| בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים | |
| בפני כב' השופט ארנון דראל, סגן נשיא | 02 פברואר 2026 |
| עמ"נ 20560-08-25 כדר ואח' נ' רשות האוכלוסין וההגירה
|
|
| בעניין:-1. עבד אלראזק כדר
2. סאאדה חדר -ע"י עו"ד לינה זחאלקה מחאג'נה-המערערים –נגד – –רשות האוכלוסין וההגירה -ע"י עו"ד שחל לומפ-המשיבה
|
חקיקה שאוזכרה:
חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952: סע' 2
תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018: סע' 148(ב)
תקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000: סע' 28(א)
| פסק דין
|
ערעור מנהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין וחוק הכניסה לישראל בהתאמה) שניתן ביום 8.4.2025 בערר (י-ם) 1640-24. בפסק הדין נדחה ערר על ההחלטה לסרב בקשה לאיחוד משפחות.
הרקע העובדתי
- המערער 1 (להלן: המערער), תושב קבע בישראל, נישא למערערת 2 (להלן: המערערת), תושבת האזור, בשנת 2006. לזוג שלושה ילדים משותפים שנולדו בשנים 2005, 2008 ו-2010. בתם הבכורה לומדת בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים (נספח 2 לכתב הערעור).
- בקשתם של המערערים להסדרת מעמד המערערת מתנהלת בלשכת המשיבה בירושלים מאז שנת 2006 (הבקשה הראשונה – נספח 1 לכתב התשובה). במשך שנים ארוכות, האריכה המשיבה את היתר הכניסה לישראל למערערת (ר' נספח 3 לכתב התשובה).
- במהלך הזמן מסרו המערערים למשיבה כי הם מתגוררים בבית אמו של המערער בראס אל-עמוד, תוך שציינו כי מדובר בדירה שכוללת שני חדרי שינה, מטבח ושירותים, הנמצאת בבניין בן 4 קומות השייך לבני משפחתו של המערער. נמסר בנוסף כי הילדים לומדים ברמאללה והמערער עובד שם בעוד המערערת עובדת בירושלים. למרות זאת, היתר המת"ק הוארך בשנת 2019.
- ביום 16.5.2023 פנו המערערים למשיבה בבקשה לחידוש ההיתר, ולשדרוג מעמדה של המערערת (נספח 4 לכתב התשובה). לפי הנטען בכתב הערעור נאמר למערערים כי אינם עומדים בתנאים לשדרוג המעמד. בהמשך להגשת הבקשה החלה המשיבה בבירורים שונים וביקשה לקבל מסמכים שעניינם קיומו של מרכז חיים בישראל. במסגרת אותם בירורים, לפי טענת המשיבה, התקיימו שיחות טלפון בין נציגי המשיבה עם גב' אסלאם כדר, אשת אחיו של המערער; עם אחיה של המערערת ועם גיס של המערערת (הנשוי לאחותה). המידע שעלה משיחות אלה, לטענת המשיבה, היה סותר ונמסרו שלוש גרסאות שונות לגבי מקום מגורי המערערים וילדיהם.
- בעקבות זאת נערך למערערים ביום 7.9.2023 ראיון בלשכת המשיבה (נספח 5 לכתב התשובה). המערערים נשאלו על אודות מקום מגוריהם, עבודתם, לימודי ילדיהם ונושאים נוספים הרלוונטיים לבחינת מרכז חייהם.
