מניעת הליכי אכיפה כנגד מבקש מקלט בבית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

 

 

    22 מאי 2019
עמ"נ 52346-04-19 ousman נ' מדינת ישראל- רשות האוכלוסין וההגירה

 

 

   
לפני כב' השופט קובי ורדי, סגן נשיא

המבקש:
 

1. cosmos ousman   

ע"י ב"כ עו"ד דניאל כפיר ומורן לוי.

 

נגד

 

המשיבה: 1. מדינת ישראל- רשות האוכלוסין וההגירה

ע"י ב"כ עו"ד אלה גלילי סחר מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

 

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952: סע'  2א(5)

 

החלטה

 

 

בקשה למתן סעד זמני אשר יורה על עיכוב הרחקתו של המבקש מהארץ וכן יורה למשיבה להאריך את אשרת השהייה של המבקש, זאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב בערר (ת"א) 5157-18 (כבוד הדיינת באפי תם) מיום 18.4.19, במסגרתו נדחה ערר המבקש על החלטת המשיבה לדחות את הערר הפנימי שהוגש כנגד בקשת מתן מעמד מטעמים הומניטריים של המבקש.

רקע עובדתי

  1. המבקש, נתין רפובליקת גאנה, לדבריו נכנס לישראל בשנת 2010.
  2. ביום 25.7.11 נערך למבקש שימוע, במסגרתו טען כי "יש לו בעיות פוליטיות בארצו". בסמוך למועד השימוע הוצאו כנגד המבקש צווי משמורת והרחקה. עוד באותו היום, המבקש שוחרר בכפוף להתייצבותו ביום 11.8.11 ביחידת המסתננים בלוד או בכפוף ליציאתו מהארץ.
  3. ביום 1.3.12 הגיש המבקש בקשת מקלט אל יחידת התשאול למסתננים.
  4. ביום 14.3.12, כך לטענת המשיבה, ניתן למבקש רישיון שהייה זמני לפי סעיף 2א(5) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, עד ליום 15.4.12, אשר חודש מעת לעת עד ליום 5.1.17.
  5. ביום 26.11.12 התקיים ראיון בחינה מקדמית למבקש מקלט. במסגרתו, טען המבקש כי בעקבות המרת דתו מהאסלאם לנצרות הוא חווה איומים על חייו מצד בני משפחתו ומשום כך ברח מארצו. עוד צוין בראיון כי: "לאור האמור לעיל נראה כי קיים יסוד להניח כי עניינו נופל תחת אחד מן היסודות הקבועים באמנת הפליטים" לפיכך, נקבע כי יש להפנות את המבקש לראיון עומק ביחידה לטיפול בבקשות מקלט.
  6. ביום 14.1.13 נערך למבקש ראיון נוסף במסגרתו טען המבקש כי הוריו הם מנהיגים בקהילה המוסלמית ולכן המרת דתו יצרה מאבק בין הקהילות המוסלמית והנוצרית שהחריפו עד כדי שריפת כנסיה ושריפת חנות שהייתה בבעלותו של המבקש.
  7. ביום 22.10.13 נכתבה חוות הדעת בעניין בקשת המקלט של המבקש אשר המליצה לדחות את בקשת המקלט שלו משום ואינה עומדת בקריטריונים הקבועים באמנת הפליטים.
  8. ביום 30.11.16 התקבלה החלטת המשיבה לדחות את בקשת המקלט של המבקש.
  9. ביום 8.1.17 הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש על בקשת המקלט שלו.
  10. ביום 21.1.17 הודיעה המשיבה למבקש כי בקשתו לעיון מחדש נדחתה משום ולא הועלו במסגרתה נסיבות חדשות ולא הוצג מידע שיש בו כדי לשנות מהחלטתה המקורית של המשיבה.
  11. המבקש הגיש ערר (י-ם) 1921-17 לבית הדין לעררים על החלטת המשיבה לעיל. ביום 2.1.18 ניתן פסק דינו של בית הדין לעררים במסגרתו נדחה הערר בהסכמה בכפוף לכך שהליכי אכיפה והרחקה כנגד המבקש יעוכבו למשך 75 ימים ורק בסיומם יהא על המבקש לצאת מהארץ.
  12. ביום 14.3.18 הגיש המבקש בקשה למעמד מטעמים הומניטאריים.
  13. ביום 18.4.18 ניתנה החלטת המשיבה אשר דחתה את בקשתו למעמד מטעמים הומניטאריים של המבקש משום והבקשה התבססה בעיקרה על טיעונים זהים אשר כבר נדחו במסגרת בקשת המקלט. עוד צוין בהחלטה כי על המבקש לצאת מהארץ עד ליום 1.5.18.
  14. ביום 6.7.18 התקבל אצל המשיבה ערר פנימי שהגיש המבקש על החלטתה לעיל.
  15. ביום 25.7.18 ניתנה החלטת המשיבה אשר דחתה את הערר הפנימי הן על הסף והן לגופו. על הסף משום השיהוי בהגשתו ולגופו משום ומתקיימות בעניין המבקש שלוש העילות לדחיית בקשתה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים על פי נוהל המשיבה.
  16. ביום 23.8.18 המבקש הגיש ערר (ת"א) 5157-18 לבית הדין לעררים על החלטת המשיבה לדחות את הערר הפנימי שהגיש המבקש. עוד באותו היום, ניתן צו ארעי המונע נקיטת הליכי אכיפה כנגד המבקש.
  17. ביום 18.4.19 ניתן פסק דינו של בית הדין לעררים במסגרתו נדחה הערר כפי שיפורט להלן.
  18. המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית הדין לעררים וביום 28.4.19 הגיש את הערעור דנן וביום 29.4.19 את הבקשה מושא החלטה זו. עוד באותו היום ניתן צו ארעי המונע את הרחקתו של המבקש מהארץ עד למתן החלטה אחרת.

