משרד עורכי דין

ייצוג משפטי בבקשת למתן אזרחות הינו קריטי לצלוח את הבקשה וזאת משום קיימים תנאי סף רבים ותנאים מהותיים רבים לשם הגשת והצלחת הבקשה. משרדנו עוסק זה שנים בדיני הגירה ואזרחות לישראל וממחה באזרחות ישראלית על כל מרכיביה, לרבות שדרוג מעמד של תושב קבע לאזרחות, שדרוג מעמד מויזת  עבודה לתושב ארעי ושדרוג מעמד מתושב ארעי לתושב קבע. מאמר זה יעשה לכם סדר בפסיקת בית המשפט העליון בכל הקשור לבקשה למתן אזרחות ישראלית.

 

 

פסיקת בית המשפט העליון

מטרתו של סעיף 7 לחוק האזרחות היא לאפשר לבן זוג זר לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, גם אם אין מתקיימים בו התנאים הקבועים בסעיף 5(א) לחוק האזרחות (ראו למשל בג"צ 754/83 רנקין נ' שר הפנים, פ"ד ל"ח(4) 113 ).

 

בבג"צ 8568/06 בנגור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 27.2.07) נאמר:  ”הוראה זו אמנם מקלה על תהליך ההתאזרחות של בן זוגו של אזרח ישראלי, באשר שאלת ההתאזרחות, נתונה לשיקול דעתו – הרחב, ועם זאת לא בלתי מוגבל – של שר הפנים… גישתו של המשיב לפיה, אזרחות ישראלית לבן זוג זר תינתן רק מקום בו מתקיים קשר נישואין אמיתי ותקף, בדין יסודה, שהרי בבסיס סעיף 7 לחוק האזרחות עומד הרצון לאפשר את המשך קיומו של התא המשפחתי ולהגן עליו. שעה שקיומו של התא המשפחתי מוטל בספק ספיקא, חסר העיקר מן הספר…".

 

על שיקול דעתו הרחב של שר הפנים, ככל שהדבר נוגע להתאזרחות בני זוג זרים, עמד בית המשפט העליון גם בבג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נ"ג(2) 728 (להלן: "בג"צ סטמקה"), שם נקבע כי "זר הנישא לאזרח ישראל, אינו קונה – בעצם נישואיו – זכות להתאזרחות, ושר הפנים סמכותו עמו להיעתר לבקשת התאזרחות המוגשת לו בידי אותו בן זוג זר…" (שם, בעמ' 766).

 

הגם שמדובר בשיקול דעת רחב, אין הוא בלתי מוגבל, וכפי שנקבע בבג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' שר הפנים, פ"ד נ"ו(6) 289: "ביסוד גישתו של שר הפנים מונחת התפיסה כי מתן אזרחות ישראלית לבן זוג זר של אזרח מותנית, בין השאר, בקשר נישואין תקף ואמיתי" (שם, בעמ' 293).

עמד על כך בית המשפט העליון גם בבג"צ 1173/07 יון נ' משרד הפנים (לא פורסם, ניתן ביום 2.12.09): "סעיף 7 לחוק האזרחות קובע את אמות המידה למתן אזרחות למי שנשוי לאזרח ישראלי. כלל הוא, כי לשר הפנים נתונה סמכות לבחון את כנות הנישואין, ולסרב להעניק אזרחות ישראלית כאשר מדובר בנישואין למראית עין בלבד. משכך, אקט פורמאלי של טקס נישואין בין בני זוג אינו מהווה בהכרח ערובה לקיום קשר נישואין אמיתי, ולעתים גם מגורים משותפים אינם הוכחה נחרצת לכך. הענקת אזרחות ישראלית לבן זוג זר של אזרח ישראלי, מותנית בקשר נישואין אמיתי, ותנאי זה נבחן בגופו על פי תשתית עובדתית המעוגנת בנסיבות כל מקרה ומקרה… לשר הפנים סמכות רחבה שבשיקול דעת בהפעלת סמכותו על פי סעיף 7 לחוק האזרחות. עם זאת, דרך הפעלת הסמכות, כאמור, כפופה לביקורת בית המשפט הגבוה לצדק, בין היתר מבחינת סבירותה."

 

עוד נאמר באותו פסק דין, כי "יש להיות ערים לעובדה כי במגוון הקשרים הקיימים בין בני אדם, יתכנו קשרים זוגיים אמיתיים, גם כאשר נתוניהם של בני האדם המקיימים אותם אינם תואמים מסגרות מקובלות ומורכבות… לפיכך, על הרשות המוסמכת להתייחס בפתיחות רבה לבחינת נושא זה, ולבחון אותו ברגישות ובזהירות, לבל יגרמו נזק ופגיעה לעותרים, על לא עוול בכפם, אם אמנם מדובר בקשר זוגי אמיתי ביניהם, גם אם הוא שונה וחורג מהמקובל, ככל שיהא."

 

בבג"צ סטמקה דן בית המשפט העליון בנוהל שהוצא על ידי שר הפנים, ולפיו כאשר מדובר בבן זוג זר, שהינו בגדר שוהה בלתי חוקי, ואשר נשוי לאזרח ישראלי, נדרש השוהה הזר לעזוב את תחומי המדינה, על מנת שניתן יהיה לבחון את כנות קשר הנישואין ולדון בבקשת בן זוגו להעניק לו אזרחות ישראלית, בהתאם לסעיף 7 לחוק האזרחות. בית המשפט העליון קבע כי "מדיניות משרד הפנים לעניינם של זרים שנישאו לישראלים בעוד הם (הזרים) שוהים בארץ שלא בהיתר, הינה מדיניות שאינה עומדת במבחן המידתיות והרי היא פסולה ובטלה. דרישת משרד הפנים – כמדיניות עקרונית – כי בן הזוג הזר יעזוב את הארץ לחודשים מספר עד אשר תיבדק כנות הנישואין, הינה מדיניות שאינה עולה בקנה אחד עם מושכלות ראשונים במשטר דמוקרטי החרד לזכויות האזרח." (שם, בעמ' 782-783)

 

עם זאת, נקבע באותו פסק דין, כי כאשר מדובר בבן זוג זר השוהה בארץ שלא בהיתר, רשאי משרד הפנים להקפיד עם בני הזוג ולדרוש מהם מידת ראיה גבוהה מהרגיל להוכחת כנות הנישואין. בכל מקרה, "חובה מוטלת על המדינה לשמוע את בני הזוג ולאפשר להם לשכנע את הרשות המוסמכת בכנות הנישואין. החלטה בנושא כנות הנישואין לא תתקבל כל עוד לא ניתנה לבני הזוג הזדמנות הוגנת להעלות את עניינם במלואו."

במקרים מיוחדים, שבהם פיקציית הנישואין בולטת על פני הדברים, או כאשר מוכח בעליל כי תעודת הנישואין הושגה במרמה, כי אז רשאי משרד הפנים לדרוש את יציאתו מן הארץ של בן הזוג עד להשלמת בירור כנות הנישואין, אך גם במקרים כאלה, ניתן להפעיל את אמצעי ההרחקה מהארץ רק לאחר מתן הזדמנות לבני הזוג להשמיע את דברם.

 

בעקבות פרשת סטמקה, דן בית המשפט העליון (עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן (לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 16.3.2006), להלן: "פרשת אורן") בנוהל דומה שהוחל על בני זוג שאינם נשואים, המדובר ב"נוהל הטיפול בהענקת מעמד לבני זוג של אזרחים ותושבי קבע ישראלים שאינם נשואים כולל בני זוג מאותו מין". על פי נוהל זה, רשאי שר הפנים להרחיק מישראל את בן הזוג הזר, שאינו נשוי לאזרח ישראלי, על מנת לבחון את כנות הקשר ביניהם. השאלה שעמדה  לדיון בפני בית המשפט העליון הייתה: "האם שוני זה בין זוגות נשואים לבין זוגות ידועים בציבור הינו שוני רלוונטי לעניין החלת דרישת היציאה מן הארץ". בית המשפט העליון קבע, כי לא עלה בידי המדינה לאבחן באופן מהותי את עניין סטמקה מהעניין שנדון בפניו, ולפיכך הדרישה הגורפת ליציאה מן הארץ הינה בלתי מידתית, הגם שעל בסיס פרטני ניתן להחילה, כאשר "בירור ראשוני מעלה יסוד סביר לחשש כי הקשר הזוגי הנטען הינו קשר פיקטיבי, או שניכר בבירור כי עומק הקשר אינו עולה כדי יחסי ידועים בציבור".

 

ייצוג משפטי בבקשה למתן אזרחות

פנו עוד היום לתיאום פגישה ללא עלות כספית ועורכי דין הגירה ממשרדנו ייבחנו עמכם האם אתם עומדים בתנאי סף ובתנאים מהותיים בבקשה למתן אזרחות ישראלית