כתבי עת:

מארק גאלאנטר, "מדוע "אלה שיש להם" נוטים להצליח: הרהורים על גבולות השינוי המשפטי", מעשי משפט, ד (2011) 15

חקיקה שאוזכרה:

חוק השמות, תשט"ז-1956

חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965: סע'  11, 19ב, 35(ג)

חוק האזרחות, תשי"ב-1952

מיני-רציו:

* התקבלו שתי עתירות מנהליות העוסקות בסירוב פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין פרטי מרשם של ילדים שנולדו בחו"ל להורים שהם בני זוג מאותו מין, וזאת על אף שהפרטים המתבקשים לרישום מופיעים בתעודות ציבוריות זרות המוצגות לו.

* משפט מינהלי – מרשם האוכלוסין – רישום

* משפט מינהלי – מרשם האוכלוסין – תעודת לידה

.

שתי עתירות מנהליות העוסקות, שוב, כעתירות קודמות, בסירוב פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין פרטי מרשם של ילדים שנולדו בחו"ל להורים שהם בני זוג מאותו מין, וזאת על אף שהפרטים המתבקשים לרישום מופיעים בתעודות ציבוריות זרות המוצגות לו.

.

בית המשפט קיבל את העתירות, ופסק כלהלן:

כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, לרבות בפסיקת בית המשפט העליון מהעת האחרונה, שיקול דעתו של פקיד הרישום, במקרים שבהם מוצגת תעודה ציבורית זרה ומתבקש רישום פרטים לפיה במרשם האוכלוסין, הינו מצומצם. כך ככלל, כך גם במקרה של רישום על פי תעודות לידה זרות.

אין מקום לדרוש כתנאי לרישום ההורות את מילוי הטפסים החדשים. על הרשות להסתפק בטופס הודעה על לידה הנדרש לצורך מילוי החובה לפי סעיף 11 לחוק מרשם האוכלוסין. אין בקביעה זו משום חידוש אלא חזרה על ההלכה הקיימת. לא ייתכן כי בכל פעם שתפסל דרישה של הרשות המוצבת כתנאי לרישום לידה על פי תעודות לידה זרות, יהיה על ההורים להידרש להליכים משפטיים, שבסופם תבוטל הדרישה, ואז תציב הרשות דרישה חדשה. כאשר מציגים הורים, שאחד מהם הוא אזרח ישראלי, תעודת לידה זרה מחו"ל, על פקיד המרשם לרשום את הפרטים על פי התעודה הזרה במדויק, ללא כל דרישה נוספת.

ההלכה היא, כפי שנקבע שוב ושוב, כי יש לרשום ילדים שנולדו בחו"ל על פי תעודות לידה זרות. היינו, כל דרישה למסמך נוסף, לא משנה באיזה מסמך מדובר, מפרה את אותם פסקי דין. בוודאי כך, כאשר בטפסים החדשים מופיעות דרישות מהותיות חדשות (כמו הדרישה לפסק דין זר בטופס החדש לזוגות גברים, ודרישת ההסכמה של האם היולדת בטופס החדש לזוגות נשים). מעבר לכך שהרשות בעשותה כן מפרה את הדין ואת פסקי הדין הרבים שניתנו זה, פסקי דין חלוטים ואף פסקי דין של בית המשפט העליון, היא מפרה בכך גם את חובת ההגינות.

שתי העתירות המנהליות שלפניי עוסקות, שוב, כעתירות קודמות, בסירוב פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין פרטי מרשם של ילדים שנולדו בחו"ל להורים שהם בני זוג מאותו מין, וזאת על אף שהפרטים המתבקשים לרישום מופיעים בתעודות ציבוריות זרות המוצגות לו (בהמשך יפורטו ההליכים הרבים הקודמים בנושא זה).

אקדים מסקנה לדיון – כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, לרבות בפסיקת בית המשפט העליון מהעת האחרונה, שיקול דעתו של פקיד הרישום, במקרים שבהם מוצגת תעודה ציבורית זרה ומתבקש רישום פרטים לפיה במרשם האוכלוסין, הינו מצומצם. כך ככלל, כך גם במקרה של רישום על פי תעודות לידה זרות. על כן דין שתי העתירות שלפניי להתקבל . על פקיד המרשם לרשום את הפרטים כמבוקש, לגבי ארבעת המשפחות בשתי העתירות. יתרה מכך, יש לציין כבר בפתח הדברים כי לא היה ראוי כי הרשות תוסיף להמשיך ולהכביד על רישום הפרטים המלאים של ילדים להורים שהם בני זוג מאותו מין, בניגוד לפסיקה ברורה ועקבית בעניין זה.

אפרט את עיקרי ההליכים, העובדות והטענות לגבי כל אחת מהעתירות בנפרד, ואת הדיון ונימוקי ההכרעה אביא במשותף, ובקצרה, לאור הדמיון הרב בין השאלות שהן מעלות ולאור קיומה של הלכה ברורה שקבעה זאת מפורשות במספר רב של פסקי דין.

העתירה המינהלית בעת"מ 66512-05-24 – עתירת זוג הורים, גברים, לרשום את בנם (להלן: העתירה הראשונה)

1. העתירה הראשונה הוגשה ביום 28.05.2024 על ידי משפחה שבה זוג הורים, שהם בני זוג מאותו מין, וילד שנולד להם ביום 27.1.2024 בהליך פונדקאות באיידהו, ארה"ב. ביום 30.1.2024 ניתן צו על ידי בית משפט באיידהו הקובע את הורותם הבלעדית של העותרים 2-3 על העותר 1, וביום 5.2.2024 הונפקה לו תעודת לידה שבה נרשמו שניהם כהוריו ושם משפחתו נרשם כשם כפול הכולל את שמות המשפחה של שניהם. בנוסף, ביום 8.5.2024 ניתן פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בישראל (תמ"ש 53315-01-24) הקובע את אבהותו של העותר 2 לעותר 1 על בסיס בדיקת רקמות. העותרים פנו ללשכת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) בתל אביב בבקשה לרשום את העותר 1 כבנם המשותף עם שם המשפחה המלא הכפול, אולם, פקידי הרישום סירבו לבצע את הרישום כפי שהופיע בתעודות הציבוריות, ורשמו אותו רק כבנו של העותר 2 ובשם משפחתו בלבד. הרשות הבהירה לעותרים כי רישום העותר 3 כהורה השני יבוצע כ"תיקון רישום", רק לאחר קבלת צו הורות פסיקתי.

2. לטענת העותרים, מדיניות המשיבים מנוגדת להלכה הפסוקה המושרשת והוותיקה של בית המשפט העליון, הקובעת כי על פקיד הרישום לבצע רישום על בסיס תעודה ציבורית זרה תקפה, אלא אם יש בה טעות עובדתית גלויה, ואין לו סמכות לדרוש מסמכים נוספים או להתערב בפרטי הרישום. העותרים טוענים כי המשיבים מפרים באופן עקבי ושיטתי את הדין ואת הפסיקה, ומעלים דרישות חדשות לבקרים, וכך מאלצים זוגות בני אותו מין המבקשים לרשום את ילדיהם במרשם האוכלוסין כדין, לפנות שוב ושוב לערכאות.

3. העותרים מבקשים כי בית המשפט יורה למשיבים לרשום במרשם האוכלוסין את העותר 1 כבנם המשותף, כרישום ראשון, עם שם המשפחה המלא שלו, כפי שמופיע בתעודות הציבוריות הזרות שהציגו. בנוסף מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה למשיבים לפרסם הנחיה ברורה לכל לשכות הרישום בנוגע לרישום ילדים שנולדו מחוץ לישראל בהתאם לשמם המופיע בתעודה ציבורית מארץ הלידה.

4. ביום 30.09.2024 הגישו המשיבים כתב תשובה לעתירה, וטענו, בתמצית, כי העתירה התייתרה לאחר שהעותר 1 נרשם גם כבנו של העותר 3 בהתאם לצו הורות פסיקתי שניתן בבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 16174-06-24). המשיבים הוסיפו וטענו כי העותר 1 אינו אזרח ישראלי מלידה אלא קיבל אזרחות מכח שבות, וכי מאחר שבמועד לידתו לא היה אזרח ישראלי, לא חל עליו חוק השמות לעניין שם המשפחה מלידה, אלא הרישום נעשה לפי ס' 19ב לחוק מרשם האוכלוסין, הקובע כי רישום השם יעשה לפי תעודה ציבורית ובמקרה זה פסק הדין של בית המשפט למשפחה ותעודת הלידה מחו"ל. עוד טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות לגבי הסעד הכללי המבוקש, שכן העותר 1 כבר נרשם כמבוקש והסעד חורג מעניינו, והוסיפו כי הנחייה בעניין רישום הורות רישומית של בני זוג של הורים ביולוגיים של ילדים שנולדו מחוץ לישראל הועברה לגורמים המטפלים ברשות וגם משום כך התייתרה העתירה בעניין זה.

5. המשיבים הוסיפו וטענו כי רישום ההורות הרישומית אינו מבטא הורות משפטית מהותית בישראל, וכי רישומה אינו מחוייב, אלא למעוניינים בכך ניתנת האפשרות לעשות כן בכפוף להמצאת מסמכים, ומשכך דין העתירה להידחות גם בעניין זה. עוד לטענתם, טובת הקטינים מצדיקה לחתור לצמצום הפער בין ההורות המהותית לבין ההורות הרישומית, ולכן עדיף לקבל הכרעה משפטית מחייבת לעניין מעמדו של הילד כלפי בן או בת הזוג של ההורה הביולוגי, אם כי המשיבים ערים לכך כי הדבר לא עוגן בחקיקה.

6. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916לפיכך, בהחלטה מיום 07.10.2024 נקבע כי על העותרים להודיע האם הם מסכימים למחיקת העתירה בכפוף לאמור בתגובה. ביום 10.10. 24 הודיעו העותרים כי הם עומדים על בירור העתירה, שכן לא בוצע רישום ראשון נכון של פרטי העותר 1 אלא נראה שכוונת המשיבים לתיקון הרישום לאחר שהתקבל צו הורות פסיקתי מבית משפט בישראל, וזה אינו הדין ולא הסעד המבוקש. בנוסף טוענים העותרים כי המשיבים לא מצהירים שיפעלו בהתאם לפסיקה גם בנוגע לעותר 1 וגם בכלל, שכן הדין לפי ההלכה הפסוקה הוא שחובת הרישום לפי ס' 19ב לחוק מרשם האוכלוסין חלה על כל ילד של ישראלי שנולד בחו"ל ויש לו תעודת לידה, בלי קשר לשאלה אם הוא אזרח מלידה או מכח שבות. לטענת העותרים איש מבין הנציגים שטיפלו בהם לא הכירו כל הנחיה או נוהל בדבר הרישום כנדרש וכטענת המשיבים, ולטענתם גם אם יש נוהל מעודכן או הנחיה כאמור הם אינם פומביים כמתחייב, וכך המדינה מפרה את הדין באופן גורף ומתמשך, ורק המעטים שיש להם משאבים לפנות להליכים בבתי המשפט מקבלים את הסעד של קיום החוק. העותרים טוענים כי לשון החוק והפסיקה היא חד משמעית וברורה ומחייבת הצגת תעודה ציבורית לצורך הרישום הראשון במרשם האוכלוסין ולאחר מכן מחייבת את פקיד המרשם לבצע את הרישום בהתאם לאמור בה, והדבר אינו נתון לשיקול דעת פקיד הרישום.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

7. ביום 14.10.2024 התקיים דיון בעתירה, ובסיומו נקבע כך:

"כפי שנקבע בפסק דין ממט מגד על הרשות לפרסם נוהל בכל הנוגע לרישום ילדים שנולדו בחו"ל ובפרט במקרים כמו זה שנדון כאן.

לגופו של עניין, במקרה הנדון, נרשם הקטין כפי שהתבקש. עם זאת, טרם פורסמה הנחייה בעניין זה, מה שמביא מקרים נוספים לפתח בתי המשפט ללא צורך.

לאור האמור, הרשות תודיע עד ליום 23.1.25 האם פרסמה הנחייה כאמור, וככל שפרסמה היא תצורף לתיק ביהמ"ש.

לאחר מכן, יינתן פסק דין והצדדים יוכלו להתייחס לשאלת ההוצאות."

8. ביום 26.01.2025 הוריתי למשיבים להגיש עד יום 02.02.2025 הודעה כאמור בהחלטתי הנ"ל, ולהבהיר בתצהיר מדוע לא הוגשה הודעה כאמור במועד. ביום 02.02.2025 הוגשה הודעתם כי טופס להגשת בקשה לרישום הורה נוסף במרשם האוכלוסין לקטין אזרח ישראלי שנולד מחוץ לישראל במסגרת הליכי פונדקאות בחו"ל עלה לאתר רשות האוכלוסין (טופס מר/52א "בקשה להירשם כהורה נוסף במרשם האוכלוסין לקטין ישראלי שנולד מחוץ לישראל, במסגרת הליכי פונדקאות בחו"ל, והסכמת ההורה הגנטי לרישום במרשם" להלן: הטופס החדש לזוגות גברים), וכי הנחיה עם קישור לטופס החדש תועלה לאתר בימים הקרובים. בנוסף התבקשה הארכת מועד להגשת הודעה משלימה. למחרת הגיבו העותרים שהתנגדו לארכה המבוקשת, והוסיפו לגופו של עניין כי הטופס החדש מהווה בקשה לרישום ולא הודעה על הורות כנדרש בחוק מרשם האוכלוסין מכלל ההורים. על כן, לטענתם, בעצם דרישת המשיבים למלא את הטופס האמור הם מפרים את הדין, שכן הטופס כולל שלוש דרישות שאינן מופיעות בטופס הודעה על הורות, ומהוות הפרה של הפסיקה שקבעה כי אין להתנות את הרישום במקרים אלו בדרישות נוספות. המערערים טוענים כי הטופס מיועד בעיקר להורים בני אותו מין, ובכך מפר את זכותם לשוויון. בנוסף, בנוהל מופיעה דרישה לפיה יש לצרף בנוסף לתעודת הלידה גם פסק דין זר הקובע את ההורות המשפטית לפי הדין הזר בנוסף להורה הגנטי. עוד כולל הטופס תוספת של הצהרה לפיה הפרטים הם לרישום בלבד ולא יוצרים הורות, באופן שמשתמע ממנו כי הרישום אינו משקף את ההורות.

9. הועתק מנבוביום 04.02.2025 קבעתי כי:

"המשיבה, רשות מנהלית, חוזרת ועושה דין לעצמה ומפרה את החלטות בית המשפט. זוהי התנהלות לא ראויה, וזאת בלשון המעטה. בראש ובראשונה תגובה לא הוגשה במועד. רק בעקבות החלטת בית המשפט הוגשה תגובה, המהווה למעשה בקשה להארכת מועד, כאשר המשיבה מפרה בשנית את החלטת בית המשפט.

בהחלטה נאמר מפורשות שיוגש תצהיר שיבהיר מדוע לא הוגשה תגובה במועד. תחת זאת ישנה התנצלות כללית על כך שלא הוגשה הודעה במועד, ללא כל הסבר וללא תצהיר.

גם בבקשה לדחיית מועד לא מוסבר ולא מפורט מדוע נדרשת הדחייה.

על כן יוגש עד ליום 6.2.15 תצהיר מלא (לא בגצי) שיפרט מדוע לא הוגשה ההודעה הראשונה במועד, ומדוע נדרשים שבועיים נוספים לצורך כך ורק לאחר מכן תנתן החלטה בבקשה.

המשיבה תישא בהוצאות העותרים בגין בקשה זו, וללא קשר לתוצאות ההליך בסכום של 5,000 שקלים."

10. ביום 06.02.2025 הוגש תצהירה של הגב' תמי איזרזר, מנהלת אגף מרשם וביומטרי ברשות. ובהמשך, בהתאם להחלטת בית המשפט, ביום 16.02.2025 הוגשה הודעה כי קיים קושי טכני לסיים את העלאת ההנחיה והטופס החדש שצפויים להתפרסם עד סוף היום, וביום 17.02.2025 הוגש עדכון שצורף אליו קישור לאתר ולטופס החדש לזוגות גברים. משכך הוריתי לעותרים להגיב ולהודיע אם העתירה מוצתה.

11. ביום 10.03.2025 הודיעו העותרים כי העתירה לא מיצתה את עצמה, שכן המשיבים לא קיימו את החלטת בית המשפט כלשונה ולא התקבל הסעד המבוקש בה. לטענת העותרים, לא פורסמו נוהל או הנחיה התואמת את הדין, לפיו חלה חובה על פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין ילדים לישראלים שנולדו בחו"ל בהתאם לאלה המופיעים על גבי תעודה ציבורית, כרישום ראשון, לרבות שמות ההורים ושם הקטין. העותרים מפנים לטופס הודעה על לידה של אזרחי ישראלי שנולד בחו"ל מכוח סעיף 11 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק מרשם האוכלוסין), המחייב אזרחים ישראלים שנולד להם ילד בחו"ל לדווח על כך (פס' 10 לתשובה מיום 10.3.25). על כן מדובר בהודעה ולא בבקשה. לטענתם, משהוגש טופס זה על פקיד המרשם לרשום את הפרטים המופיעים בתעודת הלידה מכוח סעיף 19ב' לחוק, כפי שנקבע שוב ושוב בפסיקה. העותרים הוסיפו וטענו כי המשיבים אף יצרו בעזרת הטופס החדש מסלול ייעודי להורים להט"בים שרק במסגרתו הם רשאים לבקש את ביצוע הרישום בהתאם לתעודות הציבוריות הזרות. לטענתם, בנוסף, הטופס החדש שפורסם כולל אזהרה בדבר מעמדו של המרשם שאינו מכונן הורות מהותית (אשר נכונה תמיד אך אינה מתווספת לכל הודעה מקבילה) וכן דרישה להצגת פסק דין זר בניגוד לפסיקה ואף בניגוד לעמדת המשיבים כפי שהוצגה בתגובתם. לפיכך נקבע דיון נוסף בעתירה, אשר התקיים ביום 19.01.2026.

12. ביום 23.12.2025 הגישו העותרים בקשה לצירוף עותר – בנם השני של העותרים 2-3, שנולד ביום 08.08.2025 (לאחר הגשת עתירה זו בעניין בנם הראשון), באיידהו ארה"ב, בהליך פונדקאות כאחיו הגדול. גם לבנם השני ניתנו תעודת לידה ופסק דין הצהרתי מבית המשפט באידהו, וכן פסק דין מבית המשפט לענייני משפחה בישראל המאשר את הורותו של העותר 2 על בסיס בדיקה גנטית. העותרים טוענים כי פנו לאותה לשכה של הרשות בתל אביב וביקשו לרשום את פרטי בנם השני במרשם האוכלוסין, וסורבו גם בפעם הזו, תוך שפקיד המרשם מסביר שהחוק בישראל לא מאפשר רישום לפי תעודה זרה, אלא נדרש להמציא צו הורות פסיקתי ולבצע תיקון של הרישום הראשון לפיו. העותרים ביקשו לצרף את בנם השני לעתירה כדי לייעל את הדיון בעניינו שיסתמך על אותה הנחיה שפורסמה, וכדי למנוע את הצורך בהגשת עתירה חדשה, וכמותו גם משפחות אחרות הנתקלות באותה בעיה ברישום ילדיהם במרשם האוכלוסין. לאור הסמיכות למועד הדיון שהיה קבוע שלושה שבועות לאחר מכן, קבעתי כי אין מקום לצירוף עותר.

13. ביום 19.01.2026 התקיים דיון בעתירה. בפתח הדיון מסרה ב"כ הרשות, כי גם בנם השני של העותרים נרשם במרשם האוכלוסין עובר לדיון, ללא שהדבר הודע לעותרים שהופתעו לגלות זאת. יודגש, הרישום נעשה ללא מילוי הטופס החדש לזוגות גברים, וללא המסמכים אותם דרש פקיד הרישום מהעותרים. עם זאת, ב"כ המדינה נשאלה שוב ושוב לגבי הליכי המרשם והאם הטופס החדש מפלה למעשה הורים מקהילת הלהט"ב בהשוואה להורים הטרוסקסואלים, והשיבה כי הדיון תיאורטי לאחר שהרישום בוצע ביחס לשני בני העותרים, וכי הטופס החדש נועד לרישום ההורות הלא ביולוגית של בן הזוג הלא ביולוגי – הן של הורים בני אותו מין, הן של הורים הטרוסקסואלים.

העתירה המינהלית בעת"מ 60607-11-25 (להלן: העתירה השניה)

14. העתירה השניה הוגשה ביום 23.11.2025 על ידי שלוש משפחות, שבכל אחת מהן שתי נשים שהן בנות זוג, וילד­ים שנולדו מהיריון שנשאה אחת מהן, מזרע של תורם אנונימי. בשתיים מהמשפחות האם היולדת היא גם האם הגנטית, ובמשפחה אחת הילד נולד בהליך ROPA (Reception of Oocytes from Partner), שבו ביצית של בת-זוג אחת (להלן: האם הגנטית) מוחזרת לאחר ההפרייה לרחמה של בת-הזוג השניה, הנושאת את ההיריון ויולדת את הילד.ה (שנקראה בפסיקה האם הפיזיולוגית או האם היולדת, להלן: האם היולדת), כלומר, שתי האמהות מקיימות זיקה ביולוגית לילד.ה. גם בעתירה השניה נטען כי העותרות הציגו לפקיד המרשם תעודות לידה זרות הכוללות את שמות שתי האמהות כהורי הילדים בכל משפחה, ונענו בסירוב לרשום את האם שלא ילדה, על אף התעודות הזרות שהציגו, ועל אף, שבמקרה אחד, מדובר היה, כאמור, באם הגנטית.

15. בעתירה השניה צויין, כי בשתיים מבין שלוש המשפחות יש בנוסף לילדים שרישום פרטיהם מתבקש בעתירה זו, גם אחים או אחיות גדולים יותר שרישום שתי האימהות שלהם במרשם האוכלוסין סורב גם הוא לכתחילה, ובוצע רק לאחר שהתקבלו בעניינם פסקי דין של בית המשפט בישראל שחייבו את הרשות לרשום את ההורות בהתאם לתעודות לידה זרות שהוצגו לפקיד הרישום. בעתירה פורט כי רישום פרטי הבת הבכורה במשפחה אחת מבין העותרות, כפי שהם מופיעים בתעודת לידה זרה שלה, בוצע רק לאחר שבית המשפט הורה על כך בפסק דין בעת"מ ‏(‏מנהלי חיפה‏)‏ 12718-03-23. פלונית א' נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול ‏(‏נבו 24.7.2023‏), וערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט העליון נדחה לאחר שהמשיבים הסכימו למשיכתו בהמלצת בית המשפט (עע"מ 188/24 שר הפנים נ' פלונית ‏(‏נבו 22.12.2024‏ להלן: עניין פלונית 24))‏‏. במשפחה שניה מבין המשפחות העותרות בוצע רישום פרטי הבן הבכור בהתאם לפסק דין שקיבל עתירה שהגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים, לאחר שהמשיבים הסכימו לביצוע הרישום המבוקש לאור פסק הדין בעניין פלונית 24 (עת"מ 58307-09-23 (מנהליים ירושלים) פלוני א' נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול מיום 26.11.24). בית המשפט שם אף פסק הוצאות לטובת העותרות. בשתי המשפחות היו האימהות, העותרות, בטוחות שבכך תם המסע, וכי רישום הילדים הבאים במשפחה יבוצע ללא תקלות – אך גילו שהמשיבים סרבו לרשום גם את הילדים שנולדו להן בהמשך על אף פסקי הדין החלוטים שניתנו בעניין ילדיהם הבכורים – לגביהם הוגשה העתירה שלפניי.

16. 051293710בעתירה השניה נטען כי המשיבים מסרבים באופן עקבי לרשום את ההורות של האם שלא ילדה, של ילדים שנולדו בחו"ל לבנות זוג מאותו המין במרשם האוכלוסין, למרות שהוצגו לפקיד הרישום תעודות לידה זרות המציינות את שתי האמהות כהוריהם. לטענתן, המשיבים מציבים להן תנאים חדשים לצורך הרישום ודורשים מהם כעת, כתנאי לרישום, הגשת טופס נוסף, טופס מר/52ב, "בקשה להירשם כהורה נוסף במרשם האוכלוסין לקטין אזרח ישראל שנולד מחוץ לישראל במסגרת הוריה באמצעות תרומת זרע אנונימית והסכמת האם היולדת לרישום במרשם" (להלן: הטופס החדש לזוגות נשים). העותרות טוענות כי מדיניות זו מנוגדת לחוק מרשם האוכלוסין המחייב אזרחים ישראלים להודיע על לידה, ומחייב את פקיד הרישום לרשום את הלידה מכוח טופס הודעה על לידה (טופס "הודעה על לידה של אזרח ישראלי שנולד בחו"ל"). על כן, לטענתן, הטופס החדש אינו חוקי ואינו נדרש. בנוסף, העותרות טוענות כי המשיבים אף יצרו את הטפסים החדשים ככאלו המיועדים רק להורים המשתייכים לקהילת הלהט"ב, הנוהל החדש הראשון לזוגות גברים, והנוהל החדש השני לזוגות נשים, טפסים הכוללים הצהרות ותנאים שאינם נדרשים מהורים הטרוסקסואלים, ולטענתן יש בכך מיסוד של מדיניות מפלה, בנוסף לפעולה המנוגדת להלכה המשפטית הפסוקה. העותרות מציינות כי על הטופס החדש לזוגות נשים נדרשת הסכמת האם היולדת, מה שמחייב תנאי נוסף של הסכמה שאינו נדרש בטופס הודעה על לידה במקרה של זוגות הטרוסקסואלים. העותרות מדגישות כי אין בעתירה זו טענה הנוגעת לאזרחות הילדים, אלא לרישום פרטיהם במרשם האוכלוסין לפי הדין הברור והפסיקה העקבית בנושא.

054678313

17. תגובת המשיבים הוגשה ביום 13.01.2026, לאחר שהעמידו את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת ולא הגישו אותה במועד שנקצב, וזה הוארך בלית ברירה. המשיבים טוענים כי לאחר שניתן פסק הדין בעניין פלונית 24 גובשה מדיניות חדשה. המשיבים הודו אמנם כי נפלו טעויות ביישום המדיניות החדשה, אך לטענתם הדברים חודדו מאז והועברו הנחיות מתאימות לכלל הגורמים הרלוונטיים. הנחייה כתובה לא הוצגה. המשיבים טוענים, כי במסגרת המדיניות החדשה הם אינם עומדים עוד על הדרישה להצגת אסמכתא המעידה על תרומת זרע אנונימית, ובהתאם עודכן הטופס החדש לזוגות נשים כך שאינו דורש אישור או הצהרה על תרומת זרע אנונימית. עם זאת, המשיבים מתנגדים לדרישת העותרות לקבוע נוהל כללי, וטוענים כי מדובר במקרים מעטים המטופלים באופן מרוכז על ידי פקיד בכיר, וכי הנסיבות אינן מתאימות לנוהל נפרד, אלא הטופס החדש נותן להן מענה מספק. בנוסף, המשיבים טוענים, כי העתירה בעניינה של אחת מהקטינות בעתירה השניה התייתרה לאחר שהרישום המבוקש עבורה הושלם, וכי לגבי קטין נוסף נדרש רק להשלים את הטופס החדש לזוגות נשים, כדי שהרישום יבוצע כמבוקש.

18. ביום 22.01.2026 הגישו העותרות הודעה שלפיה על אף האמור בתגובה, העתירה לא התייתרה, כי שנים מבין שלושת הילדים שרישומם מתבקש בה טרם נרשמו במרשם האוכלוסין, וכי גם הרישום שכן התבצע של ילדה אחת משלושתם בוצע ללא הסבר כך שלא ניתן לדעת אם יש בכך משום ויתור של המשיבים על הטופס החדש לזוגות נשים. בנוסף טוענות העותרות כי לא זו בלבד שלא פורסמה הנחיה המקיימת את הדין, אלא שהטופס החדש לזוגות נשים שפורסם מסמן מסלול נפרד להורים בני אותו מין (לצד הנוהל החדש לזוגות גברים), שבמסגרתו הן רשאיות לבקש את ביצוע הרישום בהתאם לתעודות הציבוריות הזרות, במקום להודיע כמו כל ההורים על לידת ילד ורישומו הראשון. בנוסף, כמו בעתירה הראשונה, גם כאן נטען כי הטופס החדש לזוגות נשים כולל אזהרה בדבר מעמדו של המרשם שאינו מכונן הורות מהותית (אשר נכונה תמיד אך אינה מתווספת להודעה על לידה בחו"ל).