פסק הדין של בית הדין לעררים

  1. בית הדין לעררים קבע כי אין במסמך שהוגש לראשונה במסגרת הערר, ולפיו המבקש הוא נוצרי החל משנת 2010, כדי לשנות את החלטת המשיבה – ראשית, משום שדי בעובדה שהמבקש חזר בו מטענותיו במסגרת הערר הקודם בכל הנוגע לקיומה של סכנת חיים במדינת המוצא ובחר לשוב לשם מרצונו; שנית, משום שאין בפי המבקש הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע לא ניתן היה להמציא מסמך זה קודם לכן; ושלישית, בית הדין קבע כי גם אם היה מניח כנקודת מוצא שהמבקש המיר את דתו לנצרות, אין בכך כדי להקנות לו מעמד בישראל.
  2. כמו כן, קבע בית הדין כי משנמצאה זהות בין בקשת המבקש לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים לבין בקשת המקלט שלגביה ישנו פסק דין חלוט, הרי שרשאית המשיבה לדחות אותה על הסף על פי נהליה.
  3. משכך, ובהתחשב בכל הנסיבות, קבע בית הדין כי לא ניתן למצוא פגם בהחלטת המשיבה אשר אינה חורגת ממתחם הסבירות.
  4. לאור האמור, בית הדין לעררים דחה את הערר וחייב את המבקש בתשלום הוצאות המשיבה בסך 2,500 ₪. כמו כן קבע בית הדין כי על המבקש לעזוב את הארץ עד ליום 30.4.19.

טענות הצדדים

  1. לטענת המבקש, החלטת המשיבה אשר חורגת ממתחם הסבירות, התקבלה בשרירות לב ומהווה עבורו גזר דין מוות. לטענתו, יש חשש כי החלטת המשיבה התקבלה במשוא פנים מבלי שנשקלו כל הראיות והטעמים ההומניטריים המצדיקים מתן מעמד למבקש.
  2. באשר למאזן הנוחות טוען המבקש כי הוא נוטה לטובתו וזאת לאור הנזק הבלתי הפיך שיגרם לו כתוצאה מהרחקתו מהארץ, בשל הסכנה הממשית לחייו בארץ מוצאו, שם הוא נרדף וקיימת סכנה לשלומו וחירותו.
  3. לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה ואת הערעור על הסף או לחילופין לגופן.
  4. המשיבה טוענת כי לדחות את הבקשה על הסף מחמת מעשה בית דין – בעניינו של המבקש ישנו פסק דין חלוט מיום 2.1.18 אשר ניתן לאחר שהמבקש חזר בו מכל טענותיו הזהות לטענות בערעור דנן.
  5. זאת ועוד, לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה על הסף אף מחמת עשיית דין עצמי, שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר ניקיון כפיים ותום לב מצד המבקש – המבקש שב ועשה דין לעצמו כאשר נשאר בארץ למרות שבקשותיו נדחו ואף נקבע בפסקי דין שעליו לעזוב את הארץ.
  6. לחילופין טוענת המשיבה כי על הבקשה להידחות לגופה. באשר לסיכויי הערעור טוענת המשיבה כי הם קלושים וזאת לאור שני פסקי הדין של בתי הדין לעררים שניתנו בעניינו של המבקש.
  7. באשר למאזן הנוחות טוענת המשיבה כי הוא נוטה באופן מובהק לטובתה שכן לא ייגרם למבקש נזק שאינו בר תיקון באם ישוב לארץ מוצאו וימתין שם להכרעה בערעורו. מנגד, למשיבה אינטרס מובהק ביציאת המבקש מהארץ, זאת משום שישנו חשש השתקעות מובהק ופגיעה בתקנת הציבור באם ימשיך המבקש לשהות בישראל שלא כדין תוך עשיית דין עצמי ושימוש לרעה בהליכי משפט.
  8. בתגובתו לתשובת המשיבה חוזר המבקש על טענותיו ומוסיף, כי לדידו שגה בית הדין לעררים שלא הורה למשיבה לבחון מחדש את עניינו לאור האישור המהווה ראיה מנהלית על היותו נוצרי. עוד מוסיף כי בית המשפט מתבקש ליתן למבקש הזדמנות אחרונה להוכיח כדבעי את טענותיו אותם הוא זועק לשמים במשך שנים.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה למתן סעד זמני, בתשובה לבקשה ובתגובה לתשובה, כמו גם בערעור עצמו ובפסק דינו של בית הדין לעררים, אני סבור כי בנסיבות העניין, דין הבקשה להתקבל באופן של מניעת פעולות אכיפה כנגד המבקש עד להכרעה בערעור.