- המערער מסר כי הוא מתגורר בראס אל-עמוד "כל החיים, אני נולדתי שם", באותו בית. לדבריו, גודל ביתו הוא כ-50 מ"ר, אותו חילק עם אחיו. הבית כולל שני חדרים, פינת ישיבה ומטבח, ולעיתים טען כי גודלו אולי 60 מ"ר. הוא ציין כי כל שלושת ילדיו –בת 18, בן 14 ובת 13 – ישנים יחד בחדר אחד, בעוד הוא ואשתו ישנים בחדר השני. הוא הכחיש שיש לו בית נוסף במקום אחר. לגבי חשבונות החשמל והמים, טען כי החשמל נפרד וכי החשבונות אינם משותפים עם אחיו. המערער עובד בעיתון "אלאיאם" ברמאללה, כמנהל מכירות. לטענתו, אשתו עובדת בירושלים, ליד "אמריקן קולוני", כאחראית אדמיניסטרטיבית במחלקת כספים, ולמרות שבעבר עבדה ברמאללה, לפני כמה שנים עברו המשרדים לירושלים. הוא ציין כי משכורתו כ-4,500 ש"ח בקירוב, ומשכורת אשתו כ-10,000 ש"ח נטו בקירוב. ילדיהם לומדים בבית הספר "פרינדס" ברמאללה, נוסעים אתו בבוקר וחוזרים, ותמיד למדו שם. כשנשאל על כניסותיה התכופות של אשתו לישראל ממעבר עטרות, הכחיש זאת באומרו "לא יכול להיות". לגבי כניסה ביום 22.8.2023 ממעבר א-זעים, הציע מספר הסברים שונים: אולי ישנה אצל אחותה, אולי ישנה ברמאללה ובאה, אולי אצל הוריה כי אביה היה חולה, או אולי לקחו את הילדים לבית הספר (אף שהיה זה בחופש הגדול). הוא הכחיש את טענות קרובי המשפחה על מגוריהם באלבירה או בכפר עקב, וטען כי "זה שקר" ו"לא נכון".
- ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916המערערת אישרה בראיון כי חזרה מעמאן, שם הייתה לה עבודה והדרכה. היא טענה כי הם מתגוררים בראס אל-עמוד, וכי ביתם כולל שני חדרי שינה, חמאם ופינת ישיבה קטנה עם המטבח, אך לא ידעה לציין את שטחו המדויק. מקורה מרמאללה. היא עובדת בשייח' ג'ראח בירושלים, אם כי בעבר עבדה ברמאללה, ולדבריה יש עדיין סניף ברמאללה אליו היא הולכת לפעמים. היא אישרה את סידור השינה בבית בראס אל-עמוד – חדר לה ולבעלה, ושלושת ילדיהם ישנים בחדר השני, ולפעמים הבן ישן על מזרון בסלון. היא לא מצאה זאת חריג שבתה בת ה-14 ישנה עם אחיה בן ה-18. היא טענה כי יחסיה עם משפחתה "טובים", אך הם אינם יכולים לבקר אותה בירושלים. כשעומתה עם טענות קרובי משפחתה על מגוריהם באלבירה או בכפר עקב, הכחישה וכינתה את אחד מהם "אהבל" בטענה שיחסיהם אינם טובים. היא אמרה שאין להם בית באזור רמאללה, אך היא מבקרת את אביה ברמאללה לעיתים קרובות, ולא ישנה אצלו הרבה, אלא אם יש משהו מוקדם בבית הספר. כשנשאלה על כניסותיה התכופות לישראל ממעבר עטרות, טענה "זה לא נכון, אני בכלל לא אוהבת את רמאללה בכלל". לגבי מקום לינתה ב-22.8.2023, טענה כי אינה זוכרת. היא ציינה כי ילדיה לומדים ברמאללה משום ש"אין בתי ספר טובים פה בירושלים", ופירטה את עלויות הלימודים השנתיות. היא הכחישה שיש להם בית נוסף, אך ציינה כי לפעמים היא ישנה בבית אחיה סאמר באלבירה, או בבית אביה. לדבריה, אחיה סאמר נמצא באמריקה וביתו באלבירה הוא בית גדול בן ארבעה חדרים וסלון, והם הולכים לשם "פעמיים בחודש" אם יש חופשה או עניין דחוף ברמאללה. היא לא ידעה לומר על שם מי רשומים חשבונות החשמל והמים בבית אחיה, וציינה כי הריהוט בבית שייך לסאמר.
12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)
- במהלך הריאיון, נשאל המערער שוב ומסר כי באלבירה, הבת ישנה בחדרו של הבן, והבת הנוספת בחדר נפרד, וההורים בחדר, וכי הבית שם גדול מאוד.
- לצד הראיונות בחנה המשיבה את הכניסות של המערערת לישראל דרך המעבר, ומצאה כי מדובר בכניסות במספר לא מבוטל:
- ינואר 2022 – שתי כניסות.
- מרץ 2022 – כניסה אחת.
- אפריל 2022 – כניסה אחת.
- מאי 2022 – 5 כניסות.
- יוני 2022 – כניסה אחת.
- אוגוסט 2022 – כניסה אחת.
- 051293710הועתק מנבופברואר 2023 – כניסה אחת.
- 054678313מאי 2023 – שתי כניסות.
- שנת 2021 – 9 כניסות בבוקר ממעבר עטרות לישראל.
- שנת 2020 – 40 כניסות בבוקר ממעבר עטרות לישראל.
- שנת 2019 – כ-130 כניסות בבוקר ממעבר עטרות לישראל.
- ביום 17.10.2023 החליטה רשות האוכלוסין וההגירה שלא לשדרג את המעמד ואף לסרב לבקשת איחוד המשפחות של המערערים בשל אי-קיום "מרכז חיים בישראל" (נספח 6 לכתב התשובה). בהחלטה צוין כי:
"לתמיכה בבקשה שבנדון נטען למגורים בראס אלעמוד בנכס המשפחה, שטח דירת מגוריכם 52.42 מ"ר, חשבון המים על שם אמך, צריכות הנעות בין 134-179 ₪ לכחודשיים ימי צריכה, חשבונות חשמל על שמך בהם נצברו תשלומים לחובך אשר לא שולמו, תלושי שכר לפיהם הנך ראש מחלקת מכירות בעיתון אלאיאם אשר משרדיו ממוקמים ברמאללה שבאזור, תלושי שכר עבור בת זוגך ותעודות לימודים עבור ילדיך, הלומדים בב"ס פרטי ברמאללה באזור.
במסגרת בחינת הבקשה, נערכו בתאריך 29.8.23 על ידנו בירורים עם קרובי משפחתך, אשר מסרו כי מקום מגוריכם באלבירה שבאזור, בבניין מגורים ולגרסה אחרת מגוריכם בכפר עקב.
עוד נציין כי בחינת הבקשה העלתה כי [המערערת] מרבה להשתמש במעבר עטרות /קלנדיה, בשעות הבוקר המוקדמות, לצרכי כניסה לישראל מאזור רמאללה, נתון אשר יש בו כדי להעיד כי מרכז חייכם אינו מצוי בישראל.
נערך עמכם ריאיון בלשכתנו, במסגרתו הוצגו בפניכם הנתונים אשר הצטברו בלשכתנו. בריאיון עמך מסרת כי אתה, בת זוגך ושלושת ילדיך מתגוררים בנכס שכאמור שטחו כ-50 מ"ר, ומורכב משני חדרי שינה ופינת ישיבה בלבד, וכי ילדיך, אשר גילם 18, 14 ו-13, לנים יחדיו בחדר אחד. עוד מסרת כי ילדיך הלומדים ברמאללה באזור, נוסעים עמך בבקרים לשם הגעה למוסד הלימודים, ולא ידעת להסביר פשר כניסותיה התכופות של בת זוגך מרמאללה לישראל. באשר למידע אשר הוצג בפניך באשר למגוריכם באלבירה, הכחשת מכל וכל נתון זה. עוד מסרת כי אין לכם כל נכס למגורים באזור כפר עקב.
בריאיון עם בת זוגך, לא זכרה מדוע מרבה להכנס מרמאללה לשטחי ישראל ומהריאיון עמה עלה כי ישנו נכס הפנוי למגוריכם, נכס אחיה סאמר, באלבירה באזור, אותו הנכם מאכלסים.
במהלך הריאיון עם בת זוגך, נשאלת בשנית אודות הנכס באלבירה ומסרת כי אכן לכל אחד מילדיך חדר בנכס באלבירה וכי המדובר בנכס רחב ידיים.
נוכח המפורט לעיל, ומשעולה כי מרכז חייכם מצוי באלבירה נפת רמאללה שבאזור, שם מקום עבודתכם, שם לומדים ילדיכם ולשם מירב זיקותיכם, בקשת איחוד המשפחות שבנדון מסורבת."
- ביום 15.12.2023 הוגש ערר פנימי כנגד החלטה זו (נספח 7 לכתב התשובה). ביום 26.2.2024 ניתנה החלטה אשר דחתה אותו (נספח 8 לכתב התשובה). בהודעת הדחייה נכתב:
"כלל טענותיך בכתב הערר מאבדות מחשיבותן שעה שמרשיך בעצמם מסרו כי קיים נכס באלבירה המשמש למגוריהם. בהצטרף כלל הנתונים אשר עלו מבחינת הבקשה – לימודי הילדים ברמאללה באזור, עבודתו של מר כדר ברמאללה באזור וכניסותיה התכופות של המוזמנות מהאזור לישראל בשעות הבוקר המוקדמות, מעלות כי מרכז חייהם מצוי ברמאללה באזור ולא בדירה בראס אלעמוד אשר משמשת לצרכי כתובת בלבד ולא למגורים בפועל. אין שינוי בהחלטתנו בדבר סירוב הבקשה."
פסק הדין של בית הדין לעררים
- אחר הדברים האלה, פנו המערערים לבית הדין לעררים בערר על ההחלטה. ביום 8.4.2025 דחה בית הדין לעררים (כב' הדיינת רוחמה סיני) את הערר שהגישו המערערים (פסק הדין – נספח 3 לכתב הערעור).
- בית הדין קבע כי לא נפל פגם היורד לשורשו של עניין בהחלטת המשיבה, שכן המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה לקיומו של מרכז חיים בישראל במשך שנתיים רצופות עובר להגשת הבקשה. בפסק הדין נכתב:
"בענייננו, חשבונות החשמל והארנונה על אף שהם על שם העורר אינם משולמים וחשבונות המים על שם האם ומכל מקום הם נמוכים ביותר ואינם תואמים צריכה של משפחה בת חמש נפשות… כן, רוב הקרובים טענו שהעוררים אינם גרים בראס אלעמוד.
כן, גרסת העוררים בראיון מטילה צל על הטענה למגורים בראס אלעמוד. העוררים לא ידעו להסביר את דברי הקרובים על אף שטענו שיש ביניהם יחסים טובים… לעוררים לא היה הסבר מניח את הדעת לכניסותיה הרבות של העוררת מהאזור לישראל בשעות הבוקר…
זאת ועוד, כמפורט באריכות למעלה, העוררים בראיון טענו… כי לסאמר יש נכס שכור גדול ומרווח באל בירה וכי הם משתמשים בנכס זה לעיתים קרובות… העוררים נתבקשו בראיון להמציא את חשבונות החשמל של הבית של סאמר, אך בחרו שלא לעשות כן…
מצרף הדברים – כניסותיה של העוררת; החשבונות; גרסת הקרובים; הודאת העוררים שהנכס הגדול והמרווח של סמאר באזור עומד לרשותם; לימודי הליבה ועבודת העורר ברמאללה – מעלה ספקות באשר להוכחת מרכז חייהם של העוררים בישראל ועל כן, הם לא עמדו בנטל המוטל עליהם."
- בית הדין הורה למערערת לצאת מישראל תוך 30 יום, וחייב את המערערים בהוצאות המשיבה בסך 7,000 ש"ח. מכאן לערעור שלפנינו.