19. הדיון בעתירה השניה התקיים ביום 26.01.2026. בדיון הצעתי לב"כ הרשות לשקול שוב את עמדת המשיבים לאור הפסיקה הענפה בסוגיה של רישום ילדים שנולדו בחו"ל להורים בני אותו מין לפי תעודות הלידה הזרות המוצגות בעניינם. ב"כ הרשות חזר על עמדת הרשות, העומדת על הגשת הטופס החדש (במקרה זה הטופס החדש לזוגות נשים), כחלק מהמנהל התקין והיעילות האדמיניסטרטיבית וטען כי הפסיקה בסוגיה זו קובעת רק כי בנוסף לתעודה הציבורית הזרה לא יידרש אישור על מקור או על תרומת זרע אנונימית. ב"כ הרשות השיב לשאלות בית המשפט, כי לשיטת המשיבים, על אף פסקי הדין שהורו במפורש לרשום על פי תעודות לידה זרות ועל פיהן בלבד, הרשות רשאית לדרוש כתנאי לרישום את הטופס החדש.

משכך, וכאמור בפתח הדברים, ניתן פסק הדין בשתי העתירות במאוחד.

דיון והכרעה

20. בפתח הדברים יודגש כי על אזרח.ית ישראלית שנולדו להם ילדים.ות בחו"ל חובה להודיע לרשות על הולדתם. חובה ולא זכות, כקבוע בסעיף 11 לחוק מרשם האוכלוסין: "תושב שנולד לו ילד בחוץ-לארץ חייב למסור לפקיד רישום תוך שלושים יום הודעה על פרטי הרישום של ילדו.". סעיף 35(ג) לחוק קובע כי אי מילוי חובה זו מהווה עבירה פלילית: "כל מי שלא מסר, במועד שנקבע לכך, הודעה שהיה חייב למסרה לפי הסעיפים 5, 6, 7, 9, 13-11 ו-17, דינו – מאסר שבועיים או קנס 100 לירות.". לצורך מילוי החובה קיים באתר הרשות טופס ייעודי שכותרתו: "הודעה על לידה של אזרח ישראלי שנולד בחו"ל" (צורף כנספח לשתי העתירות). בטופס מצויין במפורש כי הוא נועד לדיווח על לידה בחו"ל מכוח סעיף 11 לחוק. לטופס יש לצרף תעודת לידה, והרישום נעשה על פיה. למרות זאת, במקרה של זוגות בני אותו מין, בשתי העתירות נטען, ובעתירה השנייה העניין אף גובה בהקלטות, כי כאשר מגישים זוגות להט"בים הודעה כאמור לנציגויות של ישראל בחו"ל, כחובתם על פי החוק, הם מופנים להליכים משפטיים, והנציגויות אינן רושמות את הילדים כנדרש. באופן דומה נדחים גם זוגות בני אותו מין המבקשים לרשום את ילדיהם בלשכות הרשות בישראל לאחר החזרה מחו"ל על סמך תעודות הלידה הזרות. בפעלה כך, הרשות עצמה, גורמת להפרת החוק מצד אזרחים ישראלים כאשר אינה מקבלת את ההודעה על לידה בחו"ל.

21. בעתירות שלפניי התנו המשיבים את הרישום במילוי טפסים חדשים, המיועדים בעיקרם לזוגות בני אותו מין. הנוהל הראשון, נוהל לזוגות גברים – "בקשה להירשם כהורה נוסף במרשם האוכלוסין לקטין ישראלי שנולד מחוץ לישראל, במסגרת הליכי פונדקאות בחו"ל, והסכמת ההורה הגנטי לרישום במרשם", והטופס השני, לזוגות נשים – "בקשה להירשם כהורה נוסף במרשם האוכלוסין לקטין אזרח ישראל שנולד מחוץ לישראל במסגרת הוריה באמצעות תרומת זרע אנונימית והסכמת האם היולדת לרישום במרשם". אמנם כותרת הטפסים אינה מעידה כי הם מיועדים לזוגות בני אותו מין, אך בפועל, ההוריה המתוארת בנוהל היא דרך ההוריה של זוגות בני אותו מין. כפי שנטען, ועולה מהטפסים עצמם, מועלות בהם דרישות שאין קיימות בטופס הודעה על לידה בחו"ל. הדרישה למלא טפסים אלו מנוגדת לדין, שכן נפסק שוב ושוב כי על המשיבים לרשום ילדים שנולדו בחו"ל על פי תעודות הלידה הזרות, ללא כל אבחנה או דרישה נוספת. הטפסים החדשים מהווים דרישה נוספת, בניגוד גמור לאותה פסיקה. כפי שאפרט, טענת המשיבים כי ההלכה היא כי אין לדרוש תעודה המעידה על תרומת זרע אנונימית בלבד אין לה על מה שתסמוך. בוודאי כך כאשר מדובר בזוגות גברים (אז הזרע הוא של האב הגנטי).

22. המסגרת הנורמטיבית בדבר חובת פקיד המרשם לרשום את פרטיהם של ילדים לישראלים, אשר נולדו בחו"ל, לפי האמור בתעודות ציבוריות זרות המוצגות לו, ובתוכם, כמובן, גם תעודות לידה זרות, פורטה שוב ושוב בפסיקת בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים בשבתם כבתי משפט לעניינים מנהליים. לא זו אף זו, שניים מההליכים שהוכרעו נוגעים לילדיהם הבכורים של שניים מזוגות הנשים בעתירה השנייה. היינו, הרשות שדרישה אחת שלה נפסלה ע"י בית המשפט לגבי הילד הראשון, דורשת עכשיו דרישות אחרות לגבי הילד השני (ראו החלטות קודמות של מוטב זה באותו נושא בעת"מ (ת"א) 31963-03-22 מ' ג' ואח' נ' משרד הפנים (לא פורסם, 1.6.22); עת"מ (ת"א) 56941-05-21 ליאור סגל נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים (נבו, 13.6.2022) ועת"מ (ת"א) 44361-12-22 א.ב. נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים (נבו, 27.11.2023), שערעור עליו נדחה לגופו בעע"מ 944/24 שר הפנים נ' פלונית (נבו, 29.10.2025, להלן: עניין פלונית 25). עוד ראו החלטות דומות של מוטבים נוספים בהם התקבלו עתירות באותו עניין: עת"מ (ת"א) 65582-01-23 פלונית נ' משרד הפנים (נבו, 16.7.23); עת"מ (חיפה) 12718-03-23 פלונית א' נ' משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה (נבו, 24.7.23), שם נדון עניינן של העותרות 4 ו-5 בעתירה השנייה, עם בתן הבכורה. ערעור לבית המשפט העליון נדחה (עע"מ 188/24 שר הפנים נ' פלונית (נבו 22.12.2024)), לאחר שהמשיבים משכו את הערעור לאור הערות בית המשפט, ואף נפסקו הוצאות לעותרות; עת"מ (ירושלים) 10805-06-23 פלונית נ' משרד הפנים (לא פורסם, 6.5.2024) ועת"מ 58307-09-23 פלונית נ' משרד הפנים, בעניין בתן הבכורה של העותרות 8-7, שהסתיימה גם היא ברישום על פי פרטי תעודות הלידה הזרות בעקבות עניין פלונית 24. כפי שניתן לראות המשיבים התנגדו לרישום במקרים רבים, כאשר בכל המקרים בו פנו ההורים לערכאות נפסק, בניגוד לעמדת המשיבים, כי יש לרשום ילדים שנולדו בחו"ל ע"ס תעודות לידה זרות, וכל דרישות המשיבים למסמכים ואישורים נוספים נפסלו. יש להניח כי קיימים מקרים נוספים בהם להורים לא היו משאבים לפנות לערכאות והרימו ידיים.

23. ההלכה מבוססת על סעיף 19ב לחוק מרשם האוכלוסין הקובע את חובת פקיד המרשם לרשום פרטים במרשם על פי תעודות ציבוריות. אין בכוונתי לפרט שוב את השתלשלות הפסיקה בעניין זה, אלא לחזור על ההלכה הידועה ולהבהיר לרשות שעליה לפעול לפיה ולא להעלות שוב ושוב, דרישות חדשות, בניגוד גמור לפסיקה.

24. בעניין פלונית 25 (עע"מ 944/24 [נבו] שניתן לפני פחות מחצי שנה, ביום 29.10.2025‏)‏‏, חזר כב' הנשיא, השופט יצחק עמית, על ההלכה המושרשת והידועה לפיה על פקיד הרישום לרשום ילדים שנולדו בחו"ל, על פי תעודות לידה זרות. באותו עניין נדחה ערעור שהוגש על פסק דיני בעת"מ ‏(‏מינהליים ת"א‏)‏ 44361-12-22 א. ב נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים ‏(‏נבו 27.11.2023‏)‏‏ שבו חייבתי את הרשות, ולא בפעם הראשונה, לרשום פרטים אישיים בהתאם לאמור בתעודות לידה מחו"ל כתעודות ציבוריות זרות. בפסק דין קצר ותמציתי אימץ בית המשפט העליון את הכרעתי, וקבע, שוב, כי על פקיד הרישום לרשום את הפרטים המבוקשים בהתאם לתוכנה בתעודה ציבורית תקפה, וכי אין להבחין לצורך כך בין רישום הורותו של הורה נוסף בנסיבות של זיקה משפטית בלבד, לבין רישום הורות המושתת גם על זיקה ביולוגית. בסעיפים 11-15 לפסק דינו עמד כב' הנשיא עמית על תמצית ההלכה והבסיס הרעיוני לה, ולפיכך אביא את דבריו כלשונם:
25. כבר בפתח הדברים יש לחדד את נקודת המוצא לדיון שבפנינו: עניינו של ההליך דנן בסירובה של הרשות לרשום במרשם האוכלוסין את המשיבה 2 כהורה של הקטינה, אשר זכאית לאזרחות ישראלית מכוח זיקתה הביולוגית למשיבה 1 – זיקה שאין מחלוקת לגביה בשלב זה. בנסיבות אלה, ההליך דנן אינו מעורר שאלות הנוגעות להקניית מעמד בישראל במסגרת רישום ראשון, על כל הדרישות הנובעות מכך. חלף זאת, המחלוקת שבפנינו מצומצמת לשאלת רישומה של המשיבה 2 כהורה נוסף של הקטינה במרשם האוכלוסין, על יסוד תעודה ציבורית שהוצגה לרשות על ידי המשיבות (ראו והשוו: עניין ממט-מגד, בעמ' 526-524, 537. כן ראו: בג"ץ 10533/04 ויס נ' שר הפנים, פ"ד סד(3) 807, 868-865 (2011); בג"ץ 2503/05 ברושצ'ר נ' משרד הפנים, פסקה 9 [נבו] (26.10.2005)).
26. 12. בהינתן נקודת מוצא זו, פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים צעד בתלם שנקבע זה מכבר בהלכת פונק שלזינגר ובפסיקות המאוחרות הרבות שיישמו אותה לאורך השנים (לסקירה עדכנית של התפתחות ההלכה ראו: עע"מ 7368/22 משרד הפנים נ' בריל, פסקאות 20-15 [נבו] (7.3.2023)). כידוע, ביסוד הלכה ותיקה זו ניצבת התפיסה כי מרשם האוכלוסין משמש כמאגר סטטיסטי, המבוסס על הצהרות הצדדים ומסמכים שהוצגו על ידם, ובהתאם לכך, ככלל, על פקיד המרשם לבצע את הרישום המבוקש, "אלא אם כן הדברים אמורים ב'אי נכונות של רישום הגלויה לעין, והיא אינה מוטלת בספק סביר'" (בג"ץ 2888/92 גולדשטיין נ' שר הפנים, פ"ד נ(5) 89, 93 (1994)). יצוין כי אף שבמקור "הכללים בדבר סמכותו המצומצמת של פקיד המרשם פותחו […] בהקשר של פרטי רישום שאינם מהווים ראיה לכאורה לנכונותם, כגון נישואין, דת ולאום […] הובהר בפסיקה כי הכללים בדבר שיקול דעתו המצומצם של פקיד המרשם חלים גם ביחס לפרט ההורות", מקום בו מדובר בפרט בעל אופי רישומי (ראו: דנ"א 1297/20 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 66 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות והאסמכתאות שם [נבו] (25.7.2022) (להלן: עניין פלוני). כן ראו:  בג"ץ 7978/16 סיראי נ' שר הפנים, פסקה 23 לפסק דינו של ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן [נבו] (21.3.2024)).
27.  לעניין זה אף הודגש בפסיקה כי "מרשם האוכלוסין נועד לשקף את ההיבט המשפטי של פרט ההורות […] על בסיס כל אחד מהאדנים המוכרים בדין: הורות פיזיולוגית; הורות גנטית; הורות מכוח אימוץ; והורות מכוח 'זיקה לזיקה'. בהקשר זה יובהר כי יהא אשר יהא האדן שמכוחו מוכרת ההורות, רישום ההורות במרשם האוכלוסין יופיע באופן זהה, ללא כל הבחנה בין הורות ביולוגית להורות שאינה ביולוגית" (ההדגשה במקור – י"ע; עניין פלוני, פסקה 59 לפסק דינה של הנשיאה חיות).
28.  בקרבה לענייננו, וכפי שתיאר בית המשפט לענינים מינהליים, בעניין ממט-מגד עסק בית משפט זה ברישום הורות של זוגות גברים שביצעו הליך פונדקאות בחו"ל, ולאחד מהם קשר גנטי ליילוד. באותו עניין הבחין בית משפט זה בין ההורים, תוך שנקבע כי בעוד רישום ההורה הביולוגי "כורך עימו סוגיה של מתן מעמד בישראל, וככזה אחוז הוא בחוק האזרחות ובדרישת החוק לראיה לקיומה של הורות ביולוגית. שונים הם פני הדברים לגבי רישום הורה נוסף במרשם האוכלוסין. רישום שכזה כאמור מבוסס על הוראות חוק המרשם ועל דרישתו להצגת 'תעודה ציבורית'" (שם, בעמ' 537). בהתאם לכך, נקבע כי משהוצגה תעודה זרה תקפה המעידה על הורותו של ההורה הנוסף – חלה, ככלל, על פקיד המרשם חובה לרשום את ההורות במרשם. צדק בית המשפט לענינים מינהליים כשקבע כי לא מצא "הבדל ממשי בין המקרה של העותרות שלפניי [המשיבות – י"ע] לבין [המקרה שנדון] בעניין ממט-מגד". בשני המקרים, הבקשה לרישומו של ההורה הנוסף נתמכה בתעודה ציבורית תקפה, ועל כן על פקיד הרישום לרשום את הפרטים המבוקשים בהתאם לתוכנה. כל זאת, בהינתן כאמור שגם במקרה דנן רישומה של המשיבה 2 כהורה, להבדיל מהמשיבה 1, אינו כרוך באופן מהותי בסוגיית מעמדה של הקטינה בישראל ובשיקולים המתחייבים ממנה.
29.  לבסוף, יש לעמוד על בעייתיות נוספת העולה מעמדת המערערים, לפיה יש להבחין בין רישום הורותו של הורה נוסף בנסיבות של זיקה משפטית בלבד, לבין רישום הורות המושתת גם על זיקה ביולוגית. עמדה זו, כפי שציין בית המשפט לענינים מנהליים, מעוררת קושי וקבלתה הייתה מובילה לתוצאה מוקשית בנסיבות העניין: בהתאם לגישת המערערים, אילו המשיבות כלל לא היו מציינות בפני הקונסוליה כי "אבי הילדה הינו אם הילדה [המשיבה 2 – י"ע] (אבל הורה ביולוגי)" – היה פקיד הרישום מחויב לרשום את המשיבה 2 כהורה, על סמך תעודת הלידה שהוצגה בלבד. ואולם, דווקא גילוי המידע על ידי המשיבות, שנעשה בתום לב ולשם שקיפות, הוא שהוביל לסירוב הרישום ולהצבת דרישות נוספות, שלא היו מועלות אחרת. כפי שהטעים בית המשפט לענינים מינהליים, תוצאה זו, שלפיה חשיפת פרט מידע שאינו סותר את האמור בתעודת הלידה ואף מחזקו, הופכת למכשול בהליך, אינה מתיישבת עם חובת ההגינות המנהלית המוטלת על הרשות."