  1. שניים הם השיקולים שיש להביא בחשבון טרם ההכרעה בבקשה לסעד זמני: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות – "שיקולם אלה מקיימים ביניהם יחסי גומלין, לפיהם מקום בו מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לדחיית או קבלת הבקשה, עשוי בית המשפט להיעתר לבקשה, אף אם, על פני הדברים, סיכויי הערעור אינם גבוהים (אך גם אינם חסרי סיכוי), וכך גם ככל שיוכח שסיכויי הערעור גבוהים, יפחת משקלה של דרישת מאזן הנוחות" (עע"ם 9445/12 מדינת ישראל נ' גברמיקאל (7.1.2013)). בית המשפט העליון עמד על הבחינה הזהירה הנדרשת בבחינת ובאיזון השיקולים הנזכרים במקרים שבמוקדם בקשת מקלט, זאת נוכח העובדה "שלהכרעת בית המשפט עשויה להיות השלכה על שלומו, בטחונו ואף על חייו של מבקש המקלט" (עע"ם 526/13 TAY SING YU CANO נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (22.7.2013)).
  2. יחד עם זאת, כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון (בר"ם 5893/15 kesta נ' משרד הפנים (1.9.15)) וכפי שטענו אף המשיבים, בית הדין לעררים מתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחום עיסוקו, ובנסיבות בהן עסקינן בסעד זמני בערעור, הרי שהתנאים הינם מחמירים, שכן עם מתן פסק דינו של בית הדין לעררים, משתנה "נקודת האיזון" בין הצדדים (עע"ם 2435/11 סימוב נ' שר הפנים (23.5.11)).
  3. באשר לסיכויי הערעור, לכאורה נראה כי סיכוי הערעור אינם גבוהים, למרות שלא ניתן לשללם לחלוטין בשלב זה.
  4. לעניין מאזן הנוחות, אכן, התנהלות המבקש עד כה מעוררת תמיהות רבות ולא ניתן להתעלם גם מעשיית הדין העצמי. יחד עם זאת, סבור אני כי על אף התנהלותו של המבקש יש מקום לבחון את כלל טענותיו לגופן במסגרת הערעור, ולהסיר את הספק שמא יש בהן ממש בטרם יוחלט על גירושו, של מי ששוהה בארץ משנת 2010, בהתחשב במאטריה בה עסקינן ובסיכונים המוטלים על הכף, שכן טענותיו של המבקש עניינן בסכנת החיים הנשקפת לו ככל שיורחק לארץ מוצאו.

 

  1. לא נעלמו מעיני טענות המשיבה לסילוק הערעור על הסף, אלו ימשיכו לעמוד לה במסגרת שמיעת הערעור.

 

  1. לאור כל האמור, ובהתחשב בכך שמאזן הנוחות מהווה את אבן הבוחן המרכזית, ניתן בזאת סעד זמני לפיו המשיבה לא תנקוט הליכי אכיפה כנגד המבקש עד להכרעה בערעור.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ולבית הדין לעררים בתל אביב וכן תקבע את התיק לדיון בפני שופט מנהלי.

5129371ניתנה היום,  י"ז אייר תשע"ט, 22 מאי 2019, בהעדר הצדדים.

54678313

 

 

5129371

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

קובי ורדי 54678313-/

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה