אלון מרקנאטי ופולינה קושנרבה נגד מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה

בבית המשפט העליון

 

בר"ם  1111/20

 

לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

המבקשים: 1. אלון מרקנאטי
2. פולינה קושנרבה

 

נ  ג  ד

 

המשיבה: מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה

 

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים  מיום 30.1.2020 בעמ"ן 47499-01-20 שניתנה על-ידי כבוד סגן הנשיא ק' ורדי

 

בשם המבקשים:                     עו"ד דניאל כפיר

בשם המשיבה:                       עו"ד סיגל אבנון

 

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952

 

 

החלטה

 

  1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 30.1.2020 (עמ"ן 47499-01-20, סגן הנשיא ק' ורדי). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את בקשתה של המבקשת לסעד זמני במובן זה שהורה על עיכוב הרחקתה מהארץ, אך דחה את בקשתה לשחרור מהמשמורת שבה היא מוחזקת.

 

  1. המבקשת 2 (להלן: המבקשת) היא אזרחית רוסיה, ילידת 1993. מאז שנת 2016 היא נכנסה לישראל מספר פעמים. כניסתה האחרונה למדינה נעשתה ביום 21.4.2019 באשרת תייר מסוג ב/2, שתוקפה פג ביום 21.7.2019. בחודש יוני 2019 היא עברה להתגורר עם המבקש 1 (להלן: המבקש), שהוא אזרח ישראלי, וזאת לאחר שהכירו על-פי הנטען בחודש מאי 2019.

 

  1. עניינם של המבקשים הניב מספר הליכים, אך להלן יובאו רק עיקרי הדברים הנדרשים לצורך ההחלטה בבקשה שבפני.

 

  1. ביום 23.12.2019 הוציא ממונה ביקורת הגבולות (להלן: הממונה) צו הרחקה נגד המבקשת, וכן צו המורה על החזקתה במשמורת עד להרחקתה מישראל. מאז שוהה המבקשת במשמורת. טענות שהעלו המבקשים באשר לכך שהם מקיימים קשר זוגי המצדיק הענקת מעמד בישראל למבקשת, נדחו ביום 8.1.2020 על-ידי הממונה, בקבעו שהקשר בין המבקשים איננו כן ואמיתי. בהמשך לכך נקבע כי צווי ההרחקה והמשמורת בעניינה של המבקשת ייוותרו על כנם. ערר שהגישו המבקשים לבית הדין לעררים הפועל מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין לעררים ו-חוק הכניסה לישראל) נדחה ביום 19.1.2020 (ערר (ת"א) 1129-20, הדיין א' חלבגה).

 

  1. ביום 21.1.2020 הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטה זו, ובצדו בקשה לעיכוב הרחקתה של המבקשת מהארץ עד להכרעה בו, כמו גם לשחרורה ממשמורת. כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה להשהות את הליכי הרחקתה של המבקשת עד להכרעה בערעור, אך דחה את הבקשה לשחררה ממשמורת. בית המשפט המחוזי ציין כי לא מצא מקום להעניק את צו העשה המבוקש שעה שמדובר בהליך של בקשה למתן סעד זמני. בצד זאת הוא הבהיר כי יש להתחשב בהימצאותה של המבקשת במשמורת ובהתאם לכך לקבוע מועד דיון דחוף בערעור.

 

  1. להשלמת התמונה יצוין כי בין לבין עניינה של המבקשת נבחן באופן עתי גם בבית הדין לביקורת משמורת הפועל גם הוא מכוח חוק הכניסה לישראל, וזה אישר את צו המשמורת. בהחלטתו האחרונה ביחס לכך הורה בית הדין לביקורת משמורת על דיון נוסף בעניין שעתיד להתקיים ביום 23.2.2020, ככל שהמבקשת תיוותר עד אז במשמורת.

 

  1. בקשת רשות הערעור דנן, שהוגשה ביום 11.2.2020, מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לתת צו ארעי המורה על שחרורה של המבקשת ממשמורת. בתמצית, המבקשים טוענים כי עניינה של המבקשת מעלה שאלה עקרונית בכל הנוגע להחזקה במשמורת עד להרחקתה מישראל – כאשר קיים צו המעכב את ההרחקה. המבקשים סבורים עוד כי על כל פנים מדובר בנסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ומדגישים כי המבקשת מוחזקת במשמורת זה כ-50 ימים מבלי שהערכאות הקודמות אשר דנו בעניינה שקלו חלופות לכך.

 

  1. בהמשך להחלטות שהורו לה לעשות כן כבר ביום הגשת הבקשה, הגישה המשיבה, היא רשות האוכלוסין וההגירה, את תשובתה. המשיבה טוענת כי דינה של הבקשה דנן להידחות מאחר שאינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור. בכלל זה המשיבה מדגישה כי ההחלטה על החזקתה של המבקשת במשמורת נבחנה ואושרה על-ידי מספר ערכאות, וכי הדיון בערעורם של המבקשים בבית המשפט המחוזי צפוי להתקיים בתוך זמן קצר, ביום 18.2.2020. לגופו של עניין, המשיבה טוענת כי אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להותיר את המבקשת במשמורת. מעבר לכך, המשיבה הגישה הודעות נוספות הנוגעות לנסיבות איתורה של המבקשת, שכללו גם חומר חסוי. מבלי לפרט יצוין כי לפי הודעות אלו, היבטים נוספים בעניינה של המבקשת הנוגעים לשהייתה בישראל ובמשמורת נבחנים אצל המשיבה בשלב זה, והחלטה בעניין אמורה להתקבל, כך נמסר, בתוך מספר ימים.

 

  1. מלכתחילה נטיתי שלא להיענות לבקשה לנוכח אמת המידה המצמצמת במקרים מעין אלה ולוחות הזמנים הרלוונטיים. אולם, בסופו של דבר, סברתי כי הדיון שנערך עד כה לא נדרש לנתון בעל חשיבות לכאורה – העובדה שהשמתה של המבקשת במשמורת "נולדה" בעקבות תלונה שהוגשה על-ידי צד שלישי ביחס לחשד לאלימות שנקט כלפיה המבקש. אף-על-פי שעובדה זו צוינה בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות (בעיקר בכל הנוגע לבחינת כנות הקשר הזוגי בין המבקשים) לא מצאתי התייחסות של ממש לכך בהקשר לדיון בשאלת המשמורת (ראו והשוו: בר"ם 7938/17 פלונית נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (13.9.2018)).

 

  1. בשים לב למועד הקרוב של הדיון בבית המשפט המחוזי, אני סבורה שהסעד המתאים הוא דיון נוסף של בית המשפט המחוזי באפשרות של שחרור בערובה – בשים לב גם לעובדה זו, כמו גם לפרטים הכלולים בחומר החדש שהוצג לי. בית המשפט המחוזי יחליט כחוכמתו.

 

  1. סוף דבר: הבקשה מתקבלת באופן חלקי כאמור בפסקה 10 לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

5129371

54678313 ניתנה היום, ‏כ"א בשבט התש"ף (‏16.2.2020).  

 

ש ו פ ט ת

_________________________

20011110_A08.docx   עע

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,  http://supreme.court.gov.il

 

ד' ברק ארז 54678313-1111/20

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

 

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

סגירת תפריט