ככלל, בעניינם של אזרחים ישראלים ובעלי רישיון ישיבה של קבע, קבע המחוקק כי להם קיימת הזכות להקים תא משפחתי עם בחירי ליבם גם אם בן הזוג הוא תושב זר, חסר מעמד בישראל.

 הדרך המקובלת להסדרת מעמד של בן זוג זר בישראל  היא על ידי הגשת בקשה לפתיחת  תיק של הליך מדורג במחלקת אשרות בפני משרד הפנים/רשות האוכלוסין וההגירה.

 נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי קובע את אופן הטיפול בבקשות למתן מעמד לבני זוג זרים הנשואים לאזרחים ישראלים, בהתאם לסעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב – 1952.

 ואילו נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין, קובע את אופן הטיפול בבקשות למתן מעמד לבן זוג זר של אזרח ישראלי או בעל רישיון לישיבת קבע  המקיים חיים משותפים ללא נישואין וכן בני זוג מאותו מין שנישאו או שמקיימים חיים משותפים ללא נישואין הידועים בציבור.

 הבסיס למדיניות של הסדרת מעמד של בן זוג זר המקיים חיי זוגיות עם אזרח ישראלי במסגרת ההליך המדורג בפני משרד הפנים/רשות האוכלוסין וההגירה הוא בסיס הומניטרי הכולל בזכות לחיי משפחה, הכוללת את זכותו של הפרט לבחור את בן זוגו ולהקים עימו משפחה.

 יפים לעניינו דברי בית המשפט העליון הנכבד בעע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, כדלקמן:

"ההכרה כי גם תא משפחתי שאינו מבוסס על קשר פורמאלי של נישואין ראוי להגנה ויש לאפשר לבני הזוג המרכיבים אותו לחיות יחדיו תוך המשך מגורים בארץ, ובלבד שמדובר בקשר אמיתי, כן ומבוסס. מדיניות זו נותנת ביטוי למחויבותה של המדינה לזכות לחיי משפחה, הכוללת את זכותו של הפרט לבחור את בן זוגו ולהקים עימו משפחה"