הזכות להתגרש – התרת נישואין

"להקים בית בישראל…", כאשר חושבים על המושג הזה אוטומטית קופצת תמונה של חתונה כדת משה וישראל. אך למעשה, מדובר על סוגיה מורכבת כמעט כמו החיים במדינה. מאחר שבישראל ישנן קהילות של בני דתות שונות, לרבות עובדים זרים ומנעד רחב של מיעוטים דתיים, חשוב להבין את נקודת המבט על מוסד הנישואין ומן הסתם גם על מוסד הגירושין במיוחד במרקם האנושי הקיים בה.

הסמכות להסדיר נישואין במדינת ישראל מסורה באופן בלעדי לאיש דת אשר הוסמך להשיא ע"י אחת מהרשויות הדתיות בישראל. עבור יהודים מדובר על בתי דין רבניים, עבור מוסלמים בתי הדין השרעיים, בני הדת הנוצרית אמונים בידי הכנסיות והדרוזים בידי בתי הדין הדרוזיים. טקס נישואין שלא נערך ע"י גורם דתי בהתאם לדתם של בני הזוג, אינו תקף בישראל, דהיינו אין היתר לנישואין אזרחיים, זאת גם עבור זוגות חד מיניים, חסרי דת או זוגות שאינם בני אותה דת. ויתרה מכך, אין היתר חוקי לקיום טקסי נישואין בין זוגות המשתייכים לדתות שאינן מוכרות על ידי המדינה. אמנם זה לא מעמד של נישואין, אך יכול לכונן קשר של ידועים בציבור.

הסדרת מעמד לבני זוג, בין אם מדובר על נישואין או גירושין הינו עניין מורכב, אולי מהמורכבים בעולם. במדינת ישראל, גם התרת הנישואין נערכת בהתאם לדין הדתי אליו משתייכים בני הזוג, גם אם התחתנו בחתונה אזרחית מחוץ לגבולות הארץ. במידה וירצו להתגרש במדינה בה ניתן להתגרש אזרחית יוכלו להסדיר זאת שם.

זוג נשוי, הגם אם התחתן אזרחית, אך משתייך לאותה הדת של אחת הדתות המוכרות בישראל, יהיו חייבים להתגרש בהתאם לדין הדתי של הדת אליה הם משתייכים. כאשר מדובר על גירושין כאשר אחד מבני הזוג אינו יהודי ו/או חסר דת, בתי הדין הדתיים אינם יכולים לעסוק בזה בהתאם לחוק שיפוט בתי דין רבניים והליך זה נקרא "התרת נישואין".

התרת נישואין זהו תהליך מורכב המתקיים בהתאם לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 כאשר התנאים לקבלת אישור כזה תלויים בכמה פעולות ובדיקות שמתקיימות. בראש ובראשונה מדובר על זוג נשוי המבקש להתגרש ועונה על שני תנאים בסיסיים. הראשון, כאמור מצב של "נישואין מעורבים" כך שכל אחד מבני הזוג הוא בן דת אחרת, או שאחד מבני הזוג לפחות אינו משתייך לעדה דתית המוכרות על ידי המדינה.

התנאי השני הוא הוכחת זיקה לישראל, עם דגש על ניואנסים שונים כגון:

  • שני בני הזוג הם אזרחים ישראלים.
  • מקום מושבם של בני הזוג הוא בישראל.
  • אחד מבני הזוג הוא אזרח ישראלי ומקום מושבו בישראל.
  • אחד מבני הזוג הוא אזרח ישראלי, והוא התגורר בישראל במשך שנה במהלך השנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה להתרת הנישואין.
  • אחד מבני הזוג הינו אזרח ישראלי הנמצא בישראל במועד הגשת הבקשה להתרת הנישואין, ובאותו מועד, במקום מושבם האחרון של בני הזוג לא ניתן לערוך גירושין על-פי כל דין.

על מנת להתחיל לקדם את הליך היתר הנישואין בהתאם לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), תשכ"ט-1969   ראשית יש לבדוק האם יש צורך לבצע הליך זה מבחינת השתייכות דתית מוכרת. כך שלאחר הגשת התביעה בבית משפט לענייני משפחה ישנה פנייה מבית המשפט לכל אחת מהעדות אליהן משתייכים בני הזוג, על מנת לוודא שאינם יכולים להתגרש עפ"י הלכות דתם, לאחר דיון בסוגיה, אם ראש בית הדין קבע כי יש צורך בגירושין על-פי הדין הדתי – לבית הדין הדתי יהיו כל הסמכויות הנלוות המוענקות לו בחוק לצורך ביצוע הגירושין. במידה שראש בית הדין הדתי קבע כי אין צורך בגירושין על-פי הדין הדתי –  הליך התרת הנישואין יתנהל בבית המשפט לענייני משפחה.

במטרה להוכיח את דתם של בני הזוג עליהם להציג מסמכים מרשם האוכלוסין של מדינת ישראל, המציין את היותם בני דת או חסרי דת באופן מוצהר ורשמי. במקרים בהם בית המשפט אינו מסתפק בעדותם של בני הזוג, עליהם לספק ראיות חיצוניות לשיוכם הדתי או להיותם חסרי דת. הראיות יכולות להיות תצהירים ואישורים שונים. על בני הזוג להציג צילום תעודות זהות כולל ספח או דרכון, את תעודת הנישואין המקורית לרבות תרגום נוטריוני וחותמת אפוסטיל, איגרת בית משפט וטופס 43א' (הצהרה בנוגע לפרטים אישיים) עבור כל אחד מבני הזוג. יש להגיש את כל המסמכים במלואם על מנת שבית המשפט ידון וינפיק פסק דין בנושא. פסק הדין משחרר אותם מן הנישואים ומאפשר להם להירשם במשרד הפנים כגרושים.

תהליך פרידה יכול להתנהל בהסכמה הדדית, אך כאשר  אחד הצדדים מתנגד לגירושים, בתהליך התרת נישואין, שלא כמו בדין הדתי, כאן בית המשפט יראה בקרע הקיים בין בני הזוג עילת גירושין מספקת וניתן להמשיכו במעמד צד אחד. למעשה, אחד מיתרונות השיטה הוא בכך שאין צורך בהסכמה או בנוכחות של שני בני הזוג.

זוגות רבים נכנסים לתהליך מבלי להכין עצמם ונתקלים בקשיים, בחוסר מענה ברור ומובן ובסחבת, זה מתווסף לתחושות הקשות הקיימות בכל פרידה ותהליך גירושים. מדובר על תהליך רגיש אשר לא תמיד מסתיים עם התוצאה הרצויה במאת האחוזים. לכן, במיוחד כאשר מדובר באוכלוסיות מיעוט ומהגרי עבודה, ישנה חשיבות עצומה לליווי של עורכי דין המכירים את נושא משרד הפנים והחוק על בוריו. ליווי וסיוע כזה עשוי מאוד לסייע ולקדם את האינטרסים של המבקשים. פנייה למשרד עו"ד דניאל כפיר ועו"ד מורן לוי מבטיחה יעוץ מקצועי וליווי אישי ע"י צוות עורכי דין, הבקיאים בניואנסים ובדרישות החוק.  המשרד ייצג מס' רב של תיקים מורכבים בהצלחה יתרה.