(הדגשה שלי –מ' א'ג'].

25. כפי שעולה בבירור ההלכה היא כי למעט מקרים בהם פקיד הרישום חושש לזיוף התעודה (מה שאין כן פני הדברים בעתירות שלפניי), עליו לרשום את הפרטים על פי התעודה הזרה המוצגת לו. בניגוד לטענת המשיבים, ההלכה אינה מתייחסת לדרישה של מסמך מסוים שהעלתה הרשות, אלא קובעת באופן גורף כי הרישום ייעשה על סמך התעודה הזרה ועל פי הרשום בה בלבד. הלכה ארוכת שנים זו, המושרשת היטב מבוססת על כך שהמרשם נועד לצרכים סטטיסטיים, וכי פקיד המרשם מחויב לרשום את הפרטים המופיעים בתעודות לידה זרות של ילדים של ישראלים שנולדו בחו"ל, כמעט ללא שיקול דעת, למעט בנסיבות חריגות של חשש לגבי אמינות התעודות – אשר אינו נטען וממילא אינו מתקיים בעניינים שלפניי. כך לגבי שמות הילדים וכך לגבי זהות הוריהם. כל נימוק הכרוך במינם או מגדרם של ההורים, בסוג ההורות או בדרך הבאת הילדים לעולם אינו ממין העניין, וכאשר הורה ישראלי מציג.ה תעודת לידה זרה של ילדו.ה או ילדת.ה, על הפקיד לרשום את הפרטים במרשם האוכלוסין כמופיע בתעודה. הא ותו לא.
26. לאור האמור אין מקום לדרוש כתנאי לרישום ההורות את מילוי הטפסים החדשים. על הרשות להסתפק בטופס הודעה על לידה הנדרש לצורך מילוי החובה לפי סעיף 11 לחוק מרשם האוכלוסין. אדגיש ואבהיר. אין בקביעה זו משום חידוש אלא חזרה על ההלכה הקיימת. לא ייתכן כי בכל פעם שתפסל דרישה של הרשות המוצבת כתנאי לרישום לידה על פי תעודות לידה זרות, יהיה על ההורים להידרש להליכים משפטיים, שבסופם תבוטל הדרישה, ואז תציב הרשות דרישה חדשה. ההלכה מאז פסק הדין בענין ממט-מגד (בג"ץ 566/11 ממט מגד נ' משרד הפנים, פ"ד סו (3) 493 (2014), וכפי שהבהיר כב' הנשיא עמית לעיל – כאשר מציגים הורים, שאחד מהם הוא אזרח ישראלי, תעודת לידה זרה מחו"ל, על פקיד המרשם לרשום את הפרטים על פי התעודה הזרה במדויק! ללא כל דרישה נוספת!. זו ההלכה.

27. אין לאפשר לרשות לעקוף פסקי דין החוזרים על ההלכה שוב ושוב, על דרך הצבת דרישה חדשה, בכל פעם שבית המשפט פוסל תנאים או דרישה שהועלו. טיעוני המשיבים לפיהם ההלכה היא כי אין לדרוש מסמך מסוים, וכי מסמך שנקבע שאין לדורשו, הרשות אינה דורשת עוד, טועים ומטעים. באופן זה המשיבים מעלים בכל פעם דרישה חדשה ומחייבים את ההורים לפנות להליכים משפטיים, כדי לקיים חובה המוטלת עליהם על פי חוק. אין לאפשר מצב כמו של שניים מזוגות הנשים בעתירה השנייה שילדם הראשון נרשם לאחר הליכים משפטיים, לאחר שבוטלו בהליכים אלו דרישות מסוימות (אישור על תרומת זרע אנונימית), והן נדרשו שוב להליכים משפטיים עם הצבת הדרישה בדמות הטופס החדש לזוגות נשים (וראו לעניין זה את עניין פלונית 24). ההלכה היא, כפי שנקבע שוב ושוב, כי יש לרשום ילדים שנולדו בחו"ל על פי תעודות לידה זרות. היינו, כל דרישה למסמך נוסף, לא משנה באיזה מסמך מדובר, מפרה את אותם פסקי דין. בוודאי כך, כאשר בטפסים החדשים מופיעות דרישות מהותיות חדשות (כמו הדרישה לפסק דין זר בטופס החדש לזוגות גברים, ודרישת ההסכמה של האם היולדת בטופס החדש לזוגות נשים).

28. מעבר לכך שהרשות בעשותה כן מפרה את הדין ואת פסקי הדין הרבים שניתנו זה, פסקי דין חלוטים ואף פסקי דין של בית המשפט העליון, היא מפרה בכך גם את חובת ההגינות. בע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' ציפורה איבי (נבו 03.09.15 להלן: עניין איבי), בפסקה 6 לפסק דינה, קבעה כב' השופטת ד' ברק ארז בקשר למדינה כשחקן חוזר בהליכים מנהליים:
29. המדינה כ"שחקן חוזר" וכנאמן הציבור: מעבר לשאלה האם קיים בענייננו מעשה בית-דין או תקדים מחייב, אני סבורה שמעמדה הציבורי של המדינה מחייב שלא לאפשר לה לנהוג באופן אסטרטגי – לטעון טענות שונות בהליכים המתנהלים מול בעלי דין שונים ולהציג את טענותיה "טיפין טיפין" בהליכים שונים כדי "לנסות" אותן. בהקשר זה, יש להביא בחשבון את היתרונות שמהם נהנית המדינה כ"שחקן חוזר" ואת פערי הכוחות בינה לבין תובעים שאינם מתדיינים מנוסים (ראו: מארק גאלאנטר "מדוע 'אלה שיש להם'   נוטים להצליח: הרהורים על גבולות השינוי המשפטי" מעשי משפט ד 15 (2011)). כאשר המדינה מפסידה בתביעה בעלת אופי עקרוני שצפויות להיות לה השלכות על מקרים נוספים, הרי שאם היא סבורה שנפלה טעות בפסיקתו של בית משפט, מצופה ממנה לנצל את האפשרות לערער. נדחה הערעור שהגישה בבית המשפט העליון וניתן בעניין פסק דין – ניתן לצפות שהמדינה תקבל על עצמה לנהוג בהתאם לתקדים זה, ולא להעלות טענות הכופרות בו. מסקנה זו מתחייבת קודם כול מתפיסות יסוד של הגינות שלטונית, כפי שציינה חברתי, אך למעשה נובעת גם מחובתה של המדינה לנהוג בשוויון בכלל הניזוקים ממעשים שביצעה במסגרת תפקידה הציבורי (בענייננו, בתחום של בריאות הציבור). על כך ניתן להוסיף כי אין זה ראוי שהמדינה תטען טענות שונות מול בעלי דין שונים כאשר מדובר בסוגיה שהיא זהה במהותה, כפי שמתארת חברתי בפסקה 19 לפסק דינה.

( הדגשות שלי – מ' א' ג').

29. בדיונים שהתקיימו בשתי העתירות שלפניי, שבתי ושאלתי את ב"כ הרשות לעניין הדרישות הנוספות המועלות לצורך רישום ילדים שנולדו לישראלים (בעיקר בני אותו מין), בחו"ל, בנוסף על תעודות הלידה שלהם – אף שלפי הפסיקה המושרשת והוותיקה של בית המשפט העליון – די בה כדי להביא לתוצאה של רישום הפרטים כמבוקש – כרישום ראשון, וללא תלות בסוג ההורות או בדרך ההולדה. לשאלות בית המשפט ציין ב"כ המשיבה במפורש כי הטופס החדש הוא זה שמונע את הרישום במקרים שלפניי, על אף שטופס כזה לא היה קיים כאשר נדונו העתירות הקודמות בבית המשפט העליון:

"בית המשפט: אני רוצה לדעת, אם אתם חושבים שזוג שעבר את כל ההליכים המשפטיים עד בית המשפט העליון ואמרו לכם לרשום לפי תעודת הלידה, עכשיו אתם יכולים לדרוש בילד נוסף עוד טופס.  אני שואלת כן או לא?

ב"כ המשיב: כן גברתי."

30. היינו, לא זו בלבד שהמדינה מפרה את חובותיה לנהוג לפי ההלכה המשפטית הפסוקה כחלק מחובתה לנהוג בהגינות שלטונית ובשוויון, כאמור בפסק הדין בעניין איבי, אלא שעל אף היותה שחקן חוזר בעל חובות של רשות מינהלית היא מפרה גם את הוראות בית המשפט שוב ושוב בעניין זה כשיטה וכמדיניות. היינו, בניגוד לפסיקה המפורשת של בית המשפט העליון, לרבות מהעת האחרונה (עניין פלונית 25), מוסיפים המשיבים דרישות ואינם רושמים את הילדים במרשם על פי התעודות הזרות כנדרש. זאת ועוד, צודקים העותרים והעותרות בטענה לפיה המשיבים מפלים בעניין זה זוגות בני אותו מין, כאשר הטפסים החדשים נוגעים בעיקר, אם לא רק, אליהם ואליהן.

31. לאור כל האמור לעיל, יש לקבל את העתירות ולקבוע כי על הרשות לרשום את כל הילדים בשתי העתירות, על סמך תעודות הלידה הזרות כרישום ראשון, ולא להתנות זאת בכל דרישה נוספת. למען הסר ספק, הרשות אינה רשאית לדרוש את מילוי הטופס החדש לזוגות גברים או הטופס החדש לזוגות נשים כתנאי לרישום. הרישום יבוצע לא יאוחר מיום 8.3.26.

32. אשר לדרישה שהועלתה בעתירות לפיה יפורסם נוהל בעניין זה, ולאור טיעוני המשיבים כי אין צורך בנוהל כאמור וכי די בהנחיה, על הרשות להוציא הנחיה בכתב לכל פקידי הרישום ולכל הנציגויות בחו"ל ולפיה בכל מקרה של לידת ילד בחו"ל שחלה על מי מהוריו חובת דיווח לפי סעיף 11 לחוק מרשם האוכלוסין, הרישום ייעשה כרישום ראשון במדויק על פי הפרטים בתעודת הלידה הזרה, כאמור בטופס הייעודי להודעה על פי סעיף 11 – הודעה על ילד שנולד בחו"ל – ללא כל דרישה נוספת. בהנחיה יודגש כי אין להבדיל לעניין זה בין מין ומגדר ההורים ולא כל אבחנה אחרת. ההנחיה תפורסם באתר הרשות, לא יאוחר מיום 1.6.26.
33. לאור התנהלות המשיבים, ראוי לפסוק בעתירות שלפניי הוצאות על הצד הגבוה, וזאת בשל השלכות הרוחב הנטועות בעתירות מסוג זה, והקושי הרב והנרחב שנגרם מהפרת הוראות בתי המשפט מזה זמן ארוך. התנהלות המביאה לכך שהורים לילדים שנולדו בחו"ל, בעיקר זוגות בני אותו מין, נדרשים להגיש עוד ועוד עתירות, כאשר בנציגויות הזרות אף מייעצים מלכתחילה לזוגות כאמור לפנות לעורכי דין לצורך כך. מטריד במיוחד המצב של משפחות שילדיהן הבכורים כבר נרשמו במרשם האוכלוסין לאחר סיום הליך משפטי, הן בבית המשפט לעניינים מנהליים, הן בבית המשפט העליון, ושנדרשות להתחיל מחדש את כל ההליך בערכאות כאשר נולד להן ילד נוסף ומוצגות לפקיד הרישום תעודות זהות במהותן, לאלו שהוצגו לגבי הילד הראשון ולמרות הכל הרישום מסורב. מן הראוי לשים סוף פסוק להתנהלות מפלה ומתישה זו, אשר בנוסף להיותה הפרה מתמשכת של פסיקת בית המשפט, היא גם מנוגדת לחובת ההגינות של הרשות המנהלית.

סוף דבר

לאור האמור שתי העתירות מתקבלות במלואן.

הרשות תרשום את כל פרטי הילדים כמבוקש בשתי העתירות בדיוק כפי המופיע בתעודות הלידה הזרות שהוצגו על ידי הוריהם, כרישום ראשון, מבלי לדרוש כל דרישה נוספת. למען הסר ספק לא ניתן לדרוש את מילוי הטופס החדש לזוגות גברים או הטופס החדש לזוגות נשים, כהגדרתם לעיל, כתנאי לרישום. הרישום יבוצע לא יאוחר מיום 8.3.26.

הרשות תוציא הנחיה בכתב לכל פקידי הרישום ולנציגויות בחו"ל כי עליהם לרשום ילדים שנולדו בחו"ל והוגש עליהם דיווח כנדרש בסעיף 11 לחוק מרשם האוכלוסין על פי טופס הודעה על לידה בחו"ל, ועל פי פרטי התעודות הזרות במדויק כרישום ראשון. ההנחיה תפורסם באתר הרשות לא יאוחר מיום 1.6.26.

בנוסף, לאור האמור לעיל אני מחייבת את המשיבים לשלם לכל אחת מארבע המשפחות שהגישו את העתירות סך של 50,000 ₪ כהוצאות משפט (ובסך הכל 200,000 שקלים).

נוסח זה של פסק הדין מותר לפרסום. המזכירות תדאג כי פסק הדין יפורסם בנוסח זה ללא שמות הצדדים בשתי העתירות.

ניתן היום,  ז' אדר תשפ"ו, 24 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה