בדיקת כנות קשר של משרד הפנים

על משרד הפנים חלה חובה לערוך בדיקת כנות קשר בטרם תכריע בבקשות למעמד מכוח ויזת זוגיות של בני זוג זרים של ישראלים. נשאלת השאלה מהי אותה בדיקת כנות קשר שרשות האוכלוסין מבצעת בבואה להכריע מי ייכנס להליך המדורג ומי לאו. להן  תובא סקירה משפטית בעניין זה כפי שנקבעה ב- עמנ (ת"א) 9613-08-20, כדלקמן:

בדיקת כנות הקשר – התנהלות הרשות

  1. בפתח חלק זה אקדים ואדגיש כי בכל הראיונות שנערכו להם ציינו המערערים כי המערער לחם במלחמת יום הכיפורים והפך לנכה צה"ל. כשבאת כוחם החלה לייצגם (החל משנת 2017), היא חזרה והדגישה עובדה זו בכל פנייה לרשות. למרות זאת, איש מעובדי הרשות, לא המראיינים ולא כל אלו שדנו בבקשות והחליטו בהם, לא עצר רגע כדי לחשוב האם זהו הטיפול הראוי בבקשה של נכה צה"ל. איש מכל אלו שלקחו את התיק לידם לא גילה ולו שביב של הבנה או חמלה. ההפך הוא הנכון, דווקא בשל היותו של המערער נכה, ייחסו לשניים מערכת יחסים של מטופל ומטופלת, למרות שלא היה לכך בסיס בחומר הרפואי, או במצבו של המערער שלא נזקק לטיפול סיעודי אלא לתרופות בלבד.

מעבר לצד המשפטי, עליו אעמוד בהרחבה להלן, אני סבורה כי יש להסב את תשומת הלב לכך שהנזקקים לשירותי הרשות הם בני אדם, ככלל, בנקודות פגיעות בחייהם, וכך יש להתייחס לבקשותיהם. כך ככלל, כך בוודאי, כאשר  מדובר במי שנתן למדינה את גופו ובריאותו.

  1. ועוד אדגיש כי התנהלות הרשות בעניין ההליך המדורג אינה ייחודית למקרה שלפניי. כך עולה משני דוחות שנערכו בעניין. אמנם אין מדובר בדוחות של המדינה, אלא בדוחות של ארגוני החברה האזרחית, אך הם מתבססים על הליכים רבים בבתי הדין לעררים ובבתי המשפט, תוך אזכורם, וכן מזכירים דוחות מבקר המדינה בעניין. הדוח הראשון, משנת 2004: עודד פלר, המיניסטריון – הפרת זכויות אדם בידי מינהל האוכלוסין (האגודה לזכויות האזרח בישראל, נעמה ישובי עורכת, 2004, להלן: פלר, המיניסטריון), שם עומד המחבר על הדברים (בעמ' 29):

"הקניית מעמד של קבע לבן זוגו של האזרח או התושב הישראלי נתפסת בעיני משרד הפנים כעניין של חסד ולא כהגשמתה של זכות יסוד, או בלשונו של משרד הפנים "מחווה הומניטרית" של "איחוד משפחות". …. גם בפני בתי המשפט נצמד משרד הפנים בעיקשות לתפיסה, לפיה הקניית מעמד לבני זוג של אזרחים ישראליים אינה אלא מחווה הומניטרית, …שיקולים של לאום וגזע בבחירת בני הזוג שאינם ישראלים משמשים חדשים לבקרים ביסוד החלטות משרד הפנים. פקידי המשרד הבכירים אינם מהססים להשמיע קולם בעניינים המצויים בתחומו הפרטי של כל אחד ואחד מתושבי המדינה ואזרחיה. … ופקידי המשרד משקיעים מאמצים לסכל אפשרות שבן הזוג שאינו ישראלי יזכה למעמד בישראל."

ומוסיף  בעמ' 32, תיאורים היפים גם לעניין שלפניי:

"המבקשים לממש את זכותם לחיי משפחה נאלצים לעבור דרך תלאות וייסורים בניסיונם להקנות לבחירי ליבם מעמד חוקי בישראל ולחיות לצדם ביציבות ובבטחון ככל המשפחות. עבור משפחות רבות הקשר עם משרד הפנים הוא השתלשלות עניינים סיזיפית – פניות חוזרות ונשנות שאינן נענות, דרישות להשלמת מסמכים המגיעות רק חודשים ואף שנים לאחר הגשת הבקשות, היתקלות חוזרת ונשנית בשרירות, בסחבת ובחוסר סבירות קיצוני בפעולות פקידי לשכות משרד הפנים ובהחלטותיהם. "החוטאים" באהבתם למי שאינו ישראלי משלמים מחיר כבד: שנים של ישיבת ארעי ושל חוסר וודאות; קשיי פרנסה הנובעים מהמעמד הנחות והזמני; תלאות המסע בקרביו של המנגנון הביורוקרטי; ימים של אובדן פרנסה ושעות מורטות עצבים בלשכות מינהל האוכלוסין."

(הדגשה שלי – מ' א' ג')

  1. אם ניתן היה לקוות שהמצב אולי השתפר, דו"ח נוסף משנת 2015, חוזר על עיקרי הדברים. ברמן, המבוך, עומד על כך בעמ' 9 באופן כללי:

"חרף חובתה של רשות האוכלוסין וההגירה לקיים את כללי המשפט המינהלי, התרבות הביורוקרטית ברשות מתעלמת מכללים אלה לעתים קרובות. רוב ההליכים להסדרת מעמד בישראל אינם קצובים בזמן, והטיפול בהם עשוי להימשך שנים רבות. גם כאשר נקצב זמן לטיפול בבקשות …הרשות אינה עומדת במועדים אלה. חלק מן ההחלטות מתקבלות ללא מתן זכות טיעון מלאה, ורוב ההחלטות הדו"חות בקשות להסדרת מעמד, לוקות בהעדר הנמקה".

ומוסיף, באופן מפורט לגבי ההליך המדורג (בעמ' 13):

"כללי יסוד אלה של הליך ההתאזרחות של בני זוגם של אזרחי ישראל ושל הליך רכישת תושבות של בני זוגם של תושבי קבע הם לכאורה סבירים. אולם בפועל המבקשים לקבל מעמד בהתאם לנוהל נתקלים במהמורות רבות הפוגעות, ולעתים אף מסכלות, את היכולת לממש את הזכויות הקבועות בנוהל….. חשדות ביחס לכנות הקשר מביאים לא רק לדחיית בקשות להסדרת מעמדם של בני זוג של אזרחי ישראל, אלא גם להתארכות הטיפול בבקשות במקרים, שבהם הן אינן נדחות. חשדות בדבר פיקטיביות הקשר בתחילתו של ההליך המדורג יביאו לעיכוב בתחילת ההליך עד להתפוגגותם של חשדות אלה; חשדות כאלה העולים בזמן ההליך, מביאים לעתים להקפאתו. גם אם בסופו של דבר יסתבר כי החשדות בדבר פיקטיביות הקשר היו נטולי יסוד, הדבר לא יביא, ככלל, לקיזוז התקופה שבמהלכה התעכב הטיפול בהליך המדורג מתקופת הארבע שנים וחצי שנקבעה בנוהל. אף על פי שבהתאם לנוהל, לרשות האוכלוסין וההגירה סמכות לקצר את משך ההליך המדורג, ככלל, עיכובים שנגרמו בגלל הרשות עצמה, אינם מביאים להפעלתה של סמכות זו".

  1. ההליך שלפניי, כמו גם ההליך בעניין אייזנברג, וההליכים המפורטים בדוחות השונים, מעידים כי התנהלות זו היא לצערנו הכלל ולא היוצא מן הכלל. טריגר, אהבה ודעה קדומה, מתייחס להתנגדות לנישואין לבני זוג זרים (שם בעמ' 751):

"ייתכן שאין מדובר אך ורק בחשש מצד הפקידים שמדובר בניסיונות להערים על השלטונות לצורך קבלת מעמד חוקי בארץ, אלא במשהו עמוק יותר: מרגע שהמדינה קובעת מהי "משפחה אמיתית", כל מה שאינו עונה על הכללים הללו אינו "אמיתי"….נישואין אזרחיים בין אזרחי ישראלי יהודי לאזרח לא יהודי אינם יכולים, לפי הגדרת המדינה, להיחשב למשהו "אמיתי".