סעיפים 1-2 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952, ולתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974, מקנים לשר הפנים סמכות ליתן אשרות ורשיונות לכניסה ולישיבה בישראל למי שאינם אזרחי המדינה או עולים לפי חוק השבות. בחוק ובתקנות לא נקבעו קריטריונים למתן אשרות ורישיונות לישיבת קבע. בפסיקה נקבע כי שיקול דעתו של השר במסגרת סמכותו בסוגיה זו הוא רחב ביותר, אם ובאילו תנאים להתיר לזרים להתישב בישראל בהעדר זכות קנויה לכך.
עם זאת, בבואן של שר הפנים- על ידי רשות האולוסין וההגירה לשקול את מתן האזרחות או תושבות הקבע יש לשר הפנים שיקול דעת רחב, אם כי לא מוחלט, בהיותו נתון לביקורתו של בית הדין לעררים, אוכלוסין והגירה במסגרת עילות הביקורת המנהליות המוכרות. משכך, על השר לקבוע כללים וקריטריונים להפעלת שיקול הדעת כראוי וכמתחייב מסדרי מנהל תקין, כפי שאף עשו שרי הפנים לדורותיהם, בנהלים שונים.
סעיף 13ל לחוק הכניסה לישראל קובע כי:"לא יידרש בית הדין לעררים לערר בעניין שכבר נדון והוכרע על ידו, אלא אם כן חל שינוי בנסיבות או התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות במועד ההכרעה בערר; ואולם אם חל שינוי בנסיבות או התגלו עובדות כאמור, יביאן העורר תחילה לפני הרשות שקיבלה את ההחלטה הקודמת בעניינו, לצורך קבלת החלטה חדשה באותו עניין." (הדגשה שלי – מ' א' ג').
בהתאם לכלל אי הסופיות של החלטת הרשות המינהלית, החוק והפסיקה מסמיכים ואף מחייבים את רשות האוכלוסין וההגירה לקבל החלטה חדשה לפי העניין, אם חל שינוי נסיבות או התגלו עובדות חדשות או התגלתה טעות בהחלטה קודמת וכיוב'. בכך, יכולה הרשות לפעול בגמישות כדי לספק לציבור שירות מיטבי על ידי התאמת החלטותיה למציאות היומיומית המשתנה. בהקשר זה ראוי להזכיר את הכלל הנוגע לחידוש רשיונות וביטולם, ולו בשל אופיים של רשיונות ואשרות שהייה בישראל, שמעצם טיבם הם זמניים.
יישום הכלל בדבר אי סופיות הדיון בנוגע להחלטות הרשות לגבי רשיונות ואשרות שהייה לפי חוק הכניסה לישראל צריך להתפרש במסגרת איזון האינטרסים הבא לידי ביטוי בחוק הכניסה לישראל, ובכפוף לכללי המשפט המינהלי הכלליים שבמסגרתם פועלת הרשות. במסגרת זו, לא קנויה לזרים המבקשים מעמד בישראל זכות להיכנס לישראל, או להתיישב או לשהות בה, וסמכות הרשות ליתן רשיונות ולבטלם מופעלת במסגרת שיקול הדעת הרחב של השר לפי חוק הכניסה לישראל ובכפוף לכללי המשפט המינהלי.
יתרונות בקבל ייצוג משפטי על ידי עורך דין לענייני אשרות והגירה
נראה אפוא כי בקשה קבלת מעמד במסגרת איחוד משפחות על פי נוהלי הרשות הינה דבר פשוט וזמין, אולם לא כך הדבר, מדובר בהליך סבוך ובירוקרטי ולפקידי הרשות סמכות רחבה לדחות בקשות על הסף בהיעדר מסמכי סף או דחייה מהותית של הבקשה בהיעדר התרשמות חיובית לכנות הקשר הזוגי. מומלץ של להקל ראש בהגשת הבקשה ולפנות לקבלת ייעוץ משפטי לעורכי דין המתמחים בדיני הגירה ומשרד הפנים.