל ההנאה המופקת מהם, זאת לצד שיקול הדעת הרחב המוקנה לרשות בתחום תפקידה. עמדת הכוח של הרשות ביחס לפרט היא מקיפה וכמעט טוטלית בתחומים מסוימים (ראו לעניין זה: דפנה ברק ארז, "נאמנות, אמון והגינות במשפט המינהלי", בתוך: חובות אמון בדין הישראלי, 171 (רות פלאטו-שנער ויהושע (שוקי) שגב, עורכים, 2016)). בהתאם לכך, מטרת חובת ההגינות המנהלית היא למנוע שרירות, להגן על זכויות אדם, לטפח יחסי אמון בין המינהל הציבורי לבין האזרח, ובסופו של דבר לשפר את ההליך המנהלי ולקדם את המינהל הציבורי (ראו: יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, כרך ב – ההליך המנהלי, שער ששי, ההליך המנהלי, פרק 30, הגינות ויעילות, עמ' 998 (2011); ראו גם: אייל פלג "ההליך המנהלי בצלו של שיקול הדעת", עיוני משפט מב, עמ' 136) .

כחלק מחובת ההגינות המוטלת על הרשות המנהלית, עליה לבסס את החלטותיה על תשתית עובדתית הולמת ולנמק את החלטותיה על בסיסה. כאשר מדובר בתשתית העובדתית לביסוס ההחלטה המנהלית, חובת ההגינות מחייבת לקחת בחשבון את הראיות הרלבנטיות, ובעיקר כך כאשר מדובר בהחלטה הנוגעת לליבת זכויות האדם כמו בעניין שלפניי, שעניינו בזכות לעלות לישראל מכח חוק השבות. בעניינים כאלה, הנטל המונח על הרשות לבסס את החלטותיה על בסיס עובדתי ראוי, הופך כבד יותר שכן ההחלטה המנהלית עלולה לפגוע בזכויות אדם בכלל ובליבת הזכויות בפרט. כך ככלל, כך בוודאי כאשר במקרה זה העותר התקבל לתכנית מסע, שגם לצורך קבלה אליה נבחנת יהדותו, ובעקבות תכנית זו עלה לישראל. במקרים כאלה, דוגמת המקרה שלפניי, על הרשות המנהלית להציג תשתית ראייתית מוצקה ומשכנעת יותר להחלטתה או מעשיה. כך, נקבע בבג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח (5) 412, 439 (1994), כי: "מידת הסבירות מחייבת כי המשקל של הנתונים שלפני הרשות יהיה כבד יותר ככל שההחלטה המנהלית מורכבת יותר או פגיעתה קשה יותר. פגיעה קשה במיוחד בזכות יסוד צריכה להתבסס על נתונים מהימנים ומשכנעים במיוחד" (שם, בעמ' 425. ראו גם: ע"ב 2/84 משה ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה, פ"ד לט(2) 225, 250 (1985); בג"ץ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865, 899 (2004) וכן, דפנה ברק ארז, משפט מינהלי, כרך א' 449-447 (2010 להלן: ברק ארז, משפט מינהלי)).

בית המשפט גם הוא עמד על חובת ההגינות המנהלית ועל הבסיס הרעיוני לה. בבג"ץ 840/79 מרכז הקבלנים והבונים בישראל, ואח' נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(3) 729 (1980), התייחס כב' השופט, לימים הנשיא, אהרון ברק למעמדה של המדינה כנאמן הציבור, ממנו נגזרת חובת ההגינות (בפס' 7 לפסק דינו):

"מעמד מיוחד זה הוא המטיל על המדינה את החובה לפעול בסבירות, ביושר, בטוהר לב ובתום לב, אסור לה למדינה להפלות, לפעול מתוך שרירות או חוסר תום לב או להימצא במצב של ניגוד ענינים. עליה לקיים את כללי הצדק הטבעי. קיצורו של דבר, עליה לפעול בהגינות. חובות אלו מוטלות על הרשות השלטונית שעה שהיא מפעילה סמכות סטטוטורית, וניתן לראות בהן עקרונות המגבילים – על-פי כוונתה המשוערת של החקיקה – את הסמכות עצמה."

בבג"ץ 685/78 עומרי מחמוד נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד לג (1) 767, 777, (1979), נקבע כי: "עקרונות ההגינות המחייבים את המינהל הם אחד המכשירים העיקריים שפותחו על ידי בית משפט זה לשמירה על זכויות האזרח". עוד נקבע, בבג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1) 289, 347 (1998, להלן: עניין קונטרם) כי: "חובת ההגינות הכללית באה להבטיח כי השלטון לא יגשים 'אינטרס עצמי משלו', אלא יגשים את אינטרס הכלל. חובת ההגינות לא באה לקבוע 'כללי משחק' בין 'יריבים'. היא באה לקבוע כללי התנהגות של 'ידידים'. ובהמשך נקבע: "חובת ההגינות נועדה לשמש – בצדם של אמצעים אחרים – בלם לכוח ורסן לעוצמה" (שם, בעמ' 368) (וראו גם: את דברי כב' השופט, לימים המשנה לנשיאה, אליקים רובינשטיין בע"א 3036/09 סונול כנען בע"מ נ' עיריית כרמל (נבו, 21.12.2014), בעמ' 16)).

יפים במיוחד לעניין זה דברי כב' המשנה לנשיא, השופט מישאל חשין בעניין קונטרם (שם, בעמ' 367):

"יתר-על-כן: היחיד והשלטון אין הם שווי-זכויות, אין הם שווי-כוחות ואין הם שווי-מעמד. הם גם אינם ידידים זה לזה. השלטון מחזיק בידו רוב כוח, רוב עוצמה ורוב עושר, עד שהיחיד – יהיו כוחו, עוצמתו ועושרו רבים ככל שיהיו – לא ישווה לו ולא ידמה לו…. התופעה שאנו עדים לה יום-יום, שעה-שעה, שהיחיד עומד בתור לפני דלפק-השלטון, והתור משתרך ומתפתל עוד ועוד. יש המכנים תופעה זו "ביורוקרטיה" ויש המכנים אותה אחרת. יהא כינויה של התופעה אשר יהא, התופעה ידועה ומוכרת לכולנו, ולא לטוב. מטעם זה אף נחלצו בתי-המשפט בעבר לעזרו של היחיד בעומדו מול אותה מכונת-ענק – נחלצו בעבר, ממשיכים הם להיחלץ כיום וימשיכו להיחלץ בעתיד. מטעם זה אף קבעו בתי-המשפט את עקרון הנאמנות שהשלטון חב ליחיד. מאותו טעם קבעה ההלכה את חובת ההגינות שהשלטון חב ליחיד. עיקרון וחובה אלה מקורם בסמכותה היתרה של הרשות, בכוחה-היתר, ביכולתה למנוע מן היחיד טובה שלולא נאסרה עליו יכול היה ליהנות ממנה…חובת ההגינות שהשלטון חב בה כלפי יחידי החברה נגזרת מהכוח היתר שהשלטון מחזיק בו, מעוצמתו של השלטון כי-רבה. חובת ההגינות נועדה לשמש – בצדם של אמצעים אחרים – בלם לכוח ורסן לעוצמה….הנה הוא גוליבר בארץ הענקים: הענקים מסבים לסעודה וגוליבר עומד על שולחן-האוכל מלוא-קומתו הזעירה וכל עצמותיו רוחפות מיראה. כמִלחיָה היה בעיניהם, כזנב-גזר. נשיפת פה מצויה וגוליבר היה-כלא-היה."

(הדגשה שלי – מ' א' ג').

חובות מסוימות ספציפיות של הרשות, כגון החובה לבסס את ההחלטה המנהלית על בסיס עובדתי רלבנטי, ולנמק את ההחלטות על פיו, ממלאות את חובת ההגינות בתוכן קונקרטי, ובכך יוצקות בה תוכן. זאת ועוד, גם חובת ההנמקה הנובעת אף היא מחובת ההגינות של הרשות המנהלית, כרוכה בתשתית העובדתית שעליה התבססה הרשות בהחלטותיה, שכן לצורך מימושה של זכות הטיעון מוטלת על הרשות חובה להציג בפני הפרט את נימוקי ההחלטה, שכן בהעדרם של אלו לא ניתן לממש את הזכות ואין האזרח יכול לבחון את ההחלטה המנהלית, תקינותה וסבירותה שכן לא ידוע לו על בסיס מה ניתנה, ומכאן שהוא גם אינו יודע האם קיימת לו עילה בדין לפנות לבית המשפט לצורך קבלת סעד (לעניין זה ראו: ברק ארז, משפט מינהלי 424-423; יואב דותן, "חובת ההנמקה של רשויות מינהל וגופים נבחרים", מחקרי משפט, כט' 2 (תשס"ב-תשס"ג). כן ראו פסקי דין קודמים שבהם עמדתי על חובות הרשות להגינות ולחובתה לבסס את ההחלטות על תשתית עובדתית ומשפטית הולמת ואשר הדגימו נסיבות ותוצאות של הפרת חובות אלה: עמ"נ (מינהליים ת"א) 57982-12-20 נתן בויצ'מן נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים (נבו 21.12.2022); עמ"נ 26443-07-21 דוד דהן וסילביה סקורחדובה נ' רשות האוכלוסין וההגירה (נבו 04.05.22); עמ"נ 9613-08-20 פלוני ופלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה (נבו 13.04.21) ועת"מ (ת"א) 5929-03-14 אולג קורפן נ' מדינת ישראל (רשות האוכלוסין וההגירה) (נבו 08.06.16)). גם בעניין שלפניי אני סבורה כי הרשות לא ביססה את החלטותיה, ובפרט לא את החלטתה האחרונה, על תשתית עובדתית מלאה כנדרש, ואף לא נימקה את החלטותיה כנדרש, ולפיכך לא עמדה בחובת ההגינות המוטלת עליה.

העותר במקרה שלפניי טוען כי הרשות התעלמה ממסמכים שהגיש, וייחסה משקל ואמינות בלתי סבירים למסמכים אחרים שלטענתו אינם רלוונטיים לעניין. אני סבורה כי אכן נפל פגם בהתנהלות הרשות בגיבוש התשתית העובדתית המלאה. ראשית, הרשות נמנעה מבדיקה מעמיקה של המסמכים שהעותר הגיש לאחר שבוצעה בדיקת מז"פ, עוד טרם שהרשות הגישה את תגובתה הראשונה לעתירה, וטרם שהעותר השלים מסמכים נוספים. נספח 1 לסיכומי הרשות, הוא העתק של בדיקת מז"פ שעליה היא מבקשת להסתמך בטענה שלשכת נתיב העבירה את התיעוד שהמציא לה העותר לבדיקת מז"פ ונסמכה על כך שמצאה חשד לזיוף. עם זאת, תאריך הבדיקה, 28.12.2021 וחתימתו ביום 20.02.2022 – מלמדים כי לא התבצעה בדיקה כזו למסמכים הנוספים שהגיש העותר ואשר לאחריהם התקבלו החלטות נוספות של הרשות. שנית, מההחלטות השונות עולה כי הרשות בכל פעם בחנה את המסמך או המסמכים החדשים שהוצגו לה, אך לא עמדה על משקלם הכולל. בנוסף, הרשות מסתמכת אמנם על חוו"ד של נתיב, אך אינה מנמקת מדוע אין מקום להביא את כלל המסמכים האחרים שהביא העותר כגון תצלומי מצבות ואישורי חברה קדישא, או קרובים אחרים שעמדו על הקשרים המשפחתיים הרלבנטיים. שלישית, יש משמעות לעובדה שיהדותו של העותר נבחנה טרם קבלתו לתכנית "מסע", בעקבותיה הגיע לישראל. על הרשות היה לבחון ולשקול אילו מסמכים הגיש בשעתו.

אמנם, בהחלטתי, לאחר דיון במעמד צד אחד, ציינתי שני מסמכים שהמצאתם הייתה מחייבת את הרשות ליתן מעמד לעותר. אכן, אחד מהמסמכים לא נמצא (מדובר בדור חמישי מהעותר, ועל כן הקושי בהמצאת מסמכים) ולגבי השני נטען שאינו תואם לפורמט המוכר לנתיב. עם זאת, הכוונה לא הייתה שבהעדר מסמכים אלו תתקבל החלטה אוטומטית השוללת מהעותר קבלת מעמד. הכוונה הייתה בסיום הגשת המסמכים לאפשר לרשות לקבל החלטה חדשה בהתחשב בכלל הראיות שהונחו לפניה ולא על בסיס הבדיקה הראשונית בלבד. כך, היה על הרשות להעביר את המסמכים הנוספים שנטען שאינם אמינים גם כן לבדיקת מז"פ. כמו כן, היה על הרשות להתייחס, כאמור, לשאלה על סמך אילו ראיות התקבל העותר לתכנית מסע, שכן גם לפי טיעוניה שלה, טרם הקבלה לתכנית עבר העותר בדיקה קונסולרית.

העותר הגיש ראיות רבות שהחלטות המשיבה אינן מנמקות מדוע אין להתחשב בהן כמו תיעוד ממוזיאון יד ושם המאשר את יהדותו של זיגמונד אביה של סבתא צ'סלבה שנרצח בשואה; עדותה האוטוביוגרפית של ינינה ברנדוין אחייניתה של סבתא צ'סלבה, ניצולת שואה בעצמה ועובדת יד ושם, המפרט את יהדות המשפחה כחלק מההיסטוריה שלה; אישורי קבורה ותצלומי מצבה יהודית של הוריה של סבתא צ'סלבה, וצילומי רישומי לידה מקוריים של אביו וסבו המציינים את יהדותם, אשר חלקם נבדקו ואושרו בעבר על ידי לשכת "נתיב" עצמה.

לאור האמור, בהחלטתה האחרונה של הרשות נפלו שני פגמים. הראשון, כי התשתית העובדתית שעמדה לפני הרשות לצורך קבלת החלטה זו לא היתה תשתית מלאה ושלמה. לצורך השלמת התשתית העובדתית יש צורך להעביר את כלל המסמכים, שנטען שאינם אמינים, לבדיקה של מז"פ. הפגם השני שנפל בהחלטת הרשות, הוא העדר הנמקה. הרשות לא נימקה מדוע אין להתחשב כלל במכלול הראיות שהציג המערער ופורט לעיל, לא פירטה מדוע אין לקחת בחשבון את קבלת העותר לתכנית מסע, ולא שקללה את כלל הראיות והנתונים שהיו לפנייה. על כן הבקשה תוחזר לרשות, שפעל כמפורט לעיל.

סוף דבר

לאור האמור העתירה מתקבלת, במובן זה שהבקשה תוחזר לרשות לבחינה מחודשת, והפעם תוך עריכת הבדיקות הנדרשות והתייחסות לכלל הראיות והמסמכים שהוצגו על ידי העותר, ובשים לב להכרעות קודמות של הרשות בענייני בני משפחתו כפי שהוכיח, וכן למשמעות העובדה שהתקבל בעבר לתכנית מסע. החלטה חדשה כאמור תתקבל בתוך 90 יום מהיום.

הרשות תישא בהוצאות העותר ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 שקלים.

ניתן היום, ט' שבט תשפ"ו, 27 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

אזרחות ישראלית- תנאים לקבלתה

תקנון והחזרים לנישואי יוטה

מדיניות פרטיות ותנאי שימוש

הצהרת נגישות

MARKETBIZ - עיצוב, שיווק ובניית אתרים