אלון מרקאנטי פולינה קושנרבה (במשמורת) נגד מדינת ישראל- רשות האוכלוסין וההגירה

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

 

 

    30 ינואר 2020
עמ"נ 47499-01-20 מרקאנטי ואח' נ' מדינת ישראל- רשות האוכלוסין וההגירה

 

 

 

לפני כב' השופט קובי ורדי, סגן נשיא

המבקשים
:
 

1. אלון מרקאנטי   

2. פולינה קושנרבה (במשמורת) 

ע"י ב"כ עו"ד דניאל כפיר

 

נגד

 

המשיבה: מדינת ישראל- רשות האוכלוסין וההגירה

ע"י ב"כ עו"ד אלה גלילי סחר מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

 

 

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952

 

 

החלטה

 

 

בקשה לסעד זמני לפיו יעוכב פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב בערר (ת"א) 1129-20 (כבוד הדיין אילן חלבגה) כך שהמבקשת 2 (להלן: "המבקשת") לא תורחק מן הארץ וכמו כן תשוחרר ממשמורת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין, במסגרתו נדחה ערר המבקשים כנגד החלטת המשיבה מיום 8.1.20, לפיה ממצאי בדיקה ראשונית מעלים כי אין מדובר בקשר זוגי כן ואמתי וכי הם אינם מקיימים משק בית משותף ומשכך הותירה המשיבה על כנם את צווי ההרחקה והמשמורת שהוצאו כנגד המבקשת.

רקע עובדתי

  1. המבקשת, אזרחית רוסיה, ילידת 1993, נכנסה לישראל ביום 21.4.19 באשרת תייר מסוג ב/2 בתוקף לשלושה חודשים. המבקש 1 (להלן: "המבקש"), אזרח ישראלי. המבקשים טוענים כי הכירו בישראל במהלך חודש מאי 2019 ולאחר תקופת היכרות קצרה עברו להתגורר יחד ומאז מקיימים, לטענתם, מסגרת חיים משותפת.
  2. ביום 18.7.19 פנו המבקשים למשיבה בבקשה להארכת אשרת התייר של המבקשת, אך הוסבר להם שככל שברצונם להסדיר את מעמדה של המבקשת בארץ, עליהם להגיש בקשה להסדרת מעמד מכוח חיים משותפים.
  3. ביום 20.12.19 הוגשה תלונה במשטרת ישראל, בשם אחות המבקשת המתגוררת בארץ מוצאן, בעקבות אירוע אלימות שהתקיים בין המבקשים.
  4. ביום 23.12.19 המבקשת נחקרה על ידי משטרת מרחב ירקון וטענה, בין היתר, כי היא והמבקש נפרדו בחודש נובמבר 2019 וכי היא אינה הקורבן אלא היא זו שתקפה את המבקש.

 

  1. משהתברר במהלך החקירה כי המבקשת שוהה בארץ שלא כדין, בתום החקירה היא הובאה לראיון בפני ממונה ביקורות הגבולות. במסגרת הראיון, טענה המבקשת כי יש לה חבר בישראל ובכוונתם להינשא וכי הם החלו לפעול להשגת המסמכים הנדרשים להגשת הבקשה מארץ מוצאה של המבקשת, במחשבה כי כשיהיו בידיהם כל המסמכים יחלו בהליך כאמור.
  2. עוד באותו היום, הוצאו כנגד המבקשת צווי הרחקה ומשמורת, זאת, לאחר ששוכנע הממונה על ביקורות הגבולות כי המבקשת לא תצא מהארץ בכוחות עצמה. המבקשת עודנה שוהה במשמורת במתקן גבעון.
  3. ביום 26.12.19 הגישו המבקשים לבית הדין לעררים בתל אביב ערר (ת"א) 5303-19 (להלן: "הערר הראשון") כנגד החלטת הממונה.
  4. ביום 2.1.20 ניתן פסק דין בערר הראשון, במסגרתו הורה בית הדין לעררים על קיום בדיקה ראשונית של טענת המבקשים לקיום קשר זוגי אמתי המצדיק מתן מעמד בישראל בהתאם לסעיף ד.1.ג ל"נוהל הוצאת צווי הרחקה לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952" (נוהל מס' 10.4.0001) וכן על עיכוב הליכי ההרחקה כנגד המבקשת עד להחלטת המשיבה, תוך המשך החזקתה במשמורת.
  5. ביום 6.1.20 נערכו למבקשים ראיונות סימולטניים וביום 8.1.20 התקבלה החלטת המשיבה להותיר את צווי ההרחקה והמשמורת כנגד המבקשת, משום שלשיטתה המבקשים אינם מקיימים משק בית משותף ואין מדובר בקשר זוגי כן ואמתי (היכרות קצרה בין המבקשים, המבקשת שוהה בארץ שלא כדין, עד למועד ההחלטה לא התקבלה פניה מטעם המבקשים להסדרת מעמדה של המבקשת, למבקש הוצא צו הרחקה מהמבקשת למשך חודש ימים מיום 23.12.19).
  6. המבקשים לא השלימו עם החלטה זו והגישו לבית הדין לעררים בתל אביב את ערר (ת"א) 1129-20, נשוא ערעור זה.
  7. ביום 19.1.20 ניתן פסק דין אשר דחה את הערר, כפי שיפורט להלן.
  8. המבקשים לא השלימו עם פסק הדין וביום 21.1.20 הגישו את הערעור דנן ולצדו את הבקשה למתן סעד זמני מושא החלטה זו. עוד באותו היום, ניתן צו המונע את הרחקתה של המבקשת מן הארץ עד למתן החלטה אחרת.

 

פסק דינו של בית הדין לעררים

  1. בית הדין לעררים קבע כי ממצאי הבדיקה הראשונית שנערכה על ידי המשיבה, אינם מלמדים כי בין המבקשים מתקיים קשר זוגי כן ואמתי וכי הם מנהלים משק בית משותף. זאת, לנוכח ההלכה שנקבעה בבג"ץ 2355/98 סטמקה נ' משרד הפנים (4.5.99), לפיה כאשר בן הזוג הזר שוהה בארץ שלא כדין, מוטל עליו נטל ראייתי גבוה מהרגיל להוכחת כנות הקשר ולהיותו קשר העולה לכדי יחסי ידועים בציבור.
  2. לפיכך קבע בית הדין לעררים כי החלטת המשיב מצויה במתחם הסבירות, שכן צו ההרחקה כנגד המבקשת הוצא כדין והמשיבה תוכל לבחון את בקשת המבקשים להסדרת מעמד המבקשת מכוח חיים משותפים בעת שהיא שוהה בארצה. זאת, אף בהתחשב בכך שהמבקשת שוהה בארץ שלא כדין למעלה מחמישה חודשים.
  3. לאור כל האמור לעיל, דחה בית הדין לעררים את הערר ועיכב את הרחקת המבקשת מהארץ עד ליום 21.1.20 בשעה 11:00 לשם הגשת ערעור.

טענות הצדדים

  1. המבקשים טוענים כי מתקיים בניהם קשר זוגי כן ואמתי, הם חיים תחת קורת גג אחת ומנהלים משק בית משותף, תוך כוונה להתחתן ולהקים משפחה. לשיטתם, האירוע שהוביל להגשת התלונה במשטרה היה חד פעמי.
  2. לטענת המבקשים סיכויי ההצלחה בערעור גבוהים במיוחד – זאת, בין היתר, משום שהמשיבה לא ערכה את השימועים בלב פתוח ובנפש חפצה בהתאם לנהליה (התעלמה מהוכחות המבקשים לעניין הזוגיות הכנה בניהם) ומשום שהחלטת המשיבה התקבלה בחוסר ניקיון כפיים והיא שרירותית, בלתי סבירה ולא מנומקת.
  3. כך גם, המבקשים טוענים כי החלטת המשיבה אינה מידתית, שכן קיימות דרכים מתונות יותר, למשל, להתנות את הישארותה של המבקשת בארץ בכפוף להפקדת ערובה.
  4. לעניין מאז הנוחות טוענים המבקשים כי הוא נוטה לטובתם, זאת שעה שגרוש המבקשת מהארץ יוביל לפרידה כפויה בין המבקשים אשר תגרום לפירוק המשפחה ולנזקים בלתי הפיכים בזכותם לחיי משפחה.
  5. לבסוף טוענים המבקשים כי הם הגישו בקשה לקביעת תור להסדרת מעמדה של המבקשת עוד ביום 25.12.19 וכי ברצונם שהליך ההסדרה יתנהל כאשר המבקשת שוהה בישראל תוך קביעת תנאים אשר יבטיחו את יציאתה מהארץ במידת הצורך.
  6. לעמדת המשיבה דין הבקשה להידחות על הסף מחמת חוסר תום לב, עשיית דין עצמי והעדר ניקיון כפיים של המבקשים, שכן המבקשת שהתה בארץ של כדין כחמישה חודשים, כאשר במשך תקופה זו המבקשים לא פנו לצורך זימון תור או הגשת בקשה להסדרת מעמדה.
  7. לחילופין, עמדת המשיבה היא כי דין הבקשה להידחות לגופה. זאת, משום שסיכויי ההצלחה בערעור נמוכים – לשיטת המשיבה אין פסול בדרישה לצאת את הארץ כאשר המבקשת היא שוהה בלתי חוקית, בפרט כאשר בקשה להסדרת מעמד עבורה טרם הוגשה אך בכל זאת נעשתה בדיקה ראשונית לכנות הקשר על ידי המשיבה. כמו כן, המשיבה טוענת כי פסק הדין הוא סביר, מידתי, מפורט ומנומק, כזה הנשען על הפסיקה והוראות הדין ואינו מצדיק את התערבותו של בית המשפט.
  8. כמו כן, המשיבה סבורה כי אין כל הצדקה לשחרורה של המבקשת ממשמורת.
  9. לעניין מאזן הנוחות טוענת המשיבה כי הוא נוטה לטובתה, זאת, משום שהתנהלות המבקשים נגועה בחוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים ומשום שבקשתם להסדרת מעמד, ככל שתוגש, תיבחן בהתאם לנהלי המשיבה ללא נוכחותה של המבקשת בארץ ולא ייגרם כל נזק למבקשת במידה ותורחק במועד זה וככל שבקשתה תתקבל תשוב לישראל.
  10. בתגובתם לתשובת המשיבה חוזרים המבקשים על טענותיהם ומוסיפים כי המשיבה נוהגת שלא בתום לב ומתעלמת מפניות המבקשים להסדרת מעמדה של המבקשת, כאשר המשיבה מפלה את המבקשים ביחס למקרים אחרים דומים.
  11. עוד טוענים המבקשים כי בראיונות לבחינת הקשר שנערכו להם לא עלו סתירות והם הציגו ראיות רבות לכנות הקשר, אך המשיבה החליטה שהמבקשים לא מקיימים בית משותף בארץ.
  12. לבסוף, טוענים המבקשים כי שהייתה של המבקשת בארץ שלא כדין קצרה ואינה מצדיקה את דחיית הסדרת מעמדה.

 

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה למתן סעד זמני, בתשובה ובתגובה, כמו גם בערעור עצמו, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל כך שהמבקשת לא תורחק מן הארץ  עד להכרעה בערעור המנהלי שמצופה שישמע בהקדם האפשרי בהתחשב בכך שהמבקשת מצויה במשמורת .

  1. כידוע, השיקולים המרכזיים שישקול בית המשפט בבקשה למתן סעד זמני בערעור דומים בעיקרם לאלה הנשקלים בבקשות אלה בהליך האזרחי. על המבקש מוטל הנטל להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד – שיש להליך הערעור סיכוי להצליח, והאחר- שמאזן הנוחות מטה את כף המאזניים להיעתר לבקשה (עע"ם 6754/13 שרסטה נ' משרד הפנים (16.2.14)).
  2. שני תנאים אלה אינם נבחנים במנותק זה מזה, אלא נשקלים על בסיס "מקבילית כוחות" לפיה ככל שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת "מאזן הנוחות" ולהיפך, כשהשיקול הדומיננטי הינו מאזן הנוחות (בר"מ 7582/12 אג'ה פריידי נ' משרד הפנים (13.12.12)).
  3. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, וגם בהנחה שסיכויי ההצלחה בערעור אינם גבוהים, בהתחשב, בין היתר, בכך שבקשה לקביעת תור להסדרת מעמד המבקשת מכוח חיים משותפים הוגשה לכאורה רק לאחר שהחלו הליכי האכיפה כנגדה, אני סבור כי מן הראוי שטענות המבקשים ייבחנו לגופו של עניין במסגרת הדיון בערעור, ולא ניתן לשללם לחלוטין כבר בשלב זה.
  4. באשר למאזן הנוחות, אני סבור כי בנסיבות העניין הוא נוטה לטובת המבקשים. זאת, משום שהסעד הזמני נדרש לשם שמירה על המצב הקיים, לפיו המבקשת שוהה בישראל החל מאפריל האחרון ולטענת המבקשים הקשר (הלכאורי) בניהם מתקיים מחודש מאי האחרון, כאשר בחודש יוני עברו להתגורר יחדיו ואף קיבלו החלטה לבצע הפלה על מנת לתת לקשר שלהם להמשיך לצמוח לפני הולדת ילד משותף – כך שבנסיבות העניין יש להעדיף לאפשר למבקשים למצות את זכות הגישה לערכאות, בטרם תורחק המבקשת מישראל ותכפה פרידה, גם אם זמנית, על המבקשים.
  5. לעניין בקשת שחרור המבקשת ממשמורת, משמדובר בצו עשה, אשר לא בנקל יינתן במסגרת בקשה למתן סעד זמני, לא מצאתי מקום להיענות לה, ברם יש להתחשב בכך בקיום דיון דחוף בעתירה .
  6. טענות הסף של המשיבה שמורות לה לדיון בערעור גופו.
  7. לאור כל האמור, בהתחשב בכך שמאזן הנוחות מהווה את אבן הבוחן המרכזית, ניתן בזאת סעד זמני לפיו יעוכב ביצוע פסק דינו של בית הדין לעררים- המבקשת לא תורחק מהארץ עד להכרעה בערעור שמצופה שיישמע בהקדם האפשרי .

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ולבית הדין לעררים בתל אביב ותקבע את הערעור לשמיעה בפני שופט מנהלי בהקדם האפשרי (בהתחשב בכך שהמבקשת במשמורת), בכפוף להפקדת הערבון בערעור .

 

 

 

5129371ניתנה היום,  ד' שבט תש"פ, 30 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.

54678313

 

 

 

5129371

 

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

קובי ורדי 54678313-/

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

סגירת תפריט