טענות הצדדים
- המערערים טוענים כי החלטת המשיבה ופסק הדין של בית הדין לעררים שגויים ובלתי סבירים. לטענתם, ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות, שכן נוהל 5.2.0011 אינו מגדיר מי הגורם המוסמך לסגור בקשה למעמד לאחר הליך שנמשך 16 שנה. הם מדגישים כי נפלו פגמים רבים בפסק הדין, וכי המשיבה לא נתנה משקל ראוי להתנהלותה לאורך השנים, במהלכן אושרו בקשותיהם על בסיס מידע זהה. הם מציינים כי הנתונים לגבי לימודי הילדים ברמאללה ועבודת המערער שם היו ידועים למשיבה במשך שנים ולא מנעו את אישור הבקשות בעבר.
- המערערים סבורים כי המשיבה שינתה את מדיניותה ללא אזהרה מוקדמת או הליך הוגן. הם טוענים כי הדירה בראס אל-עמוד, בה הם מתגוררים, קטנה, וכי ילדיהם לומדים ברמאללה בשל איכות החינוך הירודה במזרח ירושלים, ולא בשל מגורים באזור. המערערת עובדת בירושלים.
- המערערים חולקים על הסתמכות המשיבה על שיחות טלפון עם קרובי משפחה, ללא בירור ראוי של זהותם ואמינותם, וטוענים כי נוהלי המשיבה אינם מכירים באפשרות של בירורים טלפוניים עם צד שלישי.
- המערערים מבקשים מבית המשפט להורות על ביטול פסק הדין של בית הדין לעררים וכן על ביטול החלטת המשיבה מיום 26.2.2024, ולהורות על השבת עניינם לבחינה מחודשת אצל המשיבה, תוך הנפקת היתר כניסה למערערת עד להחלטה סופית.
- המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. לשיטתה, החלטת הסירוב מצויה במתחם הסבירות ומתחייבת, ופסק דינו של בית הדין לעררים מבוסס על תשתית עובדתית ומשפטית איתנה.
- המשיבה מדגישה כי נטל ההוכחה לקיומו של מרכז חיים בישראל מוטל על המערערים, והם לא עמדו בנטל זה. היא מצביעה על חשבונות חשמל לא משולמים, חשבונות מים שמעידים על צריכה נמוכה, הרשומים על שם האם, ועל כך שילדי המערערים לומדים ברמאללה והמערער עובד שם. המשיבה מציינת את גרסאות הקרובים הסותרות את טענות המערערים, ואת כניסותיה התכופות של המערערת לישראל דרך מעבר עטרות בשעות הבוקר, המעידות על מגורים באזור.
- המשיבה דוחה את טענת חוסר הסמכות, ומבהירה כי סמכותו של שר הפנים הואצלה כדין לגורמים המוסמכים ברשות האוכלוסין וההגירה, בהתאם להחלטת שרת הפנים מיום 13.4.2022. עוד טוענת המשיבה כי המערערים מושתקים מלהעלות טענה זו בשלב זה של ההליך. המשיבה סבורה כי לא נפל כל פגם בהחלטתה, וכי בית המשפט אינו אמור להחליף את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו.
דיון והכרעה
- לאחר עיון בטענות הצדדים, בפסקי הדין של בית הדין לעררים, ובהחלטות רשות האוכלוסין וההגירה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
- פסק דינו של בית הדין לעררים, שהוא פסק דין מפורט ומנומק, מקובל עלי ומשכך דין הערעור להידחות על יסוד פסק הדין ומטעמיו וזאת בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלות על ערעור מנהלי מכוח תקנה 28(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. אוסיף בקצרה, בבחינת למעלה מן הצורך את הדברים הבאים.
- נקודת המוצא היא כי בית משפט לעניינים מנהליים, אינו יושב כערכאת ערעור על קביעות עובדתיות של בית הדין לעררים או הרשות המנהלית. ההתערבות בשיקול דעתה של רשות מנהלית, ובשיקול דעתו של בית הדין לעררים, בית דין שלו מומחיות בענייני מעמד והגירה, שמורה למקרים חריגים שבהם נפל פגם מהותי בהחלטה (ר' בר"מ 3731/20 גבלשוילי נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 11 (28.6.2020)).
- סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל מסמיך את שר הפנים להעניק רישיונות לישיבה בישראל. הליך הטיפול בבקשות למתן מעמד עבור נתין זר מכוח נישואין לתושב קבע מוסדר בנוהל מס' 5.2.0011 (להלן: הנוהל), אשר קובע את דרך טיפולה של המשיבה בבואה להחליט בבקשות למתן מעמד. על הרשות לבדוק, בין היתר, האם מתקיים מרכז חיים משותף בישראל בהתאם לקווים המנחים שבנוהל (עע"מ 9018/04 מונא נ' משרד הפנים, פסקה 6 (12.9.2005), להלן: עניין מונא). להוכחת מרכז חיים משותף בישראל ניתן לצרף מסמכים כגון תמונות משותפות, חוזה שכירות, חשבונות, המלצות ממכרים של בני הזוג, וכן הרשות רשאית לדרוש מסמכים נוספים בהתאם לנסיבות המקרה (ראו סעיפים ג.3. ו-ד.1.ח. לנוהל). בהתבסס על התשתית העובדתית שנאספה, הרשות תחליט האם לקבל את הבקשה או לסרב לה (עניין מונא, פסקה 7).
- על התשתית העובדתית לעמוד במבחן הראיה המנהלית, והיא אינה כפופה לדיני הראיות, במובן שהרשות רשאית לבסס את החלטתה על ראיה שרשות מנהלית סבירה הייתה נסמכת עליה (שם, בפסקה 9).
- במקרה שלפנינו, התבססה המשיבה על מכלול ראיות, לרבות חשבונות צריכה נמוכים, חשבונות חשמל לא משולמים, התרשמות שלילית מעדויות סותרות של המערערים בראיונות, אי-יכולתם להסביר את כניסותיה התכופות של המערערת לישראל בשעות הבוקר, וכן עדויות קרובי משפחה שהצביעו על מגורים באזור. בית הדין לעררים אימץ את עמדתה.
- בהינתן כי נטל ההוכחה לקיומו של מרכז חיים בישראל מוטל על המערערים, ומהחומר שהוצג, לא נמצא כי הם עמדו בנטל זה באופן שהיה בו כדי להפיג את חששות המשיבה. ההסתמכות על ראיות מנהליות, לרבות על ראיונות ושיחות עם קרובי משפחה, היא כלי לגיטימי ומוכר, כפי שמופיע בנוהל. אשר על-כן, לא הונח בסיס מספיק להתערבות בשיקול הדעת הרחב של המשיבה ושל בית הדין לעררים.
- אין ממש בטענה לעניין חוסר הסמכות, ומכל מקום, די בכך שטענה זו נטענה בשלב מאוחר וללא כל תימוכין. כעולה מכתב התשובה, הסמכות הואצלה משר הפנים לגורם המוסמך לכך ברשות האוכלוסין, וכי ההחלטה על האצלת הסמכות פורסמה ברשומות כנדרש.
- אוסיף כי איני סבור שניתן לערוך 'מקצה שיפורים' בשלב הערעור המנהלי ולהוסיף ראיות מנהליות שלא הוגשו למשיבה בגדרו של הליך זה. לפני המערערים פתוחה הדרך לפנות בבקשה חדשה, אם וכאשר מרכז חייהם יהיה בתחומי מדינת ישראל, ולבסס את טענותיהם בראיות התומכות בכך.
- יתר הטענות זכו למענה הולם בפסק הדין של בית הדין לעררים ובכתב התשובה, ולא ראיתי מקום להרחיב. מכל מקום,
סיכום
- הערעור נדחה. הצו הזמני שניתן ביום 10.8.2025 יעמוד בעינו עד ליום 3.4.2026.
- המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסכום של 5,000 ₪. העירבון שהופקד יועבר למשיבה על חשבון החיוב בהוצאות.
ניתן היום, ט"ו שבט תשפ"ו, 02 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה