כתבי עת:

יואב דותן, "חובת ההנמקה של רשויות מינהל וגופים נבחרים", מחקרי משפט, יט (תשס"ב-תשס"ג) 5

ספרות:

דפנה ברק-ארז   משפט מינהלי

יצחק זמיר   הסמכות המינהלית

חקיקה שאוזכרה:

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952

ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (כב' הדיין אילן חלבגה) בתיק ערר (חיפה) 2470-25 מיום 21.1.2026.

רקע עובדתי –

1. מר דוד פורשמידט (להלן: "המערער"), אזרח ישראלי יליד 1954, וגב' לטישיה מאסקרינאס (להלן: "המערערת"), אזרחית זרה ילידת 1960, נשואים מזה כשש שנים (להלן: "המערערים"). המערער, כיום בן 72, סובל מנכות נפשית ופיזית, ולשיטת המערערים, המערערת, כיום בת 65, מהווה עבורו משענת יחידה.
2. המערערת נכנסה לישראל בשנת 2010 עם אשרת עבודה מסוג ב/1 בענף הסיעוד, ועבדה כמטפלת. רישיון השהייה שהיה לה הוארך מעת לעת עד ליום 5.1.2018. לאחר פטירת מעסיקתה האחרונה בשנת 2018, ולאחר שתוקף אשרתה פג, המשיכה המערערת לשהות בישראל שלא כדין.
3. ביום 31.12.2018 הגיש המערער בקשה להסדרת מעמד עבור המערערת מכוח נוהל 5.2.0009 (להלן: "נוהל חיים משותפים"). בקשה זו נסגרה ביום 8.4.2019 עקב אי השלמת מסמכים נדרשים.
4. בהמשך, ביום 16.12.2019 הגישה המערערת בקשה למקלט מדיני, אשר נדחתה על הסף בשל שיהוי בהגשתה. על ההחלטה הוגש ערר לבית הדין לעררים (ערר 2078-20). הערר נדחה ביום 21.6.2021. בפסק הדין חויבה המערערת לצאת מישראל תוך 7 ימים, וחויבה בהוצאות בסך 4,000 ₪. עוד נקבע במפורש בפסק הדין כי כל בקשה נוספת לקבלת מעמד בישראל לא תיבחן אלא לאחר יציאתה מן הארץ (להלן: "פסק הדין הראשון").
5. כשנתיים לאחר מכן, ביום 1.10.2023, פנו המערערים אל רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "המשיבה") בבקשה נוספת להסדרת מעמדה של המערערת מכוח נוהל 5.2.0008 (להלן: "נוהל נשואים"), וזאת – לאחר שבינתיים השניים נישאו בנישואי "יוטה". הבקשה נדחתה על ידי המשיבה ביום 18.12.2023, תוך הפניה לפסק הדין הראשון המורה על יציאתה של המערערת מן הארץ.
6. על החלטה זו הוגש ערר פנימי מטעם המערערים ביום 29.12.2023, אשר נדחה על ידי מנהלת לשכת המשיבה בחיפה ביום 30.1.2024. בעקבות דחיית הערר הפנימי, הוגש ערר לבית הדין לעררים (ערר 1495-24). ביום 31.3.2024 נדחה הערר, לאחר שהתקבלה בקשת המשיבה לסילוק הערר על הסף (להלן: "פסק הדין השני"). בפסק דין זה נקבע כי על המערערת לצאת מישראל, ורק לאחר מכן תיבחן הבקשה להסדרת מעמדה.
7. על פסק הדין השני הוגש ערעור מינהלי קודם לבית המשפט המחוזי (עמ"נ 35211-05-24, להלן: "הערעור הקודם", אשר התברר בפני הנשיא דאז, כב' השופט שפירא). ביום 9.6.2024, במהלך הדיון בערעור, הצהירו המערערים כי החליטו לשים קץ לקשר הנישואין, ביקשו לחזור בהם מהערעור, ועתרו לארכה לצורך הסדרת התרת הנישואין מצד המערערת.
8. לאור האמור, בית המשפט דחה את הערעור הקודם, עיכב את הרחקת המערערת מהארץ עד ליום 10.7.2024, קרי – למשך חודש, וקבע כי על המערערים לקדם בתוך פרק זמן זה את הליך התרת הנישואין ולהגיש בקשה מתאימה (להלן: "פסק הדין בערעור הקודם").
9. על אף פסק הדין בערעור הקודם, המערערים לא פעלו להתרת הנישואין, ותחת זאת, ביום 2.7.2024 (שבוע לפני המועד שבו היה על המערערת לצאת מהארץ), פנו שוב למשיבה בבקשה חדשה להסדרת מעמד המערערת מכוח נוהל נשואים (להלן: "בקשת הסדרת המעמד").
10. ביום 16.9.2024 ניתנה החלטת ראש צוות אשרות בבקשת הסדרת המעמד, כדלקמן:
11. 1. גבי לטיטיה מסקרנהס (להלן "מרשתך") נכנסה לישראל לראשונה בשנת 2010 באשרה מסוג ב/1 למטרת עבודה בתחום הסיעוד. רישיונה הוארך מעת לעת עד לפטירת מעסיקה ביום 05.02.2018. עם תום תוקף רישיונה היה עליה לצאת את הארץ שכן, מיצתה את תקופת שהותה בישראל. מרשתך לא עשתה כן והמשיכה לשהות בישראל שלא כדין.
12. ביום 31.12.2018 הגיש מר דוד פורשמידט ת"ז xxxxxxxxxx(להלן "מרשך") בקשה להסדר מעמד עבור מרשתך מכוח נוהל חיים משותפים 5.2.0009. ביום 31.12.2018 נמסר למרשיך מכתב במסגרתו נדרשו להשלים את מסמכי הסף החסרים תוך 45 יום. כן צוין במכתב, כי ככל שהמסמכים לא יושלמו במועד, הרשות תראה בבקשה כמבוטלת ויהיה על מרשתך לצאת מהארץ.

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 19163. משלא הושלמו המסמכים על ידי מרשיך הבקשה נסגרה ביום 08.04.2019. יחד עם זאת, מרשתך לא יצאה מן הארץ כנדרש והמשיכה לשהות בישראל שלא כדין.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)4.  ביום 16.12.2019 הגישה מרשתך בקשה פרטנית לקבלת מקלט מדיני בישראל. … בקשתה נדחתה למקלט על הסף בשל שיהוי בהגשת הבקשה. כנגד החלטה זו הוגש ערר … לבית הדין לעררים וביום 21.06.2021 ניתן פסק הדין לפיו הערר נדחה ומרשתך נדרשה לצאת תוך 7 ימים ולשלם הוצאות על סך 4,000 ש"ח. כמו כן, צוין כי כל בקשה נוספת לקבלת מעמד בישראל לא תיבחן אלא לאחר יציאתה מישראל.

5. חרף פסק דין של בית הדין לעררים, מרשתך לא יצאה מן הארץ כנדרש, לא שילמה הוצאות שהוטלו עליה, עשתה דין לעצמה ונשארה לשהות בישראל ללא רישיון תוך הפרה בוטה של פסק דין.
6. ביום 01.10.2023 הוגשה על ידי מרשך בקשה נוספת להסדרת מעמדה של מרשתך בישראל מכוח נוהל נישואין 5.2.0008. ביום 18.12.2023 נדחתה הבקשה בהתאם להוראת פסק הדין מיום 21.06.2021. בהחלטה הוסבר שבקשת מרשיך לא תטופל אלא לאחר יציאת מרשתך מישראל.
7. ביום 29.12.2023 הוגש ערר פנימי וביום 30.1.2024 הערר נדחה. כנגד ההחלטה בחודש מרץ 2024 הוגש ערר 1495-24 לבית הדין לעררים. ביום 31.03.2024 ניתן פסק דין הקובע על מרשך לצאת מישראל וכי רק לאחר מכן תיבחן הבקשה להסדרת מעמדה בישראל. ביום 02.06.2024 הוגשה עמ"נ 35231-05-24 וביום 09.06.2024 מרשיך הודיעו כי החליטו לשים קץ לקשר הנישואים בינם והודיעו כי חוזרים בהם מהערעור. לאור זאת ניתן פסק דין המורה כי הרחקת מרשתך עוכב עד ליום 10.07.2024 לצורך התרת נישואי מרשך.
8. חרף פסק דין של בית המשפט המחוזי, מרשתך לא יצאה מן הארץ כנדרש, לא שילמה הוצאות שהוטלו עליה, עשתה דין לעצמה ונשארה לשהות בישראל ללא רישיון תוך הפרה בוטה של פסק דין. ביום 02.07.2024 הוגשה על ידי מרשך בקשה נוספת להסדרת מעמדה של מרשתך בישראל מכוח נוהל נישואין 5.2.0008. זאת על אף ש … קודם לכן טענו במסגרת הליך משפטי כי בכוונתם להתגרש. בהתאם להוראת פסק הדין מיום 21.06.2021 ומיום 09.06.2024 ולפי סעיפים ג.1.ד ו-1.ג.3 בנוהל הטיפול בבקשות ועררים 1.6.0001, בקשת מרשיך לא תטופל אלא לאחר יציאת מרשתך מישראל.
9. על מרשתך לקיים תחילה את פסקי הדין שניתנו בעניינה. רק לאחר יציאת מרשתך מישראל הבקשה תיבדק בהתאם לנהלים. על החלטה זו ניתן להגיש ערר פנימי בכתב, ללא שיהוי ותוך לא יאוחר מ-21 יום, בהתאם לנוהל הטיפול בבקשות ועררים (1.6.0001).
10. על החלטה זו הוגש ערר פנימי ביום 1.10.2024, אשר נדחה על ידי המשיבה ביום 4.5.2025, והוחלט כדלקמן:

"הערר הפנימי שבסימוכין הועבר לטיפולי ולאחר שבחנתי את כלל הנתונים בתיק, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בהחלטתה של ראש צוות אשרות מיום 16.09.2024, ונוכח התעלמותה הבוטה של גבי מסקרנהס מהחלטות מנהליות ושיפוטיות המורות על יציאתה מישראל, לא מצאתי מקום לחרוג מנהלי הרשות ולבחון את בקשתה שבנדון, טרם יציאתה מישראל".

12. הועתק מנבובעקבות דחיית הערר הפנימי, הוגש שוב ערר לבית הדין לעררים (ערר 2470-25).
13. ביום 17.6.2025 הגישה המשיבה בקשה לסילוק הערר על הסף, וטענה, בין היתר, כי הערר הוגש בחוסר ניקיון כפיים, שעה שהמערערת לא כיבדה פסקי דין קודמים שניתנו בעניינה, ואף פעלה בניגוד להצהרותיה בפני ערכאות שיפוטיות, תוך שהיא עושה "דין עצמי" ואף לא שילמה את ההוצאות שנפסקו לחובתה. עוד נטען כי דין הערר סילוק על הסף מחמת היעדר עילה, שכן על פי נוהל טיפול בבקשות ועררים (1.6.0001, להלן: "נוהל טיפול בבקשות"), בקשה של מי שניתן בעניינו פסק דין הדורש את יציאתו מישראל, לא תטופל אלא לאחר יציאתו מהארץ.
14. המערערים הגישו תשובה לבקשה לסילוק על הסף.
15. ביום 21.1.2026 ניתן פסק דין על ידי בית הדין לעררים (להלן: "פסק הדין"), אשר מחק את הערר על הסף, וזו לשונו:

"משניתנו בעניינם של העוררים פסקי דין לפיהם על העוררת לצאת מישראל ולא עשתה כן הרי שדין הערר הוא סילוק על הסף. אין באמור כדי לסתום הגולל אחר בקשת העוררים להסדרת מעמד העוררת, וכי זו תידון לאחר שהעוררת תצא מישראל".

16. ביום 22.1.2026 הגישו המערערים "בקשה בהולה לביטול פסק דין", בה טענו כי בית הדין לא התייחס לתשובה שהם הגישו לבקשה לסילוק על הסף, אך היא הוגשה במועד. בית הדין לעררים דחה את הבקשה לביטול פסק הדין באותו היום, בקובעו כי המערערת הפרה פעם אחר פעם פסקי דין וכי עליה לצאת מישראל בטרם תידון בקשתה.
17. פסק הדין מיום 21.1.2026 וההחלטה מיום 22.1.2026 הדוחה את הבקשה לביטולו, הם העומדים לבחינה במסגרת הערעור המנהלי הנוכחי בפני בית משפט זה. הערעור הוגש גם נגר שר הפנים ומנהל האוכלוסין, והם יכונו להלן ביחד "המשיבים".
18. בד בבד עם הגשת הערעור הנוכחי, התבקש גם צו ביניים למניעת הליכי אכיפה או הרחקה נגד המערערת. לאחר דיון בבקשה, ביום 10.3.2026 ניתנה החלטה המורה על עיכוב הליכי ההרחקה והאכיפה כנגד הפקדת פיקדון וערבות.

תמצית טענות המערערים –

19. ‏בהודעות הערעור המערערים טוענים כי פסק הדין של בית הדין לעררים מיום 21.1.2026 וההחלטה המשלימה מיום 22.1.2026, אשר דחו על הסף את הערר והורו על גירוש המערערת, שגויים עובדתית ומשפטית. הם מדגישים כי בית הדין התעלם ממצבם ההומניטרי הקשה ומהפסיקה העדכנית, והעדיף פרוצדורה שגויה על פני מהות ודיני נפשות.
20. לטענתם, פסק הדין מבוסס על טעות עובדתית יסודית לפיה המערערים לא הגישו תגובה במשך "למעלה מחצי שנה", בעוד שהם אכן הגישו תגובה. סילוק הערר על הסף בגין טענה פרוצדורלית שגויה פוגע בזכות הגישה לערכאות וגורם לעיוות דין חמור.
21. המערערים טוענים ליישום שגוי של הדין, שכן בית הדין שגה בקביעתו כי אי-יציאתה של המערערת מישראל מהווה חסם מוחלט לבחינת הבקשה. זאת, בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון הקובעת כי אין לגרש בן זוג זר ללא בחינת כנות הקשר הזוגי, גם אם שהייתו אינה כדין. נטען כי פסק הדין מתייחס להחלטה בערר הפנימי שסומכת כל כולה רק על נוהל הטיפול בבקשות ועררים הכללי (מספר 1.6.0001, להלן: "נוהל הבקשות הכללי"), אלא באופן שגוי, שכן היה מקום לבחון את נוהל נשואים ולא את נוהל הבקשות הכללי. עוד נטען כי לפי נוהל נשואים – אין תנאי ולפיו ניתן שלא לדון בבקשה להסדרת המעמד או לדחות אותה על הסף גם אם המבקש הפר פסקי דין קודמים או שוהה בארץ באופן בלתי חוקי. המערערים אף מפנים לפסיקה ממנה עולה, לשיטתם, כי נוהל הנשואים הספציפי גובר על נוהל הבקשות הכללי – ולכן, היה צריך לבחון את הבקשה להסדרת המעמד לגופה, ולמצער – לזמן אותם לראיון לגבי כנות הקשר ביניהם, על מנת שיוכלו להראות שיש מקום להיעתר לבקשה לגופה.
22. 051293710המערערים מדגישים את הזכות לחיי משפחה ושיקולים הומניטריים גוברים, נוכח גילם המתקדם של המערערים (המערער בן 72 והמערערת בת 65) ומצבו הרפואי הקשה של המערער הישראלי, הסובל מ"בעיות נפשיות קשות" וזקוק לנוכחות וטיפול המערערת, וגורסים כי המשמעות של פסק הדין היא פירוק התא המשפחתי, ובנסיבות – ההשלכה כאמור לוקה בחוסר סבירות קיצוני ואינה מידתית.
23. 054678313המערערים טוענים עוד כי סמכות המשיבים היא סמכות שבשיקול דעת, שיש להפעילה בסבירות ובמידתיות, תוך בחינת מכלול הנתונים ב"לב פתוח ובנפש חפצה"; אך כאן, הרשות פעלה באופן אוטומטי, תוך היצמדות לנוהל "סילוק על הסף", ולא בחנה את מהות הקשר הזוגי.
24. לפיכך, המערערים מבקשים לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין וההחלטה המשלימה של בית הדין לעררים, להורות למשיבים לבחון את בקשת הסדרת המעמד לגופה, לבצע ריאיון לבדיקת כנות הקשר בעוד המערערת שוהה בישראל, ולהימנע מהליכי אכיפה והרחקה.

תמצית טענות המשיבה –

25. המשיבה טוענת שיש לדחות את הערעור על הסף וגם לגופו, מאחר שפסק הדין של בית הדין לעררים נכון, ראוי וסביר. זאת, שכן המערערת נדרשת לקיים החלטות שיפוטיות קודמות בעניינה לפני שבקשתה תטופל, בהתאם לנהלי המשיבה, וכל עוד היא לא עושה זאת – דין הערעור להידחות בשל חוסר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמי של המערערת.
26. המשיבים מדגישים כי הלכה למעשה, המערערת שוהה בישראל שלא כדין מאז 2018 ומפרה פסק דין חלוט מיום 21.6.2021, שהורה לה לצאת מישראל תוך 7 ימים וחייב אותה בהוצאות בסך 4,000 ₪. פסק דין זה קבע כי כל בקשה נוספת למעמד תבחן רק לאחר יציאתה מהארץ, אך למרות זאת, המערערת המשיכה לשהות בישראל, לא שילמה את ההוצאות, והגישה בקשות חוזרות למעמד תוך התעלמות מההחלטות השיפוטיות.
27. המשיבים מדגישים כי לפי חוק הכניסה לישראל ונהליה, לשר הפנים שיקול דעת רחב בסמכויותיו, וזרים אינם בעלי זכות קנויה לשהות בישראל. עוד הודגש כי הן נוהל הבקשות הכללי והן התיקון לנוהל נשואים (תיקון מפברואר 2026) קובעים כי בקשה של מי שניתן בעניינו פסק דין הדורש יציאה מישראל לא תטופל אלא לאחר יציאתו מהארץ – וכך הוחלט בעניינה של המערערת.
28. המשיבים אף דוחים את טענות המערערים לפיהן קיימת פסיקה קודמת המחייבת בחינה של כנות הקשר הזוגי בכל מקרה, ומבהירים כי בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי מן הראוי שהמשיבים יבחנו אם להבהיר את היחס בין שני הנהלים – נוהל הבקשות הכללי ונוהל נשואים, אך מבלי לנקוט עמדה לגופו של עניין. לכן, הפסיקה שאליה מפנים המערערים לא כוללת את הקביעות שהם מציעים שקיימות שם, ופסיקות מאוחרות יותר חיזקו את עמדת המשיבה כי יש לכבד פסקי דין המחייבים יציאה מהארץ טרם בירור הבקשה להסדרת המעמד במקרים דומים.
29. עוד נטען כי טענות המערערים בדבר מצבו הרפואי הנטען של המבקש נדחו מחוסר מיצוי הליכים ומחוסר תימוכין במסמך הרפואי שהוצג. צוין בנוסף כי זכותו של אזרח ישראלי לחיי משפחה אינה מוחלטת ואינה מקנה זכות קנויה להקים משפחה דווקא בישראל, בייחוד אל מול החובה לציית לפסקי דין.
30. המשיבים מדגישים לסיכום כי אין בפסק הדין כדי לסתום את הגולל על בקשת המערערים, אשר תישקל לאחר יציאת המערערת מישראל – כפי שקבע בית הדין לעררים.

טענות הצדדים במהלך הדיון –

31. ‏המערערים חזרו על עיקר הטענות, וביקשו להדגיש כי המשיבים לא הפעילו שיקול דעת, שכן ההחלטה הראשונית וההחלטה בערר הפנימי היו זהות, ולא כללו דבר מעבר לסקירת ההחלטות המורות על יציאה מהארץ. הם הדגישו את הטענה כי נוהל נשואים, בגרסה שהייתה רלבנטית בעת הגשת הבקשה להסדרת המעמד, לא כלל הוראה הקובעת שבקשות כגון אלה לא ידונו אלא לאחר יציאה מהארץ, וזאת בניגוד לנוהל בגרסה המתוקנת, שחל רק מפברואר 2026 ואילך. בכל מקרה, נטען כי גם נוהל הבקשות הכללי – לא קובע כלל גורף שלפיו הבקשה לא תתברר אלא לאחר היציאה מהארץ באופן מוחלט ו"הרמטי", היות שנקבע כי "ככלל" לא תטופלנה בקשות בנסיבות כאלה, קרי – שזהו הכלל, אך הוא מאפשר הפעלת שיקול דעת במקרים חריגים, וזהו מקרה חריג שכזה.
32. המשיבה חזרה אף היא על עיקר הטענות, וביקשה להפנות לפסיקה אשר לא קובעת שיש חובה בכל מקרה לבחון מקדמית את כנות הקשר, והסבירה מדוע אין קביעה מחייבת בפסיקה לגבי כך שבחינת כנות הקשר היא תנאי הכרחי וללא בדיקה שכזו אסור לדחות בקשות להסדרת מעמד, בנסיבות שבהן המערערת מפירה פסקי דין קודמים כפי שקרה במקרה זה. עוד נטען כי המשיבים מפעילים שיקול דעת, בהתאם לנוהל הבקשות הכללי, וקיימים מקרים אשר מוגדרים כחריגים – אלא שמקרים אלה אינם מגיעים לפתחו של בית המשפט. המשיבים אף הפנו לכך שבהחלטה בערר הפנימי צוין כי "נבחנו כלל הנתונים בתיק", משמע – שהופעל שיקול דעת.
33. עוד נטען כי בעת הגשת הבקשה להסדרת המעמד לא הוצגו מסמכים שיכולים ללמד על כך שמדובר במקרה חריג, והסיכום הרפואי המאוחר שאותו מבקשים המערערים להציג לגבי מצבו של המערער, הוא מסמך שלא עמד בפני הרשות בעת הגשת הבקשה המקורית או הגשת הערר הפנימי, ומעבר לכך – גם מסמך זה אינו כולל טעמים מיוחדים וחריגים שיצדיקו סטייה מהנוהל.
34. לשאלת בית המשפט בנוגע ליחס בין נוהל הבקשות הכללי לבין נוהל נשואים – המשיבים טענו כי עמדתם העקבית היא שלא הייתה סתירה בין נוהל הבקשות הכללי לבין נוהל נשואים גם לפני התיקון של נוהל נשואים, ובכל מקרה נוהל הבקשות הכללי חולש על כל הבקשות, והתיקון לנוהל נשואים רק הטמיע את הפרקטיקה הנוהגת של הרשות ולא שינה אותה בפועל.
35. המשיבים עוד טענו כי גם אם המקרה ייבחן מחדש, התוצאה לא תשתנה, וכי בקשת המערערים נועדה "למשוך זמן".

דיון והכרעה –

36. דין הערעור להתקבל במובן זה שאני משיבה את הטיפול בבקשה להסדרת המעמד לשולחנו של הגורם המתאים אצל המשיבה אשר הכריע בערר הפנימי, וזאת לבחינה מחודשת של מכלול הנתונים ולמתן החלטה מנומקת מפורטת שתתייחס לשאלות שעל הפרק. ואבהיר.
37. אין ספק כי ההחלטה מיום 16.9.2024 של ראש צוות האשרות בבקשת הסדרת המעמד הייתה ארוכה וכללה את פירוט כל השתלשלות האירועים בעניינה של המערערת, את הבקשות שהוגשו, ההחלטות שהתקבלו וכו' – ולא בכדי מצוטטת ההחלטה המלאה מעלה. אלא, שכלל לא ברור מההחלטה אם היא סומכת על נוהל הבקשות הכללי או על נוהל נשואים, ואין בה התייחסות לנתונים לגבי המערערים – חוץ מהפירוט לגבי הנתונים שקשורים לבקשות הקודמות ושלושת פסקי הדין הקודמים. כלומר, אכן יש תיעוד כרונולוגי מדויק של ההתרחשות, אך דומה כי זהו הנימוק היחיד שנשקל, ללא אזכור כל נתון אחר.
38. הקושי מתעצם בשלב הדיון בערר הפנימי. בשלב זה כבר היה ברור שהמערערים טוענים כי לא היה מקום להחיל על בקשת הסדרת המעמד את נוהל הבקשות הכללי אלא שהיה צריך ליישם את נוהל נשואים, שלטענתם – גובר. עוד היה ברור שהם מפרשים את הפסיקה שהצטברה עד אותו מועד באופן שתומך בגישתם באשר ליחסי הגומלין בין נוהל הבקשות הכללי לבין נוהל נשואים. עוד היה ברור שהם טוענים שאף אם כן היה מקום להחיל את נוהל הבקשות הכללי – הרי שמשמעותו אינה סילוק אוטומטי על הסף, היות שכתוב בו כי "ככלל" לא תתברר בקשה של מי שחויב לצאת מהארץ בפסק דין. כלומר – שמלשון המונח "ככלל" אנו למדים שיש שיקול דעת, והיה צריך לפרט אילו שיקולים נשקלו, לכאן ולכאן. עוד היה ברור כי המערערים העלו טענות לגבי כך שלדעתם המקרה שלהם "חריג" (וראו את פירוט הטענות בערר הפנימי). והינה – בהחלטה שניתנה בערר הפנימי, אין הנמקה לגבי הטענות מעלה. אין התייחסות לשאלה איזה נוהל חל? למה נוהל נשואים לא תומך בגרסת המערערים (היות וזוהי עמדת המשיבים)? מדוע הפסיקה שאליה הם מפנים אינה רלבנטית או שאינה מצדיקה לקבל את עמדתם? מדוע המקרה אינו חריג וכו'. עם כל הכבוד, לא ניתן להסתפק באמירה לפיה "נשקלו כל הנתונים". אני ערה לעומס האדיר שמוטל על שכם העוסקים במלאכה, ואני ערה לכך שהחלטות בעררים פנימיים צריכות להיות קצרות וממוקדות, אך דומה שההחלטה כאן – אינה מספקת הסבר לטענות שעלו. עמדתי היא כי ההחלטה של ראש הצוות לא כללה מענה לשאלות, בוודאי שלא המשפטיות, ולמרות שהייתה ארוכה – היא כללה רק תיאור של העובדות שלא שנויות במחלוקת. היה צריך לכלול נימוקים לגופן של טענות, וזה מה שניתן היה לצפות למצוא בהחלטה בערר הפנימי. הערתי על כך בדיון, והצעתי לשקול את האמור – אך עמדת המשיבים הייתה שההנמקה מספקת, ולכן  עלה הצורך לכתוב את פסק הדין. בכל מקרה, דעתי אינה כדעת המשיבים לגבי היקף ההנמקה של ההחלטה בערר הפנימי.
39. ויובהר – אפשר שדין כל הטענות של המערערים להידחות. אפשר כי המקרה אינו חריג. יתכן ואין בכלל מסמכים שתומכים בטענות לגבי מצבו של המערער או שמדובר במקרה "חריג" בהיבט זה או אחר. יתכן שאף אם מצבו של המערער אינו טוב, יש שיקולים כבדי משקל כנגד. אפשר שיש לתת משקל מכריע להפרות החוזרות ונישנות של המערערת והעובדה שהיא מפרת חוק משנת 2018. יתכן ואין כל משמעות לנוהל נשואים בכל הנוגע להיבט הדיוני של בחינת בקשות, ולגבי הפרוצדורה – חל רק נוהל הבקשות הכללי. יתכן והמקרים שאליהם מפנים המערערים לא רלבנטיים, וממילא אינם כוללים קביעה ברורה לגבי מהו הנוהל ה"גובר" אלא רק קריאה לתיקון והבהרה (ואכן – נוהל הנשואים תוקן). רוצה לומר – שיכול להיות שעמדת המשיבים לגופן של טענות מוצדקת – אלא שהמשיבים היו צריכים לפרט את ההנמקות ולא באת הכוח מטעמן רק במסגרת הערעור הנוכחי.
40. ואם זו עמדתי לגבי ההחלטה בערר הפנימי – קל וחומר שזו עמדתי לגבי פסק הדין של כב' בית הדין לעררים. אני נחשפת כל שבוע להחלטות ופסק דין של בית הדין לעררים הנכבד, ומודעת לכמות התיקים העצומה אשר מונחת על שולחנו. כך, ברור לי שגם פסקי הדין לא יכולים ולא צריכים להיות ארוכים. אך, אם יורשה לי, פסק הדין במקרה זה חייב היה להתייחס לטענות המשפטיות שעלו (ולא אחזור עליהן – וראו את סעיפים 11-12 לערר לדוגמא). בשלב זה, הייתה חובה להתייחס למחלוקת המשפטית, לפסיקה שקיימת, לתיקון של נוהל נשואים, למשמעות שיש או שאין לתיקון, להליכים שהוכרעו בבית המשפט העליון הנכבד לגבי שאלות דומות בחודשים האחרונים וכו'.
41. עשויה להישאל השאלה – מדוע שלא אכריע אנוכי כעת, בשלב הערעור, בכל השאלות שעל הפרק. כלומר – שאתן את דעתי לשאלות שעלו מטעם ב"כ הצדדים, כגון: האם נוהל הבקשות הכללי מחייב סילוק אוטומטי על הסף של הבקשה שהוגשה מטעם המערערים? האם מדובר במקרה חריג? האם היו מסמכים שתומכים בטענה שמדובר במקרה חריג? ואם לא מדובר במקרה חריג – האם מכוח נוהל נשואים הייתה חובה לקיים ראיון לבחינת כנות הקשר בכל מקרה (והכוונה היא לנוהל כפי שהיה בתוקף במועד הגשת הבקשה ובמועד שבו התקבלה ההחלטה הראשונה)? ומהי המשמעות של פסקי הדין שלגביהם העלו ב"כ הצדדים טענות לכאן ולכאן – לרבות בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728 (1999); עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, פ"ד סא(1) 211 (2006); בר"מ 2433-12-24 רשות האוכלוסין וההגירה נ' קובו (23.6.2025); בר"מ 61508-10-25 חבה נ' שר הפנים (26.5.2026); ועמ"נ 14614-10-25 פנחס נ' שר הפנים (20.10.2025) ובר"מ 6936-11-25 פנחס נ' שר הפנים שלאחריו אשר טרם הוכרע. עוד יובהר כי בחלק מהמקרים – לא מדובר בנוהל נשואים אלא בנוהל ידועים בציבור, בחלק מהמקרים כבר נערך ריאיון כנות הקשר ועלו ממצאים שאינם תומכים בבקשה, ובחלק מהמקרים היו שלל נסיבות נוספות שפורטו ואשר הביאו למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה טרם היציאה מהארץ.
42. מצאתי כי במקרה זה, שעה שלא ניתן לעמוד על עמדת המשיבים – לא מהחלטה המקורית, לא מההחלטה בערר הפנימי ולא מפסק הדין בערר; וכאשר ההנמקה מסתכמת בכך שהמערערת חוזרת ומפרה פסקי דין ונוהגת בחוסר תום לב – מוטב להשיב את ההכרעה לרשות המינהלית, ובמקרה זה לשלב הערר הפנימי, ולא להביע עמדה במכלול השאלות.
43. עמדתי סומכת על הרציונל המוסדי והדיוני שלפיו בית המשפט נמנע מלהכריע במחלוקת לגופה בטרם השלימה הרשות את קבלת ההחלטה או את הנמקתה, על יסוד ההנחה כי ביקורת שיפוטית יעילה ותקינה יכולה להתקיים רק לאחר שהרשות גיבשה והציגה את מלוא נימוקיה, וכי אין מקום שבית המשפט יחליט במקומה לפני שלב זה. וראו את עע"מ 8409/09 חופרי השרון בע"מ נ' א.י.ל. סלע (1991) בע"מ (24.5.2010), בחוות הדעת של כב' השופט רובינשטיין וכב' השופט ג'ובראן – שם נפסק כי כאשר הביקורת השיפוטית מופנית נגד היעדר נימוקים מספקים של הרשות (ולא נגד סבירות ההחלטה עצמה), אין מקום שבית המשפט יכריע במחלוקת ויקבע את התוצאה בעצמו, אלא עליו להשיב את הדיון לרשות על מנת שתדון מחדש ותנמק את החלטתה, ובאשר לחובת ההנמקה באופן כללי ראו עוד את יואב דותן, "חובת ההנמקה של רשויות מינהל וגופים נבחרים", מחקרי משפט יט (תשס"ב-2002) כרך 5, בעמ' 65; יצחק זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב (תשנ"ו-1996), בעמ' 898-897; דפנה ברק-ארז, משפט מינהלי (כרך א, 2010) בעמ' 423.

סיכום –

44. אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שפסק הדין מבוטל וכך גם ההחלטה בערר הפנימי. התיק יושב לשלב זה של הטיפול, ותינתן החלטה מחודשת. יובהר שוב – כי למרות שהערעור מתקבל באופן שבו הוא מתקבל, אין בכך כדי להביע עמדה לגבי גורלו של הערר הפנימי ואין לקרוא אל תוך פסק הדין את מה שאין בו.
45. ההחלטה בדבר עיכוב הליכי ההרחקה נגד המערערת נותרת על כנה בשלב זה – עד מתן ההחלטה בערר הפנימי.
46. כמובן, שהאמור הוא בכפוף לכך שהמערערת תשלם את ההוצאות שנפסקו לחובתה עוד במסגרת פסק הדין משנת 2021, בתוספת הריבית וההצמדה כחוק, בתוך 14 יום. פסק הדין ייכנס לתוקף רק לאחר התשלום ובכפוף לתשלום.
47. בנוסף, כל הפקדונות שהופקדו עד כה יישארו בתוקף עד ההכרעה בערר הפנימי. שהרי, יתכן שהערר הפנימי ידחה, כלומר שבקשת הסדרת המעמד תידחה – שאז יהא על המערערת לצאת מהארץ, והבטוחות ישמשו לצורך כך.
48. עוד אני קובעת כי למרות שהערעור מתקבל, לא אעשה צו להוצאות, שכן גם ההתנהלות של המערערים אינה נוחה.

ניתן היום,  י"ז תמוז תשפ"ו, 02 יולי 2026, בהעדר הצדדים.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה